פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 6330/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6330/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
העותר:
גדעון פרלמן
נ ג ד
המשיבות:
1. מחלקת עבודות ציבוריות, מדינת ישראל,
משרד התשתיות הלאומיות
2. הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה,מחוז המרכז
3. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד משה י' קמר
בשם המשיבות 2-1:
עו"ד דני חורין
בשם המשיבה 3:
עו"ד עירית גל
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי ייאכף פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר תוקן על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ובו נפסקו לזכות העותר סכומי כסף שונים כפיצוי בגין הפקעת מקרקעין.
2. העותר היה הבעלים של חלקה 26 גוש 6587 אשר מצויה בתחום העיר רעננה. ביום 15.3.93 פורסמה ברשומות תוכנית בניין עיר מס' מח/54ב אשר שינתה את ייעודו של חלק מחלקת העותר מקרקע חקלאית לקרקע המיועדת לבניית מחלף. לצורך כך הופקעו חלק מן המקרקעין. ביום 6.5.93 פורסם ברשומות צו בדבר תפיסת החזקה במקרקעין על ידי שר הבינוי והשיכון מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943, אשר החיל את הפקודה על אותו חלק מקרקעין שהופקע. בהמשך בוצעה תפיסה של המקרקעין לצורך הרחבת הכביש על ידי המשיבה 1. העותר פנה למשיבה 3 בדרישה למתן פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה). העותר לא השלים עם סכום הפיצוי אותו קבעה המשיבה 3 וערר עליו למשיבה 2. המשיבה 2 קיבלה את הערר באופן חלקי, אך המשיבה 3 לא שילמה לעותר את הסכום שנקבע על ידי המשיבה 2. ביום 10.2.97 הגיש העותר תביעה לפיצויים כנגד המשיבות (ת.א. 165/97). התביעה התבססה הן על סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, בגין ירידת ערך המקרקעין, והן על סעיף 8 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, בגין ההפקעה. במקביל להגשת התביעה האמורה הגיעו העותר והמשיבות להסכמה לפיה ישלמו המשיבות 1-3 לעותר סכום כסף על חשבון הפיצויים בגין ההפקעה ובגין ירידת ערך המקרקעין לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965. בהתאם להסכמה זו שילמה המשיבה 1 לעותר סכום כסף על חשבון הפיצויים בגין ההפקעה, ואילו המשיבה 3 שילמה לעותר סכום כסף על חשבון הפיצויים בגין ירידת ערך הקרקע.
ביום 29.6.99 ניתן פסק דין בת.א. 165/97, במסגרתו נפסקו לעותר פיצויים בגין הפקעת המקרקעין ובגין המחוברים שעליהם, בניכוי הסכום ששילמה המשיבה 1 בעבר על חשבון הפיצוי בגין ההפקעה. בית המשפט המחוזי קבע כי הפיצוי המגיע לעותר הינו אך בגין ההפקעה ולא בגין ירידת ערך המקרקעין. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא הורה בפסק דינו כי מסכום הפיצוי ינוכה הסכום אשר שולם בעבר על ידי המשיבה 3 כפיצוי על חשבון ירידת ערך המקרקעין. יצויין כי בפסק דינו התייחס בית המשפט המחוזי להשתלשלות העניינים אשר הובילה להגשת התביעה, לרבות הפיצוי אשר שולם על ידי המשיבה 3 על חשבון ירידת ערך המקרקעין.
המשיבות לא הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון פסק הדין בשל העדר ההוראה לנכות מסכום הפיצוי את הסכום אשר שולם על ידי המשיבה 3 על חשבון ירידת ערך המקרקעין. גם בכתבי הערעור אשר הגישו המשיבות על פסק הדין ובסיכומים אשר הוגשו במסגרת ערעורים אלה לא נטען דבר לעניין זה. העותר מצדו הגיש ערעור שכנגד על פסק הדין (ע"א 6427/99, 6460/99). יצויין, כי משלא בוצע פסק דינו של בית המשפט המחוזי אף שביצועו לא עוכב עתר העותר לבית משפט זה (בג"ץ 6816/99). בהסכמת בעלי הדין נמחקה העתירה, וזאת לאחר שהמשיבה 1 שילמה לעותר את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת. במסגרת הליך זה חויבה המדינה בתשלום הוצאות לעותר.
