פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 6310/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 10.8.2021 בתלה"מ 30720-10-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת א' נוס בשם המערער: עו"ד רונית פינקלשטיין פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת א' נוס) מיום 10.8.2021 בתלה"מ 30720-10-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים בשנים האחרונות מספר הליכים בפני המותב – ובהם ההליך נושא הערעור דנן, שעניינו בתביעת המערער לפיצויים מהמשיבה, ותמ"ש 47172-09-20 שעניינו בבקשת המשיבה לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן, בהתאמה: התביעה הכספית והליך הבזיון). במסגרת הליך הבזיון טענה המשיבה כי יש לחייב את המערער למסור מסמכים מסוימים לאקטואר שמונה להערכת שווי זכויותיהם הסוציאליות של הצדדים, ולהעביר לה את חלקה בתמורה ממכירת רכבם המשותף. ביום 1.11.2020 הגיש המערער בקשה לדחיית הליך הבזיון על הסף. ביום 28.12.2020 התקיים דיון בבקשה, ובהמשך אותו היום הורה בית המשפט לצדדים להעביר לאקטואר את המסמכים הנחוצים ולסיים את חלוקת המיטלטלין ביניהם, וציין כי "תבוצע אף העברת חלקה של [המשיבה] [ב]תמורת רכבם של הצדדים". בסוף החלטתו הורה בית המשפט למזכירות לסגור את התיק. ביום 1.2.2021 הגישה המשיבה, במסגרת הליך הבזיון, בקשה לחיוב המערער להעביר לה את חלקה בתמורה ממכירת הרכב. חרף התנגדותו של המערער, המותב נעתר לבקשה ביום 24.2.2021. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – אשר התקבלה ביום 2.6.2021 כך שהחלטתו של המותב בוטלה (רמ"ש 5434-04-21; השופטת ו' פלאוט). בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי היה על המותב לדון בבקשת המערער לסילוק הליך הבזיון על הסף. על רקע זה, ביום 15.6.2021 ניתנה בהליך הבזיון החלטה בה הורה המותב למערער להודיע "האם הוא עומד על הבקשה לדחיית התובענה על הסף, נוכח סגירת התיק". המערער השיב בחיוב, וביום 25.6.2021 נתן בית המשפט קמא החלטה שבה הורה על "דחיית התביעה לעניין הסעד הנוגע לקבלת תמורת הרכב", והוסיף כי בכל הנוגע להמצאת המסמכים לאקטואר ניתנה החלטה חלוטה ביום 28.12.2020. ביום 29.7.2021 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלדון בתביעה הכספית. המערער טען כי ההחלטה שניתנה ביום 15.6.2021 בהליך הבזיון – שבה, כאמור, הוא נתבקש להודיע אם הוא עומד על הכרעה בבקשה לדחייה על הסף – מעידה על ניסיון של המותב "'לעקוף' או להימנע מלדון" בבקשה לדחיית הליך הבזיון על הסף. לגישת המערער עובדה זו, בצירוף העובדה שבית המשפט המחוזי קיבל את השגותיו על ההחלטה מיום 24.2.2021, מעידות על "אפשרות ממשית" שהמותב גיבש "עמדה סופית בעניין הצדדים [...] ו[המערער] חרד כי השופטת דנן, חרצה כבר את דינו". בנוסף סבר המערער כי על המותב לפסול את עצמו נוכח פגמים בהחלטות שנתן בהליכים השונים בעניינם של הצדדים, אשר "סותרות זו את זו ואינן מתיישבות עם הדעת וההיגיון הבריא"; וכן מכיוון שהמותב מתייחס לצדדים באופן שאינו שוויוני. בהקשר זה העלה המערער השגות, בין היתר, על כך שהמותב סירב למנות מומחה שיבחן את טענות המשיבה נגדו; לא פסק הוצאות לחובת המשיבה אף שהגישה מספר בקשות סרק; ופסק הוצאות לחובת המערער במספר מקרים. המשיבה התנגדה לפסילת המותב, וביום 10.8.2021 דחה המותב את בקשתו של המערער. בהחלטתו ציין המותב בתמציתיות כי החשש שהביע המערער הוא "סובייקטיבי בלבד" ואינו מקים עילת פסלות, וכי ההחלטות השונות בהליך ניתנו "באופן ענייני וביחס לבקשות הספציפיות". מכאן הערעור דנן, שבו עומד המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא וטוען להיעדר הנמקה מספקת בהחלטה שבה נדחתה בקשת הפסלות. עוד טוען המערער כי חלק מהחלטותיו של המותב ניתנו בחריגה מסמכות ותוך התייחסות ל"עובדות שאינן נכונות"; מלין על כך שלא נפסקו לטובתו הוצאות בהחלטה מיום 25.6.2021 בהליך הבזיון; ומוסיף השגות על התנהלות המותב במהלך הדיון מיום 28.12.2020. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת מותב מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בענייננו, לא עלה בידי המערער להוכיח חשש ממשי כאמור. כפי שפורט, טענותיו של המערער ממוקדות בהשגות על החלטות שניתנו בעניינו – אך בעבר נפסק לא אחת כי טענות "ערעוריות" אין מקומן בהליכי פסלות אלא בהליכי הערעור המתאימים, וכי הליכי פסלות אינם מסלול שיורי להליכי ערעור (ע"א 2592/21 גבעון נ' ון- אמדן, פסקה 6 (6.5.2021)). בדומה, אף בהחלטות בעניין פסיקת הוצאות אין כדי ללמד על חשש ממשי למשוא פנים המקים עילת פסלות (ע"א 2142/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (5.5.2019)). לכך יש להוסיף את השיהוי שנפל בהעלאת חלק משמעותי מטענותיו של המערער. כפי שציין המערער בעצמו בבקשת הפסלות ובכתב הערעור, חלק מן ההחלטות שלשיטתו מקימות עילת פסלות ניתנו בין השנים 2020-2019, ואחרות ניתנו במחצית הראשונה של שנת 2021. אף ההחלטה מיום 15.6.2021, אשר הוזכרה לעיל, ניתנה כחודש וחצי טרם הגשת בקשת הפסלות ביום 29.7.2021. בהיעדר נימוק מספק לעיכוב בהגשת הבקשה, שיהוי זה תומך אף הוא בדחיית הערעור. הוא הדין בנוגע לטענת המערער בעניין התנהלות המותב בדיון מיום 28.12.2020 – מה גם שטענה זו כלל לא הועלתה בבקשת הפסלות, וגם מסיבה זו אין מקום לדון בה במסגרת הערעור דנן. בשולי הדברים יצוין כי יש ממש בטענת המערער בדבר היעדר הנמקה מספקת בהחלטה בבקשת הפסלות, שכן הנימוק לדחיית הבקשה הובא בתימצות יתר ובאופן כללי. עם זאת, משהגעתי למסקנה שלא מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב, הפגם שנפל בהחלטה אינו מצדיק כשלעצמו את קבלת הערעור (השוו: ע"א 4483/21 עמישב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר‏, פסקה 13 (‏12.8.2021)). אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בחשון התשפ"ב (‏14.10.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21063100_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1