דורון חלא נ. יעקב מזרחי

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6342/20 וערעור שכנגד ע"א 6374/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ח' כבוב המערער בע"א 6342/20 והמשיב בערעור שכנגד: דורון חלא המערערים בע"א 6374/20: 1. נווה אביב השקעות בע"מ (לשעבר מי חיים אחזקות בע"מ) 2. אביב (חביב) נקש נ ג ד המשיבים בע"א 6342/20 והמערערים בערעור שכנגד: 1. יעקב מזרחי 2. ים אופקים חדשים יזום ויעוץ כלכלי בע"מ 3. מי חיים אחזקות בע"מ 4. חביב נקש המשיבים בע"א 6374/20: 1. יעקב מזרחי 2. ים אופקים חדשים יזום ויעוץ כלכלי בע"מ 3. דורון חלא ערעורים על פסק דינו החלקי ופסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) בת"א 37122-08-11 מיום 31.1.2016 ומיום 17.4.2019 תאריך הישיבה: כ"א בסיון התשפ"ב (‏20.6.2022) בשם המערער בע"א 6342/20 והמשיב בערעור שכנגד: עו"ד רווית בן סרוק בשם המערערים בע"א 6374/20 והמשיבים 3-4 ב-ע"א 6342/20: עו"ד אמסטר יעקב; עו"ד ערן שטרנברג בשם המשיבים 1-2 בע"א 6342/20 והמערערים בערעור שכנגד, והמשיבים 1-2 בע"א 6374/20: עו"ד שי ניידרמן; עו"ד דרור ברוטפלד פסק-דין השופט י' עמית: 1. הערעורים שלפנינו נסבים על פסק הדין החלקי שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביום 31.1.2016 ועל פסק הדין המשלים שניתן ביום 17.4.2019 (כב' השופטת ר' רונן). הערעורים דנן הם חלק מ"סאגה" בלתי נגמרת בסכסוך שבין הצדדים. הסכסוך גלש להתדיינויות נוספות והעסיק ומעסיק מזה למעלה מעשור את כל הערכאות בהליכים שונים, כאשר בין ההליכים השונים יש חפיפה והשפעה הדדית. הסכסוך גובה משאבי שיפוט ניכרים והצעות שהועלו על ידינו ועל ידי שופטים אחרים, להעביר את הסכסוך לבוררות או לפסים חלופיים אחרים לא הסתייעו. על כך יש להצר. 2. בתמצית שבתמצית, ענייננו בסכסוך שבין בעלי המניות בחברת שבע בכל בע"מ (להלן: החברה), שהחזקת המניות בה נחלקה כלהלן: קבוצת מזרחי – 30% (יעקב מזרחי 15%, יצחק מזרחי 15% באמצעות חברת ים אופקים חדשים יזום ויעוץ כלכלי בע"מ (להלן: ים אופקים)); אביב נקש – 30% (באמצעות חברת מי חיים אחזקות בע"מ (להלן ובהתאמה: מי חיים ו-קבוצת נקש)); לירון אלמוג – 30%; ודורון חלא – 10%. הנכס העיקרי והיחיד של החברה היה מבנה מסחרי בבאר-שבע שנקרא "בית-פריזמה" (להלן: הנכס), שהושכר כנכס מניב למוסד לביטוח לאומי. רכישת הנכס והתאמתו לשוכר מומנה על ידי השקעות בעלים והלוואות משכנתא בסך כולל של כ-0.5 מיליון ₪. בעקבות ולאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים, נמכר הנכס במסגרת הליכי בית המשפט ביום 8.4.2013 בסכום של 13.75 מיליון ₪. עוד נציין כי נקש ויצחק מזרחי היו בעלי מניות בחלקים שווים בחברת שלטי ירושלים בע"מ (להלן: שלטי ירושלים). בעקבות תביעה שהגיש יעקב מזרחי בשנת 2009 כנגד נקש להשבת הלוואה שנטל נקש מיעקב מזרחי למימון חלקו ברכישת הנכס (ת.