בדיון בערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר התקיים בבית משפט זה ביום 5.9.02 הציע בית המשפט כי כל הערעורים יידחו ללא צו להוצאות, בכפוף להמרת הריבית הדולרית שנפסקה לטובת העותר בהפרשי הצמדה וריבית כחוק, בהתאם לאמור בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964. בעלי הדין הסכימו להצעת בית המשפט, וביום 30.9.02 ניתן פסק דין בערעורים ובערעור שכנגד בהתאם להצעה זו.
3. ביום 14.11.04 הגישה המשיבה 1 נגד העותר כתב תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום פתח-תקווה בדרישה להחזר סכום שלטענתה שולם ביתר (ת.א. 5572/04). לטענת העותר, בעקבת הגשת התביעה בדק הוא את תחשיבי הפיצוי והסתבר לו כי מגיעים לו סכומי כסף מהמשיבות. העותר מעלה בעתירתו טענות שונות בנוגע לתחשיביה של המשיבה 1 בכתב התביעה הנ"ל. במקביל להגשת בקשת הרשות להתגונן כנגד תביעה זו פנה העותר אל בא כוח המשיבות בדרישה לשלם לו את הסכום המגיע לו, לטענתו. משכשלו המגעים בינו לבין המשיבות פנה העותר בבקשה לבית המשפט העליון לפי פקודת בזיון בית המשפט כנגד מנכ"ל המשיבה 1 (במסגרת ע"א 6427/99, 6460/99). בהסכמת בעלי הדין הועבר הדיון בבקשה ביום 20.4.05 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 28.6.05 דחה בית המשפט המחוזי (השופט י' זפט) את הבקשה, בנימוק שהמחלוקת בין בעלי הדין בנוגע לפרשנות פסקי הדין בת.א. 165/97 ובע"א 6427/99 מתבררת במסגרת התביעה הכספית אשר הגישה המשיבה 1 כנגד העותר בבית משפט השלום בפתח תקווה, וכי מן הראוי שהמחלוקת האמורה תתברר שם, נוכח הצהרת המדינה כי תקבל כל הכרעה שתתקבל בבית המשפט הנ"ל. טעם נוסף לדחיית הבקשה היה אי צירופו של מנכ"ל המשיבה 1 כצד לבקשה. נוכח דחיית הבקשה הגיש העותר את העתירה דנן. ערעור - לא הוגש וכך הפך פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפסק דין חלוט.
4. ביום 14.9.05 הגיש העותר בקשה לתיקון העתירה במסגרתה ביקש לתקן את הסכומים המגיעים לו, לטענתו, וזאת בעקבות פסק הדין אשר ניתן בבית משפט זה בע"א 7225/03 אלפתיאני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
5. ביום 25.9.05 הוריתי לבעלי הדין להודיע לבית המשפט מהו שלב הדיון בו מצוי ת.א. 5572/04 בבית משפט השלום בפתח-תקווה. מהודעות בעלי הדין עולה כי במסגרת הליך זה ניתנה, בינתיים, לעותר רשות להתגונן.
בנסיבות אלה, ומבלי לחוות כל דעה על טענות העותר לגופן, הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום לדיון בעתירה זו. טענות העותר מתבררות ממילא במסגרת הליך בת.א. 5572/04, ואין מקום לכפל הליכים בעניין זה.
העתירה נדחית.
ניתן היום, י"ב חשון, תשס"ו (14.11.05).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05063300_C04.doc/אמ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il