אדוה רביב נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 6331/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6331/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרות: 1. אדוה רביב 2. שיר רביב נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. סלקום עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד עודד קלמרו; עו"ד ניר קלמרו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה נגד פסק דינו של המשיב 1 (להלן: בית הדין הארצי) בע"ע 300/06 בגדרו נדחה (ברוב דעות) ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בעב' 7699/02 מיום 29.3.06. 1. מר ברוך רביב (להלן: המנוח), בעלה של העותרת 1 ואביה של העותרת 2, היה עובד של המשיבה 2 (להלן: סלקום) מיום 25.9.94 ועד ליום 15.9.95. בהסכם העבודה שנכרת בין המנוח לבין סלקום נקבע כי סלקום תצרף את המנוח ל"תוכנית ביטוח המנהלים הנהוגה בחברה". בתקופה שעד לחודש אפריל 1995 היה המנוח מבוטח, כיתר עובדי סלקום, בביטוח קולקטיבי בחברת שילוח, כהסדר זמני, עד לגיבושו של הסדר ביטוח מנהלים לעובדי סלקום. במהלך שנת 1995 גיבשה סלקום תכנית ביטוח מנהלים לעובדיה ששמה "סל סלקום". המנוח ביקש כי ביטוח המנהלים שלו ייעשה במסגרת הפוליסות הקודמות שהיו לו בחברת הביטוח מגדל (להלן: מגדל) וסלקום נעתרה לכך. הפוליסות הקודמות שהיו למנוח הועברו לבעלות סלקום, וזו העבירה למגדל תשלומים לפוליסות הקודמות, למפרע, החל מיום תחילת עבודתו של המנוח בחברה. מכיוון שחלה עלייה בשכרו של העותר בחברת סלקום, הנפיקה לו מגדל בחודש אוקטובר 1995 (לאחר שסיים את עבודתו בסלקום) פוליסת ביטוח מנהלים נוספת (להלן: הפוליסה הנוספת) בגין חלק השכר שעלה על שכרו במקום עבודתו הקודם. ביום 31.12.95 שם המנוח קץ לחייו. מגדל סירבה לשלם את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה הנוספת (תגמולי הביטוח על פי הפוליסות האחרות שולמו). נטען כי לפי תנאי הפוליסה הנוספת הזכאות לתגמולי ביטוח קמה רק בחלוף 12 חודשים, אשר טרם חלפו. לבסוף, הגיעו העותרות ומגדל לפשרה לפיה שולמו לעותרות 70% מתגמולי הביטוח בגין הפוליסה הנוספת. העותרות פנו לבית הדין לעבודה ותבעו כי סלקום תשלם להם את הפרש תגמולי הביטוח, בסך 80 אלף ש"ח. נטען כי סלקום הפרה את הסכם העבודה עם המנוח בכך שלא ביטחה אותו בתכנית ביטוח מנהלים החל מתחילת עבודתו. 2. התביעה לבית הדין האזורי נדחתה. נקבע כי סלקום קיימה את התחייבותה בכך שביטחה בתחילה את המנוח, כיתר עובדי החברה, בחברת שילוח. רק בחודש אפריל 1995, קיבלה על עצמה סלקום את ההתחייבות לבטח את המנוח במסגרת הפוליסות הקודמות, בעת שגובשה תכנית "סל סלקום", ולכן התוצאה לא היתה משתנה, אף אם החל מאותו מועד היו מפרישים עבור המנוח תשלומי ביטוח, גם עבור תוספת השכר. עוד נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הביטוח בחברת שילוח, או בין אי העברת הכספים למגדל בסמוך לחודש אפריל 1995, לבין סירובה של מגדל לשלם את תגמולי הביטוח לפי הפוליסה הנוספת. בהקשר זה העיר בית הדין, כי העותרות לא העידו מטעמם כל נציג של חברת מגדל, והדבר מוחזק נגדן. על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הארצי, אשר נדחה. נקבע (בדעת רוב, מפי כב' השופטת ל' גליקסמן) כי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית הדין האזורי, ויש לאשרו מטעמיו, לפי הסמכות שבתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991. עוד הוסיף בית הדין הארצי כי הקביעה שהמנוח היה מבוטח בחברת שילוח עד לחודש אפריל 1995 היא קביעה עובדתית, שאין עילה להתערב בה. נקבע כי מסקנת בית הדין לעבודה שבעריכת הביטוח הקולקטיבי קיימה סלקום את התחייבותה בהסכם העבודה מקובלת אף היא. עוד נקבע כי מקובלת הקביעה שלא הוכח שסלקום התחייבה או הסכימה לבטח את המנוח במסגרת הפוליסות הקודמות לפני חודש אפריל 1995. נפסק בנוסף כי לא הוכח קשר סיבתי בין הביטוח בחברת שילוח והעברת התשלומים למגדל בשנת 1995, לבין סירובה של האחרונה לשלם את תגמולי הביטוח. צוין, כי על פני הדברים, נוכח העובדה שמגדל שילמה את מלוא תגמולי הביטוח על פי הפוליסות הקודמות, נראה שאי תשלום התגמולים על פי הפוליסה הנוספת נבע מכך שמגדל ראתה להוציא את הפוליסה הנוספת, אשר כאמור יסודה בהפרשי השכר, רק בחודש אוקטובר 1995. העותרות לא מצאו לנכון להעמיד את התנהלותה של מגדל למבחן משפטי, והגיעו עימה להסדר פשרה. זוהי התנהלות לגיטימית ומובנת, אך משנמצא כי סלקום קיימה את הסכם העבודה עם המנוח, ולא הוכח קשר סיבתי בין התנהלותה לבין אי תשלומם של מלוא תגמולי הביטוח בגין הפוליסה הנוספת, אין לחייבה בתשלום סכום תגמולי הביטוח שלא שולמו. נציג העובדים, מר ש' חבשוש סבר, בדעת מיעוט, כי יש לקבל את הערעור. לגישתו, "החברה לא עדכנה את המנוח בעת החתימה איתו על הסכם העבודה שלא היה ברשותה ביטוח מנהלים כפי שכולי עלמא מבינים ומכירים משמעותו של ביטוח זה. מכאן התגלגלו הדברים כפי שהתגלגלו והתוצאה הסופית היתה שזכויות המערערות, מכח ביטוחו של המנוח, נפגעו". 3. בעתירה שלפנינו נטען כי בית הדין הארצי סטה ממושכלות יסוד בהלכות פירוש חוזה עבודה, והגיע למסקנה כי סלקום לא הפרה את חוזה העבודה. בכך ביטלו בית הדין הארצי והאזורי "את דוקטרינת תום הלב המוגבר ואת חובת הגילוי המוגבר החלות ביחסי עבודה". כן נטען כי נפלה שגגה עת נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי כאמור. אין עילה להתערבותנו בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה. הלכה מושרשת היא כי בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהחלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה רק במקרים בהם נתגלתה בהכרעתו של בית-הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"צ 1157/07 ברזילי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 13.2.07); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003); בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). בענייננו, וכפי שעולה מסקירת הדברים, מבוססים פסקי הדין של בית הדין הארצי, כמו גם של בית הדין האזורי, על נתוני המקרה הספציפיים, לפיהם נקבע כי סלקום לא הפרה את חוזה העבודה, וכי לא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש. למרות הניסיון לשוות לעתירה אופי עקרוני, אין בה – בפרט בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי – אלא טענות ערעוריות במהותן, המשיגות על המסקנה הקונקרטית אליה הגיעו בית הדין האזורי והארצי. אין אפוא עילה להתערבותנו, על פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. ניתנה היום, י"ג באלול התשס"ז (27.8.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07063310_M01.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il