סרגיי אושרובסקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6331/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6331/10 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערער: סרגיי אושרובסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-ת"פ 8196/09 מיום 8.7.2010 שניתן על ידי כבוד השופטת י' רז-לוי תאריך הישיבה: ט"ו בשבט התשע"א (20.1.2011) בשם המערער: עו"ד גיא אבנון בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל בשם קצינת מבחן: גב' שושנה אלימלך פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. ערעור על חומרת העונש שהשית בית המשפט המחוזי (השופטת י' רז-לוי) על המערער לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון. כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה המערער, ייחס למערער שני אישומים, ולנאשם נוסף – אישום אחד. למערער יוחסו באישומים אלה עבירה של סיוע לפריצה לרכב לפי סעיף 413ו בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת סיוע לניסיון לגניבת רכב לפי סעיף 413ב בצירוף סעיפים 25 ו-31 לחוק העונשין; עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. 2. על פי האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, ביום 9.8.2009, המערער, הנאשם השני ואדם אחר נדברו לפרוץ לכלי רכב מסוג מיצובישי מגנום בעיר באר שבע ולגנוב אותו. לשם כך, הם הצטיידו מבעוד מועד במפתח המותאם למתנעי כלי רכב מסוג מיצובישי מגנום. בהמשך, הגיעו בנהיגה ברכב טויוטה למקום בו חנה רכב המיצובישי. האחר פרץ את דלת המיצובישי בעוד המערער והנאשם הנוסף נשארו בטויוטה, ולאחר מכן החלו בנסיעה – המערער והנאשם הנוסף ברכבם והאחר במיצובישי. לאחר ששוטרים שארבו להם חסמו את דרכם, ביצעו פניית פרסה עם שני כלי הרכב והחלו לנסוע. בשלב מסוים האחר קפץ מהמיצובישי ועבר לטויוטה, תוך שרכב המיצובישי התדרדר אל עבר השוטרים, עד שהתנגש בסלע ונגרם לו נזק. בהמשך, החלו בנסיעה מהירה ופראית, כשניידת משטרה דולקת אחריהם. בין היתר נסעו נגד כיוון התנועה, עלו על מדרכת אי תנועה עד שהתנגשו בעמוד תאורה. לאחר ההתנגשות, נמלטו השלושה רגלית מהמקום על אף ששוטרים הורו להם לעצור. על פי האישום השני שבכתב האישום המתוקן, המערער חדל להתגורר בבית של מי שערב לו וחדל להיות צמוד למי מערביו למעט בעת מפגשים עמם באימוני כושר, וזאת באופן מתמשך עד למועד האירועים נשוא האישום הראשון. מדובר, כך יובהר, בתנאי שחרור בערובה שהוטלו עליו במסגרת כתב האישום הנוסף בו הודה המערער והורשע, שצורף לתיק זה. כתב האישום הנוסף שצורף והוגש לבית משפט השלום בבאר שבע – ת"פ 673/09 (להלן: התיק הנוסף). בתיק הנוסף הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין; עבירת פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין; עבירת הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין; עבירת גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין. 3. על פי כתב האישום נשוא התיק הנוסף, ביום 3.2.2009 גנב המערער את רכבו של אדם בשם סאלם אסיאב, מסוג מיצובישי מגנום, והסיעו לחניית רכבים ברחוב מבצע עובדה בבאר שבע. בהמשך, גנב המערער מהרכב 2000 ש"ח במזומן. במועד מאוחר יותר, חזר המערער לרכב, התפרץ לתוכו כאשר על ידיו מטפחת לטשטוש טביעות אצבע ובכוונה לבצע גניבה או פשע. באותו מועד, לאחר ששוטר צעק לעברו "עצור משטרה", החל המערער להימלט מהמקום, ונתפס רק לאחר מרדף רגלי ממושך. 4. בהסדר הטיעון נקבע כי המערער והנאשם הנוסף יודו בעובדות כתב האישום המתוקן וכן יודה המערער בעובדות כתב האישום נשוא התיק הנוסף. בית המשפט המחוזי קיבל את ההסדר והרשיע את המערער ואת הנאשם הנוסף על-פי הודאותיהם, ואת המערער הרשיע גם בתיק הנוסף. במסגרת ההסדר, הוסכם לגבי המערער, כי המשיבה תעתור ל-58 חודשי מאסר בפועל, כולל הפעלת מאסר מותנה של 18 חודשים מ-ת"פ 40279/05, ואילו המערער יטען באופן חופשי לעונש. לא היה הסדר לעניין העונש לגבי הנאשם הנוסף. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 5. לאחר שהוגש תסקיר מבחן בעניינו של המערער, והושמעו טיעונים לעונש, גזר בית המשפט את דינו של המערער. בית המשפט שקל לחומרא את עברו הפלילי של המערער, אשר לחובתו 5 הרשעות קודמות בעבירות חמורות כנגד רכוש וכנגד שוטרים, וכן את העובדה שריצה מאסר בפועל. חומרה יתירה מצא בית המשפט בכך שאת העבירות נשוא כתב האישום המתוקן ביצע המערער זמן קצר לאחר ששוחרר בתנאים בתיק הנוסף, ותוך הפרת תנאים אלה. גם באישום הנוסף דובר, כאמור, בהתפרצות ובגניבת רכב מיצובישי מגנום. בית המשפט שקל לחומרא גם את אופיים החמור ונסיבותיהן של העבירות אותן ביצע המערער: פריצה וגניבת רכב לאחר תכנון מוקדם, והימלטות משוטרים תוך נהיגה פרועה ומסוכנת לאחרים, ללא מורא מפני החוק. כן הוסיף בית המשפט כי יש חומרה רבה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ובייחוד באזור דרום הארץ, בו הפכה עבירה זו ל"מכת אזור" – המחייבת ענישה ממשית ומרתיעה. בנוסף, מצא בית המשפט חומרה רבה בגניבת כלי רכב, עבירה אשר גורמת נזק רב ואשר הפכה, כך קבע בית המשפט, ל"מכת מדינה". 6. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער לפיה ישולב המערער בקהילה טיפולית סגורה לגמילה מסמים. זאת, בהתחשב בחומרת העבירות ובכך שמתסקיר המבחן עלה כי המערער אינו רואה פסול בהתנהגות עבריינית, מתקשה בהבנת השלכות מעשיו ועל אף שהראה נכונות להשתלב בטיפול גמילה מסמים – טרם מעצרו – לא הצליח לגייס את הכוחות הנדרשים לכך. אשר על כן, קבע בית המשפט כי לא ראוי להקדים את טיפול הגמילה לגזר הדין, בפרט כאשר ניתן להשתלב בטיפול כזה בין כותלי בית הסוהר. עם זאת, כשקבע את העונש שהוטל על המערער, לקח בית המשפט בחשבון לקולא את העובדה שהמערער הביע את רצונו להשתלב בטיפול גמילה. כן הביא בחשבון את הודאתו של המערער. בית המשפט ציין לקולא את העובדה שהמערער הוא ספורטאי מצטיין. לאחר שקילת מכלול השיקולים הטיל בית המשפט על המערער 40 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה מ-ת"פ 40279/05 בן 18 חודשים – כאשר 14 חודשים יופעלו במצטבר, ו-4 חודשים ירוצו בחופף כך סך הכול נקבע כי המערער יירצה 54 חודשי מאסר בפועל. כן הוטל על המערער מאסר מותנה של 12 חודשים, פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, קנס בסך 500 ש"ח או 10 ימי מאסר תחתיו ופיצוי לבעל הרכב בסך 1000 ש"ח שישולם בשני שיעורים חודשיים רצופים ושווים. 7. המערער טען כי בגזירת עונשו לא התחשב בית המשפט בכך שהרקע למעורבותו בפלילים היא התמכרותו לסמים, וכי רק השתלבות בקהילה טיפולית סגורה עשויה לסייע לו, כפי שקבע גם שירות המבחן. בית המשפט אף סטה, לטענתו, מהלכות בית משפט זה לפיהן השלב המתאים להתחלת הליך גמילה הוא שלב ריצוי העונש. לטענתו כבר בזמן הליך המעצר החל בקליטה לקהילה טיפולית סגורה, אשר רק עקב קשיים טכניים לא הסתיימה. המערער הוסיף גם כי היה מקום לשקול לטובתו את שיתוף הפעולה שלו עם הגורמים הטיפוליים וכי לא ניתן משקל מספק לנכונותו לקבל טיפול גמילה ואת המוטיבציה שלו לשיקום. המערער טען גם כי בניגוד להוראת בית המשפט, שירות בתי הסוהר לא שילבו עד עתה בתוכנית טיפולית לגמילה מסמים וממילא בבית הסוהר בו הוא נמצא לא קיימת מסגרת טיפולית כזו. לעניין זה מסרה קצינת המבחן בדיון על פה לפנינו כי נמסר לה יום לפני הדיון (בניגוד למה שצוין בתסקיר המשלים) כי המערער ביקש להשתתף בתוכנית טיפולית במסגרת המאסר. ב"כ המערער מצידו ציין כי המערער נגמל בכוחות עצמו במהלך המאסר, וראוי להקל עימו בשל כך. 8. המערער הוסיף וטען כי בהשוואה למקרים אחרים בהם נידונו עבירות דומות ואף חמורות יותר – הוטלו עונשי מאסר בפועל קלים יותר מהעונש שהוטל עליו. לטענת המערער בית המשפט לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, לחרטתו על מעשיו ולהודאתו. ב"כ המערער ביקש מאיתנו בדיון על פה לקצר באופן משמעותי את עונש המאסר. 9. המשיבה, מצידה, טענה שאין מקום להתערב בעונש שהושת על המערער. לטענתה, העונש שהוטל אינו חורג מהרף העליון עליו הוסכם בהסדר הטיעון, ולא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בו. המשיבה הדגישה כי חומרת מעשיו של המערער רבה היא והעבירות אותן ביצע הן בגדר "מכת מדינה". על אף הזדמנויות שונות שניתנו למערער בעבר, הוא לא למד לקח והמשיך בביצוע עבירות. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. 10. לא ראינו מקום להיעתר לערעור זה. ראשית נציין כי גזר הדין שהוטל הוא במסגרת טווח הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון, אף שהוא קרוב לרף הענישה העליון. חומרה יתרה יש בכך שהמערער הפר את תנאי השחרור בערובה שהוטלו עליו במסגרת התיק הנוסף וביצע עבירות תוך הפרת תנאי השחרור. גם עברו הפלילי של המערער מכביד. את העובדה שהמערער הוא ספורטאי מצטיין קשה לראות כנסיבה לקולא דווקא. מדובר בהצטברות של עבירות ועל רקע העבר הפלילי העונש שהוטל על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת. 11. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו שבט התשע"א (31.1.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10063310_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il