הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ. בלורי בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 6344/10 בבית המשפט העליון רע"א 6344/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ ג ד המשיבים: 1. בלורי בע"מ 2. מדינת ישראל - משרד האוצר בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"ר 21318-03-10 שניתן ביום 29.07.2010 על ידי כב' השופטת נ' אהד תאריך הישיבה: ט"ו באייר התשע"א (19.5.2011) בשם המבקש: עו"ד יעקב מיכאל בויאר בשם המשיבה 1: עו"ד בעז שגב בשם המשיבה 2: עו"ד מלי אומיד פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונחת לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"ר 21318-03-10 מיום 29.7.2010 (כב' השופטת נ' אהד), במסגרתו נתקבל ערעורה של משיבה 1 על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי שלא ליתן פטור מתשלום אגרה בתביעה שהגישה משיבה 1 נגד המבקשת (תא (מרכז) 752-09-09, מיום 21.2.2010, כב' השופטת ו' פלאוט). על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ניתן למשיבה 1 פטור חלקי מאגרה. רקע עובדתי 2. במסגרת הקמת פרוייקט בנייה בעיר רמת השרון, העניקה המבקשת – הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון - היתר בניה למשיבה 1 – בלורי בע"מ (להלן: "בלורי"). בחלוף מספר חודשים, ולאחר שהחלה בלורי בעבודות כאמור, הוציאה עיריית רמת השרון צו הפסקת עבודה מנהלי, מן הטעם שהיתר הבניה שניתן לבלורי על ידי המבקשת ניתן שלא כדין. נוכח הצו, נאלצה בלורי להפסיק את עבודותיה באתר, דבר שגרם לה, על פי הנטען, נזקים רבים. על כן הגישה בלורי תביעה על סכום של 205 מליון שקלים נגד המבקשת ומשרד האוצר. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה גם בקשה למתן פטור מתשלום אגרה, אשר נוכח סכום התביעה עמדה על סך של 2,200,000 ₪. בבקשת הפטור, ציינה בלורי כי אין לה יכולת כלכלית לשאת בתשלום, שכן מצויה היא בגרעון בסך של 47 מליוני שקלים. עוד הוסיפה בלורי כי אף לבעלי מניותיה אין את היכולת הכלכלית לשאת בתשלום האגרה. רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את בקשת הפטור מטעמים מספר. ראשית קבעה כי על אף קיומה של עילת תביעה לכאורית, סכום התביעה מופרך ומוגזם. שנית צויין כי הסירוב של בעלי המניות לשאת בתשלום האגרה בעצמם מלמד כי אף לדעתם סיכויי התביעה נמוכים. שלישית נקבע כי למרות שהוכח שהחברה עצמה מצויה בגירעון, לא הוצגו ראיות שקרוביה – היינו בעלי מניותיה - נעדרים יכולת באופן דומה, או כי נעשתה פניה כנה לבעלי המניות בבקשה כי ישלמו הם את סכום האגרה. על החלטה זו הגישה בלורי ערעור בבית המשפט המחוזי. בדונו בערעור, סקר בית המשפט המחוזי את מהותו של הליך הבקשה למתן פטור מאגרה, והתנאים הצריכים לקיומו. אחד מתנאים אלה עניינו היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה. בית המשפט המחוזי ציין, כי עד לשנת 2007 נהוגה הייתה ההלכה כי על בעל דין החייב בתשלום אגרה, לצרף לבקשת הפטור תצהיר המפרט את רכושם של ידידים ושל בני משפחה רחוקים, אשר מהם יוכל לבקש סיוע לצורך תשלום האגרה. צויין, כי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: "תקנות האגרות") תוקנו בשנת 2007 באופן שבו פנייה אל מקורות נוספים לצורך עזרה בתשלום אגרה תהא מוגבלת למשפחתו הקרובה ביותר של מבקש הפטור – הורים ובני זוג – ובלבד שהוא סמוך אל שולחנם. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה יש לראות בבעלי המניות של חברה כהורים או בן זוג אשר החברה "סמוכה על שולחנם". על כן נפסק כי בלורי תזכה בפטור חלקי מאגרה, כך שזו תעמוד על סכום של 50,000 ₪, אשר ישולם מכיסו של מר אריה פרידמן, בעל מניות בבלורי (להלן: "פרידמן"). טענות הצדדים 3. המבקשת שבה על טענתה לפיה כאשר עסקינן בחברה - דין בעלי מניות ומנהלי חברה כדין בן זוג והוריו של אדם פרטי. נטען כי תיקונן של תקנות האגרות לא ביטל את ההתייחסות שהייתה נהוגה כלפי חברה בע"מ, לפיה יש לפנות לקרובים ולידידים לצורך סיוע בתשלום האגרה. לגישת המבקשת, השארת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על כנו, יפתח פתח נרחב לריקון תאגידים מכל תוכן כלכלי והגשת תביעות בשמם ללא צורך בתשלום אגרה. המשיבה 2 – מדינת ישראל (משרד האוצר), הצטרפה לעיקרי נימוקיה של המבקשת. בלורי בתגובתה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא וסוברת כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, רשימת ה"קרובים" הקיימת בתקנות האגרות הינה רשימה סגורה אשר אין להרחיבה. לו היה חפץ מתקין התקנות להוסיף את "קרוביה" של החברה לרשימה זו, חזקה עליו כי היה עושה כן. עוד נטען כי למבקשת אין מעמד בהליך, שכן היא אינה בעל הדין הזכאי לקבל את אגרת בית המשפט. דיון 4. כדי להבין את משמעות התיקון נפנה תחילה למצב המשפטי שקדם לו. ההוראה הרלוונטית למתן פטור מאגרה טרם התיקון, קבועה הייתה בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987: "13(א). בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה ותצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו, אם המבקש סמוך לשולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". בנוסחן הישן של תקנות האגרות, פורשה תקנה זו באופן לפיו על המבקש פטור מאגרה להראות כי ניסה להסתייע לא רק בבני משפחתו הקרובים ביותר – הורים ובני זוג - לצורך גיוס סכום האגרה, אלא אף במכרים ובידידים (וראו והשוו: בש"א 220/88 שרייר נ' נקש (11.10.1988); בש"א 494/95 שמעוני נ' שמעוני (23.3.1995); ע"א 8255/99 עו"ד יוסף פנדריך נ' אירית קנריק (21.11.1999)). ואולם, כאמור, בשנת 2007 תוקנו תקנות האגרות (להלן: "התיקון") ובוטל הצורך לפנות ל"קרובים וידידים" לשם קבלת פטור מתשלום אגרה. תחת זאת, נקבע בסעיף 14(ג) לתקנות כי: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד" (ההדגשות אינן במקור)". תחימה מדוייקת זו של רשימת האנשים אליה ניתן לפנות, לא נעשתה בחלל ריק. התיקון שבתקנות האגרות הגיע על רקע הצרימה וטעם הלוואי אשר נלוו לפניית אדם לידידיו ומכריו על מנת שיוכל להוכיח את אי יכולתו לשלם את האגרה. וביטא זאת היטב כב' השופט א' ואגו בעניין משרד השיכון, עוד טרם התיקון: "דומה, שהגיעה השעה לבחון, שוב, את הכללים, שלפיהם, מבקש הפטור מאגרה, חייב להראות, שנבצר ממנו להשיג כספים גם ממעגל רחב יותר, של חברים וקרובים רחוקים, שעצם הפנייה אליהם, וההיזקקות לחסדיהם, מקשה עליו, מביישת אותו, משפילה, ופוגעת בכבודו של הפונה, ואף מקשה עליו עוד יותר את הגישה לערכאות" (ע"א (ב"ש) 2027/00 מדינת ישראל – משרד השיכון נ' ביטון גילה (17.1.2001)). 5. ניתן להצדיק את גישת מתקין התקנות אשר שינה את נוסחן. זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית ראשונה במעלה. הרחבת "מעגל התומכים" יתר על המידה, הובילה, יש להניח, למקרים בהם "ויתר" היחיד על זכות תביעה לכתחילה – כדי שלא למחול על כבודו. בל נשכח שישנה מורכבות בדרישה כי על אדם החפץ להביא עניינו לפני בית משפט, לפנות לידיד שיסייע לו בתשלום "מחיר הכניסה". זאת כאשר אין חובה על פי דין שהחבר – יהא קרוב ככל שיהיה – יתקצב את מימוש זכויותיו המשפטיות של האחר. מבלי להרחיב או לקבוע כללים פסקניים, ברי כי הקשר בין בני משפחה כגון בן זוג, והורים שמבקש הפטור סמוך לשולחנם, נושא אופי אחר גם בהיבט הכספי והתלות הכספית. על כן, קביעה חד משמעית לפיה יש להתחשב רק ביכולתו האישית של המבקש, המתבססת על רכושו או רכוש בן זוגו והוריו רק אם הוא סמוך אל שולחנם, הינה קביעה המבצעת איזון שקול ומידתי בין החובה שבתשלום האגרה לבין זכות הגישה לערכאות. ודוק, יש לזכור כי החובה שבתשלום האגרה אינה חובה המצויה במסגרת היחסים שבין משלם האגרה לגובֵה האגרה בלבד. כפי שנקבע ברע"א 9075/05 עזבון המנוחה לוין ז"ל נ' עיריית הרצליה (16.2.2006)): "'אין כשלעצמו פסול בהתיחסותו של נתבע לבקשה לפטור מאגרה לשם "בלימת תביעה מופרזת נגדו או גרימת הקטנתה' (השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 7633/98 דיסקונט ישראל נ' משה שמש (לא פורסם)); לגיטימי כי מנסה הנתבע להיאבק בגובה התביעה, למשל, ואין פסול במאבקים פרוצדורליים הוגנים". 