ח'דיג'ה ג'אבר נ. שר הפנים

החלטה בתיק בג"ץ 6332/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6332/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. ח'דיג'ה ג'אבר 2. יאסר ג'אבר נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הלשכה למרשם אוכלסין – מזרח ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מוסטפא סח בשם המשיבים: עו"ד נטע אורן פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי מעמדה של העותרת 2 (להלן העותרת) במרשם האוכלוסין ישונה מרווקה לנשואה, כי ילדיהם של העותרים 1 ו – 2 יירשמו בתעודת הזהות של העותרת, וכי המשיבים יאפשרו את שהותו של העותר 2 (להלן העותר) בתחומי מדינת ישראל. בעתירה מועלית גם דרישה לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 ולהחיל על העותר 2 את הוראות חוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952. לעיצומם של דברים מטרת העתירה היא כי העותר 1 יקבל מעמד בישראל. ב. כנטען, העותרת והעותר 2 נישאו ביום 20.11.96 ונולדו להם 3 ילדים – עלאא, ערוב ואחמד – אשר בעתירה הראשונה צוינו כולם כעותרים 3. הגם שלטענת העותרת פנתה מיד לאחר נישואיה ללשכה למרשם האוכלוסין במזרח ירושלים – המשיבה 2, מעמדה לא שונה מרווקה לנשואה. לטענת העותרת, היא נמנעה מלפנות בשנית למשיבה 2, מאחר שהוזהרה בפנייתה הראשונה כי תעודת הזהות שברשותה תישלל בעקבות הנישואין. נטען, כי שאר פניותיהם של העותרים למשיבה 2 נפלו על אוזניים ערלות, באשר סירבה להתייחס לבקשתם לאיחוד משפחות. ג. (1) עוד נטען, כי המשיבה 2 נוקטת בסחבת בכל הנוגע לעניינם של העותרים, ועל כן אין לראות את העתירה כמוקדמת. נטען, כי חוק האזרחות (הוראת שעה) פוגע בכבוד העותרים, בכפותו עליהם פרידה העלולה להביא לידי הרס התא המשפחתי שהקימו. עוד נטען, כי יש להחיל על העותר את סעיף 7 לחוק הכניסה לישראל. וכי הוא נופל בגדר החריג לחוק האזרחות (הוראת שעה), באשר גילו מעל 35 שנים ולא היה מעורב מימיו בפעילות עוינת, וכן בשל היות המקרה הומניטארי. (2) בתגובתם מיום 21.9.06 טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה מוגשת בלא פירוט מינימלי של מרבית העובדות הרלבנטיות. כך לא ציינו העותרים מתי וכיצד פנו למשיבה 2, ולא צירפו ולוא מסמך אחד המעיד על פניות אלו. ה. בהחלטה מיום 25.9.06 הצעתי לעותרים לבוא בדברים עם נציגי המשיבים, ולהשלים את הפרטים הנדרשים בעתירתם. כן איפשרתי לעותרים להודיע בתוך 15 יום אם בדעתם לתקן את העתירה – וככל שזו תהא החלטתם, לתקנה בתוך 15 יום נוספים. למשיבים ניתן 30 יום לתגובה הנמנים מהיום בו יגישו העותרים את עתירתם המתוקנת. ו. (1) ביום 19.10.06 תוקנה העתירה, כך שכללה כעותרים את ארבעת ילדיהם של העותרים 1 ו-2, ואת תאריך לידתם. בעתירה חוזרים העותרים על מרבית טענותיהם, תוך שהם מלינים על העדר התייחסותה של המשיבה 2 לפניותיהם הרבות אליה. עוד נטען, כי אין מניעה ליתן לעותר אשרת כניסה, בהיותו עומד באמות המידה שנקבעו בתיקון לחוק האזרחות (הוראת שעה). (2) ביום 8.11.06 הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים, לפיה לא יורחק העותר מן הארץ ומתחומי העיר ירושלים עד למתן החלטה סופית בעתירה. ז. ביום 12.11.06 החלטתי כי המשיבים ישיבו לבקשה למתן צו ביניים, בתוך מועד תגובתם לעתירה. ח. ביום 20.11.06 הגישו המשיבים את תגובתם לעתירה המתוקנת. בתגובתם חזרו על עמדתם, כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה נעדרת פירוט מינימלי של מרבית העובדות הרלבנטיות הנדרשות, ובשל היותה מוקדמת נוכח אי מיצוי ההליכים על ידי העותרים. נטען, כי בבדיקה שערכה המשיבה 2 עולה שלא התקבלו כל פניות מצד העותרים לשינוי מצבה