א. 175106-09, להלן: תביעת ההלוואה), ובעקבות תביעה שהתנהלה בין יצחק מזרחי לבין נקש בנוגע לחברת שלטי ירושלים, נחתם בין הצדדים ביום 14.1.2010 הסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה). הסכם הפשרה קובע מנגנון סבוך של תשלומי איזון להשוואת הלוואות הבעלים בחברה וכן מנגנון לדילול בעלי-המניות בחברה. בנוסף, מסדיר הסכם הפשרה את הסכסוך הנוגע לשלטי ירושלים, באופן ששלטי ירושלים ישלמו לפקודת יעקב מזרחי 24 שיקים חודשיים ועוקבים בסכום של 27,500 ₪ כל אחד, ולפקודת ים-אופקים 24 שיקים חודשיים ועוקבים בסך 24,584 ₪, כאשר קבוצת נקש תערוב באופן אישי לכל אחד מן השיקים. גם להבטחת תשלומים אלה נקבע מפתח דילול של מניותיו של נקש בחברה. ודוק: הגם שמנגנון זה זהה למנגנון הדילול שנקבע לצורך איזון התשלומים בגין ההלוואות, הרי שמדובר בדילול נפרד שעניינו הערבות לחוב של שלטי ירושלים. 3. תשלומי האיזון המגיעים לכל צד, ואופן יישום מנגנוני הדילול, הם שעומדים בעין הסכסוך בין הצדדים. בית המשפט המחוזי דן למעשה בתביעה שכנגד של קבוצת מזרחי, לאחר שהתביעה העיקרית נמחקה בשל מחדלי הצדדים האחרים. בית המשפט פרס בפסק דינו החלקי יריעה רחבה תוך שהוא נכנס לנבכי הסכם הפשרה ופרשנותו על מנת להכריע בשאלה העיקרית שהציבו הצדדים לפתחו – איזון תחילה או דילול. שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין החלקי, ובפסק דיננו מיום 16.10.2018 הורינו על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיינתן ביטוי אריתמטי לפסק הדין: "לא היה מקום להגשת הערעורים כל עוד לא ניתן פסק דין אופרטיבי לאחר חישוב הסכום לאיזון [...] אין בידי מי מהצדדים פסק דין אופרטיבי לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ויש לראות אפוא את פסק דינו של בית המשפט קמא כ'החלטה', ולמיצער, כפסק דין חלקי שאינו מסיים את המחלוקות בין הצדדים. אשר על כן, אנו מוחקים את הערעורים שבפנינו (ומבלי שנעלמה מעיננו טענתו של חלא כי זכויותיו טרם הוכרעו בפסק הדין), והתיק יוחזר לבית המשפט קמא להשלמת פסק הדין לאחר שיבוצע חישוב בהתאם להנחיותיו ולהכרעותיו בפסק הדין מושא ערעור זה. מובן כי כל טענות הצדדים שמורות להם" (ע"א 2123/16 מי חיים אחזקות בע"מ נ' יעקב מזרחי (16.10.2018)). לאחר החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, ניתן פסק דינו המשלים. בפסק הדין המשלים דחה בית המשפט את טענת נקש לפיה יש לעצור את מירוץ הריבית במועד מכירת הנכס, הגם שציין כי הוא ער למשמעות הכספית הניכרת של דחיית הטענה; כן נדחתה טענת נקש כי לסכום ההשקעות בטבלת האיזון יש להוסיף גם את המחאת הזכות שלו לטובת החברה בסך 176,000 ₪ מן הטעם שבשלב הנוכחי של הדיון לא ניתן להוסיף רכיבים להתחשבנות בין הצדדים. בהמשך, דחה בית המשפט את בקשת נקש להורות על הפסקת הליכי ההוצאה לפועל נגדו. זאת, מאחר שבית המשפט אינו מוסמך להבהיר את החלטותיו והדרך היחידה לעשות זאת היא במסגרת סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, אך משלא הוגשה בקשת הבהרה מטעם ראש ההוצל"פ, בית המשפט אינו יכול להבהיר את פסק דינו ומכל מקום "אם אכן הדברים כתובים בפסק הדין החלקי, אין מקום ואין צורך בהבהרה נוספת". בית המשפט סיים את פסק הדין בהוראה האופרטיבית הבאה (סעיף 28 לפסק הדין): "סוף דבר - לאור הסכום המצוי בקופת החברה ולאור המסקנה שלעיל לגבי חישוב הכספים המגיעים למזרחי, יועברו כל הכספים שבקופת החברה לידי מזרחי באמצעות באי כוחו". כאמור, הצדדים מערערים על פסק הדין המשלים ופסק הדין החלקי. 