מאיר טוויל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6326/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6326/10 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: מאיר טוויל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.7.10 בת"פ 8191/09 שניתן על ידי כבוד השופט נ' זלצ'ובר תאריך הישיבה: ח' באייר תשע"א (12.5.11) בשם המערער: עו"ד ר' רוזנברג בשם המשיבה: עו"ד א' וסטרמן בשם שירות המבחן למבוגרים גב' ב' וייס פסק-דין 1. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 + 335 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והחזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן שהה המערער בפיצוציה באשקלון, שם נקלע לויכוח עם המתלונן. לאחר שמספר צעירות הפרידו בין השניים עזב המערער את המקום ברכבו ושב כעבור חצי שעה, אז ביקש לשוחח עם המתלונן בצד. לאחר שהתרחקו השניים מהפיצוציה שלף המערער סכין, רדף אחרי המתלונן ודקרו בחזהו ובמותנו. לאחר מכן נמלט המערער מהמקום. במסגרת הסדר הטיעון הסכימה המדינה להגביל את טיעונה לחמש שנות מאסר לריצוי בפועל, הכולל הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים, כך שחציו יופעל בחופף וחציו יופעל במצטבר, ובניכוי ימי מעצרו. כן הוסכם שיושת על המערער מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. ההגנה היתה חופשיה בטיעונה. 2. בית המשפט המחוזי (כב' השופט נ' זלוצ'בר) ציין בגזר דינו כי נותרה מחלוקת האם חזר המערער לזירת האירוע בכוונה לדקור את המתלונן, או שמא כוונה זו התפתחה אצלו במהלך האירועים שהתרחשו לאחר שחזר. בית המשפט קבע כי עדותו של המערער בנקודה זו היתה רוויה בסתירות ובשינוי גרסאות, וכי הוא מקבל את גרסת התביעה לפיה חזר המערער עם סכין למקום האירוע בכוונה לדקור את המתלונן. בית המשפט סקר את תסקירי שירות המבחן אשר לא באו בהמלצה טיפולית, אך סברו כי יש להתחשב בגילו הצעיר של המערער, כבן 21, ובשאיפותיו לעתיד. כן ציין בית המשפט את עברו הפלילי של המערער ואת המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו. בית המשפט הדגיש את חומרת פגיעתו של המתלונן ואת הצורך לנקוט ענישה קשה כלפי המשתמשים בסכין לצורך יישוב סכסוכים. לזכותו של המערער הביא בית המשפט בחשבון את הודאתו, הבעת החרטה מצידו, גילו הצעיר ונסיבות חייו, ואת הדברים שנאמרו לשבחו על ידי עדי ההגנה. כן הביא בית המשפט בחשבון את האמור בתסקיר שירות המבחן לפיו המערער ביצע שינוי חיובי בחייו והחל בהליך שיקום. לבסוף גזר בית המשפט על המערער 4 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה שירוצו במצטבר; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, או עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; פיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪; הפעלת סכום ההתחייבות שנגזרה עליו בתיק קודם בסך 5,000 ₪. 3. מכאן הערעור שבפנינו הנסב על גזר הדין בלבד. באת-כוח המערער טענה כי אמנם העונש הינו בתחום הסדר הטיעון, אך יש מקום להפחיתו ממספר נימוקים. ראשית, גזר הדין חמור ביחס לרף הענישה בעבירות בהן הורשע המערער, ולא ניתן למעשה ביטוי להרשעתו של המערער בסעיף חמור פחות מזה שהואשם במקור. שנית, לא ניתן, לטענתה, משקל לנימוקים העומדים לזכותו של המערער, ובהם גילו הצעיר, נסיבותיו האישיות, והעובדה כי זהו מאסרו הראשון. שלישית, לא ניתן משקל מספיק למאמצי השיקום של המערער אשר הוא מתמיד בהם וסיכויי הצלחתם הגבוהים. לטענתה יש מקום לעמוד בהסדר הטיעון ולהפעיל את המאסר המותנה באופן שרק חציו מצטבר לעונש שהוטל עליו בתיק זה. עוד ציינה כי, בתסקיר הראשון שהוגש צויין כי המערער לוקח אחריות על מעשיו, ועדכנה כי המערער משולב בכלא בשתי קבוצות טיפוליות, הוא נפגש עם המתלונן והתנצל בפניו ואף הסכים לשאת בפיצויו. 