פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6306/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6306/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.7.11 בתפ"ח 10076-10-10 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ת' כתילי והשופטים א' קולה וד' צרפתי תאריך הישיבה: י"ג בשבט תשע"ג (24.1.13) בשם המערער: עו"ד א' חסן בשם המשיבה: עו"ד מ' חדד פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא ת' כתילי, השופט א' קולה והשופט ד' צרפתי), אשר גזר על המערער עונש של 9 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מאסרו, 24 חודשי מאסר על תנאי מיום שחרורו ממאסר והתנאי שלא יעבור עבירה מסוג פשע, כן חויב בתשלום פיצויים למתלוננות בסך 30.000 ₪. הערעור מתייחס לחומרת עונש המאסר בלבד. 2. המערער הודה במסכת קשה של מעשים מיניים אותם ביצע בחמש קטינות בגילאי 10-5, נ.ש ילידת 1998, ס.ש ילידת 2000, נ.ע ילידת 2001, מ.ש ור.ע ילידות 2003, כאשר הגיעו לחנות המכולת השכונתית של המערער כדי לרכוש דברי מתיקה. המעשים כללו כפייה לביצוע מין אורלי, החדרת אצבעות לפי הטבעת של המערער, ליטוף הדדי של אברי המין, חיכוך אבר מינו של המערער בישבנן של חלק מהקטינות ובחלקי גוף אחרים, נגיעות באברי גוף מוצנעים וליקוק חזה של אחת הקטינות. המעשים שיוחסו למערער נעשו על פי הנטען לשם ספוק צרכיו המיניים ובוצעו לאורך שנתיים ימים. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בביצוע מעשי סדום בנסיבות מחמירות (4 מקרים), מעשים מגונים בנסיבות מחמירות (מספר פעמים) במספר קטינות. 3. בגזר הדין עמד בית המשפט מפיו של סגן הנשיא ת' כתילי על חומרת המעשים והזעזוע שחש מי שקורא את עובדות כתב האישום, כאשר "חילל את גופן ונפשן של חמש קטינות חסרות אונים מול המערער שהינו אדם מבוגר וביצע בהן מעשים השקולים לרצח נפשן". כאשר השיקול המרכזי שעומד בפני בית המשפט הוא הנזק שנגרם לקטינות ומידת הפסול המוסרי שבמעשים. המעשים נמשכו במהלך שנתיים ימים, כאשר הקטינות נוצרות בליבן את הסוד הנורא. המערער מבקש לתאר עצמו כאדם נורמטיבי לא מגלה סימני חרטה עד ליום הגשת התלונה. בית המשפט הדגיש את הנזק שנגרם לקרבנות והקושי שלהן להתמודד עם הפגיעות בהתבססו על תסקירי נפגעות עבירה, ביחס למצבן כשהן סובלות מסיוטי לילה, אבדן תיאבון, אבדן ריכוז, קשיי לימוד וזיכרון ועצבנות יתר. לגבי שתיים מהקטינות צויין כי התנהגותן הפכה אלימה ואחת מהן סובלת מהפרעות שינה, הרטבת לילה, חוסר ביטחון וירידה קשה בלימודים. בית המשפט התייחס לחוות הדעת לגבי הערכת מסוכנות של ד"ר הידש וד"ר אבולעפיה ומצא שאין הבדל משמעותי בינן, שכן, כדבריו: "שתי חוות הדעת מתארות את הנאשם כמי שמסרב לקבל על עצמו אחריות ומטיל את האשם על הקורבנות, בשתיהן הוא מאובחן כפדופיל רגרסיבי ושתיהן מעריכות את מסוכנותו כבינונית. ההבדל היחיד הוא שד"ר הידש מגדיר את המסוכנות כנמוכה - בינונית. לטעמנו אין בהגדרה זו לסייע להגנת הנאשם ובהקשר זה סבורים אנו, כי יש צדק בדברי בא-כוח המאשימה, לפיהם, מידת המסוכנות היא רלווונטית בעיקר בשלב בו יעמוד הנאשם מול ועדת השחרורים ומול השופט שיתבקש להכריע בדבר התנאים שיושתו עליו, לכשיבוא היום, על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין". בית המשפט זקף לזכות המערער את הודאתו אשר חסכה את הצורך בהעדת הקרבנות ובני משפחתן, את עובדת היותו נטול עבר פלילי ואת גילו המתקדם. בית המשפט גם איזכר את נסיבות חייו, העובדה שחווה קשיים ותסכולים בחייו האישיים. עם זאת, קבע שאין בכך להצדיק או להסביר את העובדה שכפה על הקטינות מין אורלי או כל פעילות מינית אחרת. נוכח חומרת המעשים שנמשכו שנתיים ימים, בהתחשב בהשפעה ההרסנית שהייתה למעשיו של המערער על הקטינות, סבר בית המשפט המחוזי שהנסיבות מחיבות ענישה