ורד זכאים נ. אבי ביטן

12 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 6307/21 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשת: ורד זכאים נ ג ד המשיבים: 1. אבי ביטן 2. רחמן שאדי חברה קבלנית לפתוח ובנין בע"מ 3. אלברט גידניאן 4. משה גידניאן 5. איסג גידניאן 6. דוד גידניאן 7. דניאל גידניאן 8. לואיז תאסירי 9. פרידה גידניאן 10. החברה לניהול התחנה המרכזית החדשה 11. אסתר כהן 12. גילה כהן 13. חיים כהן 14. חיה כהן 15. שמחה חלפון 16. שלמה חדד 17. לבנה לילט חדד 18. סולימן קיצאניאן קלימי ז"ל 19. מזל מלך שלום ז"ל בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בת"א 58022-12-16 מהימים 4.8.2021 ו-10.8.2021, שניתנו על ידי כב' השופטת שרון גלר תאריך הישיבה: ט"ו באדר א התשפ"ב (16.2.2022) בשם המבקשת: עו"ד אמיר קוזקוב בשם המשיבים 1 ו-17-11: עו"ד יניב דוד בשם המשיבים 6, ו-9: עו"ד יאיר חן פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת שרון גלר) בת"א 58022-12-16 מהימים 4.8.2021 ו-10.8.2021. במסגרת ההחלטה הראשונה, מיום 4.8.2021, נדחתה בקשתה של המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 3.6.2021, הנותן תוקף להסכם פשרה שגובש בין המשיב 1 (הוא התובע בהליך העיקרי) לבין חלק מהמשיבים האחרים (הם הנתבעים בהליך, לצד המבקשת). בהמשך לכך, במסגרת ההחלטה השנייה, מיום 10.8.2021, חתם בית המשפט המחוזי על פסיקתות מתאימות לאור אותו הסכם פשרה. רקע והשתלשלות העניינים מר סולימן קלימי קיצאניאן ז"ל (להלן: המנוח) היה בעלים של מקרקעין ברח' ליאון בלום 14 בחולון, הידוע כגוש 7172 חלקה 64 (להלן: המקרקעין). ביום 16.4.1981 נחתם הסכם קומבינציה בינו לבין רחמן שאדי חברה קבלנית לפתוח ובניין בע"מ (המשיבה 2. להלן: החברה הקבלנית), במסגרתו התחייבה האחרונה לבנות בניין בן ארבע דירות על המקרקעין (להלן: הבניין), כאשר כל צד להסכם קיבל שתי דירות בבניין (להלן: הסכם הקומבינציה). לפי הנטען, החברה הקבלנית קיבלה מכוח הסכם הקומבינציה את דירות מס' 1 ו-2, והמנוח את דירות מס' 3 ו-4. יוער כי חרף התחייבות הצדדים במסגרת הסכם הקומבינציה להסדיר את רישומו של הבניין ואת מעמדם של בעלי הדירות בו, אלה טרם נרשמו והוסדרו כראוי. כמו כן, צוין בכתב התביעה כי החברה הקבלנית נקלעה לקשיים כלכליים ונמחקה מרישומיו של רשם החברות, בעוד מנהלה, מר רחמן שאדי ז"ל, נפטר בשנת 1999. יחד עם זאת, במועד שלא הוברר על ידי הצדדים, הקמתו של הבניין הושלמה, ובהמשך, הדירות שנמסרו לידי החברה הקבלנית נמכרו לצדדים שלישיים: בשנת 1981 נרכשה דירה מס' 2 על ידי מר שלמה חדד וגב' לילט חדד (המשיבים 17-16. להלן: משפחת חדד); ובתחילת שנות ה-2000 נרכשה דירה מס' 1 על ידי גב' אסתר כהן (המשיבה 11. להלן: גב' כהן) יחד עם בעלה המנוח, מר מניצר כהן ז"ל (להלן: מר כהן ז"ל). כאמור, על פי הסכם הקומבינציה, בבעלותו של המנוח נותרו דירות מס' 3 ו-4. לדברי מר אבי ביטן (המשיב 1. להלן: מר ביטן), ביום 29.7.2010, ולאחר שסוכמו כל תנאי העסקה, לרבות המחיר (כ-1.55 מיליון ש"ח. להלן: התמורה), הוא חתם עם המנוח על הסכם לרכישת דירה מס' 3 בבניין (להלן: הדירה או דירה מס' 3), במסגרתו, בין השאר, התחייב המנוח להסיר את כל העיקולים והערות האזהרה אשר היו רשומים על זכויותיו בדירה (להלן: הסכם המכר). לטענת מר ביטן, הוא שילם למנוח, בהתאם להסכם המכר, סך כולל של 650,000 ש"ח – סך של 150,000 ש"ח במועד חתימת הסכם המכר ותשלום נוסף על סך של 500,000 ש"ח בסמוך לקבלת החזקה בדירה, ביום 5.8.2011, וזאת באמצעות העברה בנקאית לחשבונו של בנו של המנוח, מר אלברט גידניאן (המשיב 3), ובהתאם לבקשתו של המנוח (להלן: התשלום הנוסף). כמו כן, ביום 2.8.2010 נרשמה הערת אזהרה לטובת מר ביטן ביחס לדירה, וביום 7.9.2010 נרשם לטובתו משכון על הזכויות