4. ככלל, אמליץ לחבריי לאמץ את עיקר המסקנות והממצאים בפסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לא כך לגבי פסק הדין המשלים, שלטעמי אינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין החלקי. 5. לנוכח המחלוקות בין הצדדים, מצאתי לנכון להבהיר ולהתערב בחלק מהסוגיות השנויות במחלוקת, והכל כפי שיפורט להלן. אקדים ואציין כי קבוצת מזרחי טענה שאם נקש וחלא סבורים שקבוצת מזרחי קיבלה מהחברה כספים שמגיעים להם, הם מוזמנים להגיש תביעה כספית, וכלשונם: "הן חלא והן קבוצת נקש מבקשים לערוך בירורים פרטניים מול קבוצת מזרחי, כאשר לכל אחד מהם טענות שונות. שייתכבדו ויגישו תביעה כספית". טענה זו אינה מקובלת עלי כלל, והיא אך פתח להליכים משפטיים נוספים, פתח להעלאת טענות סותרות על ידי מי מהצדדים ופתח לפסיקות סותרות של הערכאות השונות. לטעמי, ראוי ורצוי כי כל ההתחשבנויות בין הצדדים ייעשו תחת קורת גג אחת והיא התביעה דנן. לכן, העקרון שלאורו נתהלך בפסק דיננו הוא שיש לסיים את ההתחשבנות בין הצדדים. לשם כך, יש להתחשב בכל הנתונים הצריכים לעניין, במגמה שהסכסוך בין כל הצדדים יתנהל תחת קורת גג אחת. לאור עקרון זה, נכריע להלן בנקודות שהעלו הצדדים בערעוריהם. הערעור שכנגד של המשיבים 2-1 בע"א 6342/20 (יעקב מזרחי וים אופקים): 6. הערעור נדחה על שלושת חלקיו: לעניין הוצאות המשפט – הרי שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בנושא זה; לעניין ביטול הסכום של 550,000 ₪ (מתוך 900,000 ₪) – אין לי אלא להפנות לנימוקי בית משפט קמא בפסקאות 277-276 לפסק דינו החלקי. המדובר בסכומים שאינם מגובים במסמכים הנדרשים להוכחתם, ללא תיעוד חשבונאי תקין, וקביעה זו היא בגדר המומחיות של רו"ח הילמן; לעניין מירוץ הריבית בשיעור 10% – ראו להלן. ההוראה האופרטיבית שבסעיף 28 לפסק הדין המשלים: 7. הוראה זו דינה להתבטל. בפני בית משפט קמא לא עמדו הנתונים החשבונאיים מהם ניתן להסיק כי במסגרת האיזון קבוצת מזרחי אמורה ליהנות מכל הסכום שבקופת בחברה. החזרת התיק לבית המשפט המחוזי נועדה לאפשר לרואה החשבון לבצע את החישובים בהתאם לפסק הדין החלקי, ובהתאם לכך לבצע את האיזון הנדרש. חישובים אלה לא נעשו, ובהיעדר תשתית חשבונאית לא היה מקום להנחה המובלעת בהוראה האופרטיבית שבסעיף 28 הנ"ל שכביכול כל הכספים עומדים לזכות קבוצת מזרחי. הוראה זו אף עומדת בסתירה לאמור בפסק הדין החלקי ולפיו יש לחשב את סכום האיזון המגיע לכל אחת מקבוצת בעלי-המניות, ולמעשה, היא נותנת לקבוצת מזרחי סעד שלא נתבקש על ידה. מועד ביצוע האיזון: 8. הנכס נמכר בחודש אפריל 2013 (בפסק הדין המשלים נאמר שהנכס נמכר בחודש יולי 2013) ורו"ח הילמן ערך חישוב מעודכן של יתרות בעלי המניות בחברה נכון ליום 30.6.2013 (פסקה 261 לפסק הדין החלקי). יש להותיר מועד זה על כנו. מועד תחילת חישוב הריבית במסגרת האיזון: 9. איני רואה לקבל טענת קבוצת מזרחי בערעורה כי יש לחשב את