האישי של העותרת, או לרישום הילדים. נטען, כי רק במהלך שנת 2006 פנו העותרים לראשונה בבקשה לאיחוד משפחות, וכי לאחר התכתבות בין הצדדים, ניתן ביום 30.10.06 אישור והם זומנו לפגישה אצל המשיבה 2 ביום 12.12.06. לטענת המשיבים, מאחר שהעותרת נמנעה עד כה מפניה לשינוי רישום מצבה המשפחתי ורישום ילדיה, ומאחר שרק לאחרונה הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות, יש לראות את העתירה כמוקדמת. ט. ביום 12.12.06 הודיע בא כוח העותרים כי בשל עניין אישי חריג ביקשו העותרים לדחות את מועד הזימון של הפגישה אצל המשיבה 2 לתאריך אחר, ועד לקיום הפגישה מתבקש בית המשפט להקפיא את הטיפול בעתירה. י. החלטתי מיום 13.12.06 נאמר, שאין בידי להסכים להקפאת הטיפול בעתירה. אך איפשרתי לעותרים להודיע בתוך 45 יום אם עודם עומדים על עתירתם. העותרים לא הודיעו דבר. י"א. (1) ביום 28.2.07 הגישו העותרים "בקשה מיוחדת וחריגה למתן צו ארעי", לפיה לא יורחק העותר מן המדינה ומתחומי מזרח ירושלים עד לפגישה בין העותרים לנציג המשיבה 2. בבקשה נטען כי פניותיו של בא כוח העותרים למשיבה 2 לקביעת מועד פגישה חדש, לא צלחו. (2) בתגובת המשיבים מיום 13.3.07 נטען, כי העותרים טרם הודיעו אם הם עודם עומדים על העתירה וזאת למרות הוראותיו של בית המשפט. נטען, כי גם בבקשתם זו, כמו גם בעתירה גופה, מעלים העותרים טענות כלליות בדבר פניות חוזרות ונשנות למשיבים, אולם אין הם מפרטים מתי ואל מי נעשו פניות אלה, ואינם תומכים טענותיהם במסמכים המעידים על פניות כאמור. י"ב. (1) חוששני, אחר כל אלה, כי אין מנוס מאי היעתרות לעתירה. על העותרים למצות את ההליכים המינהליים הפתוחים בפניהם בטרם יפנו לבית משפט זה. עמד על כך השופט זמיר: כלל הוא שאדם חייב, לפני שהוא מגיש עתירה לבית משפט זה, למצות את הסעד המינהלי, כלומר, לפנות אל הרשות המוסמכת מבעוד זמן, לבקש ממנה שתפעיל את סמכותה, לתת לה שהות לשקול את הבקשה, לפי נסיבות המקרה, ולקבל ממנה תשובה אשר, לדעתו, אינה עומדת במבחן החוק (בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 71, 82)". וראו גם בג"צ 2466/05 נהאיה נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופטת ארבל); בג"צ 5151/05 פאוזי נ' משרד הפנים (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה). העותרים מציינים כי חזרו ופנו למשיבה 2 במטרה לקדם את ענייניהם, אולם העתירה איננה כוללת כל אסמכתא לתמיכה בטענה זו, או פירוט פניותיהם. בהעדר תשתית עובדתית ולוא מינימלית, אין כל אפשרות לקיים דיון באשר לטענות העותרים כלפי פעולותיה של המשיבה 2 (בג"צ 1362/05 שחאדה חסן מוחמד אברהים נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"צ 7240/01 איונוב רמה נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין (טרם פורסם)). קשה שלא לתמוה על הקצב בו פועלים העותרים בכל הטיפול בעניינם, ובוודאי נוכח טענתם – שאיני מביע דעה לגביה –כי העותר נכלל בגדר החריג הקבוע בסעיף 3(1) לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), בהיותו מעל גיל 35, זאת בכפוף להחלטת המשיב 1. כזכור, חוקתיותה של הוראת השעה אושרה בבג"ץ 7052/03 עדאלה נ' המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם), ותוקפה של הוראת השעה הוארך עד ליום 15.4.07. י"ג. אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה, והיא נמחקת. על העותרים לטפל בעניינם באופן קונקרטי ומסודר אל מול המשיבה 2. בנסיבות איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט באדר תשס"ז (19.3.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06063320_T08.doc לח +מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il