חסן פאעור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6297/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6297/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: חסן פאעור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 29.7.2010, בתיק פל. 14858/09, שניתן על ידי השופט כמאל סעב תאריך הישיבה: ד' בסיון התשע"א (06.06.11) בשם המערער: עו"ד נזאל סעיד בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים עו"ד בת עמי ברוט גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. נגד המערער ואחיו מוחמד (להלן: מוחמד) הוגש כתב-אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירת חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיפים 329(א)(1) ו- 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט כמאל סעב) הרשיע את המערער במיוחס לו, וגזר לו 26 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. הערעור שבפנינו מופנה נגד ההרשעה בלבד. עובדות כתב-האישום 2. כעולה מכתב-האישום, בין משפחת המערער למשפחתו של המתלונן שורר סכסוך הנובע מגירושיה של בת המתלונן מאח נוסף של המערער. בתאריך 7.8.09, ומשהבחינו המערער ומוחמד במתלונן יושב בבית-קפה בכפר נחף, הם יצאו מרכבם כשבידיהם חפצים שנועדו לשמש כלי נשק, ופנו לכיוון המתלונן בריצה מתוך כוונה לתקוף אותו. המערער, שאחז במוט ברזל, הצטרף למוחמד שאחז באלת עץ, ויחדיו הפליאו השניים את מכותיהם במתלונן כשהם פוגעים בכל חלקי גופו, במטרה להטיל בו נכות או מום ולגרום לו חבלה חמורה. גם כאשר הצליח המתלונן החבול להתרחק מעט מתוקפיו, לא הרפה המערער ממנו ודלק אחריו תוך שהוא ממשיך להכותו באמצעות מוט הברזל שבידיו. לבסוף, הצליחו עוברי אורח להרחיק את התוקפים מהמתלונן ולהבהילו לקבלת טיפול רפואי. כתוצאה ממעשי המערערים נגרמו למתלונן חבלות קשות, שבר באפו ובידו וכן שריטות, שטפי דם ושפשופים. הדיון בבית-המשפט המחוזי והכרעת הדין 3. בפתח הדיון בפני בית המשפט המחוזי כפרו המערער ואחיו בעובדות המפלילות שיוחסו להם. הם טענו כי היה זה המתלונן שתקף את מוחמד, וזה הגיב על כך בידיים חשופות. המערער – שניסה לסייע בידי אחיו – נעצר על-ידי עוברי אורח קודם שהצליח להגיע אל המתלונן. לטענתם, לבד מהיותו נוכח במקום לא נטל המערער חלק של ממש באירוע המתואר. הנאשמים לא כפרו בעובדה כי המתלונן יצא חבול מן המפגש עימם, אולם על פי התזה שהוצעה על-ידם, עובדה זו מקורה בכך שהוא נפל. יצוין, כי גרסה זו של הנאשמים עברה במהלך המשפט מספר גלגולים. במוקד ההבדלים בין הגרסאות השונות שמסרו המערער ומוחמד – בעת חקירתם במשטרה, במהלך עימות שנערך בינם ובין המתלונן ובעדותם בפני בית-המשפט – עמדו שתי סוגיות חשובות: האחת נוגעת לשאלה מי יזם את העימות. בניגוד לנטען בפתח המשפט ולפיו היה זה המתלונן שפתח בעימות האלים, בחלק מן הגרסאות נטען כי מה שהוביל להסלמה היתה תנועה מגונה ("אצבע משולשת") שעשה המתלונן כלפי מוחמד, ובעקבות כך החל מוחמד להכותו. הסוגיה האחרת עניינה בשאלה אם המערער ומוחמד באו לקראת המתלונן בידיים חשופות, או שהיו חמושים בנשק קר. בניגוד לנטען בתחילה, שני הנאשמים הודו בשלב כלשהו כי למעשה היו בידיהם כלי נשק כנטען על-ידי המשיבה: מוחמד החזיק במקל מעץ, והמערער במוט ברזל. בנוסף לסתירות אלה עמד בית-המשפט בהכרעתו על תמיהות נוספות שעלו מן הגרסאות השונות שמסרו הנאשמים. עם זאת, מה שהוביל להטיל ספק באמינותם היו בעיקר שתי הסוגיות האמורות. בפני בית-המשפט הוצגה גרסתו של המתלונן, שהעיד על האירועים שהובילו לפציעתו, כמו גם עדותם של אנשים נוספים שצפו בהתרחשויות. בית-המשפט קמא