בדירה אצל רשם המשכונות והעסקה דווחה לרשויות המס. עוד ציין מר ביטן כי הוא אף שילם לעיריית חולון כ-40,000 ש"ח בגין היטל השבחה שלא שולם ביחס לדירה. עם זאת, מר ביטן לא שילם את יתרת התמורה (בסך של כ-900,000 ש"ח), אותה תכנן לשלם באמצעות לקיחת משכנתא על הדירה, וזאת בשל עיקולים שרבצו על הדירה. כך, נטען כי המנוח הציג בפני מר ביטן מצג שווא ביחס לגובה העיקול שהטילה עיריית תל אביב-יפו על הדירה בגין חוב של המנוח כלפיה, וזה היה גבוה באופן משמעותי משהוצג לו (להלן: העיקול הראשון). זאת ועוד, לאחר שהועבר התשלום הנוסף, הוטל עיקול נוסף על הדירה על ידי התחנה המרכזית בתל אביב-יפו (המשיבה 10. להלן: התחנה המרכזית), בשל חוב של המנוח כלפיה (החוב הוכר בתא"ק 33601-07-10; להלן: העיקול השני). אף על פי כן, לפי הנטען, מאז פברואר 2012, עת קיבל את החזקה בדירה, מר ביטן שיפץ והשביח את הדירה והתאים אותה לצרכי משפחתו. לפי המתואר בתביעה, בסוף שנת 2016, הצליח אחד מבניו של המנוח, מר משה גידניאן (המשיב 4) להביא להסרת העיקול הראשון, אך מר ביטן הלין על כן שחרף הבטחות חוזרות מטעם המנוח ואנשים מטעמו לפעול להסרת העיקול השני, נכון למועד הגשת התביעה, העיקול עמד על כנו. עקב זאת, בקשותיו של מר ביטן ליטול משכנתא כדי להשלים את העברת התמורה נענו בשלילה על ידי הבנקים, שדרשו את הסרת העיקול השני כתנאי להעמדתה. לשלמות התמונה יוער כי ביום 19.6.2010 נפטרה אשתו של המנוח וביום 12.3.2014 נפטר המנוח, כאשר ירושת שניהם התחלקה על פי דין, בחלוקה שווה בין שמונת ילדיהם – המבקשת והמשיבים 9-3. על רקע האמור, ביום 27.12.2016 הגיש מר ביטן תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, ובה התבקש מתן פסק דין הצהרתי שיורה על אכיפת הסכם המכר ורישומו כבעלים של הזכויות בדירה מס' 3, מחיקת עיקולים והערות אזהרה שנרשמו על הדירה ורישום הבניין כבית משותף. לחלופין, נתבקש להורות על בטלות הסכם המכר והשבת מלוא הכספים ששולמו על ידו בתוספת פיצויים. בהמשך לכך, ביום 10.5.2017, הורה בית המשפט המחוזי על צירופם של יורשיו על פי דין של המנוח – המבקשת, גב' פריבה גידניאן (ורד זכאים) (להלן גם: גב' זכאים), ושבעת אחיה, המשיבים 9-3 (להלן: שבעת האחים). על כן, הנתבעים בהליך קמא הם החברה הקבלנית; המנוח; משפחת חדד; גב' אסתר כהן אשר מחזיקה כיום 3/4 מהזכויות בדירה מס' 1; גב' גילה כהן (המשיבה 12) – אשר מחזיקה ב-1/16 מדירה מס' 1 מכוח ירושת אחיה, מר כהן ז"ל, וכן במלוא הזכויות בדירה מס' 2, לאור רכישתה מידי משפחת חדד בשנת 2000; מר חיים כהן, גב' חיה כהן ומר שמחה חלפון (המשיבים 15-13) – אשר מחזיקים כל אחד ב-1/16 מדירה מס' 1, מכוח היותם יורשיו של מר כהן ז"ל (לשם הנוחות, המשיבים 15-11 יכונו להלן יחדיו: משפחת כהן); התחנה המרכזית; ויורשיו של המנוח (הם, כאמור, המבקשת והמשיבים 9-3). בכתב הגנתה, טענה גב' זכאים כי לא ידעה דבר על קיומו של הסכם הקומבינציה, וכי לכתב התביעה לא צורף כל הסכם כאמור, אך היא מכירה בכך ש"מכוח הנסח המצורף [העתק רישום מפנקס הזכויות] נראה כי המנוח פעל לשם ביצוע עסקת קומבינציה" (סעיף 6 לכתב ההגנה מיום 9.1.2020). על כל פנים, לשיטתה, הסכם המכר מושא התביעה כלל לא נכרת עם המנוח, אלא עם שניים מבניו (אחיה), המשיבים 4-3, אשר הם אלו שעמדו בפועל מאחורי הסכם המכר עם מר ביטן. יתר על כן, גב' זכאים טוענת כי בשנת 2008, כשנתיים בטרם נחתם ההסכם, אובחן המנוח כסובל מבעיות רפואיות אשר פוגעות בזיכרון וביכולות הקוגניטיביות, ועל כן הוא לא היה כשיר לבצע פעולות יומיומיות, ומקל וחומר שהיה נעדר כשרות משפטית לחתום על הסכם המכר. בהקשר זה הוסיפה וציינה גב' זכאים כי המנוח לא שלט בשפה בעברית, באופן שמנע ממנו להבין את מהות העסקה, וכי לאור היכרות מוקדמת בין השניים, מר ביטן היה מודע למצבו של המנוח ואף על פי כן ניצל