הריבית ממועד הזרמת הכספים לחברה, וזאת מנימוקיו של בית משפט קמא בפסק דינו החלקי. חישוב הריבית בשיעור 10% יחול אפוא משנת 2010 כפי שנקבע על ידי רו"ח הילמן ועל ידי בית משפט קמא (סעיף 314(4) לפסק הדין החלקי). מירוץ הריבית: 10. בסעיף 10(ב) להסכם הפשרה נקבע כי "בעלי המניות יאשרו כי כל עוד לא מתקיים איזון בהזרמת הכספים בחברה יקבלו מהחברה כל בעלי המניות והמלווה ריבית שנתית של 10% על כספים". איני סבור כי יש להחיל את הריבית לאורך השנים, עד לביצוע תשלומי האיזון בפועל, אלא יש לקטוע את תשלומה במועד מכירת הנכס. למסקנה זו הגעתי בהינתן שהצדדים ראו את שיעור הריבית כסוג של סנקציה (כפי שהתבטא דר בחקירתו הנגדית), קרי, כסוג של פיצוי מוסכם (וראו יצחק עמית "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים" דין ודברים י 17, 54-49 (תשע"ח); ספר גבריאלה שלו – עיונים בתורת החוזה 621 (בעריכת יהודה אדר, אהרון ברק, אפי צמח) (2021)). 11. זאת ועוד. אומד דעת הצדדים כי הסכימו על שיעור החיוב בריבית, בין היתר, מתוך הנחה שהנכס נותר בבעלות החברה ומניב דמי שכירות, כך שלחברה יש הכנסות המהוות את המקור ליצירת האיזון מושא הסכם הפשרה. אף איני רואה הגיון בכך שהחיוב בריבית ימשיך "לרוץ" כל עוד הכספים לא חולקו בפועל, מה שנותן תמריץ לקבוצת מזרחי להשהות ולעכב את חלוקת הכספים. ההפרש הכספי המשמעותי באופן חלוקת הכספים לנוכח החיוב בריבית, ככל שחיוב זה לא מופסק עם מכירת הנכס, מטה את הכף לפרשנות לפיה יש לעצור את החיוב בריבית במועד מכירת הנכס או בסמוך לכך. אציין כי גם בית משפט קמא מצא כי הצדדים הניחו ש"האיזון אמור היה להתבצע בטווח הזמן הקצר שלאחר חתימת ההסכם [...] מאחר שהצדדים התכוונו שהחברה היא שתשא בתשלום הריבית באמצעות מיחזור המשכנתא על הנכס ונטילת הלוואה נוספת, ניתן היה להניח כי אם האיזון יידחה לפרק זמן ממושך, לא יהיו לחברה המשאבים הנדרשים לצורך תשלום הריבית". 12. מירוץ הריבית של 10% יימשך אפוא עד ליום 30.6.2013, סמוך למכירת הנכס, וממועד זה ואילך, וחלף הריבית של 10% שנקבעה בהסכם, יבוצע החישוב לפי ריבית של 3% לשנה עד ליום 17.4.2019, מועד מתן פסק הדין המשלים. הדילול החד צדדי שבוצע על ידי נקש: 13. מנגנון הדילול הנוגע להבטחת פירעון השיקים של שלטי ירושלים הוא מנגנון נפרד ממנגנון הדילול הנוגע לתשלומי האיזון, והוא מעוגן בסעיפים 32-31 להסכם הפשרה. נקש ביצע את הדילול באופן חד-צדדי בחודש פברואר 2012, שאז פנה לרשם החברות וביצע את דילול המניות שבמסגרתו העביר 10.89% ממניותיה של קבוצת נקש בחברה לאחים מזרחי, בשל חוב של 912,928 ₪ בגין עסקת שלטי ירושלים, כך שלאחר הדילול, חלקו במניות החברה באמצעות מי-חיים עומד על 19.13% בלבד. לטענת נקש, יש להותיר דילול זה על כנו וכך נפסק לשיטתו בפסק דינו החלקי של בית משפט קמא. לא אכחד כי לכאורה, ניתן להצביע על סתירה בפסק דינו החלקי של בית משפט קמא. כך, בסעיף 105 לפסק הדין החלקי העמיד בית המשפט את השאלה האם בהתאם להסכם הפשרה ניתן להפעיל את מנגנון הדילול שנקבע להבטחת עסקת שלטי ירושלים, רק לאחר ביצוע איזון התשלומים בחברה כטענת קבוצת