פלוני נ. מדינת ישראל

3 בבית המשפט העליון עמ"מ 6345-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה במ"מ 11084-03-25 מיום 7.4.2025 שניתנה על ידי כב' הנשיא אבי לוי תאריך ישיבה: כ"ט סיוון תשפ"ה (25.6.2025) בשם המערער: עו"ד חאלד מחאג'נה בשם המשיבה: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין 1. המערער יליד שנת 1999 ותושב העיר אום אל-פחם, שכנגדו הוצא צו מעצר מינהלי על ידי שר הביטחון מתוקף סמכותו לפי סעיף 2 לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט-1979 (להלן: החוק), לתקופה של חמישה חודשים מיום 10.3.2025 ועד ליום 10.8.2025. זהו צו המעצר המינהלי הראשון כנגד המערער. המערער נעצר ביום 11.2.2025, נחקר על ידי השב"כ והמשטרה ומשלא ניתן היה למצות את החקירה הפלילית, הועבר עניינו של המערער למסלול של מעצר מינהלי. 2. צו המעצר הנוכחי אושר בהחלטתו מיום 7.4.2025 של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אבי לוי), שבפניו הובא הצו לאישור על פי הוראת סעיף 4 לחוק. על פי הפרפרזה שהועברה, המערער נעצר בחשד לעבירה של הכנה למעשה טרור, ובחקירתו הודה המערער כי התכוון לירות לעבר תחנת משטרה באום אל-פחם במהלך מלחמת "חרבות ברזל" וכי פעל לייצר אמל"ח. כמו כן, מהפרפרזה עולה כי במכשיר הטלפון של המערער אותרו קבצים בעניין דרכי ייצור אמל"ח, חומרי נפץ וחגורות נפץ. בית משפט קמא בחן את טענותיו של המערער, ומצא לאשר את צו מעצרו המינהלי למלוא התקופה. על החלטה זו נסב הערעור שלפניי, שהוגש על פי סעיף 7 לחוק. 3. השיקולים הצריכים לעניין מעצר מינהלי על פי החוק מוכרים וידועים, ובתמצית: מטרת המעצר המינהלי היא מניעתית-סיכולית ולא עונשית (ראו, לדוגמה, עמ"מ 4/94 חורין נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(5) 329 (1994); עמ"מ 7677/17 מדינת ישראל נ' דאיף, פסקה 10 (23.10.2017).); מעצר מינהלי יופעל מקום שבו לא ניתן לנקוט מסלול של הליך פלילי וככל שהזמן חולף, עשויה עצמת המסוכנות להיחלש (עמ"מ 3793/15 ג'ית נ' מדינת ישראל, פסקאות 6-5 (10.6.2015); מעצר מינהלי הוא בבחינת אמצעי אחרון; הסכנה לביטחון המדינה או הציבור צריכה להיות ממשית ומוחשית הקרובה לוודאות; הביקורת השיפוטית על צו מעצר מינהלי היא זהירה וקפדנית (ראו, לדוגמה, עמ"מ 7094/15 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.11.2015)). 4. המערער טוען, בין היתר, כי לא נשקפת ממנו מסוכנות ממשית; וכי עקרון השוויון נפגע כאשר מדיניות שר הביטחון מקלה עם חשודים יהודים ומחמירה כלפי אזרחים ערבים. 5. כאמור, המעצר המינהלי הוא מסלול שננקט מקום שבו לא ניתן לנקוט בהליך פלילי משום חסיון המקורות והאינטרס של בטחון המדינה. מקום שבו ניתן להעמיד לדין פלילי ולמצות את העונש, יש לנקוט כמובן במסלול של הליך פלילי. התיק שלפנינו מדגים את ההבחנה בין שני המסלולים. על אף שהמערער הודה בחקירתו כי התכוון לירות לעבר תחנת משטרה ולייצר אמל"ח, הרי שהתעורר קושי משפטי להעמידו לדין פלילי "בתפר" שבין הכנה לניסיון, ונמצא כי המסלול המינהלי, שהוא מניעתי-סיכולי בעיקרו, מאפשר ליתן תשובה הולמת לפוטנציאל המסוכנות של המערער. 