אותו בחוסר תום לב. לחלופין, טענה גב' זכאים כי אף לשיטתו של מר ביטן טרם הועברה מלוא התמורה בגין הדירה, חרף העובדה שחלפו 6 שנים מאז נחתם הסכם המכר, ומכאן שגם אם הסכם המכר היה תקף, הרי שהוא הופר באופן יסודי על ידי מר ביטן. לקראת סיום שלב קדם המשפט, בתחילת שנת 2021, כלל הצדדים להליך ניהלו משא ומתן מתקדם לטובת הגעה להסדר פשרה. בעקבות קשיים שנתגלעו במשא ומתן מול גב' זכאים (בעוד שאר הצדדים הגיעו להסכמות), חלק מהמשיבים ביקשו מבית משפט קמא לקיים דיון במעמד הצדדים בניסיון לצרף גם אותה להסדר המתגבש. בהסכמת הצדדים, ביום 7.3.2021 התקיים בפני בית משפט קמא דיון כאמור, ובסופו, המליץ בית משפט קמא לגב' זכאים לשקול להצטרף להסדר פשרה אשר לגישתו מהווה "[]הסדר ראוי וכדאי" (פסקה 3 להחלטת בית משפט קמא מיום 7.3.2021). בצד זאת, הדגיש בית המשפט כי "כפי שהבהרתי לנתבעת [גב' זכאים] במסגרת הדיון היום, פשרה זו ככל ותושג, תכריע אך ורק בסכסוך נשוא ההליך כאן, ולא בעניינים אחרים אשר הבנתי כי מטרידים נתבעת זו [גב' זכאים]" (פסקה 4 להחלטת בית משפט קמא מיום 7.3.2021). הערה: יצוין כי החברה הקבלנית ומשפחת חדד לא הגישו כתב הגנה מטעמם או כל תגובה אחרת במסגרת ההליך, ובפועל הם לא היו חלק מהמשא ומתן לגיבושו של הסדר הפשרה וממילא לא היו צד לו. לאור זאת, ובהינתן שעולה כי אין הם מחזיקים כיום בזכויות בדירות כלשהן בבניין, דומה שניתן להסיק מהתנהלותם זו כי אין להם עניין בהליך. בסופו של דבר, גב' זכאים סירבה להצטרף לשאר הצדדים, וביום 3.6.2021 הללו הגישו לאישורו של בית המשפט הסכם פשרה, הכולל הסכמות הן בנוגע לדירה מס' 3, הן בנוגע לדירות מס' 1, 2, ו-4 (להלן: הסכם הפשרה, הצדדים המתפשרים ו-הדירות הנוספות, בהתאמה). לפי הסכם זה, מר ביטן ישלם סכום בסך כולל של 1,180,000 ש"ח, כאשר סך של 500,000 ש"ח מתוכם ישולם לתחנה המרכזית כנגד סגירת החוב כלפיה והסרת העיקול השני, והיתרה תועבר בחלקים שאינם שווים למשיבים 9-6 (בהיותם חלק מיורשיו של המנוח; ויוער, בהסכם הפשרה צוין כי המשיבים 5-3 ויתרו על זכויותיהם לקבל כספים מהעיזבון, ועל כן הם אינם זכאים לקבל תמורה כלשהי). בכך, על פי ההסכמות, יעמוד מר ביטן בתשלום יתרת התמורה ויושלם ביצועו של הסכם המכר. כן הוסכם שתמחקנה הערות אזהרה שנרשמו על הדירות בבניין בשנת 1981, וכי הזכויות בדירות יירשמו לצורך קידום רישום הבית המשותף, כדלהלן: גב' כהן (המשיבה 11) תחזיק ב-3/4 מהזכויות בדירה מס' 1, ויתרת הזכויות בדירה זו תתחלק בין המשיבים 15-12 בחלקים שווים (כל אחד יחזיק ב-1/16 מהזכויות בדירה); דירה מס' 2 תירשם על שם גב' גילה כהן (המשיבה 12); דירה מס' 3 תירשם על שם מר ביטן; ודירה מס' 4 תירשם על שם מר איסג גידניאן, אחד מבניו של המנוח ואחי המבקשת (המשיב 5. להלן: מר איסג). בהקשר זה, נכתב כי הרישום האמור "נועד לצרכי פשרה בלבד ולקידום רישום הבית המשותף, ואין בו כדי לוותר על כל טענה ו/או תביעה השמורים עם מי מהנתבעים כלפי משנהו, בינם לבין עצמם" (סעיף 5.6. להסכם הפשרה), כאשר בכוונת יורשי המנוח לנהל הליך נוסף בקשר לדירה מס' 4. עוד באותו היום בו הוגש, ביום 3.6.2021 נתן בית משפט קמא תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ונחתמה פסיקתא מתאימה (להלן: פסק הדין החלקי). בהמשך, והיות שגב' זכאים לא הייתה צד להסכם הפשרה, ביקש מר ביטן להמשיך לנהל את התביעה נגדה. ביום 7.6.2021 הגישה גב' זכאים לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי והפסיקתא שעליו חתם, וזאת עד להכרעה סופית ביחסים שבינה לבין מר ביטן. יצוין כי גב' זכאים אומנם הביעה נכונות להסכים לפרטים הקשורים לדירה מס' 3 (בכפוף למספר שינויים הקשורים לתשלומים שנקבעו במסגרתו), אך הדגישה כי היא מתנגדת לחלקים המתייחסים לדירות הנוספות, כיוון שהן אינן חלק מההליך, ובהינתן שיש לה