מזרחי, או שניתן לבצע את הדילול ללא כל קשר לאיזון כטענת קבוצת נקש. וכך נאמר שם: "מאחר שדילול המניות כבר בוצע בפועל (וכפי שנראה, אין להורות על ביטולו) השאלה הרלבנטית כיום היא האם יש לבצע את האיזון לפי שיעור האחזקות של בעלי-המניות לפני הדילול או אחריו?" (הדגשה שלי – י"ע). ובסיכום הביניים, בפסקה 241 אנו מוצאים את המילים "דילול המניות של קבוצת נקש יוותר על כנו", ובפסקה 314(4), היא פסקת הסיכום, נכתב "כאמור לעיל, הדילול יוותר על כנו". עם זאת, מפסק הדין החלקי עולה כי בית המשפט מקבל את טענת קבוצת מזרחי לפיה הדילול צריך להיעשות לאחר האיזון, ואביא להלן חלק מהדברים: "בהוראות הסכם הפשרה יש תימוכין לטענה כי הצדדים צפו שהאיזון בחברה יתבצע טרם הפעלת מנגנון הדילול השני בשל עסקת שלטי ירושלים [...] אני סבורה כי תכלית מנגנון האיזון שוללת את פרשנותה של קבוצת נקש, לפיה ניתן לבצע את הדילול ללא קשר לשאלה אם התבצע איזון בחברה [...] הרי שיש לפרש את ההסכם באופן שמקנה לאחים מזרחי בחירה שלא להפעיל את מנגנון הדילול כל עוד לא התבצע האיזון. מהתכלית של מנגנוני האיזון והדילול נובע כי כל עוד לא בוצע איזון בחברה היו האחים מזרחי רשאים שלא להפעיל את מנגנון הדילול השני בקשר לשלטי ירושלים [...] כיום אין עוד מניעה לבצע את הדילול לאחר איזון התשלומים בין הצדדים כפי שקובע ההסכם, באופן שיהיה שקול למעשה לפירעון של השיקים [...] המסקנה מן האמור לעיל היא כי יש לבצע את איזון התשלומים בהתאם לשיעורי האחזקות של קבוצת נקש בחברה לפני הדילול (דהיינו לפי שיעור אחזקות של 30%)". העולה מן המקובץ, שאין לקבל את טענת נקש כי כבר בשלב זה, יש להפחית מחובו את הסך של 912,928 ₪ מכוח הדילול (ואיני נדרש לטענת מזרחי כי הכרה בדילול משמעה פעולה באיגוד מקרקעין). איזון תחילה ולאחר מכן דילול, גם אם הדילול נותר על כנו. בהקשר זה אפנה להחלטתה של השופטת ר' רונן מיום 30.11.2020 בבקשה של נקש למתן פסיקתא, שם נאמר: "בפסק-הדין החלקי נקבע כי כל עוד לא מוצו הליכי הדילול, לא ניתן לממש את הערבות האישית של קבוצת נקש (כאמור בסעיף 1 לנוסח הפסיקתה שלעיל), והדילול שבוצע על-ידי נקש יוותר על כנו. [...] המשמעות של מיצוי הליכי הדילול היא כי הדילול שנעשה אינו מכסה את גובה החוב. ואולם, בהתייחס לשאלה עובדתית זו - קרי האם הדילול שנעשה אכן מכסה את מלוא חובה החוב של קבוצת נקש, אין בפסק-הדין החלקי כל קביעה פוזיטיבית או אופרטיבית שלפיה כל החוב כבר שולם לאחר ביצוע הדילול (ואף לא קביעה הפוכה, שלפיה החוב לא כוסה באמצעות הדילול). כל שנקבע בפסק-הדין הוא כי במועד שבו הוא ניתן 'אין עוד מניעה לבצע את הדילול לאחר איזון התשלומים בין הצדדים כפי שקובע ההסכם, באופן שיהיה שקול למעשה לפירעון של השיקים' (כפי שצוטט לעיל). בהקשר זה יש לציין כי סכום החוב עשוי להשתנות בשל הריבית שנוספת עליו. כך או אחרת – אין מקום לחוות דעה בהקשר זה במסגרת ההחלטה הנוכחית" (ההדגשות במקור – י"ע). בנקודה זו אנו מגיעים לטענה נוספת של נקש. הדילול והחוב בגין עסקת שלטי ירושלים: 14. