ברק בן סימון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6338/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6338/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: ברק בן סימון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 19.07.2012 בתיק פ 944-04-12 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' מוניץ תאריך הישיבה: ז' בסיון התשע"ג (16.05.13) בשם המערער: עו"ד דן גלעד בשם המשיבה: עו"ד ארז בן ארויה בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' עמית: 1. ביום 23.3.2012, התפתח דין ודברים בין המערער, אחיו ושניים מחבריהם מצד אחד, לבין שניים אחרים בשם נחום וסהר, וזאת על רקע העובדה שנחום משמש כעד תביעה כנגד אח אחר של המערער. במהלך הויכוח דקר המערער את סהר, וכאשר נחום נחלץ לעזרתו, חתך המערער את נחום בסכין בחזה וגרם לו חתך באורך של כ-30 ס"מ. כאשר נחום נס מהמקום, המערער, אחיו ושני הנאשמים הנוספים בכתב האישום רדפו אחריו, תוך שהמערער מנסה לפגוע בו בסכין פעם נוספת. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל, נגרם לנחום חתך ארוך בחזהו, אשר חדר את העור ואת השרירים, והוא נזקק לניתוח ואושפז במשך 3 ימים, ולסהר נגרם חתך דקירה וחבלות נוספות. בגין כך הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות ואחזקת סכין, עבירות לפי סעיפים 333, 334 + 335(א)(1)(2); סעיפים 186(א)+29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בהתאמה. בית משפט קמא גזר על המערער מאסר בפועל למשך 13 חודשים; 3 שנות מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; פיקוח קצין מבחן למשך 12 חודשים מיום שחרורו מהמאסר; וחיוב בפיצויים בסך 6,000 ₪ למתלוננים (לסהר 1,000 ₪ ולנחום 5,000 ₪). 2. הערעור שבפנינו – אשר נשמע לאחר שהמערער כבר ריצה מאסרו ושוחרר מבית הסוהר – נסב אך ורק על הרכיב של מאסר על תנאי ופיקוח קצין מבחן. אתייחס להלן בקצרה לשני הנושאים. 3. צו מבחן לאחר עונש מאסר: על פי סעיף 1(1)(ב) לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, אין מקום ליתן צו מבחן ביחד עם עונש מאסר בפועל. עם זאת, אך לאחרונה עמד בית משפט זה על כך, שניתן במקרים חריגים ועל פי המלצת שירות המבחן להטיל צו מבחן על מי שכבר הורשע והוטל עליו עונש מאסר בפועל (ע"פ 4167/12 אוחנה נ' מדינת ישראל, פיסקה 15 (17.3.2013)). כפי שציינה בפנינו הגב' וייס מטעם שרות המבחן, המקרה שבפנינו אינו נמנה על סוג המקרים בהם שרות המבחן סבור כי יש מקום להמשיך בפיקוח על המערער, וברגיל, המענה המקצועי/טיפולי באסיר עם שחרורו ממאסר ניתן על ידי הרשות לשיקום האסיר. אשר על כן, בהיעדר נסיבות חריגות, נוכח עמדת שרות המבחן ונוכח עמדת המשיבה שהותירה את הנושא לשיקול דעתנו, אנו מקבלים הערעור בנקודה זו, ומורים על ביטול צו המבחן שהוטל על המערער. 4. מאסר על תנאי: בא כוח המערער טען כי אורך המאסר על תנאי אינו מידתי, במיוחד בהתחשב בכך שהתנאי הוא רחב ביותר וחל על מגוון של עבירות אלימות, וכך עשוי בית משפט בעתיד למצוא את ידיו כבולות אם וכאשר חלילה יידרש להפעיל כנגד המערער את המאסר על תנאי שהושת עליו. כאמור, על המערער הוטל מאסר על תנאי של שלוש שנים לתקופה המכסימלית האפשרית של שלוש שנים (סעיף 52(ב)(1) לחוק העונשין), ודומה כי בכך בית משפט קמא "איזן" את העונש המופלג בקלותו שהטיל על המערער. על פניו, אין מקום להבחנה בין עונש מאסר בפועל לבין עונש מאסר על תנאי ובית המשפט רשאי להטיל את עונש המאסר הקבוע בחוק (עונש מינימום או מקסימום) הן בדרך של ריצוי מאסר בפועל והן כמאסר על תנאי (ראו: רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 1, 11 (2001) (להלן: עניין ריזי). אלא, שעל הערכאה הדיונית לנהוג בזהירות ובמתינות ברכיב הענישה על תנאי, ולקחת בחשבון כי הנאשם שבפניו עלול לחטוא חלילה בעבירה נוספת, מה שאינו חיזיון נדיר במקומותינו. במצב דברים זה, בית המשפט שידון בעניינו של הנאשם בפעם הבאה, ייאלץ להפעיל את התנאי (בכפוף לחריג הארכת התנאי הקבוע בסעיף 56 לחוק), ועלול