בבית המשפט העליון
רע"ב
634/02
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העותרת: מדינת ישראל
נגד
המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
2. מוריס יתח
תאריך הישיבה: י"ח
בשבט תשס"ב (31.1.02)
בשם
העותרת: עו"ד דינה זילבר
בשם
המשיבים: עו"ד ערן אביטל
רשות
ערעור בג"ץ אסיר על החלטת בית-המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 16.1.02 בתיק עע"א
1009/02
שניתן ע"י השופטים: אסתר קובו, מיכל
רובינשטיין
ויהושע גרוס
פסק-דין
השופט מ' חשין:
מונחת לפנינו בקשת המדינה כהוראת סעיף 25(ה)
לחוק שיחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א2001-, ועניינה בקשת רשות ערעור על פסק-דין
של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (מיום 16.1.02) בעע"א 1009/02 מדינת
ישראל נ' מוריס יתח. החלטנו להעניק למדינה רשות ערעור, והוספנו ודנו
בבקשה כבערעור שהוגש לאחר קבלת רשות.
המשיב מס' 2, מוריס יתח (יתח) הועמד
לדין בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של נסיון לרצח, עבירה כהגדרתה בסעיף 305
לחוק העונשין, התשל"ז1977-. לאחר תחילת המשפט הודה יתח בביצוע מעשה עבירה של
חבלה בכוונה מחמירה - עבירה כהגדרתה בסעיף 329(1) לחוק העונשין - והורשע על-פי
הודאתו. העובדות בהן הודה יתח היו אלו, שביום 2 בפברואר 1993 ארב לאשתו בתוך
מכוניתה והוא מצוייד בקנקן מלא בנזין. בסמוך לאחר כניסתה של האשה לרכב, שפך יתח
עליה את הבנזין, יצא מן הרכב והשליך לעברה גפרור דולק. האשה עלתה בלהבות ונגרמו לה
כוויות קשות בכל פלג גופה העליון, במיוחד בפניה, בצווארה, בחזה ובידיה. כוויות
אלו, כדברו של בית-המשפט המחוזי, הותירו באשה נכות קשה. לאחר שומעו טיעונים לעונש
החליט בית-המשפט, ברוב דעות, לגזור על יתח עונש מאסר בפועל בן 14 שנים. דעת המיעוט
היתה כי יש לגזור על יתח עונש מאסר בפועל בן 16 שנים.
3. לקראת חלוף שני שלישים מתקופת המאסר עלה ובא
עניינו של יתח לפני ועדת השיחרורים, וזו החליטה ביום 30.12.2001 להעניק ליתח
רישיון להתהלך חופשי בתנאים מסויימים שקבעה. לבקשת היועץ המשפטי לממשלה הוסיפה
הוועדה והחליטה לעכב את ביצוע החלטת השיחרור עד להגשת עתירה לבית-המשפט המחוזי
כנגד אותה החלטה.
4. היועץ המשפטי הגיש לבית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו עתירה נגד החלטתה של ועדת השיחרורים, וביקש את ביטולה של ההחלטה.
בית-המשפט המחוזי דן בעתירה, וביום 16.1.2002 החליט ברוב דעות לדחות את העתירה
ולהותיר על כנה את החלטתה של ועדת השיחרורים לשיחרורו של יתח מן המאסר. דעת המיעוט
היתה, כי יש לקבל את העתירה ולבטל את החלטתה של ועדת השיחרורים. על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי הגישה המדינה את הבקשה שלפנינו, ועתירתה היא כי נבטל את
החלטותיהם של בית-המשפט המחוזי ושל ועדת השיחרורים, וכי נורה על המשך החזקתו של
יתח בבית האסורים. כאמור בראש החלטתנו נעתרנו לבקשה והחלטנו לדון בבקשה כבערעור
שהוגש לאחר רשות שניתנה.
5. קראנו את המסמכים שהונחו לפנינו והוספנו
ושמענו טיעונים מפי באי-כוח בעלי-הדין, זה בכה וזה בכה. שקלנו את טיעוניהם של
בעלי-הדין והוספנו ונדרשנו לשאלות שהעלינו אנו לפניהם, ולאחר שיקול זו היא
החלטתנו.