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כל עוד לא בוצע הדילול, קבוצת מזרחי אינה רשאית "לממש את יתר הבטוחות שהוקנו להם בהסכם הפשרה ולרדת לנכסיו האישיים של נקש דווקא – ולא לפעול בהתאם למנגנון הדילול המוסכם"; "כך לפי סעיפים 32-31 להסכם הפשרה, רק במקרה שבו לא ניתן יהיה לדלל יותר את מניותיה של קבוצת נקש, יוכלו האחים מזרחי לפעול לגביית החוב בגין שלטי ירושלים באמצעות הערבות האישית של קבוצת נקש, או הגשת השיקים לביצוע או מימוש מניותיה של קבוצת נקש" (פסקאות 236 ו-131). לכן, וכל עוד יש מניות בחברה כדי לדלל את חלקו של נקש, וכל עוד הליכי הדילול לא מוצו – מזרחי מנועים והיו מנועים לפעול בהליכי גבייה והוצאה לפועל כנגד נקש בגין חוב שלטי ירושלים. תביעות ההלוואה: 15. יש ממש בטענת נקש, כי תביעות ההלוואה והליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדו בגין תביעות אלה, עמדו בסתירה להסכם הפשרה. אנמק בקצרה את מסקנתי. תשלומי האיזון על פי הסכם הפשרה נועדו מלכתחילה להשוות את הלוואות הבעלים. כך, נקבע בהסכם הפשרה כי מיד לאחר תשלומי האיזון, תידחה בהסכמת הצדדים תביעת ההלוואה שהגישו האחים מזרחי נגד קבוצת נקש ללא צו להוצאות, והעיקולים הזמניים שהוטלו על קבוצת נקש במסגרת תביעה זו יוסרו (ס' 15 להסכם). מכל מקום, קבוצת מזרחי אינה רשאית לגבות פעמיים מנקש – פעם באמצעות תשלומי האיזון ופעם באמצעות תביעת ההלוואה. אחת משתיים: ככל שתביעת ההלוואה שולמה, הרי שיש בכך כדי להשפיע על סכומי האיזון, וככל שתשלומי האיזון מבוצעים, הרי שיש בכך כדי להפחית מתביעת ההלוואה. ואכן, בית המשפט הורה בסעיף 260 לפסק דינו החלקי כי אחת ההתאמות שיש לבצע היא זיכוי מי-חיים (נקש) בסך של 462,000 ₪ שאין חולק ששולם ליעקב מזרחי מכוח תביעת ההלוואה. לסכום זה יש להוסיף כיום גם את הסכום של 875,000 ₪ ששולם על ידי נקש במסגרת תביעת ההלוואה השניה (ת.א. 48810-11-13 וע"א 69527-02-20). מזרחי טענו בדיון שהתקיים לפנינו, כי מסכום זה יש להפחית הוצאות ושכר טרחה וכיו"ב, כך שהסכום להתאמה צריך לעמוד לשיטתם על הסך של כ-300,000 ₪. איני רואה לקבל טענה זו, באשר לדידי, לא היה מקום להגיש את תביעת ההלוואה השניה כל עוד במקביל מתנהל ההליך דכאן. הזרמה של 176,000 ₪ על ידי נקש: 16. גם בנקודה זו אני סבור כי יש לקבל את טענת נקש לפיה המחה לחברה את דמי הניהול להם היה זכאי מחברת אדמ"ש. אין מחלוקת של ממש כי המחאת הזכות של נקש לחברה, העשירה את החברה בסכום זה, ובסופו של יום, המטרה בהתחשבנות היא לבחון כמה באמת השקיע כל צד בחברה. לכן, יש לזקוף סכום זה לזכות נקש במסגרת התחשיב של סכומי האיזון. מזרחי טענו כי סעיף 22 להסכם הפשרה חוסם את נקש מלהעלות טענה זו, ברם, סעיף כללי זה ולפיו "לצדדים לא תהיה כל טענה בגין מחלוקות העבר", אין בו כדי לחסום טענה של מי מהצדדים לגבי אופן ההתחשבנות ביניהם. אוסיף ואומר כי לטענת נקש רק בשנת 2018 נחתם הסכם פשרה בין החברה לבין חברת אדמ"ש, ובמסגרת הסכם זה קוזז סכום המחאת הזכויות של נקש לטובת החברה, כך שרק בתאריך זה הושלמה והוכרה המחאת הזכות. לאור טענה זו של נקש, הרי שהתאמת הסכום של 176,000 ₪ תיעשה בערכים של שנת 2018. זקיפת סכום בכרטיסו של לירון