טענות ביחס אליהן, ובעיקר ביחס לדירה מס' 4, שלגביה היא טוענת לזכויות בה מכוח ירושה. עוד באותו היום דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע, ומכל מקום הסכם הפשרה אינו מחייב את גב' זכאים. בהמשך, ביום 8.7.2021 הגישה גב' זכאים "בקשה למתן הבהרה", בגדרה התבקש בית משפט קמא להבהיר כי אין לעשות דיספוזיציה בדירות וברישום הזכויות בהן, לרבות ביחס לדירה מס' 4, "עד אשר יושלם ההליך ויינתן פסק דין סופי ביחס לכל הצדדים" (ההדגשה במקור). בהמשך, אף הוסיפה וביקשה כי הצדדים המתפשרים ייוותרו בהליך הממשיך להתנהל בינה לבין מר ביטן. לאחר שהוגשו התייחסויות הצדדים, ביום 4.8.2021 נדחתה הבקשה, בנימוק שלא נמצאה הצדקה להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין החלקי הנוגע לצדדים אחרים בהליך. בהמשך, לבקשת מר ביטן, ובהסכמת יתר הצדדים המתפשרים, ביום 10.8.2021 נחתמו פסיקתות המפצלות את הפסיקתא שנחתמה ביום 3.6.2021 לשתי פעולות רישום נפרדות, לאור קבלת הודעה מרשם המקרקעין בדבר הצורך בפיצול כאמור (להלן: הפסיקתות). עוד יצוין כי מקץ כשבוע מאז ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, ביום 16.8.2021 ביקשה שוב גב' זכאים לעכב את ביצוע פסק הדין החלקי, וזאת עד להכרעה בערעור שבכוונתה להגיש. לאחר סבב תגובות מטעם הצדדים, ביום 6.10.2021 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בנמקו כי אף מבלי להידרש לסיכויו של הערעור, המבקשת לא הניחה תשתית מספקת בדבר שיקולים הנוגעים למאזן הנוחות אשר פועלים לטובתה, ובפרט כי ייגרמו לה נזקים בלתי הפיכים אם לא יעוכב הביצוע. זאת, בהינתן שחרף העובדה שהמחלוקת נוגעת לנכס מקרקעין, המבקשת טוענת לזכויות אך בחלק מהנכס מכוח ירושה. על כן, ובהינתן שהיא אינה מתגוררת בנכס או טוענת לזכות מגורים בו, היא תוכל גם בעתיד לקבל את שווי זכויותיה בתשלום כספי תואם, ככל שטענותיה יתקבלו. בקשת רשות הערעור על החלטותיו של בית משפט קמא מהימים 4.8.2021 ו-10.8.2021 הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. בפתח הדברים מלינה גב' זכאים על כך שהסכם הפשרה אושר, חרף העובדה שהוא אוצר בקרבו קביעות ביחס לדירות הנוספות, אשר אינן חלק מהמסגרת הדיונית בהליך קמא. עוד טוענת גב' זכאים כי במקרה שלא יינתנו עיכוב הביצוע ואיסור הדיספוזיציה בדירות, הלכה למעשה, היא תאבד את האפשרות לתבוע את זכויותיה בהן. בהקשר זה, מדגישה גב' זכאים שהנזק שייגרם לה עלול להיות בלתי הפיך, בהינתן שניתן יהיה למכור את הדירות הנוספות לצדדים שלישיים, למרות שהמחלוקת הנוגעת להן טרם הוכרעה. מנגד, קבלת בקשותיה לא תגרום לנזק עבור הצדדים המתפשרים, וככל שייגרם נזק כלשהו, הרי שהוא יהיה משני ביחס לנזק שעלול להיגרם לה, במיוחד בהינתן שמר ביטן השתהה בהגשת תביעתו (בחלוף כ-6 וחצי שנים מאז נחתם על פי הנטען הסכם המכר). כמו כן, גב' זכאים שבה על בקשתה להותיר בהליך את הצדדים המתפשרים, ובמיוחד את המשיבים 4-3 (שניים מאחיה), הואיל ובידיהם מצוי מידע חיוני הנחוץ לשם בירור ההליך. גם בנוגע להחלטה השנייה, מדגישה גב' זכאים כי הלכה למעשה הכשיר בית משפט קמא את הסכם הפשרה חרף העובדה שהוא חורג מהמסגרת הדיונית. בכך, נטען כי נמנעה מגב' זכאים היכולת להטיל מגבלות על הדירות האמורות לשם הבטחת זכויותיה, כגון רישום הערות אזהרה ועיקולים. לדבריה, הצדדים המתפשרים היו צריכים להגיש בקשה מתאימה להוספת סעדים לתביעה (ביחס לדירות הנוספות), חלף הכנסתם במחטף באמצעות הסכם הפשרה. לא זו אף זו, גב' זכאים טוענת כי הפסיקתות החדשות עולות לכדי התעשרות על חשבונה, שכן הזכויות שייכות לה מכוח עיזבון הוריה המנוחים. לבסוף, טוענת גב' זכאים כי הסתמכות הצדדים המתפשרים על הסכם הפשרה טרם התגבשה והם לא ייפגעו מביטול הפסיקתות, היות שהזכויות הנובעות מהסכם הפשרה טרם נרשמו בלשכת