למצוא עצמו וידיו כבולות בבואו להשית על הנאשם עונש ההולם את חומרת העבירה הנוספת. עמד על כך בית משפט זה עוד לפני שנים רבות בע"פ 229/78 סעדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 256, 264 (1978): "נאמר לנו, ולא הוכחש, שהעבירה שבעטיה הוטל על המערער מאסר-על-תנאי לתקופה של שלוש שנים עניינה היה גניבת מיכל (ג'ריקן) של דלק, הא ותו לא. נראה הדבר שבמקרה דנן הקלו הנוגעים בדבר ראש באורך תקופת המאסר-על-תנאי. לא אחת קורה כפי שגם מציין זאת חברי השופט עציוני, שהפרקליטים המייצגים נאשם במשפט פלילי מסכימים להטלת מאסר-על-תנאי עליו לתקופה ארוכה ובלבד שלא יישלח למאסר בפועל. התוצאה היא שאילו הטיל בית-המשפט על המערער מס' 2 עונש מאסר בפועל במקום מאסר-על-תנאי, היתה תקופתו קצרה בהרבה מתקופת המאסר-על-תנאי. יש להפנות את תשומת- לבם של בתי-משפט של ערכאה ראשונה לקשיים העשויים להתעורר מהטלת עונש של מאסר-על-תנאי לתקופה ארוכה מדי, שהמקרה הנוכחי מדגים אותם". דברים דומים נאמרו אף בעניין ריזי (בעמ' 17) כלהלן: "משאמרנו את דברינו לעניין הסמכות, לא נקטנו בכך עמדה באשר לשיקול הדעת המסור לבית-המשפט בגוזרו את הדין. במסגרת שיקול הדעת המסור לו בבואו לגזור עונש מאסר על-תנאי, על בית-המשפט להנחות עצמו כי ראוי להימנע מהטלת מאסר מותנה שתוצאתו תהיה קשה עד כדי היותה בלתי מידתית הן ביחס לעבירה הראשונה והן ביחס לעבירה הנוספת. מצב כזה עלול להיווצר כאשר אדם שנכשל בעבירה נוספת קלה יחסית, יצטרך לשאת בעונש מאסר חמור שהוטל עליו בגין הרשעה קודמת. יש לזכור כי למאסר על-תנאי תכלית כפולה: האחת, לתת הזדמנות נוספת לעבריין לתקן את דרכיו ולא למצות עמו את מלוא העונש במאסר בפועל עקב כשלונו העברייני. התכלית הנוספת היא ההרתעה, שנועדה להניא אדם שעבר עבירה מלשוב ולעבור עבירה נוספת. נוכח המגבלות שהטיל המחוקק על שיקול הדעת בהפעלת התנאי, ראוי שבית-המשפט המטיל את התנאי ינהג בזהירות בקביעתו. בכל שיטת משפט נאורה קיימת חובה להתאים את העונש ומידת חומרתו לעבירה אשר בגינה הוטל; חובה זו מוכרת גם בשיטתנו בהיותה מעקרונות היסוד של השיטה, והיא המנחה את שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין מאז ומתמיד". אלא שבמקרה דנן, העבירה מושא דיוננו, בגינה הורשע המערער והוטל עליו מאסר על תנאי, אינה עבירה קלה כלל וכלל, והעונש של מאסר בפועל שהוטל על המערער נוטה עד מאוד לקולא, כך שאם חלילה יסתבך תוך שלוש השנים הקרובות בעבירת אלימות שהיא פשע, לא יהא זה עיוות דין אם המאסר על תנאי יופעל. המערער הפנה לפסק הדין בע"פ 10577/08 גנאדי גרבר נ' מדינת ישראל (18.2.2009), שם התערב בית המשפט בעונש המאסר על תנאי באומרו: "אולם עניין אחד מחייב תיקון, וכוונתנו לתקופת המאסר על-תנאי אותה גזר בית המשפט המחוזי, ובעיקר לתנאים שנקבעו להפעלתה. עונש מותנה מסוג זה עלול להכביד בעתיד על בית המשפט אשר עלול להתבקש להפעילו, ככל שהמערער ישוב לעסוק בפלילים, והדבר אף עלול להביא לגזירתו של עונש לא מידתי, לדוגמא, אם יורשע המערער בעבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. לפיכך, החלטנו לשנות רכיב זה בגזר הדין, ואת תקופת המאסר על-תנאי אנו מעמידים על 12 חודשים, בה ישא המערער אם יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירת אלימות מסוג פשע. למעט תיקון זה, יישארו רכיבי העונש האחרים על כנם" (הדגשה הוספה – י"ע). אלא שאין באמור לעיל כדי לסייע למערער, נהפוך הוא. במקרה דנן, בית משפט קמא סייג מלכתחילה את התנאי לכל עבירות אלימות מסוג פשע, כך שעבירות אלימות קלות נוסח תקיפה סתם לפי סעיף 379, שהעונש עליה הוא שנתיים מאסר, אינן נכללות בגדר התנאי. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור בנקודה זו, כך שעונש המאסר על תנאי שהושת על המערער, יישאר על כנו. 5. סופו של דבר, שהערעור מתקבל חלקית במובן זה שהרכיב של פיקוח שרות המבחן יבוטל. ניתן היום, ז' בסיון התשע"ג (16.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12063380_E01.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il