6. אשר לטענה לפגיעה בעקרון השוויון, הרי שברור כי אין מקום למדיניות שמפלה בין יהודים לערבים, וככל שתוכח מדיניות מעין זו, יש להעמידה לביקורת ישירה בבג"ץ. בשלב זה אפנה להחלטתה של חברתי, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, ולפיה: "אשר לטענות המערער לאפליה, ולנוכח עמדתו הרשמית של שר הביטחון כפי שהובאה לפני בית המשפט המחוזי, לא ראיתי להתערב בקביעותיו של בית-המשפט המחוזי לפיהן לא הונחה תשתית ראייתית המעידה על מדיניות סותרת. יובהר כי פרסומים בתקשורת, עליהם סומך המערער טענותיו, אינם יכולים להוות בסיס לטענות כאמור" [עמ"מ 39900-12-24, בפסקה 4 (24.12.24). מכל מקום, מטבע הדברים, ובהינתן שהמעצר המינהלי מתבסס על חומר חסוי, יקשה להוכיח טענת הפלייה (ראו והשוו: עמ"מ 6/94 בן יוסף נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (24.7.1994)) וכל מעצר אמור להיבחן לגופו על פי מידת המסוכנות הנשקפת מהעצור הספציפי המובא בפני בית המשפט. 7. ולגופם של דברים. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים עיינתי בהסכמת המערער במעמד צד אחד בחומר החסוי. התרשמתי כי יש בחומר כדי לבסס את האמור בפרפרזה הגלויה שנמסרה למערער. פרפרזה מפורטת למדי לגבי החומר הסודי, אנו מוצאים בטיעוני בא כוח המדינה בדיון בבית המשפט קמא, כפי שנזכרו בהחלטתו של בית משפט קמא, כלהלן: "מסוכנות המשיב מצטיירת ממכלול החומרים שנאספו בעניינו, לרבות סרטונים שנמצאו במכשיר הסלולארי שלו, ולרבות חברותו בקבוצות 'טלגרם' הקשורות בגדודי 'עז אלדין אל קסאם' של תנועת ה'חמאס', המלמדות כיצד לייצר כלי נשק. עוד הדגיש את אותם מסמכים וקבצי הדרכה בדבר הכנת אמל"ח, מטענים וטילי "מרעום", ושאר חומרים הכוללים אידיאולוגיה ג'יהדיסטית. צוין, כי מדובר במי שביצע מעשים לצורך ייצור אקדחים, לרבות פירוק מנוע של מכונת כביסה ופנייה לצ'אט GPT לקבלת הנחיות בנושא. הודגש, כי אין עסקינן בהתנהלות חד-פעמית מצד המשיב, כי אם בהתנהלות ארוכת טווח. עוד צוין, כי נמצאו חומרים המעידים על כך שהוא מבקש למות "מות קדושים", והודגש כי רצונו לבצע פיגועים עולה בין היתר מכך שהמשיב רצה להשיג לידיו חגורת נפץ (כפי שפורט בחומר החסוי). עוד צוין כי המשיב הביע כעסו על המדינה 'הגזענית' לכאורה ולכן חשב בעברו לבצע פיגוע ירי על שוטרים בתחנת אום אל-פאחם – ואך נכשל בפוליגרף בעניין זה". על רקע זה, קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 7.4.2025: "בנסיבות העניין הראיות שהובאו בעניינו של המשיב [המערער – י"ע] מעידות על סכנה עתידית ומיידית". מסקנה זו מקובלת עלי. בהינתן מסוכנותו של המערער כפי שעולה מהחומר החסוי, ובהעדר אפשרות לנקוט בהליכים פליליים נגד המערער חלף מעצרו המינהלי, דין הערעור להידחות כך שהצו יעמוד על כנו. ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"ה (25 יוני 2025). יצחק עמית נשיא