אלמוג (עבור חלא): 17. חלא טען כי רכש מלירון אלמוג (להלן גם לירון) 10% ממניות החברה בתמורה להלוואה של 800,000 ₪, וכי לירון אלמוג וקבוצת מזרחי אף חתמו ביום 16.8.2019 על התחייבות בלתי חוזרת ולפיה התחייבו כלפי חלא לגרום לכך שלירון לא יקבל כל סכום "אלא אם כן נפרע סכום ההשקעה כלפי (חלא – י"ע) עד לתקרת הסך של 800,000 ₪ (נטו לאחר מסים) מתוך (ה-40%) מתמורת מכר הנכס של שבע בכל בע"מ וזאת ככל שחלקך (10%) לא יקנה לך זכות לקבלת סכומים העולים על הסך של 800,000 ₪ (נטו לאחר מסים) כאמור לעיל" (להלן: כתב ההתחייבות). התחייבות בלתי חוזרת זו נחתמה כעשרה חודשים לאחר חתימת הסכם הפשרה ואין חולק על אמיתותה. בסעיף 10(ב) סיפא להסכם הפשרה נקבע כי "לצורך חישוב זה מניות לירון אלמוג (להלן: אלמוג) ודורון חלה יהוו יחידה אחת", קרי, כי ההתייחסות לקבוצת אלמוג-חלא בקשר לאיזון תיעשה כיחידה אחת. לאור זאת, נקבע בפסק הדין החלקי כי אין מקום במסגרת ההליך הנוכחי להכריע במערכת היחסים הפנימית שבין דורון חלא ללירון וכי לא אמורה להיות לכך השפעה על אופן ביצוע האיזון. נקבע כי הצדדים רשאים להגיש תביעה נפרדת בגין הנזק הכספי שנגרם להם בכל הנוגע למערכת היחסים שבין קבוצת אלמוג-חלא לאחים מזרחי בקשר להעברות הכספים מלירון לאחים מזרחי וחילוט מניותיו של לירון. 18. ברם, להעברת יתרות החו"ז מלירון למזרחי יש השפעה של ממש על חישוב סכומי האיזון. חלא טען בסיכומיו ובסעיף 56 לתצהירו מיום 28.4.2015 כי הסכום שהועבר מכרטיסו של לירון לכרטיס קבוצת מזרחי עומד על 509,797 ₪ ואף אחד מהצדדים לא חלק על כך (אציין כי בה.פ. 36058-01-18 טען חלא כי ביום 1.1.2006 עמד כרטיס החו"ז של לירון על 639,697 ₪ והכרטיס שלו על 163,472 ₪). לכן, יש להחזיר תחילה את הסכום של 509,797 ₪ לכרטיסו של לירון ובהתאם לכך לערוך את חישוב סכומי האיזון. ודוק: אין בכך כדי להתערב ביחסים הפנימיים בין חלא לבין לירון בכל הנוגע לעסקת ההלוואה ביניהם, עסקה שהיא מחוץ לחברה, כך שטענותיו הכספיות של חלא כלפי לירון נשמרות לו. אף אין בכך כדי לסתור את חילוט מניותיו של לירון על ידי מזרחי, בעקבות אי פרעון הלוואה שנתנו לו מזרחי. החשוב לענייננו הוא שהעברת הסכום מכרטיסו של לירון לכרטיסי החו"ז של מזרחי בשנת 2007, מביאה לעיוות בחישוב הסכומים לאיזון והיא עומדת בסתירה הן להתחייבות לירון אלמוג כלפי חלא והן להתחייבות הבלתי חוזרת של מזרחי בכתב ההתחייבות. כאמור לעיל, רצוי כי ההתחשבנות בין הצדדים תעשה תחת קורת גג אחת, והפנייתו של חלא להתדיינות נפרדת מול מזרחי – בעוד שהיריבות הישירה שלו היא למעשה מול לירון בשל עסקת ההלוואה ביניהם – אין בה כדי לקדם את הצדדים. מה עוד, שחלא אכן הגיש תובענה כספית נפרדת כנגד מזרחי, אך שם העלו מזרחי טענת התיישנות, כך שניסיונותיו של חלא לברר את טענותיו לגופן, בהליך כלשהו, לא צלחו עד עתה. לא למותר לציין כי גם מזרחי בכתב התביעה שכנגד המתוקן הכירו בזכותו של חלא ל-10% מהמניות וציינו בסעיף 8.1 כי לאחר האיזון, חלא יהיה זכאי לשיטתם לסכום של 162,950 ₪. קשה אפוא להלום מצב שבו חלא יוצא אל מחוץ לתמונה, מה שעומד בסתירה אפילו לשיטת מזרחי על פי כתב התביעה שהגישו. 