פסק הדין המלא
החלטה בתיק בג"ץ 6305/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 6305/15
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותרת:
אל-וט 2001 בע"מ
נ ג ד
המשיב:
מנהל השירותים הווטרינרים ובריאות המקנה , משרד החקלאות
עתירה למתן צו על תנאי; תגובה מקדמית מטעם המשיב מתאריך 30.11.2015; תגובה מטעם נציג העותרת מתאריך 03.01.2016
בשם העותרת:
עו"ד זוהר יהלום; עו"ד נעמה בן ציון
בשם המשיב:
עו"ד ראובן אידלמן
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיב לנמק מדוע לא יינתן לעותרת היתר קבוע לייבא תרכיבים (חיסונים) וטרינריים שונים המפורטים בעתירה, בהתאם לתקנות מחלות בעלי חיים (מיקרואורגניסמים, תרכיבים ומעבירים), התשל"ה-1975 (להלן: התקנות).
2. העותרת היא חברה בע"מ העוסקת, לטענתה, מאז שנת 2001, בייבוא ובשיווק מוצרים וטרינריים, ובכלל זה תרכיבים (חיסונים) שונים המיועדים לטיפול במחלות בעלי חיים. עניינה של העתירה הוא בעשרה תרכיבים, שביחס אליהם העותרת ביקשה כי יינתנו לה היתרי ייבוא, כנדרש על פי התקנות.
1. לאחר עיון בעתירה ובחומר שצורף אליה וכן בתגובתו המקדמית של המשיב לעתירה, שהוגשה (לאחר מתן ארכות) על-פי החלטה שבגדרה הוא נתבקש לעשות כן – נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. הנמקה לכך תובא מיד בסמוך.
2. השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן: השירותים הווטרינריים) אמונים על מניעת הפצת מחלות בעלי חיים לאדם ולחי ושמירה על בריאות הציבור, בין היתר באמצעות פיקוח על ייצור מוצרים מן החי ועל רישום תרכיבים ותכשירים וטרינריים. מקור הסמכות המרכזי לפעילותם של השירותים הווטרינריים הוא פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985 (להלן: פקודת מחלות בעלי חיים, או הפקודה). בכל הנוגע לתרכיבים ווטרינריים, מקור הסמכות המרכזי הוא התקנות שנזכרו בפיסקה 1 שלעיל.
3. תקנה 2(א) לתקנות הנ"ל מורה כדלקמן:
"לא ייבא אדם מיקרואורגניסם, מעביר או תרכיב אלא דרך נמל יבוא ועל פי היתר בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו".
תקנה 3 לתקנות קובעת כי:
"המנהל [מנהל השירותים הווטרינריים – ח"מ] רשאי לתת היתר, לסרב לתיתו, לבטלו או להתלותו, לכלול בו תנאים, להוסיף עליהם או לשנותם".
תקנה 2 האמורה הותקנה בשנת 1995 מכוח סמכותו של שר החקלאות לפי סעיף 22 לפקודת מחלות בעלי חיים. תקנה 3 האמורה נכללה כבר בנוסחן המקורי של התקנות, אשר הותקנו בשנת 1975 מכוח סמכותו של שר החקלאות לפי סעיף 20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945, אשר קדמה לפקודה בנוסחה הנוכחי. העותרת מבקשת, איפוא, כי המשיב יפעל מכוח הסמכות המסורה לו בתקנות הנ"ל ויעניק לה היתרי ייבוא עבור עשרת התרכיבים שבמוקד העתירה.
4. עתירה מהסוג האמור באה בגדרי העתירות שבית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בהן, בהתאם להוראות סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בצירוף פרט 19(2) לתוספת הראשונה לחוק האמור, שכן עניינה הוא ב"החלטה של רשות לפי פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985". כאן המקום לציין כי על פי הוראת סעיף 9 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981: "הביטוי 'לפי' לעניין חיקוק פלוני, או ביטוי כיוצא בו – משמעו גם לפי תקנות שהותקנו מכוחו של החיקוק" (ראו והשוו בהקשר זה גם: בג"ץ 6538/15 המועצה האזורית מגידו נ' שר התחבורה (18.11.2015)). הנה כי כן, לעותרת נתון סעד חלופי על דרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים – המוסמך לדון בעתירה.
5. נוכח כל האמור לעיל – אין מקום שנידרש לעתירה והיא נדחית, תוך שמירת זכויות וטענות של הצדדים לגוף הדברים. בנסיבות אלו – אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ו (5.1.2016).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15063050_K05.doc מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il