פלוני נ. משרד המשפטים/פרקליטות המדינה

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 63268-06-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת רות רונן העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. משרד העבודה והרווחה (פקידת סעד לחוק הנוער והאגף לחקירות ילדים) 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: ה' חשוון תשפ"ו (26.10.2025) בשם העותרת: בשם המשיבים 2-1: עו"ד רוני אלוני סדובניק עו"ד מיטל בוכמן-שינדלר בשם המשיב 3: עו"ד רות דיין-וולפנר; עו"ד דנה ברי; עו"ד עדי דובסון פסק-דין 1. עניינה העיקרי של העתירה שלפנינו בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה לדחות את הערר שהגישה העותרת, קטינה כבת תשע (להלן: העותרת או הקטינה) על ההחלטה לסגור את תיק החקירה נגד אביה (המשיב 3), אשר כנגדו הוגשה תלונה בגין עבירות מין שעל פי הנטען בוצעו בקטינה בהיותה בגיל ארבע. להשלמת הרקע העובדתי נציין כי בין ההורים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים רבים, רובם ביוזמת אמה של הקטינה. בשורה התחתונה, המצב כיום הוא שבית המשפט לענייני משפחה (תלה"מ 39491-11-20; השופטת מ' רום פלאי) קבע כי "האב [המשיב 3 – י"ע] לא פגע מינית בקטינה, וכי הוא אב מיטיב וראוי". בהמשך, במסגרת הליכי נזקקות, ולאחר ניסיונות אבחון וטיפול שנמשכו מספר שנים, הורה בית המשפט לענייני משפחה על הוצאת הקטינה ממשמורת אמה והשמתה במסגרת חוץ-ביתית. כן הורה בית המשפט כי האחריות ההורית על שני אחיה הקטנים של הקטינה תועבר לאב. 2. העתירה כוללת סעדים רבים וטענות שונות כלפי המשיבים וערכאות השיפוט השונות. בין היתר, נטען כי המשיבים 2-1 (פרקליטות המדינה ומשרד הרווחה) מאפשרים סיכול של הליכים פליליים בתיקי גילוי עריות על ידי ניהול הליכים אזרחיים במקביל, באופן ש"מזהם" את ההליך הפלילי; וכי בית המשפט לענייני משפחה פעל בחוסר סמכות עניינית כשהכריע שהעותרת לא נפגעה מינית. עוד נטען כי חומרי החקירה, כולל חקירת חוקרת הילדים, נמסרו לאב החשוד בניגוד לחוק ובטרם מוצו הליכי הערר; וכי ההחלטה לדחות את הערר התבססה על חוסר הבחנה בין מעמד הקטינה כ"מתלוננת" לבין מעמד אמה כ"גורם מדווח", מה ששלל מהקטינה זכויות יסוד המוקנות לקורבן עבירה. בנוסף, בעתירה נטען כי לא היה מקום להורות על סגירת תיק החקירה; וכי יש לאפשר לקטינה עצמה לגולל את עדותה בפני "שופט שעוסק בפלילים". 3. הלכה עמנו כי "בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים אזרחיים בערכאות השיפוטיות המוסמכות" (בג"ץ 66545-07-25 אלאסד נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, פסקה 4 והאסמכתאות שם (31.7.2025)). לכן, איננו רואים להידרש לשלל הטענות בעתירה, שעניינן בהליכים שהתקיימו בין הצדדים בערכאות השונות. ואכן, בדיון שהתקיים לפנינו התמקדה העותרת בסעד שעניינו תקיפת ההחלטה בערר על סגירת התיק כנגד האב. נציין כי התיק נסגר תחילה מחוסר ראיות, ובהמשך, לבקשת האב, נסגר התיק מנימוק של חוסר אשמה. 4. ברי כי העתירה הוגשה בניגוד לדעתו של האב. שאלה מקדמית היא מי רשאי לייצג את הקטינה בהליך דנן והאם ניתן בכלל אישור להגשת העתירה בשמה. לאור התוצאה אליה הגענו, לא נידרש לשאלה זו, ונסתפק בהערה כי ברגיל, במקרה של מחלוקת בין ההורים, בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך להכריע בשאלת הייצוג (נציין כי במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה, מונתה לעותרת אפוטרופא לדין). עוד נפנה להוראות סעיפים 18(ד)-(ה) לתקנות זכויות נפגעי עבירה, התשס"ב-2002, הנותנות מענה לסיטואציה כגון דא. 5. דין העתירה להידחות לגופה מחוסר עילה. הלכה ותיקה עמנו כי היקף התערבות בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה – לכל אורך שלבי ההליך הפלילי – הוא מצומצם ביותר. כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה, וההתערבות תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ונדירים, על פי עילות "המריעין בישין" המוכרות במשפט המינהלי, כמו שיקולים זרים וחוסר סבירות קיצוני (ראו, מני רבים: בג"ץ 3468-10-25 אוריך נ' פרקליטות מחוז