ניר אור רם נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 6340/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6340/18 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. ניר אור רם 2. תומר רם 3. סיון זוהר רם נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. נעמ"ת – תנועת נשים עובדות ומתנדבות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד עידו ואראס; עו"ד אריאל בנדור; עו"ד ישגב נקדימון בשם משיב 2: עו"ד ארנה רוזן-אמיר פסק-דין השופט ד' מינץ: העתירה דנא מבקשת את ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 2.5.2018 (עב"ל 42626-08-13, הנשיא (בדימ') י' פליטמן, הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופטת א' רימון קפלן ונציגי הציבור נ' מאיר ו-י' הראל בוכריס). בנוסף, מתבקש בה כי יוצהר שתיקון מס' 30 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: תיקון מס' 30 לחוק או התיקון ו-חוק התגמולים, בהתאמה) חל על העותרים. 1. אמם של העותרים – שני אחים ואחות, נפטרה בשנת 1987 ממחלת הסרטן. ביום 7.3.1988 התייתמו העותרים גם מאביהם, אשר נרצח בפיגוע טרור בדרכו לעבודתו בקריה למחקר גרעיני בדימונה. העותרים, שהיו באותה עת בני 12, 9 ו-3, הוכרו על ידי משיב 2 (להלן: המל"ל) כיתומים של נספה כתוצאה מפעילות איבה לפי חוק התגמולים ושולמו להם תגמולים בהתאם לחוק. בנוסף לתגמולים אלה, שולמו לעותרים קצבאות שארים בשל פטירת אמם. 2. ביום 13.7.2011 פורסם תיקון מס' 30 לחוק התגמולים, במסגרתו נקבע בסעיף 7 כי "יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה" יזכה בהטבות מסוימות. זכויותיהם של יתומים אלה הושוו, בעיקרו של דבר, להטבות המוענקות לאלמנה שאין יתום סמוך על שולחנה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950. כן נקבע במסגרת התיקון כי יתומים אלה יהיו זכאים לתגמול חודשי למשך כל ימי חייהם בשיעור התגמול לו זכאית אלמנה כאמור. 3. בעקבות התיקון תבעו העותרים מהמל"ל להעניק להם את אותן הזכויות המגיעות ליתומים משני הוריהם עקב פיגוע איבה, בהתאם לתיקון. תביעתם נדחתה בנימוק שתיקון זה חל רק על מי ששני הוריו מתו כתוצאה מפעולת איבה ולא על מי שאחד משני הוריו נהרג בפעולת איבה, אף אם היה יתום במועד פעולת האיבה. על החלטה זו הגישו העותרים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. 4. ביום 7.7.2013 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתם של העותרים (ב"ל 16971-03-12, השופטת ח' טרכטינגוט). בית הדין ציין כי פרשנות מילולית דווקנית של סעיף 7 לחוק התגמולים תומכת בגישת המל"ל, אך פרשנות זו נוגדת את תכלית החוק ויוצרת אפליה בין שווים. על כן, בנסיבות העניין, יש להעדיף פרשנות תכליתית ללשון הסעיף, לפיה התיבה "יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה" כוללת שתי קבוצות של מקרים: יתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפעולת איבה; יתום שפעולת האיבה הפכה אותו ליתום משני הוריו. בית הדין קבע כי לטעמו אין כל הבדל בין מצב של יתום משני הורים שנפגעו בפעולת איבה למצבו של מי שהיה יתום מהורה אחד וההורה השני נספה בפעולת איבה. בשני המקרים, פעולת האיבה היא שהפכה את הילד ליתום משני הוריו. 5. על פסק דין זה ערער המל"ל לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי קיבל את הערעור ופסק, כי בניגוד לעמדת העותרים, לשון החוק אינה "יכולה לשאת" את המשמעות לפיה התיבה "יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה" כוללת גם יתום משני הוריו כאשר רק אחד מהם נפטר כתוצאה מפגיעת איבה. בבחינת ההיסטוריה החקיקתית מצא בית הדין הארצי כי בעת חקיקת התיקונים השונים הרלוונטיים נדרש המחוקק להבחנה בין יתום משני הוריו ששניהם נספו בפגיעת איבה לבין יתום משני הוריו שאחד מהם נפטר כתוצאה מפגיעת איבה. לשיטת בית הדין, בענייננו, יש בהיסטוריה החקיקתית כדי להבהיר את השתלשלות האירועים שקדמה לתיקון מס' 30 לחוק ואת ההקשר שבו התקבל, ולהסיר כל ספק באשר למשמעות הלשונית של הביטוי "יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה". בית הדין עמד על כך שהעותרים נדרשו להתמודד גם עם הוראת סעיף 7(ח) לחוק