המקרקעין, לטענתה. ביני לביני, גם לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור, התנהלו בין הצדדים מגעים נוספים בניסיון לצרף את גב' זכאים להסכם הפשרה. עם זאת, מאמצים אלו לא נשאו פרי בסופו של דבר. כך, גם הסדר ביניים שהוצע לצדדים על ידי ביום 29.11.2021 לא זכה להסכמות. בצד זאת, ולצורך בירור הבקשה, ביום 23.12.2021 ניתן צו ארעי אשר מונע העברה של זכויות בדירות בבניין. בהמשך לכך, ביום 16.2.2022 קיימתי דיון בבקשה, במעמד הצדדים. במסגרת הדיון הדגיש בא-כוחם של מר ביטן ושל המשיבים 17-11 (הם משפחות חדד וכהן) כי הפלוגתא האמיתית בין הצדדים, לשיטתם, היא רק בנוגע לדירה מס' 4, בהינתן שדירות מס' 1 ו-2 אינן שייכות למנוח: הן נקנו מהחברה הקבלנית על ידי משפחת כהן ומשפחת חדד, ובהמשך נמכרה דירה מס' 2 למשפחת כהן. בנוסף, נטען כי הצדדים המתפשרים ויתרו על זכויות רבות במהלך מאמציהם להגיע להסכם, והכול במטרה להביא לסיומו של הסכסוך ולהסדרת הזכויות בדירות. בהקשר זה צוין כי הבנקים מערימים קשיים על היכולת ליטול משכנתא כל זמן שהבניין אינו נרשם כבית משותף, הואיל וכל עיקול המוטל על אחת מהדירות משפיע גם על הדירות האחרות. לפיכך, מר ביטן אינו יכול להשלים את הסכם המכר, ואילו החוב לתחנה המרכזית הולך וגדל. כמו כן, לטענת מר ביטן, בשונה מהמבקשת, אשר יש לה אינטרס כספי גרידא בדירות, הוא מתגורר בדירה מס' 3 יחד עם אשתו וארבעת ילדיו, ועל כן הנזק הנגרם לו הוא משמעותי. בא-כוחם של המשיבים 6, 7 ו-9 (חלק מאחיה של המבקשת) הוסיף וטען כי הסכם הפשרה נועד לסיים את המחלוקות בנוגע לדירה מס' 3 (היא נושא ההליך קמא) וכי מרשיו לא ויתרו על זכויותיהם בדירה מס' 4. על כן, משיבים אלה אומנם הסכימו לכלול סעיף אשר מאפשר רישום של דירה זו על שמו של מר איסג לצורך רישום הבניין כבית משותף, אך בכוונתם להגיש תביעה נגד מר איסג ביחס לדירה מס' 4 עם סיום הרישום. בצד זאת, וחרף הטענות שהועלו ביחס לנזק הכספי הגבוה שייגרם מביטול הסכם הפשרה, הסכים בא-כוחם כי "לגבי דירה [מס'] 4 אי אפשר ללכת נגד דעתה של המבקשת" (פרוטוקול הדיון מיום 16.2.2022, עמ' 13, ש' 31). בא-כוחה של גב' זכאים, מנגד, הדגיש כי היא מתמידה בסירובה לאפשר הסדרה של שלוש הדירות הנוספות. בתוך כך, נטען כי עד כה הועבר אליה רק הסכם המכר, אשר מתייחס לדירה מס' 3, ולא הועברו אליה מסמכים אשר נוגעים לדירות הנוספות. עוד נטען כי אם לא יינתן עיכוב ביצוע, הרי שלא תהיה לגב' זכאים אפשרות להיפרע את חלקה בירושת הוריה. בתוך כך, הבהירו גב' זכאים ובא-כוחה כי לשיטתם גב' זכאים זכאית לכל היותר לשוויה של חצי דירה (בחישוב של 1/8 מסך כל הדירות בבניין). בסוף הדיון ניתנה החלטה, בהסכמת הצדדים, המורה להם להמשיך להחליף מסמכים הנוגעים לדירות בבניין ולנסות להגיע להבנות ביניהם. עם זאת, בחלוף כחודש וחצי, ביום 31.3.2022, הגישה גב' זכאים הודעת עדכון לפיה גם ניסיונות אלה כשלו. בהמשך, ביום 9.5.2022 עדכנו מר ביטן והמשיבים 17-11 כי הם שבים ומתנגדים להטלת הגבלות על הדירות ולמתן צו איסור דיספוזיציה. בראשית דבריהם טענו כי בקשת רשות הערעור מופנית כלפי פסק דין אשר ניתן ביום 3.6.2021, כך שהמועד להשיג על עליו חלף זה מכבר, ועל כן דינה של הבקשה להידחות על הסף. לגופה של הבקשה, חזרו המשיבים 17-11 על הטענה כי דירותיהם (דירות מס' 1 ו-2) אינן חלק מהסכסוך בין הצדדים, וממילא הן כלל לא נרכשו מהמנוח, כאשר בעניין אחרון זה צורף בין היתר הסכם קומבינציה בין המנוח לבין החברה הקבלנית מיום 1.12.1981 שנלקח מתיק לשכת רישום המקרקעין. אם כן, לדבריהם, דירות מס' 1 ו-2 כלל אינן בבעלות המנוח, ובהתאמה, אין לגב' זכאים כל זכות בהן. אשר לדירה מס' 3, טען מר ביטן כי הוא הגיע להסדר פשרה עם שבעת האחים ועקב כך הסתמך על פסק הדין החלקי, שהפך בינתיים לחלוט, ונדרש להוצאות משמעותיות. לפיכך, אין לאפשר