אריק חזיזה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6327/09 בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 6327/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: אריק חזיזה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.7.09 בת"פ 8022/09 שניתן על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר תאריך הישיבה: י' בניסן התש"ע (25.3.2010) בשם המערער: עו"ד ירון פורר בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ-לוי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע א. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 8022/09 – השופט זלוצ'ובר) בגדרו של הסדר טיעון "סגור" (שכלל הסכמה על העונש) בעבירות היזק לרכוש במזיד ושוד. הוא נדון ביום 2.7.09 ל-41 חודשי מאסר על פי ההסדר, והשאלה שבמחלוקת היא הכרעתו של בית המשפט קמא, כי הריצוי בתיק דנא יחל לאחר סיום ריצוי עונשו של המערער בתיק אחר – והוא עונש בן 16 חודש. ב. בתיק דנא נכנסו המערער ונאשם אחר, שזהותו אינה ידועה, לבית משפחה לשם גניבה, נטלו רכוש והזיקו לרכוש. בנו של בעל הבית הוזעק, ומשנכנס התנפל המערער על המתלונן ותקף אותו בלום, דבר שהצריך טיפול רפואי. שותפו של המערער נמלט. ג. בשעה שהודיעה התביעה לבית המשפט על הסדר הטיעון ל- 41 חודשי מאסר בתיק זה, ביקשה להפעיל בחופף מאסר מותנה של 6 חודשים, וכן לחפוף אותו חלק של המאסר שהמערער מרצה עתה מיום 18.1.09, יום מעצרו, אך הוסיפה כל זאת במצטבר לכל עונש מאסר; כך נתבקש מאסר מותנה, קנס נמוך ופיצוי. ד. בבקשה לתיקון פרוטוקול, לאחר גזר הדין נשוא הערעור, נאמר שהמדובר במאסר בן 36 חודש בתיק זה, הפעלת המאסר המותנה של 6 חודשים, חציו בחופף וחציו במצטבר, וחפיפה חלקית של המאסר שמרצה המערער עתה, תוך שהסכום הכולל הוא 41 חודש מיום המאסר (נטען אף כי ההסדר המקורי היה ל-39 חודש). יצוין כי בישיבת בית המשפט מ-5.8.09 לענין תיקון הפרוטוקול, הוסבר על ידי התביעה וההגנה יחדיו כך: "אנו מבהירות כי הבקשה שהוגשה מטרתה רק אחת, להבהיר שנפלה טעות בפרוטוקול במובן זה שלא הייתה הסכמה לכך שהעונש שעליו הסכימו הצדדים יהיה במצטבר לסך כל המאסרים שהנאשם מרצה. אנחנו מבהירות, באותה עת ידעה התביעה כי הנאשם מרצה מאסר בן חמישה חודשים ולא ידעה על מאסר נוסף שהושת עליו בחודש אפריל 09 בן 16 חודשים. הסך של 41 חודש מאסר שביקשנו במשותף להשית על הנאשם הוא תוצאה של שקלול הרכיבים: המאסר שהושת בתיק זה + הפעלת המאסר המותנה + המאסר שהתביעה ידעה שהוא מרצה בן חמשת החודשים, כאשר המאסר המותנה שהופעל יהיה בחופף וכך גם המאסר שהוא מרצה והתביעה ידעה עליו ולתוצאה זו הגענו לאחר שהתביעה תחילה ביקשה שהמאסר שיושת בתיק זה יהיה מצטבר אך לאור זאת שב"כ הנאשם טענה שהבינה שלא כך הוסכם עם הפרקליטות והציגה לנאשם הסכמה אחרת, הגענו להסכמה החדשה של 41 חודש שכוללת את כל הרכיבים האחרים בחופף והסכמה זו בית המשפט לא קיבל. בנוסף בשל כך שלא פירטנו שבתיק זה היה עצור מתאריך 18.1.09, יש לנכות את ימי המעצר מיום זה ועד המועד בו החל לרצות מאסר באחד התיקים הנוספים שבהם הוא מרצה מאסר הכוונה היא לתיק בו הושת מאסר של 16 חודשים". בית המשפט קבע כי דברי באי כוח הצדדים יהיו חלק מהפרוטוקול, וכן כי יש לנכות את ימי המעצר עד מועד הריצוי בתיק הנוסף. ה. נחזור לגזר הדין מיום 2.7.09. בית המשפט קמא סבר כי הסדר הטיעון מקל באופן קיצוני, שכן המערער ביצע את העבירות תוך כדי עיכוב ביצועו של גזר דין, ולו עבר פלילי ומאסר מותנה; לא היו קשיים