הולמת ומרתיעה וגזר כאמור 9 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו. 4. הערעור בפנינו מופנה כנגד חומרת העונש שהושת על המערער. הסניגור לא חלק בפנינו על חומרת המעשים וציין שהמערער אינו מכחיש את המעשים. עם זאת, טען שבית המשפט שגה כשלא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, גילו המתקדם, העובדה שהוא נעדר עבר פלילי, הפגיעה במשפחתו שלוש בנותיו והעובדה ששלושה ילדים נפטרו עקב מחלות מה שהשפיע על מצבו הנפשי, הקשיים הכלכליים והקשיים במערכת הזוגית של המערער. לטעמו העבירות בוצעו על רקע נפשי, המערער הודה בהזדמנות הראשונה, חסך את העדת המתלוננות, והערכת המסוכנות היא נמוכה. 5. מנגד באת כוח המאשימה ביקשה לשכנע כי העונש אינו נוטה לחומרה. נוכח הפגיעה בחמש ילדות וריבוי המעשים במהלך שנתיים ימים. המתלוננת הראשונה חוותה מעשי סדום במשך שנתיים ימים והמתלוננת השנייה מעשים מגונים בנסיבות מחמירות במשך תקופה ארוכה. המתלוננות הכירו את בעל המכולת השכונתי והוא ניצל תומתן. בית המשפט נתן משקל לנסיבות לקולא ובעיקר ההודאה שחסכה זמן שפוטי ועדויות המתלוננת. באת כוח המאשימה הדגישה שהמערער לא הביע חרטה ואף דיבר על כך שהילדות הן שפיתו אותו. דיון והכרעה 6. התיאור של חמש ילדות תמימות שהולכות למכולת השכונתית לקנות סוכריות, במקום מוכר ובטוח ונפגעות בגופן ובנפשן על ידי מעשיו הקשים של בעל החנות המבוגר, בו הן נותנות אמון לאורך זמן, אכן מזעזע כפי שתיאר זאת בית המשפט המחוזי. המערער המשיך במעשיו המבישים עד שלמרבה המזל יצאה הפרשה העגומה לאור. הקטינות נפגעו בגופן ובנפשן כפי שפורט בהרחבה בתסקירי הקורבן ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת הסניגור העבירות בוצעו על רק משבר נפשי. על פי דו"ח הערכת מסוכנות של ד"ר אבולעפיה, המערער אינו לוקח אחריות, מרבית מעשיו מכחיש, ממזער ומשליך חלק מהיוזמה על הקרבנות, מצויין כי מדובר בעוותי חשיבה בעלי מאפיינים פדופיליים. כשנשאל המערער ביחס לקרבנות השיב "לילדות לא קרה שום דבר, הייתה סולחה והם סלחו - זה שכנים ליד הבית". פגיעה מינית בילדות קטנות תוך ניצול גילן הצעיר, תום ליבן ותמימותן, תוך התעלמות מאי ההסכמה ולעתים חוסר ההבנה של הסיטואציה מהווה פגיעה קשה בנפשן של כל אחת מהקטינות ובשלום הציבור בכלל. זוהי פלישה לגופו ונפשו של הקרבן שמשאירה אחריה רק נזקים והרס, פוגעת באינטימיות ובאוטונומיה של הגוף, השתלטות הבגיר החזק על הקטינה החלשה וחסרת האונים. הנאשם אינו נוטל אחריות כנה ומלאה למעשיו. ובצדק ציין בית המשפט המחוזי כי העובדה שהמערער חווה תסכולים בחייו האישיים הייתה צריכה להביאו "לפנות לעזרה מקצועית ולא לחפש נחמה בניצול פושע של קטינות". בית המשפט זקף לזכותו את הודאתו והזמן השיפוטי שנחסך כמו גם, העובדה שהמתלוננות לא העידו. בית המשפט המחוזי לא התעלם מהנסבות לקולא ולא מהעדים שהופיעו בפניו, חברו של המערער כמו גם בתו שתארה את מסירותו לבנותיו והמשבר הכלכלי שעבר. המקרה שבפנינו הוא מהחמורים המצדיקים ומחייבים עונש מרבי, הן משום ריבוי הקרבנות, הניצול המיני בדרך של כפייה, תוך אי התחשבות בגילן הצעיר, תומתן והאמון שנתנו בו. אלו הן תופעות קשות ופוגעניות כלפי ביטחונן הגופני והנפשי של ילדות רכות בשנים. תופעות מסוג זה מחייבות את בית המשפט לזהותן ולנהוג במלוא חומרת הדין על מנת להוקיע מעשים מסוג זה וכדי להגן על קרבנות עברייני המין בפועל ובפוטנציה. המקרה שבפנינו נמנה עם המקרים המחייבים עונש חמור ומרתיע. העונש שהושת על ידי בית המשפט המחוזי ראוי והולם את נסיבות המקרה ולא מצאנו עילה להתערבותנו. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏י"ג בשבט התשע"ג (‏24.1.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11063060_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il