פלוני נ' פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 6317/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6317/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב מיום 7.9.2015 בתיק תמ"ש 22033-01-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' ז'יטניצקי רקובר בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א'' ז'יטניצקי רקובר), מיום 7.9.2015 בתמ"ש 22033-01-11, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המערער לפסול עצמו מלדון בעניינו. 1. בין בעלי הדין, בני זוג לשעבר שלהם תאומים קטינים, מתנהלות תביעות הדדיות למשמורת אשר הוגשו בשנת 2011. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת א'' ז'יטניצקי רקובר) נתן ביום 15.2.2015 פסק דין שלפיו משמורת הילדים תהיה בידי האם. על פסק הדין הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיאה י' ענבר והשופטים י' שבח וש' שוחט) קיבל את הערעור, בקובעו כי תביעת המערער למשמורת יחידנית לא נדונה וממילא לא הוכרעה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי לטענת המערער, אף לא ניתנה לו הזדמנות להביא ראיות להוכחת תביעתו. במצב דברים זה בוטל פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה והדיון הוחזר אליו כדי לדון ולהכריע בתביעות ההדדיות למשמורת יחידנית. נקבע, כי בית המשפט ישמע את בקשות בעלי הדין בנוגע לזימון עדים ויכריע בהן "כפי טוב שכלו". עוד נקבע כי בשלב זה, תיוותר המשמורת הזמנית בידי המשיבה. בית המשפט לא ראה מקום להורות על העברת התביעה למותב אחר חרף בקשת המערער. בעקבות פסק הדין הוחזר, כאמור, הדיון בתביעה לידי השופטת א'' ז'יטניצקי רקובר. בעקבות זאת, הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשה בהולה ביותר לפסילת שופט". 2. בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי התביעה הוחזרה לידיו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט הוסיף כי ערכאת הערעור לא ראתה מקום להורות על העברת התביעה למותב אחר חרף בקשת המערער, ומשכך, "אין בית משפט קמא יכול לחזור ולדון בבקשה זו שוב ועל כן הבקשה לפסילה נדחית". על החלטה זו הוגש ערעור שלפניי. 3. לטענת המערער, פסק הדין שנתן בית המשפט קמא בעניינו, ושבוטל על ידי ערכאת הערעור, ביטא את עמדתו הנחרצת והחד-משמעית של בית המשפט בנוגע לעניין, מבלי ששמע כלל ראיות. לפיכך, לדעת המערער, הסבירות והיכולת של בית המשפט לדון היום בתביעתו למשמורת היא בלתי אפשרית מבחינה אובייקטיבית. המערער בדעה כי מתן פסק הדין מבלי שניתן לו יומו, יש בו כדי ללמד כי דעתו של בית המשפט "נעולה" בעניין והוא מוסיף כי אין לו כל אמון בבית המשפט. עוד טוען המערער כי יש בהתנהלות בית המשפט ובהחלטותיו, אותה הוא מפרט בהרחבה, כדי להקים משוא פנים כלפיו. לדברי המערער, למעשה, עד עתה טרם החל בירור תביעתו למשמורת בלעדית. למערער יש חשש כבד וממשי כי בית המשפט נגוע במשוא פנים כלפיו, וכי לא יהיה ביכולתו לשמוע בחפץ לב ובנפש חפצה את תביעתו, על חשבון טובת הילדים. לטענת המערער, השופטת א'' ז'יטניצקי רקובר מוּטה לטובת המשיבה רק בשל היותה אשה. הוא מבקש כי הצדק ייראה וכי ערעורו יתקבל. המערער מוסיף וטוען כי לא היה בסירוב בית המשפט המחוזי להורות על העברת הדיון לידי מותב אחר כדי למצות את זכויותיו לבקש את פסילת בית המשפט, וכי על בית המשפט היה לדון בבקשה לגופה. 4. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלה המערער אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך לדון בעניינו (השוו: ע"א 3236/15 דרור נ' פריצקר יזמות בע"מ (4.6.2015)). אף אין בעובדה שפסק הדין של בית המשפט קמא בוטל כדי להקים עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-177 (2006), להלן: מרזל), במיוחד כשבית המשפט שלערעור לא סבר שיש מקום להורות על העברת הדיון בתביעה לידי מותב אחר (השוו למקרה בו ערכאת הערעור יותר מאשר המליצה על כך שהתביעה תישמע לפני מותב אחר, בו קבעתי כי מוטב שהדיון יועבר לידי שופט אחר, ע"א 5225/15 פלונית נ' פלונית (9.9.2015)). אכן, המערער אינו שבע רצון מהתנהלות בית המשפט לענייני משפחה ומהחלטותיו. ואולם, כידוע, אין בחוסר שביעות הרצון מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו כדי להקים עילת פסלות. זאת, שכן אין ללמוד מתוכן ההחלטות שאינן לרוחו של המערער על כך שהן נובעות, בהכרח, ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטות לערעור עקיף (השוו: ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס (17.8.2015)). אף הבעת עמדה או דעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, אפילו מדובר באותו תיק ממש, אלא, שיש להראות כי בהליך הנוכחי השופט אינו פתוח לשכנוע (השוו: ע"א 6951/14 טיויאם נכסים בע"מ נ' חוה (16.11.2014); מרזל, עמודים 266-265)). בענייננו, המערער לא עמד בנטל זה. 5. אכן, אפשר שבראיית המערער נוצר חשש כי התנהלות בית המשפט, החלטותיו ופסק הדין שנתן מצביעים על קיומו משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה הוא סובייקטיבי גרידא, אשר אינו מקים עילת פסלות (השוו: ע"א 4555/15 פלוני נ' פלוני (3.8.2015)). משכך, כאמור, דין הערעור להידחות. בשולי הדברים אעיר כי מן הראוי היה שבית המשפט לענייני משפחה ינמק החלטתו שלא לפסול עצמו לגופו של עניין, תחת להסתפק בעובדה שבית המשפט המחוזי לא סבר כי יש מקום להורות על העברת התביעה לידי מותב אחר. על יסוד האמור דין הערעור להידחות. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בחשון התשע"ו (‏18.10.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15063170_C01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il