פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 634/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ש' שוחט העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין השרעי לערעורים ירושלים 3. בית הדין השרעי ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד הלנה שמחי פסק-דין השופט ש' שוחט: העתירה שלפנינו מכוונת כלפי פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים), מיום 3.11.2021, בה נדחה ערעור העותר על פסק דין של בית הדין השרעי בירושלים (להלן: בית הדין), מיום 7.10.2021, בו התקבלה תביעת המשיבה 1 (להלן: המשיבה), לקבלת משמורת על בנם המשותף של הצדדים ונדחתה תביעת העותר למסור את המשמורת עליו בידיו. העותר והמשיבה נישאו זל"ז ביום 10.5.2013. מנישואיהם אלו נולד בנם המשותף, יליד 29.4.2014 (להלן: הקטין). העותר והמשיבה נפרדו בשנת 2017 והתגרשו בשנת 2018. מאז שנת 2017 העותר והמשיבה מנהלים הליכים בבית הדין, כמו גם בבית הדין לערעורים, בנוגע למשמורת על הקטין. לא אסקור את כל ההחלטות שניתנו בענייני הצדדים ואתייחס רק לעיקריות שבהן: ביום 6.11.2017, בגדרי התובענות שנדונו לפניו (תביעות הדדיות של העותר והמשיבה לקבלת המשמורת על הקטין) ניתנה על-ידי בית הדין החלטה לפיה המשמורת הזמנית על הקטין תהא בידי העותר ויתקיימו הסדרי שהות בין הקטין לאמו המשיבה. החלטה זו לא עמדה בתוקף זמן רב שכן כחצי שנה לאחר מכן, ביום 30.5.2018, הורה בית הדין על העברת המשמורת הזמנית על הקטין לידי המשיבה. ביום 27.2.2020, לאחר שהוגשו לבית הדין מספר תסקירים מטעם לשכת הרווחה העירונית, שהמליצו על מתן המשמורת על הקטין למשיבה, נתן בית הדין את פסק דינו במסגרתו קבע, כי המשמורת על הקטין תימסר למשיבה ואלו עם העותר יקיים הקטין הסדרי שהות בכל סוף-שבוע, מיום חמישי ועד שבת. על פסק דינו של בית הדין מיום 27.2.2020 הגיש העותר ערעור לבית הדין לערעורים. ביום 9.9.2020 קיבל בית הדין לערעורים את ערעור העותר והדיון הוחזר לבית הדין, על מנת שיתאפשר לעותר לחקור את העו"ס לסדרי דין על התסקירים שערכה, כמו גם לצורך מתן התייחסות לטענות העותר לפיהן האמור בתסקיר האחרון שניתן עומד בסתירה לתסקירים קודמים שהוגשו. לאחר שהעותר חקר את העו"ס לסדרי דין שערכה את התסקירים, הוציא בית הדין, ביום 7.10.2021, פסק דין חדש ומנומק, במסגרתו אף ניתנה התייחסות לטענות העותר לגבי סתירות בין התסקירים, בהתאם להנחיית בית הדין לערעורים. בית הדין חזר ופסק, כי המשמורת על הקטין תימסר למשיבה ואלו בין העותר לקטין יתקיימו הסדרי שהות, והכל בהתאם להמלצות שניתנו במסגרת התסקיר האחרון של אגף הרווחה בעירייה. העותר שלא השלים עם תוצאות פסק הדין חזר והגיש ערעור לבית הדין לערעורים. ביום 23.11.2021 דחה בית הדין לערעורים את ערעור העותר לאחר שמצא, כי בית הדין מילא אחר כל הנחיותיו בערעור הקודם ואף מעבר לכך (בית הדין הזמין תסקיר מעודכן מאגף הרווחה ואף מינה אפוטרופוס לדין לקטין) משמצא כי תוצאתו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. בית הדין לערעורים התייחס בין השאר לכך שמתסקירי שירות הרווחה עולה, כי טענות העותר לפיהן הקטין נתון לפגיעה ולאלימות עת שוהה הוא עם המשיבה נמצאו לא נכונות; גם האפוטרופוס לדין שמונה לקטין תמכה בהמלצות שירותי הרווחה אותן אימץ בית הדין; וכי את טענות העותר להישגים נמוכים של הקטין בבית הספר יש לבחון גם לאור התנהלותו שלו, לאחר שבמשך תקופות ארוכות החזיק בקטין בניגוד להחלטות