6. ענייננו הוא בהחלתו ובפירושו של חוק שיחרור
על-תנאי ממאסר, התשס"א2001- (חוק השיחרור), וככל הנראה זו לנו הפעם
הראשונה שאנו נדרשים לפירושו מקרוב של חוק זה. בעלי-הדין הרחיבו את דבריהם, בראש
ובראשונה, על הוראות הסעיפים 9 ו10- לחוק השיחרור, וכל אחד מהם ביקש מאיתנו כי
נפרש את החוק כדרכו, לרבות לעניין התערבותו של בית-המשפט בשיקול דעתה של ועדת
השיחרורים. בעיקרם של דברים מוסכם היה על באי-כוח בעלי-הדין כי הוראות סעיף 9 לחוק
השיחרור - הקובע שיקולים אלה ואחרים שוועדת השיחרורים אמורה להביא במניין לעת שהיא
שוקלת בקשה של אסיר לשיחרור על-תנאי - נתמלאו בעניין של יתח. ואולם, כך טוענת
המדינה, עיקר הוא דווקא בהוראת סעיף 10 לחוק השיחרור, הוראה שעניינה במקרים בעלי
חומרה ובנסיבות מיוחדות בהם שומה עליה על ועדת השיחרורים להביא במניין שיקולים
נוספים על אלה המנויים בסעיף 9 לחוק השיחרור. לטענת המדינה, בנסיבות העניין,
מכריעים שיקולי סעיף 10 את שיקולי סעיף 9, ושומה היה עליה על ועדת השיחרורים לדחות
את בקשתו של יתח לשיחרור על-תנאי. מנגד טען בא-כוחו של יתח, כי ועדת השיחרורים
הביאה במניין שיקוליה את כל שראוי היה להביא במניין; כי בית-המשפט המחוזי צדק
בהחלטתו שאין מקום להתערב בהחלטת ועדת השיחרורים; ומכאן שגם אנו, אין זה ראוי כי
נתערב בהחלטתה של ועדת השיחרורים או בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.
7. קראנו ושמענו טיעונים אלה כולם, ולאחר שיקול
הגענו לכלל מסקנה כי העתירה אינה בשלה עדיין לשמיעה. ואלה הם נימוקנו להחלטתנו.
8. בנוסף להוראות הסעיפים 9 ו10- לחוק השיחרור,
מוסיף ומורה אותנו סעיף 11 לאותו חוק דרכי פעולה מסויימות לעניין שיחרורו של אסיר
הנושא עונש מאסר בשל עבירה מן העבירות המנויות בתוספת - כיום: עבירות אלימות או
עבירות מין בתוככי המשפחה. וכך מורה אותנו סעיף 11 לחוק השיחרור:
שחרור אסיר הנושא מאסר
בשל עבירת אלימות או מין בתוך המשפחה
11. (א) הועדה לא תחליט על שחרורו על-תנאי של אסיר
הנושא עונש מאסר בשל עבירה מן העבירות המנויות בתוספת, אלא לאחר שצוות מקצועי,
הכולל נציגים של משרד העבודה והרווחה ושל שירות בתי הסוהר, הגיש לה חוות דעת
לענין מידת הסכנה הנשקפת לציבור משחרור האסיר, לרבות הסכנה לנפגע העבירה.
(ב) שר המשפטים רשאי, בצו, באישור שר העבודה
והרווחה וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת.
הנה כי כן אין ועדת שיחרורים מוסמכת להחליט על
שיחרורו על-תנאי של אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירה מן העבירות המנויות בתוספת -
והעבירה שעבר יתח הינה אחת מאותן עבירות, קרא, עבירת אלימות שביצע יתח כלפי בני
משפחתו - "אלא לאחר שצוות מקצועי הכולל נציגים של משרד העבודה והרווחה ושל
שירות בתי הסוהר, הגיש לה חוות-דעת לעניין מידת הסכנה הנשקפת לציבור משיחרור
האסיר, לרבות הסכנה לנפגע העבירה.". תנאי זה הקבוע בסעיף 11(א) לחוק השיחרור,
תנאי מוקדם הוא לסמכותה של ועדת השיחרורים להורות על שיחרורו על-תנאי של אסיר
הנושא עונש מאסר בשל עבירה כעבירה שעבר יתח; ובאין חוות-דעת כנדרש באותו מקום אין
ועדת השיחרורים מחזיקה בסמכות להורות על שיחרורו על-תנאי של אסיר כאמור. השאלה
הנשאלת היא, אם בענייננו נתמלא תנאי מוקדם זה לסמכותה של ועדת השיחרורים.