19. לא נעלמו מעיני התביעות הנפרדות שהוגשו על ידי חלא ונמחקו, אך כפי שעולה מהפרוטוקולים של אותן תביעות, המחיקה נבעה מ"המלכוד" שעמד בפני חלא כל עוד הערעור על פסק דינו החלקי והמשלים של בית המשפט המחוזי תלוי ועומד. מזרחי ציטטו את התחייבות בא כוחו של חלא בפרוטוקול בהליך הנפרד (ה.פ. 36058-01-18) שבו התחייב חלא כי זכויותיו יוכרעו באותו הליך ולא בהליך הערעור דכאן, ברם, את הדברים יש לקרוא בהקשר הכולל, שלפיו חלא ביקש כי תביעתו תוכרע באחד הפורומים – או במסגרת הערעור או בתביעה נפרדת. וכלשונה של באת כוחו בהמשך אותו פרוטוקול: "עומד בפנינו אדם שניסה למצות את זכויותיו ולא הצליח משום ששום ערכאה לא הסכימה לדון בזכויותיו". על מנת למנוע מצב שבו חלא יצא קרח מכל הכיוונים, ומאחר שראוי כי ההתחשבנות הכוללת תיעשה במסגרת אחת ולא תתפזר בין הליכים שונים, יש לערוך את ההתחשבנות כאשר כרטיס החו"ז של לירון עומד בפני עצמו ולא נכלל בכרטיס החו"ז של מזרחי, כאמור לעיל. 20. ערעורו של חלא מתקבל אפוא במובן זה שהסכום של 509,797 ₪ יוחזר לכרטיס החו"ז של לירון. אדגיש שוב, כי נקבתי בסכום זה על סמך טענתו של חלא, שאף אחד מהצדדים לא סתר. ככל שסכום זה אינו מקובל על מי מהצדדים, הם רשאים לטעון בעניין זה בפני רואה החשבון. סוף דבר 21. גם פסק דין זה אינו מביא את הסכסוך בין הצדדים לקיצו, באשר יש לערוך את החישוב האריתמטי-חשבונאי של סכומי האיזון. מאחר שרו"ח הילמן הבהיר כי אינו מעוניין לקחת על עצמו את המשימה, ומנגד, הצדדים הסכימו והצהירו כי רואה חשבון תומר גלברד, שהוא רואה חשבון החברה, מקובל עליהם, אנו מורים אפוא כלהלן: (-) חישוב סכומי האיזון יבוצע על ידי רו"ח גלברד, ומעמדו יהיה כשל מומחה מוסכם. החישוב ייעשה על פי ההנחיות וההתאמות כפי שפורטו להלן. המומחה מתבקש ליתן חוות דעתו תוך 60 יום מהיום. הצדדים ישאו בשכר טרחת המומחה בחלקים שווים ביניהם (קבוצת מזרחי, קבוצת נקש וחלא – שליש כל אחד). בשלב זה, הפקדונות והערבויות שהפקידו הצדדים להבטחת הוצאות הערעור דנן, יישארו בקופת בית המשפט להבטחת שכרו של המומחה. כל פניה של מי מהצדדים אל המומחה ושל המומחה אל מי מהצדדים, תיעשה בידיעה של הצדדים האחרים, על מנת למנוע בעתיד בקשות פסילה למיניהן. (-) בהתאם לתחשיב המומחה יחולקו באופן יחסי בין הצדדים הכספים בקופת החברה והכספים שיתקבלו, ככל שיתקבלו, מ-KJS. ככל שהכספים מקופת החברה הועברו כבר לקבוצת מזרחי (כאמור בסעיף 28 לפסק הדין המשלים), הרי שיש להחזירם לקופת החברה או להפקידם בנאמנות בידי בא כוח מזרחי. (-) כל עוד לא מוצו הליכי הדילול, אין לממש את הערבות האישית של נקש ולרדת לנכסיו. לכן, בשלב זה יעוכבו כל הליכי הוצאה לפועל ותביעות הלוואה התלויות ועומדות כנגד נקש. 22. קבוצת מזרחי תשא בהוצאות נקש ובהוצאות חלא בסך 15,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 30,000 ₪). ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' כבוב: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20063420_E10.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1