לא התעלם מסתירות שנתגלו בעדותו, אולם קבע כי גרסה זו הייתה עקבית ובהירה באשר לעיקר העובדות המבססות את כתב-האישום, וסתירות שנתגלו בה נגעו לשולי הדברים בלבד. אף שלא נמצאה ראיה ישירה למעורבות אקטיבית של המערער בחבלתו של המתלונן, הרשיעו בית-משפט קמא בביצוע בצוותא של העבירות, לאחר שעדותו נמצאה בלתי אמינה כאשר בתחילה טען שלא החזיק במוט ברזל ולא תקף את המתלונן, אולם בהמשך הודה כי יצא מן הרכב חמוש במוט ברזל במטרה להגן על אחיו. נימוק נוסף בהרשעתו התבסס על העובדה כי האירוע כולו נמשך זמן קצר ביותר, ומכך הסיק בית-המשפט כי השניים נטלו חלק בתקיפה, שאם לא כן קשה להסביר את היקף החבלות שנגרמו למתלונן תוך זמן כה קצר. מבית-המשפט לא נעלמה העובדה שלא נמצאו עדים לכך שהמערער הכה אף הוא את המתלונן, ולהשקפתו היה זה עקב חששם של עדי הראיה מלהיות מעורבים בסכסוך שבין המשפחות. הטענות בערעור 4. המערער סבור כי הרשעתו בידי בית-המשפט המחוזי הינה שגויה, הואיל ולא נמצא ולו בדל ראיה לכך שהוא הכה את המתלונן. לגישתו, חומר הראיות לא יכול ללמד דבר על חלקו במעשים, לבד מהיותו נוכח במקום, ובכך לא די כדי להרשיעו. עוד נטען, כי בית-המשפט קמא שגה בכך שנתן משקל רב לגרסתו הרעועה של המתלונן, בה נתגלו, לגישת המערער, לא פחות מאחת-עשרה סתירות. מכל מקום, נטען כי לא ניתן היה להסיק על קיומו של ביצוע בצוותא, מקום שלא הוכח כי השניים תכננו את התקיפה קודם לביצועה. לגישת המערער, הוא ואחיו פגשו את המתלונן באקראי, והעימות התלקח באופן ספונטני. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי קדם לתקיפה תכנון, וממילא לא הוכח כי המערער ביצע בצוותא חדא את העבירות. דיון והכרעה 5. ערעור זה מופנה נגד ממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט המחוזי בעקבות התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו. והרי הלכה מושרשת היא בפסיקה כי בממצאים מסוג זה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה עמם. השופט המלומד של בית משפט קמא מצא כי "גרסת המתלונן עקבית ובהירה לגבי עיקר העובדות המהוות בסיס לקביעה כי העבירות בוצעו. הסתירות עליהן מצביעים הנאשמים מהווה סתירות לכאורה, שאינן יורדות לשורשו של עניין" (ראו סעיף 6 של הכרעת הדין). מאידך, נמצא כי "גרסת הנאשמים משתנה תדיר ומכילה סתירות פנימיות ושורשיות רבות, כמו גם סתירות שאינן מתיישבות עם עדויות הנוכחים במקום" (ראו סעיף 6 להכרעת הדין). מוחמד עבאס ("אבו קאסם") היה אחד מאלה ששהו בבית הקפה בשעת האירוע, ועל פי ממצאו של בית המשפט המחוזי אין לחשוד בו כמי שביקש להפליל את המערער ואחיו. עד זה מסר כי שמע את המתלונן קורא בשמו, וכאשר פנה אליו ראה שני אנשים המניפים מקל עץ ומוט ברזל במטרה להכות את קורבנם. עד זה אמנם טען כי הוא אינו מכיר את התוקפים, אולם לעניין זה ניצבת בפנינו עדותו של המתלונן המכיר את המערער ומוחמד זה מכבר, והרי גם המערער אינו מכחיש עוד כי פרץ עימות אלים בין המתלונן לאחיו. עדות מפלילה נוספת נשמעה מפיו של ג'מאל סירחאן, שראה את המערער ואחיו רודפים אחר המתלונן, ובסופו של אותו מרדף נותר האחרון מוטל ליד מכוניתו חבול וזב דם (לעניין זה ראו גם את עדותו של בהא טבאש). ולא למותר להזכיר, כי המערער ומוחמד יצאו מאותו עימות ללא פגע, וגם בכך יש כדי ללמד שהם היו יוזמיו של האירוע האלים ולא קורבנותיו. העולה מהאמור הוא כי לא גילינו עילה לשנות מהרשעת המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ד' בסיון התשע"א (06.06.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10062970_O04.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il