מרכז, פסקה 8 והאסמכתאות שם (22.10.2025); בג"ץ 27400-07-25 ניסאני נ' משרד המשפטים פרקליטות המדינה, פסקה 3 והאסמכתאות שם (16.7.2025)). כך על דרך הכלל, כך לכל אורך ההליך הפלילי, לרבות החלטות על סגירת תיק ואי העמדה לדין פלילי (ראו, מני רבים: בג"ץ 3090/22 אמארנה נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 41 (29.5.2025)); כך גם כאשר התיק שנסגר נסב על עבירת מין (ראו, לדוגמה: בג"ץ 3227/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (16.4.2019)); וכך במיוחד כאשר ההחלטה בערר נסבה על החלטות שעניינן בהערכת חומרי חקירה ובקביעת דיות ראיות לצורך העמדה לדין פלילי (ראו, מני רבים: בג"ץ 50744-01-25 מלכה נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 8 והאסמכתאות שם (23.6.2025); בג"ץ 5118/24 היימן נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 (25.8.2024) (להלן: עניין היימן)). המקרה שלפנינו רחוק עד מאוד מלהיכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים ונדירים של התערבות בהחלטת רשויות התביעה. ההחלטה על דחיית הערר – שהוגש שלוש שנים לאחר סגירת התיק ולאחר שהמשנה לפרקליט המדינה נעתר לבקשה להארכת מועד – היא החלטה מנומקת ועניינית, שנמצאת בגרעין הקשה ובליבת שיקול הדעת המקצועי של הפרקליטות. כאמור, בכל הכרוך במלאכת ניתוח הראיות ודיותן "ינקוט בית המשפט 'מידת ריסון כפולה ומכופלת'" (עניין היימן, בפסקה 12). ובכלל, למקרא העתירה עשוי להתקבל הרושם כי סגירת תיק חקירה של תלונת קטין על עבירת מין היא מקרה נדיר, ולא היא (וראו: בג"ץ 5058-06-25 פלונית נ' פרקליטות המדינה (29.9.2025) שם נדחתה עתירה דומה, ונימוקי פסק הדין שם יפים גם לענייננו). 6. בעתירה נטען כי קולה של הקטינה לא נשמע אלא "נחסם" על ידי חוקרות הילדים. ברם, זו מצוות המחוקק בחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו-1955, וחוקר הילדים הוא הגורם המוסמך להתיר או לאסור העדת קטין מתחת לגיל 14 בהליך פלילי. במקרה דנן, חוקרת הילדים מצאה כי אין להתיר את העדת הקטינה בגין מכלול שיקולים כמו גילה הצעיר, הקושי הרגשי והחרפת קונפליקט הנאמנויות הכרוך בהעדה נגד הורה. 7. עוד נטען כי הקטינה זכאית להישמע בפני "שופט שעיסוקו בפלילי", אלא שהדרך לבית המשפט הפלילי עוברת דרך הגשת כתב אישום, ובמקרה דנן, רשויות התביעה הגיעו למסקנה כי אין סיכוי סביר שהליך פלילי יסתיים בהרשעת האב. ככל שאנו נדרשים למסקנה זו לגופה, הרי שהיא מעוגנת היטב בחומר הראיות. הלכה למעשה, הראיה המרכזית היא עדותה של הקטינה על אירוע שהתרחש לפני חמש שנים, בהיותה כבת ארבע (לצד שתי חוות דעת שנדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה). כל הראיות הנוספות שהעותרת נסמכת עליהן, נובעות מהקטינה עצמה (הסרטונים, המכתבים, היומן), לאחר שנים של שיחות עם האם. המשיבים טענו כי בשיחות המוקלטות נשמעות שאלות מדריכות של האם, מה שמטבע הדברים היה מעורר טענה לעדות שזוהמה ואת השאלה אם מדובר בזיכרון אותנטי או בזיכרון מושתל או בזיכרון כוזב/מסולף/שגוי (להבחנה בין המונחים השונים ראו: ע"פ 5582/09 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 126 (20.10.2010)). מול עדותה היחידה של הקטינה עומדות הראיות הבאות: בדיקה רפואית שלא העלתה ממצאים; תפיסת מחשב וטלפונים של האב מבלי שנתפסו בהם חומרים מחשידים; חוות דעת מומחים השוללות פגיעה מינית בקטינה; חוקרת הילדים ששמעה את הקטינה פעמיים וקבעה כי לא ניתן להעריך את מהימנותה; היעדר מצב נפשי חריג או אינדיקציה אחרת לפגיעה מינית; הודעת הוואטסאפ ששלחה אם הקטינה אל האב, שבו היא מדריכה אותו כיצד לרחוץ את הקטינה; הודעות שנגבו מהאב; ופסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שקבע פוזיטיבית כי לא הייתה פגיעה מינית. 8. סוף דבר שלא קמה עילה להתערבות בהחלטה מושא העתירה. העתירה נדחית. אמה של העותרת, שאין חולק שהיא זו שהגישה את העתירה בשמה ומטעמה, תשא בהוצאות המשיב 3 בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ז' בחשון התשפ"ו (‏29.10.2025). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט רות רונן שופטת