אלברט קוקולייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6346/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6346/09 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל המערער: אלברט קוקולייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 12.7.09, בת.פ. 40135/08, שניתן על ידי כבוד השופט עודד מודריק תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התש"ע (12.04.10) בשם המערער: עו"ד זאק-רוזנפלד דפנה ; עו"ד פתחי שחאדה בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בתום שמיעתן של ראיות, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל-48 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2,500 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר מותנה בן 6 חודשים שעמד נגד המערער, מחציתו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על 51 חודשים. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 22.5.08 נכנס המערער לחנות בתל-אביב, והתעניין במחירו של חלוק רחצה. לאחר זאת יצא המערער מהחנות, אולם שב אליה לאחר כמחצית השעה, ואז ביקש לקנות פריטי לבוש שונים בסכום כולל של כ-1300 ש"ח. בהמשך הוא ביקש מהמתלונן להביא לו גם חלוק רחצה, ובעת שהמתלונן רכן לעבר מדף בחנות, חבט המערער בראשו באמצעות חפץ ונמלט עם הרכוש. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן פצעים ברקתו, שבר באף ופצע בעכוזו. 2. בערעור שבפנינו מלין המערער על הרשעתו בעבירת שוד. כידוע, סעיף 402(א) לחוק העונשין קובע בזו הלשון: "הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או החפץ או להתגבר עליה, הרי זה שוד...". בית המשפט המחוזי מצא כי "כוונת גניבה התעוררה בלב הנאשם למצער בהיותו בחנות בעת שהתבררה לו עלות הפריטים שביקש לרכוש, כדי לבצע את הגניבה הוא ניצל הזדמנות שבה היה המתלונן פגיע בלי יכולת להתגונן ותקף אותו ופגע בו קשות". ממצא זה, בו לא ראינו מקום להתערב, עונה על יסודותיה של עבירת השוד, ועל כן דינו של הערעור כנגד ההרשעה להדחות. 3. באשר לעונש - נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, וגם לכך אין בידינו להסכים. המערער תקף אדם בגיל מתקדם, תוך שהוא גונב ממנו רכוש בעל ערך לא מבוטל. עובדה זו חמורה במיוחד נוכח עברו הפלילי של המערער, שלא נמנע מביצוע השוד גם כאשר מאסר על תנאי ריחף מעל לראשו. גם בטענה לפיה היה המערער בגילופין אין כדי לסייע לו, ומקובלת עלינו השקפתו של בית המשפט קמא, שזהו מקרה נוסף של שימוש באלימות שהפכה לנגע בחברה הישראלית, ועל כן נכון היה להגיב עליה ביד קשה. נוכח האמור, דינו של הערעור על שני חלקיו להדחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, כ"ט בניסן התש"ע (13.04.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09063460_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il