התגמולים, המתייחסת באופן מפורש ל"יתום משני הוריו שאחד מהם נפטר כתוצאה מפגיעת איבה", עליה נמנים, על פי פשוטו של מקרא העותרים, ולא לקבוצה של "יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה". בית הדין קבע כי לא עלה בידי העותרים לעשות כן. 6. מכלל האמור הגיע בית הדין למסקנה כי לפרשנות שהוצעה על ידי העותרים לביטוי "יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה" אין עיגון בלשון החוק והיא אף עומדת בסתירה לסעיפים אחרים בחוק התגמולים ולדברי ההסבר לתיקונים השונים לחוק. למעלה מן הצורך קבע בית הדין כי גם פרשנות תכליתית אינה תומכת בעמדת העותרים. אשר על כן, קיבל בית הדין הארצי את הערעור ופסק כי אין תחולה להוראות תיקון מס' 30 לחוק על העותרים. 7. מכאן העתירה שלפנינו. במסגרתה טוענים העותרים כי בנסיבות המקרה מוצדקת התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לשיטת העותרים, נפלה טעות בפרשנות בית הדין הארצי לעבודה את הוראות תיקון מס' 30 לחוק ומכיוון שזו פרשנות ראשונה של התיקון, מדובר בסוגיה משפטית עקרונית. מעבר לכך נטען, כי גם שיקולי צדק והנסיבות האינדיבידואליות של העותרים מצדיקים את התערבותנו. לגופם של דברים, טענו העותרים כי שגה בית הדין הארצי בקביעתו כי פרשנות תכליתית של תיקון מס' 30 לחוק אינה מצדיקה את החלתו על העותרים. 8. בתגובה המקדמית מטעם המל"ל שהוגשה ביום 5.12.2018 נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעם שאין במקרה זה כל עילה להתערבות בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בהתאם להלכות בדבר אמת המידה המחמירה להתערבות. לגופם של דברים, חזר המל"ל על עיקרי נימוקיו של בית הדין הארצי לעבודה. גם היועץ המשפטי לממשלה החזיק אחר פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. 9. לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית של המל"ל, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בפסיקות אלה מצומצת לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986) (להלן: עניין חטיב)). העתירה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה. עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מגלה כי הוא נדרש לכל טענות הצדדים ונתן פסק דין מנומק בעניין המצוי בליבת תחום מומחיותו (ראו: בג"ץ 2930/08 שיידין נ' המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה (27.4.2008)). בעניין חטיב אף נפסק כי המקרים בהם אפשרית פרשנות משפטית לכאן או לכאן הם, ככלל, דוגמה לנסיבות בהן אין להסיק על דבר קיומה של טעות משפטית מהותית (שם, עמ' 693; לעמדה אחרת לגבי גדר התערבותו של בית משפט זה בשאלת פרשנות דברי חקיקה על ידי בתי הדין לעבודה ראו: בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 481 (2004), חוות דעתו של המשנה לנשיא (בדימ') מ' חשין; חוות דעתה של השופטת מ' נאור). 10. מעבר לכך ולגופם של דברים, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה צדק בית הדין הארצי בפרשנות החוק. כפי שציין בית הדין, מעבר לעובדה שלשון החוק תומכת חד-משמעית בפרשנות המל"ל, העותרים לא הצליחו להתמודד עם הוראת סעיף 7(ח) לחוק התגמולים. במסגרת הוראה זו קיימת התייחסות מפורשת ל"יתום משני הוריו, שאחד מהם נפטר כתוצאה מפגיעת איבה", עליה נמנים העותרים. במסגרת סעיף זה מוענקות לאותם יתומים הטבות מסוימות, שונות מאלה המוענקות ל"יתום אשר שני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה" – קבוצה עליה ביקשו העותרים להימנות. אכן, העותרים טענו כי הקבוצה אליה מתייחס סעיף 7(ח) האמור היא הקבוצה של יתומים משני הוריהם, אשר ההורה שנפטר שלא כתוצאה מפגיעת איבה הוא ההורה שנפטר שני בזמן. ברם, לפרשנות זו אין כל עיגון בלשון הסעיף או בתכלית החוק והיא מבדילה באופן מלאכותי בין קבוצות יתומים על פי מועד פטירת הוריהם. דומה כי דווקא פרשנות מוצעת זו תביא לפגיעה בשוויון. המחוקק אמר אפוא את דברו באופן ברור ואין זה מקומנו להחליף את שיקול דעתו. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בטבת התשע"ט (‏11.12.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18063400_N03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il