לגב' זכאים להמשיך ולגרום נזק לו ולמשפחתו. בנוגע לדירה מס' 4, הובהר כי מר איסג אינו מיוצג בהליך ולא הגיש את עמדתו, אך מר ביטן והמשיבים 17-11 מתנגדים למתן צו איסור דיספוזיציה על דירה מס' 4, מחשש שיהיה בכך כדי לעכב את הליכי הרישום של הבית המשותף. בהקשר זה הוסיפו וטענו כי מעיון בתיק הבניין בלשכת רישום המקרקעין עולה כי המנוח העביר את דירה מס' 4 "לידי מי מבניו עוד בשנת 2000" – שנים רבות לפני המועד שבו טוענת גב' זכאים כי כשירותו הרפואית והמשפטית של המנוח נפגעה. לבסוף, הלינו מר ביטן והמשיבים 17-11 על כך שגב' זכאים מונעת מהם להסדיר את הזכויות בבניין, והכול במטרה להפעיל לחץ על שבעת אחיה ולתבוע מהם נכסים אחרים שאינם חלק מההליך קמא, ואשר עד היום כלל לא הוגשה בגינם כל תביעה על ידה. בתשובתה, טענה גב' זכאים טענות רבות, וביניהן כי אין יסוד משפטי לטענה כי פסק הדין החלקי הפך לחלוט, בהינתן שההליך המשיך להתברר מיד לאחר פרסומו והוא עודנו מתנהל בבית משפט קמא. בנוסף, נטען כי חלק מהמסמכים שהוגשו מטעם המשיבים בהליך דנן מזויפים, ובעניין זה צורפה חוות דעת גרפולוגית שהוגשה לבית משפט קמא. יתר על כן, ציינה גב' זכאים ביחס לדירות מס' 1 ו-2, כי בסעיף 13 להסכם הקומבינציה שצורף לתגובת מר ביטן והמשיבים 17-11, נכתב כי לחברה הקבלנית אין סמכות להעביר או להמחות את זכויותיה על פי החוזה, ללא קבלת הסכמת המוכר לכך מראש. על כן, טוענת גב' זכאים כי לא היה בסמכותה של החברה הקבלנית לפעול למכירת הדירות ללא הסכמת המנוח. מלבד זאת, הדגישה גב' זכאים ביחס לדירה מס' 3, כי יש לראות את מר ביטן כמי שעודנו מפר באופן יסודי את ההסכם, לאור העובדה שהוא טרם העביר את מלוא התמורה על הדירה, וממילא לא ניתן היה להשלים את הסכם המכר ללא הסכמת יורשי אשתו של המנוח אשר נפטרה עוד קודם לכן והחזיקה בזכויות בדירה. לבסוף, צירפה גב' זכאים הצעת פשרה מטעמה, לפיה היא תוותר על זכויותיה בארבע הדירות בבניין בתמורה לסך של 1.5 מיליון ש"ח, בהתאם לשווין העדכני של הדירות (לדבריה, שווין של ארבע הדירות עומד על כ-12 מיליון ש"ח, ולה כאמור מגיע חלק של 1/8 מהן). דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, ובהתאם לסמכותי על פי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקסד"א החדשות), הגעתי למסקנה כי יש מקום לדון בבקשת רשות הערעור שלפניי כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ייאמר כבר עתה כי דין הערעור להתקבל בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. כלל נקוט הוא שלאור ההתרשמות הישירה של הערכאה הדיונית מהצדדים מסור בידיה מרחב שיקול דעת רחב ביחס למתן סעדים זמניים, והתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה נעשית במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ראו מני רבים: רע"א 5284/17 עלי נ' עיזבון המנוח עלי, פסקה 20 (15.10.2017); רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ, פסקה 14 (13.7.2021); רע"א 3970/22 סרי נ' אגודה שיתופית קיבוץ אושה, פסקה 14 (16.6.2022) (להלן: עניין סרי); רע"א 3751/22 בנילוז נ' לוי, פסקה 14 (28.6.2022) (להלן: עניין בנילוז)). חרף זאת, סבורני כי נסיבותיו של המקרה שלפניי מצדיקות התערבות מסוימת בהחלטת בית משפט קמא, אשר תמנע יצירה של מעשה בלתי הפיך ביחס לזכויותיה הנטענות של המבקשת, שכאמור, איננה צד להסכם הפשרה אליו הגיעו יתר הצדדים להליך. אקדים בכך שלא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקשת לא הגישה ערעור על פסק הדין החלקי (בו ניתן כאמור תוקף של פסק דין להסכם הפשרה), אלא הסתפקה בהגשה של בקשות שמהותן עיכוב ביצועו. חרף זאת, סבורני כי בנסיבות העניין, בהן המבקשת איננה צד להסכם הפשרה כאמור, ספק אם הגשת ערעור על ידה הייתה הדרך המתאימה במצב הדברים הנדון. בצד זאת יוזכר