9. עיינו בכתובים, ונמצא לנו כי לפני ועדת
השיחרורים הונח טופס חוות-דעת של ועדה הקרויה "הוועדה לאלימות במשפחה במחוז
ב"ש". עם חברי ועדה זו, כמודפס באותו טופס, נמנו "נציגות משרד
הרווחה", "נציג שב"ס" ו"נציג ש.מ.מ.". חוות-דעתה של
הוועדה חוות-דעת קצרה היא - קצרה-מכל-קצרה - וכך נאמר בה:
הוועדה
מתרשמת שהאסיר אינו בקשר עם הקורבן למעט סביב הילדים המשותפים. 2. אורך המאסר
שריצה עד כה גרם לרתיעה מצד האסיר לשוב ולבצע מעשים דומים. יציב ומתפקד במקום
עבודה לאורך זמן. קיימת תוכנית המשכית בקהילה למעט קשר עם גורם טיפולי לצורך טיפול/מעקב
אחר הסתגלותו בקהילה. פיקוח עם ... או גורם רווחה באיזור מגוריו.
(ראו עוד: סעיף 12 לחוק השיחרור). הוועדה הוסיפה וקבעה כי
אינה מתנגדת לשיחרורו המוקדם של יתח בתנאים אלה:
1.
לא יקיים קשר עם הבת/בן, קרובת משפחה - הקורבן.
2.
לא יכנס לביתו. לא יכנס למקום מגורי הגרושה בראשל"צ או במקום מגורים אחר.
3.
לא יכנס לאיזור מגוריו.
10. בלא שנכניס עצמנו לחוות-דעת זו לגופה,
השאלה הנשאלת היא אם חוות-דעת זו מקיימת אחר התנאי המוקדם הקבוע בסעיף 11 לחוק
השיחרור. שקלנו שאלה זו בעיון והיגענו לכלל מסקנה כי המיסמך שהגישה הוועדה לאלימות
במשפחה אינו מקיים אחר הנדרש בסעיף 11 לחוק השיחרור.
11. העבירות המנויות בתוספת לחוק עניינן כולן הוא
(כיום) עבירות הנעברות בתוככי המשפחה. תכלית החוק היא, כמסתבר, כי לעניינן של
עבירות בתוך המשפחה אין די בחוות-הדעת הרגילות המונחות לפני ועדת השיחרורים, וכי
יש צורך בחוות-דעת מיוחדת הניתנת בידי צוות מקצועי הכולל נציגים של משרד העבודה
והרווחה ושל שירות בתי הסוהר, חוות-דעת שעניינה "מידת הסכנה הנשקפת לציבור
משיחרור האסיר, לרבות הסכנה לנפגע העבירה". הנחת החוק היא, כמסתבר, כי אדם
העובר עבירה מאלו עבירות המנויות בתוספת, בהן עבירת אלימות כלפי בן משפחה, נדרשת
בעניינו חוות-דעת מיוחדת וספציפית של מומחים - נוסיף ונאמר: בהם מומחים לבריאות
הנפש - כי אין נשקפת ממנו סכנה - אם ישוחרר מן המאסר - לא לציבור ולא לנפגע
העבירה. עבירות אלו המנויות בתוספת, עבירות מיוחדות במינן הן, ומכאן הדרישה
הספציפית והמיוחדת לחוות דעת של מומחים כאמור בסעיף 11(א) לחוק השיחרור. ובלשון
דברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח תשס"א 518, 537):
בשני
מקרים בהם שאלת המסוכנות הצפויה משחרורו של אסיר היא מורכבת ומשמעותית יותר - אסיר
שביצע עבירות כלפי בן משפחה (לפי רשימת סוגי עבירות בתוספת המוצעת לחוק) ואסיר
שביצע עבירת מין או שהוא לוקה בנפשו - מוצע לקבוע שהוועדה לא תחליט על שחרור
על-תנאי מבלי לקבל חוות דעת מקצועית, מהגורמים המפורטים בסעיפים. לענין עבירות
כלפי בן משפחה, הסעיף המוצע מעגן בחוק ומרחיב את פעולתן של ועדות קיימות במשרד
העבודה והרווחה. לענין אסיר שעבר עבירת מין או אסיר הלוקה בנפשו, הסעיף המוצע מעגן
הסדר הקבוע כיום בפקודות נציבות בתי הסוהר, המחייבות קבלת חוות דעת של המרכז
לבריאות הנפש שליד שירות בתי הסוהר.