4. מנגד טען בא-כוח המשיבה כי אין מקום להתערב בגזר דינו של המערער. לטענתו, אמנם הופעלו נגדו שישה חודשי מאסר על תנאי במצטבר, ולא כפי שהוסכם בהסדר הטיעון, אך בענישה הכוללת לא חרג עונשו של המערער מ-60 חודשי מאסר לריצוי בפועל, עליהם סיכמו הצדדים כרף ענישה עליון. כן טען הפרקליט כי העונש שנגזר על המערער אינו חורג מהסדר הטיעון, ולפיכך לא ניתן לומר כי הוא בלתי סביר, וזאת אף בהתחשב בנסיבותיהן החמורות של העבירות בהן הורשע המערער. מדובר בדקירות קשות בחזהו של המתלונן במסגרת מעשה מתוכנן מראש, כאשר המערער עוזב את הזירה ושב עם סכין בכוונה לדקור את המתלונן. המערער הוא בעל עבר פלילי, אשר ביצע את העבירות בתוך שנת מבחן שהוטלה עליו בתיק קודם. מהתסקירים עולה כי המערער לא לקח אחריות על מעשיו ולפיכך האופציה השיקומית אינה רלוונטית. 5. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, מלבד בנוגע למאסר על תנאי שהופעל נגדו. העונש שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי עומד בגדרי הסדר הטיעון שנחתם בין הצדדים, ולפיכך לא ניתן לומר כי הוא אינו סביר. יתרה מכך, העבירות בהן הורשע המערער ונסיבותיהן מאופיינות בחומרה רבה. המערער עזב את זירת האירוע לאחר ויכוח עם המתלונן, אך בחר לשוב עם סכין ולדקור את המתלונן בחזהו, ובכך גרם לו לפגיעות חמורות. רבות נכתב אודות "תת-תרבות הסכין" ואודות הצורך לנקוט ביד קשה כלפי אלו האוחזים בה. "הענישה במקרים כאלה ראוי לה שתשקף הגנה על מתלוננים, הגנה מפני שימוש בסכין או בכלי משחית אחר, והקניית ביטחון אישי מול אלימות חסרת רסן שמקורה בתפיסה שכל מעשה זעיר ככל שיהיה מחייב או מצדיק תגובה תוך שימוש בסכין" (ע"פ 8106/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.08)). לצד זאת עומדים לחובתו של המערער עברו הפלילי הכולל עבירות של פריצה, איומים ותקיפה, וכן העובדה כי ביצע את העבירות נשוא תיק זה בעוד מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו מתיק קודם. אכן, גילו הצעיר של המערער, נסיבות חייו, הודאתו ותחילת השיקום הינם שיקולים שיש לזקוף לזכותו של המערער, אך שיקולים אלו אכן הובאו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי, ולא מצאנו כי יש להתערב באיזון שערך. יש לציין כי מתסקיר המבחן המעודכן עולה כי המערער מתקשה בשלב זה להתמקד בטיפול השיקומי. 6. בנקודה אחת מצאנו כי יש מקום להתערבותנו, והיא בנוגע להפעלת המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער. במסגרת הסדר הטיעון סוכם במפורש כי מאסר זה יופעל מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר לעונש שיוטל על המערער לריצוי בפועל. מצאנו כי חובת ההגינות מחייבת עמידה בתנאי זה, גם אם העונש הכולל שהוטל על המערער אינו חורג מהעונש הכולל עליו הוסכם בהסדר הטיעון. לפיכך, כנגד המערער יופעל עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים מת.פ. 1577/06 של בית משפט השלום באשקלון, כאשר שלושה חודשים ירוצו בחופף לעונש שנגזר עליו בתיק דנן, ושלושה חודשים ירוצו במצטבר. סה"כ ירצה המערער 51 חודשי מאסר בפועל. בכפוף לכך, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ב באייר תשע"א (16.5.11). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10063260_B04.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il