המשמורת הזמנית שניתנו על-ידי בית הדין שהורו למסור את הקטין לידי המשיבה לאלתר, ומכאן שיש לו חלק בלתי מבוטל באותו מצב. בית הדין לערעורים גם קיבל את נימוקי בית הדין לפיהם לא נמצא כל פגם בכך שהמלצות שירותי הרווחה השתנו במהלך ניהול ההליך, משנמצאו משתנים שהצריכו זאת ובפרט שעה שההמלצה על מתן משמורת זמנית לעותר ניתנה בשנת 2017 במסגרת תסקיר ראשוני. מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר לשלל שגיאות שנפלו בפסק דינו של בית הדין לערעורים. העותר חוזר וטוען, כי למרות קביעות חוזרות ונשנות (כאמור, עוד משנת 2018) לפיהן המשמורת על הקטין צריכה להיות בידי המשיבה, קביעות אלו נעדרות ביסוס מספק. לטענת העותר, הנמקת בית הדין לערעורים שמצא כי ההמלצות בתסקירים שונו "בהתאם למצב החדש ובהתאם לאינטרסים של הקטין" היא "תמוהה" משלא היו לפני בית הדין "מידע מלא מקצועי ועדכני בנוגע לכל התנאים הפיזיים והנפשיים של הקטין בבתים השונים, ללא הבנת מצבו של הקטין בעבר וכיום, ללא דיון בעתיד הצפוי לקטין, הסביבה, החברים, המשפחה, ללא כל התייחסות למצבו של הקטין מבחינת החלפת 5 מסגרות חינוך[...]". לגישת העותר, היה על בית הדין שלא להסתפק בתסקירים שהוגשו לפניו אלא למנות "גורמי מקצוע ייעודים כנדרש בכדי לתת חוות דעת מומחה בנוגע למצבו האמיתי של הקטין, נכון להיום". לאחר עיון בעתירה על נספחיה מצאתי, כי היא לא מגלה עילה להתערבות ועל כן דינה להידחות על הסף, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. הלכה מושרשת היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים, ובתי הדין השרעיים בכלל זאת. גדר ההתערבות מוגבל למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק שמכוונות לבית הדין או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 8510/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים, פסקה 8 (11.1.2022); בג"ץ 6807/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (13.10.2021); בג"ץ 4727/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 5 (8.8.2021); בג"ץ 537/21 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 3 (16.2.2021); בג"ץ 6126/20 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים, פסקה 6 (7.1.2021)). העתירה דנן אינה באה בגדר מקרים חריגים אלו, אף לא בקירוב. טענות העותר הן טענות ערעוריות מובהקות על טעויות שנפלו, לשיטתו, בפסק הדין של בית הדין לערעורים, ולא נעשה כל ניסיון להסוות זאת. למעשה, מלבד כותרתה כ"עתירה", העתירה מנוסחת כערעור לכל דבר ועניין – החל מהמשפט הראשון במבוא (בו מתבקש בית משפט זה "לקבל ערעור זה") וכלה במשפט האחרון (בו מתבקש בית משפט זה לפסוק לטובת "המערער" את הוצאות ההליך). הכלל בדבר אי-ההתערבות של בית משפט זה נכון ביתר שאת במקרה דנן משהעתירה (שכאמור, אינה אלא ערעור) מופנית כלפי החלטה שהערעור עליה נדחה על-ידי בית דין דתי לערעורים ומשמדובר בסוגיה של משמורת הקטין, סוגיה לה נדרש בית הדין, הערכאה הדיונית, באופן רציף בשנים האחרונות (מאז שנת 2017). לא נותר לי אלא לחזור על שציין בית הדין לערעורים עת חתם את פסק דינו – ככל שהנסיבות ישתנו, פתוחה בפני העותר הדרך לשוב ולפנות בנדון לבית הדין. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' בשבט התשפ"ב (‏1.2.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22006340_W01.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il