6. ומה דינו של גוף מאוגד? בפסק דין שניתן על ידי רשם בית משפט זה לפני כשני עשורים נקבע כי: "לצורך בחינת היכולת לשלם אגרה, מחילים על בעל דין שהוא גוף מאוגד את העקרונות החלים על בעל דין רגיל, לאמור: כשם שמוטל על בעל דין בשר ודם להראות כי עשה מאמצים לגייס כספים מסביבתו הקרובה (בן-זוגו והוריו אם הוא סמוך אל שולחנם) כך מתוך גזירה שווה – תיבחן יכולתה של חברה גם לפי העזרה או האשראי שהיא יכולה לקבל מאלה הקשורים והקרובים אליה... משנמצא כי החברה היא חסרת יכולת לשאת בתשלום אגרה, יש לבחון את יכולתה לגייס כספים ממקורות 'בסביבתה הקרובה'" (החלטת כב' הרשם (כתוארו אז) ש' צור בבש"א 505/89 דנאר נ' בנק הפועלים בע"מ (11.3.1990)). מכאן גם טענת המבקשת כי מנהלי החברה, או בעלי מניותיה, הם-הם הורי החברה ו"מולידיה". כך גם טענת המדינה, לפיה התיבה "בן זוגו" או "הוריו" תתפרש כחלה על בעלי המניות ומנהלי החברה. גישה זו אינה מקובלת עלי. המבקשת לא הפנתה בהליך דנא לפסק דין שניתן על ידי שופטי בית משפט זה התומך בעמדתה, חרף ההיבט העקרוני שבעניין. ברם, אין זה עיקר. נפל דבר בחקיקה. מתקין התקנות החליט בתקופה האחרונה לבצע תיקון אשר מתייחס ליחיד מבלי שישנה התייחסות למצבה של חברה, בעלי מניותיה ומנהליה. הפרשנות המוצעת לפיה המונחים "בן זוג" או "הורה" יחולו על הקשר שבין המנהלים ובעלי המניות לחברה, מלמדת לטעמי עד כמה עלולים להתרחק בקלות מלשונו הברורה של החוק במלאכת פרשנותו. המחוקק מכיר את המונחים "בעלי מניות בחברה" ו"מנהלי החברה", ובחר שלא להזכירם בתיקון. המחוקק כמובן רשאי להידרש לסוגיה. ברם, משלא עשה כן, אין להשלים כל חסר בצורה מלאכותית. המסקנה היא שאין לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת והמדינה, לפיה הקשר המשפטי שבין המנהלים ובעלי המניות לחברה, שייך לתא המשפחתי. 7. סוגיה אחרת היא: הכיצד יש לבחון בקשת פטור לתשלום אגרה מטעם חברה. כמובן יש לבדוק את סיכויי התביעה ומצבו הכלכלי של התובע – הוא החברה במקרה דנא. בהקשר זה יודגש, כי הנטל מוטל על מבקש הפטור להוכיח גם היעדר יכולת כלכלית. מכאן, על חברה שמגישה בקשה שכזו לשכנע את בית המשפט בדבר מצבה הכלכלי הירוד תוך הצגת פרטים וראיות. אמנם, אין מקום לקבוע רשימת ראיות ממצה מקום שהמחוקק לא בחר לעשות כן וכאשר העניין תלוי נסיבות. אולם, על החברה העותרת לפטור מאגרה לשכנע את בית המשפט בדבר מצבה הכלכלי. דרישה זו נובעת מלשון תקנה 14(ג) לתקנות האגרות: "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש...". מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה. מהות השאלה לא השתנתה בתיקון תקנות האגרות. כאז כן עכשיו - על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין. אמנם, גבולותיה של אותה הבדיקה כלפי היחיד צומצמו ברמת הרוחב – מבקש הפטור, בן או בת זוגו והוריו. ואולם בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא הסתכלות עומק. לשון אחר, סבורני כי עיקרו של הכלל הקבוע בתקנות האגרות אינו בדבר קרוב המשפחה הפלוני אליו יש לפנות בסיוע לתשלום האגרה – כי אם בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה. נימוק נוסף נעוץ בחשש להיווצרות חוסר שיוויון בין בעל דין בשר ודם לבין גוף מאוגד. זאת באופן שמקל דווקא עם האחרון. בהיבט המעשי, עלולות להיווצר בעיות מספר בכגון דא, ביניהן – "הברחת נכסים" לצורך יצירת מצג שווא של היעדר יכולת כלכלית, או למשל ניצול מתן הפטור על מנת לתבוע סכום גבוה במיוחד. אל לבית המשפט להיות תמים בבדיקתו. על מנת להתמודד עם קשיים אלו, ולשאוף לא רק לשיוויון בין בעל דין בשר ודם לבין