12. בחנו את חוות הדעת של הוועדה לאלימות במשפחה
אשר הונחה לפני ועדת השיחרורים, ולא נחה דעתנו כי לחוות-דעת זו כיוון סעיף 11(א)
לחוק השיחרור. לא זו בלבד שחוות-הדעת מקצרת במקום שהיה עליה להאריך, אלא שנתקשינו
לקבל כי במילים ספורות ניתן לומר על אדם אשר עשה מעשה מחריד כמעשה שעשה יתח כי
"אורך המאסר שריצה עד כה גרם לרתיעה" מצידו "לשוב ולבצע מעשים
דומים". מצפים היינו לקרוא חוות-דעת מנומקת, לרבות מפי מומחים לבריאות הנפש,
לגבי הסיכון הנשקף מיתח לעתיד לבוא, אפשר חוות-דעת בדומה לחוות-הדעת אשר אנו
מקבלים חדשות לבקרים מאת שירות המבחן לעת גזירת עונשו של עבריין. ראוי הוא קורבן
העבירה וראוי הוא הציבור כי לעניין "מידת הסכנה הנשקפת" להם משיחרורו של
אסיר תהא מונחת לפני ועדת השיחרורים חוות-דעת מקיפה ומעמיקה. זו, לדעתנו, תכלית
החוק, ותכלית זו נכבד.
13. משהיגענו לכלל דעה כי לא הונחה לפני ועדת
השיחרורים חוות-דעת כנדרש בסעיף 11(א) לחוק השיחרור, מסקנה נדרשת מאליה היא כי
ועדת השיחרורים פעלה בלא שנתקיים תנאי מוקדם הנדרש לסמכותה. התוצאה המתבקשת היא,
ממילא, כי יש לבטל את החלטתה של ועדת השיחרורים ואת פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי,
וכי יש להחזיר את הדיון לוועדת השיחרורים, לשיקולה אם יש לשחרר את יתח שיחרור
על-תנאי כאמור בחוק השיחרור - זאת לאחר שתקבל חוות-דעת כתובה וערוכה כדין וכהלכה
כנדרש בסעיף 11(א) לחוק השיחרור.
14. משהיסקנו מסקנה שהיסקנו, ממילא אין אנו מביעים
דעתנו לגופם של דברים, לאמור, אם החלטתה של ועדת השיחרורים ופסק-דינו של בית-המשפט
המחוזי החלטה ופסק-דין ראויים הם. דיברנו אך בתנאי מוקדם שלא נתקיים לסמכותה של
ועדת השיחרורים. אשר לגופו של עניין, נושא זה יידון בבוא היום בוועדת השיחרורים,
ובהתאם לצורך ולעניין לפני בית-המשפט המחוזי או לפני בית-המשפט העליון.
15. סוף דבר: מן הטעמים שדיברנו בהם לעיל, אנו
מחליטים לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של בית-משפט המחוזי ואת החלטתה של ועדת
השיחרורים, ולהחזיר את הדיון בעניינו של יתח לוועדת השיחרורים, לאחר שתונח לפניה
חוות-דעת כתובה וערוכה כנדרש בסעיף 11(א) לחוק השיחרור.
היום,
י"ח בשבט תשס"ב (31.1.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 02006340.G02
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il