כי המבקשת הקדימה והזדרזה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי בחלוף 3 ימים בלבד ממועד פרסומו, והיא אף המשיכה להגיש בקשות נוספות בעניין בסמוך לכך. לפיכך, לאור הנסיבות הפרטניות של המקרה שלפניי, אינני סבור כי קיימת מניעה דיונית לדון בבקשה שלפניי. לגופו של עניין, כאשר בית המשפט נדרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון שני שיקולים עיקריים: סיכויי טענותיו של מבקש הסעד להתקבל גבוהים, ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד. בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות, וככל שסיכויי הטענות גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, מקובל להעניק מעמד גבוה יותר למאזן הנוחות (עניין סרי, בפסקה 15; עניין בנילוז, בפסקה 15). לצד אלה, על בית המשפט לשקול גם שיקולי צדק ויושר, וביניהם תום ליבו של מגיש הבקשה (ראו: תקנה 95(ד) לתקסד"א החדשות. כפי שציינתי בעבר, הוראת תקנה 95 לתקסד"א החדשות לא שינתה באופן מהותי את ההסדר שהיה קבוע לעניין זה בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שפורש בפסיקה, ראו גם: רע"א 215/22 פלינטשטיין נ' לוין, פסקה 11 (7.2.2022); עניין סרי, שם; עניין בנילוז, שם). אשר לסיכויי הטענות, ובפרט לטיב טענות ההגנה שבפי המבקשת, הרי שהמקרה שלפנינו איננו שגרתי. כזכור, תחילתו של ההליך בבית משפט קמא היא בתביעה שהגיש מר ביטן בקשר לדירה מס' 3, ולדירה זו בלבד. לעומת זאת, הסכם הפשרה מתפרש על יריעה רחבה יותר ומתייחס לזכויות בארבע הדירות בבניין. אומנם, הגם שההליך עסק בראשיתו בדירה אחת, אין מניעה בפני כלל הצדדים הרלוונטיים לעניין להגיע לפתרון כולל של המחלוקות ביניהם. ואולם, בהינתן סירובה של המבקשת להצטרף להסכם הפשרה, אין הסכם הפשרה יכול להסדיר את הזכויות להן טוענת המבקשת בהיעדרה. כך במיוחד, כאשר ההליך קמא מצוי עוד בראשיתו, וטרם בשלה העת לקבל הכרעה לגוף הדברים. לפיכך, יש ממש בטענות המבקשת כי בשלב זה, כיוון שהמבקשת אינה חלק מההסכמות האמורות, לא ניתן לכפות את הסכם הפשרה עליה, הר כגיגית. על כן, בשלב הזה, לא ניתן לומר כי טענות המבקשת הן חסרות כל סיכוי. בחינה של מאזן הנוחות מציגה תמונת מצב מורכבת אף יותר. מחד גיסא, חרף העובדה שהמבקשת אינה צד להסכם הפשרה, ברי כי ביצוע הסכם הפשרה עלול להשפיע על מערך זכויותיה הפוטנציאלי. כאמור, הסכם הפשרה מסדיר את רישום הזכויות בארבע הדירות בבניין, בהתעלם מזכויותיה של המבקשת. לפיכך, אם ימומש כלשונו, הרי שהוא יביא להרעה במצבה של המבקשת, ואף יותיר אותה ללא אפשרות אפקטיבית למנוע את העברת הזכויות בדירות לצדדים שלישיים, באופן אשר עלול להקשות עליה לממש בעתיד את זכותה בדירות, במקרה שיצלחו טענותיה (ראו למשל: ע"א 268/14 נאמן על נכסי הים נ' מדמון, פסקה 17 (25.3.2014); רע"א 7865/16 קלאפיש נ' חברת סילפרלינק אינבסטמנטס אינק בע"מ, פסקה 4 (21.11.2016)). מאידך גיסא, עיכוב ביצועו של הסכם הפשרה יימנע רישום של הבניין כבית משותף, וגם לכך יש השלכות קנייניות ומימוניות שמהן יינזקו המשיבים. בתוך כך יוזכר כי מלבד הקושי הטמון בכך מבחינתו של מר ביטן (אשר אינו מצליח לקבל מימון לצורך השלמת התמורה שנקבעה בהסכם המכר), על המקרקעין רובץ עיקול בסכום משמעותי לטובת התחנה המרכזית, עקב חובו של המנוח כלפיה, וככל שתשלומו מתעכב הוא ממשיך לגדול. יתר על כן, וכפי שעולה מטיעוניה שלה, למרות שענייננו בנכס מקרקעין, האינטרס של המבקשת בדירות הוא כספי, ועל פי רוב מדובר בנזק שהוא בר-פיצוי (ראו למשל: רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם, פסקה 15 (25.6.2018); רע"א 4731/21 דבור נ' אליאס, פסקה 10 (18.7.2021); עניין בנילוז, בפסקה 16). לא זו אף זו, ראוי לציין שאף לשיטת המבקשת, במישור היחסים מול שבעת אחיה היא זכאית מכוח זכויותיה בירושה