וינברג-דורון ושות',עורכי דין ונוטריונים נ. בית הדין הארצי לע

פסק-דין בתיק בג"ץ 6324/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6324/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. וינברג-דורון ושות', עורכי דין ונוטריונים 2. ד"ר משה וינברג, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. נעמי ברזילי 3. אברהם דורון, עו"ד עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד יפה דסה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: עתירה נגד פסק דינו של המשיב 1 (להלן: בית הדין הארצי) בע"ע 743/06 מיום 28.6.07, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (להלן: בית הדין האזורי) בעב' 5502/03 מיום 23.10.06. 1. העותר 2 והמשיב 3 (עורכי הדין ד"ר משה וינברג, ואברהם דורון) היו מנהליו של העותר 1 (משרד עורכי דין וינברג-דורון ושות') ומעסיקיה של המשיבה 2 (ברזילי). ברזילי הועסקה בנקיון המשרד במשך 27 שנים, החל משנת 1975 ועד לשנת 2002. בשנת 2000 עברה ברזילי תאונת דרכים, ובחודש נובמבר 2001 עברה אירוע מוחי קל. לאחר מועד זה נבצר מברזילי לשוב לעבודתה, וביום 27.1.02 הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. לברזילי שולם סך של 52,778 ש"ח כפיצויי פיטורים. ברזילי פנתה בתביעה לבית הדין האזורי. הדיון לפני בית הדין נסב על שני נושאים: תשלום הפרשי פיצויי פיטורים ותשלום בגין עבודה בשעות נוספות. בהתייחס לתביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים קבע בית הדין כי נוכח הוראת תקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964, יש לבחון מה היה היקף משרתה של ברזילי במשך השנים. בפני בית הדין נפרשו גרסאות שונות בעניין זה, ולאחר ניתוח העדויות והראיות, ראה בית הדין להעדיף את גרסתה של ברזילי, וקבע כי יש לשלם לה הפרשי פיצויי פיטורים בסך 31,070 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 27.1.02). התביעה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות נדחתה. בית הדין הארצי, אליו ערערו העותרים והמשיב 3, דחה את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי, מכוח סמכותו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1992. כן הוסיף בית הדין הארצי מספר טעמים לדחיית הערעור לגופו, עליהם נעמוד אגב הצגת טיעוני העותרים. בעתירה שלפנינו משיגים העותרים על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, אשר כאמור, אושרו על ידי בית הדין הארצי. העותרים טוענים כי בית הדין האזורי התעלם מראיות שונות שהוגשו לו, מסתירות שנפלו בעדותה של ברזילי, וכי חלק מקביעותיו מנוגדות למציאות. כן מתייחסים העותרים למסמכים נוספים שהוגשו על ידם בשלב הערעור. לטענת העותרים, מסמכים אלה תומכים בגרסתם בהתייחס להיקף משרתה של ברזילי, ושגה בית הדין הארצי עת סבר כי מסמכים אלה תומכים בקביעותיו של בית הדין האזורי. כן משיגים העותרים על דברים שכתב בית הדין הארצי בהתייחס לחובת ההוכחה לגבי היקף משרתה של ברזילי במשך השנים, לפיהם "משתקופת העבודה לא היתה שנויה במחלוקת, והיה ידוע היקף שעות עבודת המשיבה בסמוך לפני הפסקת עבודתה, אזי על המעביד חובת ההוכחה להיקף עבודה שונה בתקופות שקדמו לתקופה שלפני הפסקת העבודה". לטענתם, קביעה זו שגויה משפטית, וסוטה מהלכות קודמות של בית הדין הארצי לעבודה. נוכח כל אלה, טוענים העותרים כי תוצאת פסק הדין יוצרת "עיוות דין במלוא מובן המילה". 2. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית-המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בהחלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה רק במקרים בהם נתגלתה בהכרעתו של בית-הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"צ 1157/07 ברזילי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 13.2.07); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003); בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)). עיינו בעתירה, ולא מצאנו בה דבר מאלה. בעתירה נטען כי נפלה שגגה בהכרעתו העובדתית של בית הדין האזורי בהתייחס להיקף עבודתה של ברזילי במשך השנים, וכי נפלה שגגה במסקנות שהסיק בית הדין הארצי מן המסמכים הנוספים שהוגשו. טענות מסוג זה אינן מקימות עילה להתערבותו של בית משפט זה, גם אם היה נמצא כי יש בהן ממש (השוו: בג"צ 2963/06 חן נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 24.10.06)). טענה נוספת בעתירה מתייחסת כאמור לדברי בית הדין הארצי, שצוטטו לעיל, המתייחסים לחובת ההוכחה לגבי היקף משרתה של ברזילי. אין בטענה זו להקים עילה להתערבות בהכרעת בית הדין, ולו משום שדברים אלה היו בבחינת אמרת אגב, שהרי בית הדין האזורי קבע כי יש להעדיף את גרסתה של ברזילי, ובית הדין הארצי לא מצא להתערב במסקנתו זו. בחתימת פסק דינו כתב בית הדין הארצי כך: "המשיבה נתנה מיטב ימיה ושנותיה בעבודת כפיים קשה בשירותם של המערערים. ראוי היה שסיום עבודתה של המשיבה אצל המערערים לא יהיה כרוך בהליכים משפטיים". אין לנו אלא להצטרף בהסכמה לדברים אלה. העתירה נדחית על הסף. העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,500 ש"ח. ניתן היום, ט"ו באב התשס"ז (30.7.2007). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07063240_M02.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il