ראייתיים שהצדיקו את ההסדר, וגם לא נמסר שם שותפו לעבירות. על כן קבע בית המשפט כי 41 חודשי המאסר יופעלו במצטבר לכל עונש שהנאשם מרצה, שכן נושא החפיפה נראה לבית המשפט קשה במיוחד לאימוץ. המאסר על תנאי נחפף כולו, וכן הוטלו 12 חודשי מאסר על תנאי, קנס של 1,500 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. הערעור והדיון ו. בערעור נטען, כי הסדר הטיעון הביא בחשבון, הן הפעלה חלקית של המאסר המותנה והן הצטברות חלקית לעונש המאסר בגין התיק האחר; כי המערער נשלח לראשונה בחייו למאסר בפועל, והשוד היה אגב התפרצות ולא על פי הכוונה המקורית שהיתה להתפרצות בלבד, ועל כן היה בחינת עבירה בלתי מתוכננת ובלתי מחושבת. הוזכר כי המערער בן 35, נשוי ואב לשלושה ילדים. ז. הרישום הפלילי של המערער כולל עבירות רכוש (בעיקר) וכן תקיפה, ובו שש הרשעות עד לתיק זה. ח. בדיון ציינה עו"ד זוארץ-לוי למדינה, כי חלה טעות בפרקליטות בעת הדיון בבית המשפט קמא, במובן זה שהגם שבמהלך הצגת הדברים הוברר כי המערער החל לרצות 16 חודשי מאסר בתיק אחר, לא הודיעה התביעה כי היא מעוניינת לשקול עמדתה בשנית באשר להסדר. על כן סבורה המדינה כי יש לחרוג מן ההסדר, כגון על-ידי קביעה שמחצית משישה עשר החודשים בתיק האחר תרוצה בטרם יתחיל הריצוי בתיק דנא. ט. בא כוח המערער ציין כי אין מחלוקת שבעת הצגת עמדתה של התביעה בפני בית המשפט, ידעה המדינה – אם גם לא לפני כן - שהמערער החל לרצות 16 חודשי מאסר; על כן הוצג בפועל ההסדר אליו התכוונו בדיוק - קרי, 41 חודשי המעצר ירוצו מ-18.1.09; עוד חזר בא כוח המערער על טענתו שמדובר באלימות ברף הנמוך. הכרעה י. לאחר העיון החלטנו, לא בלי התלבטות רבה, לקבל את הערעור במובן זה שהסדר הטיעון יעמוד על כנו ועונש 41 חודש יחושב מיום 18.1.09. אכן, לטעמנו, צדק בית המשפט קמא כי העונש מקל באופן מיוחד; חפיפה של "הכל בכל מכל", קרי, של עונש על תנאי, ועונש מאסר בפועל מתיק אחר, לתיק שיש בו חומרה כשלעצמו, גם אם לא ברף עליון של עבירות השוד, אינה ראויה מתחילה. כשלעצמנו, לא היינו תומכים בהסדר מקל כזה, מה גם שכפי שציין בית המשפט קמא בהקשר הראייתי, המערער נתפס "על חם". ואולם, בנסיבות שנוצרו יש חשיבות בעינינו לנקיון ההליך, וככל שהמדינה מודה כי כשהציגה את העונש בבית משפט המחוזי, ידעה כי המדובר בחפיפת 16 חודשי מאסר שהמערער מרצה בין השאר עתה, ולא ביקשה לשוב ולעיין בכך, ראינו לנכון ליתן למחויבות זו ביטוי באישוש ההסדר. נוסיף, כי לא שוכנענו כי מתקיימים התנאים לסטיה מעמדת התביעה לפי הלכת דנ"פ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ (לא פורסם). ראו לאחרונה גם ע"פ 7165/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); לענין זה נתנו אל לבנו את הדברים שהובאו מפי התביעה וההגנה בישיבה מיום 5.8.09, שאינם ברורים במלואם, אך ברי מתוכם שהיה אי סדר אצל המדינה אשר יצר ציפיית הסתמכות, גם אם לא ראויה דיה לגופה, אצל המערער. לדעתנו על התביעה להפיק לקחים מכגון דא, ומכך שהמערער "זכה מן ההפקר" במידה רבה נוכח התנהלותה לפי האמור מעלה. הסדר טיעון צריך לא רק להיעשות על-ידי התביעה, אלא גם להישקל כדבעי על יסוד כל הנתונים. י"א. הערעור מתקבל לפי האמור. מובן כי עם קבלתו, אין משמעות לניכוי ימי מעצר שעליו הוחלט בבית המשפט קמא, וכאמור העונש הוא 41 חודש מיום 18.1.09, שאר חלקי גזר הדין – בעינם. ניתן היום, ל' בניסן תש"ע (14.4.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09063270_T01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il