לכל היותר ל-1/8 מארבע הדירות בבניין, חלק אשר שוויו עומד לטענתה על 1.5 מיליון ש"ח, והלכה למעשה נראה כי שוויו נמוך משמעותית (שכן תחשיבה של המבקשת מבוסס על ההנחה כי כל ארבע הדירות בבניין היו חלק מעיזבון הוריה, שעה שביחס לשלוש מהן (דירות 3-1) קיימות זכויות לצדדים שלישיים כמפורט לעיל). עוד יש לציין כי ישנם הבדלים משמעותיים בין הדירות השונות: זה שנים שבדירה מס' 3 מתגוררים מר ביטן ומשפחתו. גם מעמדה של דירה מס' 4 אינו בהיר, ובמהלך הדיון שנערך לפניי, ציינו חלק מאחיה של המבקשת כי בכוונתם להגיש תביעה נגד מר איסג בנוגע לדירה זו. מנגד, הסכם הקומבינציה אשר הוצג במהלך בירור הבקשה ונלקח מלשכת רישום המקרקעין מראה כי מאז הקמתן, דירות מס' 1 ו-2 לא היו בבעלותו של המנוח, אלא בבעלותה של החברה הקבלנית. על כן, אם ישנן טענות בפיה של המבקשת ביחס לפעולות העברת הבעלות בדירות מס' 1 ו-2 לאחר מכן, הרי שעליה להגיש תביעה מתאימה, דבר שטרם נעשה על ידה. לאחר איזון בין השיקולים האמורים, הגעתי למסקנה כי על מנת להבטיח את יכולתה של המבקשת להיפרע בקשר לזכויותיה הנטענות בדירות מזה, ולמזער את הנזק שעלול להיגרם מעיכוב ביצועו של הסכם הפשרה כליל מזה, הצדדים המתפשרים יורשו לפעול למימושו של הסכם הפשרה ולהשלים את רישומן של הזכויות בדירות בבניין, אך זאת בכפוף למתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לדירה מס' 4, באופן שיאפשר את רישומה על פי הסכם הפשרה על שמו של מר איסג (המשיב 5), אך ימנע ביצוע דיספוזיציות נוספות בדירה מס' 4 לאחר רישום זה. צו איסור הדיספוזיציה האמור יירשם במרשם המקרקעין בד בבד עם רישום דירה מס' 4 על שם מר איסג. מר איסג יהיה רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול צו איסור הדיספוזיציה, ככל שלא תוגש תביעה ביחס לדירה מס' 4 על ידי מי מהצדדים להליך זה בתוך 12 חודשים מהמועד בו יירשם צו איסור הדיספוזיציה במרשם המקרקעין, או ככל שיתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות את ביטולו. בהינתן אופיו המוגבל של סעד זה, אינני רואה צורך להתנות אותו בהפקדת ערובה. למען הסר ספק, אדגיש כי אין באמור לעיל כדי להביע כל עמדה ביחס למחלוקות שנותרו בין הצדדים, ובית משפט קמא יכריע בסוגיות שהובאו לפניו בהתאם למיטב שיקול דעתו. לבסוף, אעיר כי בשולי בקשת רשות הערעור, ביקשה המבקשת להותיר את הצדדים המתפשרים בהליך. בקשה זו נומקה בכך שבידי המשיבים 3 ו-4 מצוי מידע אשר חיוני לבירור ההליך. עם זאת, סבורני כי לאור הגעת חלק מהצדדים להסכם הפשרה, אין עוד צורך בהותרתם כצדדים להליך, ואם נאמר אחרת, במה הועילו חכמים בתקנתם? כמובן, ככל שמי מהצדדים סבור שיש בידי חלק מהצדדים המתפשרים מידע אשר יסייע לשפוך אור על השאלות הטעונות הכרעה, הוא יוכל לבקש לזמנם כעדים בהליך, בהתאם לסדרי הדין. סוף דבר: הערעור מתקבל בחלקו. הצו הארעי שניתן על ידי ביום 23.12.2021 מבוטל בזאת, והצדדים המתפשרים רשאים לפעול לביצוע הסכם הפשרה. בכלל זה, יהיו הצדדים המתפשרים רשאים לפעול לרישום בית משותף בפנקס הבתים המשותפים, ולרישום הדירות על שם המנויים בסעיף 5 להסכם הפשרה, ובלבד שבד בבד עם רישום הבעלות בדירה מס' 4 על שמו של מר איסג יירשם במרשם המקרקעין צו האוסר על ביצוע דיספוזיציות ביחס לדירה מס' 4 לאחר רישומה כאמור על שמו של מר איסג. מר איסג יהיה רשאי לבקש בבית משפט קמא את ביטולו של צו איסור הדיספוזיציה, ככל שלא תוגש בתוך שנה מיום רישומו תביעה ביחס לדירה מס' 4 בידי מי מהצדדים להליך, או ככל שיתקיימו נסיבות אחרות המצדיקות את ביטולו. בהתחשב במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות בהליך זה. ניתן היום, ‏ט"ז בחשון התשפ"ג (‏10.11.2022). ש ו פ ט _________________________ 21063070_Y23.docx יב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1