גוף מאוגד, אלא גם להכרה בכך שהגוף המאוגד אינו במעמד של אדם, המחוקק קבע כלי עזר נוסף. עניינו של כלי זה - הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, משמיענו כי: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין...". בגדרו של כלי זה, אף אם ייקבע בית המשפט כי יש מקום ליתן פטור מלא או חלקי מתשלום אגרה, הרי שעדיין תעמוד לבעל הדין שכנגד הזכות לבקש כי תופקד ערבות להבטחת הוצאותיו. ודוק, הכללים החלים בעת הטלת ערובה להוצאות על חברה בעירבון מוגבל, שונים מאלה החלים על אדם פרטי. עמד על כך השופט א' גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008): "נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים" (והשוו בין סעיף 353א לחוק החברות לבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיים יחס בין סכום התביעה לבין הדרישה להפקיד ערובה ושיעורה. לצד זאת יוזכר, כי על בית המשפט לבחון את העניין לגופו, ורשאי הוא לסרב לבקשה להפקדת ערובה אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה. מן הכלל אל הפרט 8. בענייננו, נראה כי בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטת הרשמת, לא בחן את הסוגיה כנדרש. עסקינן בתביעה בשיעור של למעלה מ-200 מיליון שקלים, ולא נבדקו כיאות סיכויי התביעה ביחס לשיעורה. מעיון בחומר עולה כי בית המשפט נתן משקל מכריע לטענת בלורי לפיה פנתה לשלושה מתוך ארבעת בעלי מניותיה. עניין זה לא נבדק בצורה יסודית, אלא די היה בהצהרה כללית של בלורי כי פנתה היא אל בעלי המניות ואלה סרבו. קושי נוסף בהחלטת בית המשפט המחוזי מצוי בקביעה ש"יש מקום לפטור חלקית את המערערת [בלורי] מתשלום אגרה כמבוקש. יחד עם זאת, לאור נכונותו של אחד אריה פרידמן [מבעלי המניות בחברה] לשאת בחלקו בתשלום האגרה, אני קובעת כי עליו לשאת בתשלום אגרה בגובה 50,000 ₪...". לא ברורה הדרך בה נקבע שיעור הפטור החלקי. אין מקום להכריע בעניין בהתאם לנדיבות ליבו של אחד מבעלי המניות, מבלי שהעניין נבדק ונומק. נוסף על כן, בית המשפט המחוזי בערעור הסכים שלנוכח בקשתה של בלורי "לקזז את תשלום האגרה מחובות המשיבה [המבקשת] כלפיה, לאחר שלטענתה שילמה למשיבות סכומים גבוהים עבור אגרות בניה, היטלים וכיוצא באלה, מבלי שבוצעה כל בנייה מכוח תשלומים אלה... אני פוסקת כי היה ותזכה המערערת בתביעתה, וייפסקו לטובתה כספים אלה, יועברו הם לקופת בית המשפט לטובת תשלום האגרה". גישה זו אף היא אינה ראויה. בבקשה למתן פטור מאגרה, יש לקבוע את סכום האגרה הנכון, ועל התובע לשלמו. גם אם זכאי הוא לפטור חלקי מהאגרה, החיוב עומד לתשלום, ללא קביעת קיזוזים עתידיים על פי התוצאות. 9. העולה מן המקובץ כי בקשת הפטור, המכילה בתוכה היבטים עקרוניים, גם לנוכח עמדת המדינה, לא נבחנה על פי אמות המידה המחייבות. לא מדובר ביישום פרטני של מבחנים מחייבים, אלא הדיון נסוב בקביעת המבחנים עצמם. כדי לעשות צדק עם שני הצדדים, סבורני כי יש מקום לאפשר לבלורי לקיים דיון נוסף בבקשתה למתן פטור, במסגרתו יותר לה להגיש חומר שלא הוגש בהליך קמא. סוף דבר, הייתי מציע לחברי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל אותו באופן הבא: פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשמת מבוטל. הדיון יוחזר לרשמת בית המשפט המחוזי מרכז, על מנת לבחון בשנית את בקשת בלורי למתן פטור מתשלום אגרה, תוך מתן הזדמנות להגיש ראיות חדשות. בית המשפט המחוזי ייקבע את המועדים לניהול ההליך. בלורי תישא בהוצאות המבקשת בהליך זה בסך של 10,000 ₪. ש ו פ ט המשנה-לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה-לנשיאה השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לכן הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, י"ח בכסלו התשע"ב (14.12.2011). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10063440_Z08.doc עק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il