אמין אלקיעאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6294/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6294/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. אמין אלקיעאן 2. סלימאן אלקיעאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.07.2010 בת"פ 8320/09 שניתן על ידי כב' השופט י' שפסר תאריך הישיבה: ‏ו' באדר א' התשע"א (‏10.2.2011) בשם המערערים: עו"ד שמעון שרביט, עו"ד אופיר כהן בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן בשם שרות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' שפסר), שמסגרתו הושת על כל אחד מהמערערים עונש של 10 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשי מאסר על-תנאי. 1. המערערים הורשעו על-פי הודאתם, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של החזקת נשק ותחמושת שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי עובדות כתב האישום המתוקן, נתפסו המערערים ביום 15.12.2009 ברכב שבו נסעו, כשכל אחד מהם החזיק ברשותו אקדח טעון ומחסנית. המערער 2 החזיק בכיס מעילו מחסנית נוספת. בגזר-דינו, עמד בית המשפט על חומרתה של עבירת החזקת הנשק, והמסוכנות שנגזרת ממנה לשלום הציבור. בית המשפט דחה את טענת המערערים כי החזקת הנשק היתה לצורך הגנה עצמית על רקע סכסוך שבטי, שכן לא הובאו לה תימוכין, והעיר כי אפילו היה מקבל את הטענה, לא היה בכך כדי להביא להקלה בעונשם של המערערים, שכן לא ניתן להשלים עם התופעה של עשיית דין עצמית בסכסוכים בין שבטים ניצים. בצד שיקוליו אלה, סקר בית המשפט את נסיבותיהם האישיות של המערערים, והתרשם כי הם אינם מנהלים, ככלל, אורח חיים עברייני; והוסיף כי הם הודו במיוחס להם והביעו חרטה על מעשיהם; ואף עברם הפלילי אינו מכביד. כמו כן נשקלה המלצת תסקיר המבחן, לענישה בדרך של עבודות שירות. כפועל יוצא של האיזון בין שיקולי הענישה, הוטל על כל אחד מהמשיבים עונש מאסר בפועל של עשרה חודשים בניכוי ימי מעצרו, ועשרה חודשי מאסר נוספים על-תנאי למשך 3 שנים. 2. מכאן הערעור שלפנינו. המערערים טוענים כי במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, נתן בית המשפט קמא משקל עודף ל"היבטים הכלליים" של תופעת החזקת הנשק, על חשבון בחינת נסיבות המעשה הקונקרטי ונסיבותיהם האישיות. עוד נטען כי בית המשפט קמא החמיר עם המערערים יתר על המידה, וזאת למרות שורה ארוכה של נסיבות לקולא: היעדר עבר פלילי מכביד; היעדר דפוסי התנהגות עבריינים; מצבם המשפחתי של המערערים, היותם בעלי משפחות ומפרנסים עיקריים; נטילת אחריות מצד המערערים והודאה במעשים שיוחסו להם במסגרת הסדר טיעון; וכן נסיבות החזקת הנשק על-ידי המערערים, שחשו מאוימים בשל סכסוך שבטי, ולא תכננו לעשות בו שימוש אקטיבי. המערערים טוענים כי בפסיקת בתי המשפט, הוטלו עונשים מתונים יותר על נאשמים שביצעו עבירות דומות בנסיבות מחמירות בהרבה. בדיון שנערך לפנינו, הציגו באי-כוח המערערים מסמך שבו נאמר כי מרשיהם התנתקו מהחמולה אליה השתייכה משפחתם, במטרה להביא ליישוב הסכסוך השבטי הקיים מזה שנים. נוכח האמור, מבקשים המערערים להפחית מהעונש שהוטל עליהם, ולהמירו בעבודות שירות. 3. מנגד, טוענת באת כוח המשיבה, כי מעשיהם של המערערים מחייבים ענישה של מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח. לדבריה, אילו חשו המערערים מאוימים – כפי טענתם – יכולים היו לפנות לרשויות המוסמכות ולבקש הגנה. החזקת אקדח טעון מלמדת על כך שלא מדובר בהחזקה "למטרות שלום", מה גם שהחזקתו ללא רישיון מצביעה על קיומו של קשר ביניהם לבין גורמים עבריינים. המדינה מפנה לתסקירי שירות המבחן, שהתרשם כי המערערים לא גיבשו תובנות לגבי המאפיינים האישיותיים שלהם שהביאו לביצוע העבירה, אלא מתייחסים אך ורק לנסיבות תרבותיות חיצוניות. לבסוף, מציינת המשיבה, כי הגם שאין למערערים עבר פלילי מכביד, עומדות לחובתם הרשעות קודמות. 4. לאחר בחינת נימוקי הערעור ושקילת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 5764/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.12.07)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. בית המשפט קמא בחן בגזר דינו את מכלול השיקולים לקולא ולחומרא וערך את מלאכת האיזון ביניהם כדבעי. 5. המערערים אחזו בנשק טעון ומוכן לפעולה, וכן במחסניות נוספות. בית משפט זה עמד פעמים רבות על חומרתן של עבירות בנשק ועל החובה להטיל בעבירות אלו עונש חמור על-מנת להרתיע מלבצע עבירות דומות (ראו למשל: רע"פ 2718/04 אבו דאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.03.04)). כפי שנפסק לא אחת, החזקה של כלי נשק על-ידי אדם שאינו מורשה בכך, בפרט כאשר מדובר בנשק מוכן לפעולה, יש בה פוטנציאל להוביל לתוצאות קשות, וזאת גם מקום שבו הנשק מוחזק, לכאורה, למטרות "הגנה עצמית" בלבד (ראו: רע"פ 5921/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2009)). המציאות השוררת בארץ המתבטאת בזמינותו של נשק חם שיש עמו פוטנציאל להסלמת האלימות העבריינית, מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה (ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, לא פורסם, 19.4.2004)). יש לעשות כן עוד בטרם ייעשה באקדח שימוש קטלני, באמצעות הרחקת המחזיק בו מן החברה לפרק זמן, והעברת מסר מרתיע באמצעות עונש מאסר ממשי לריצוי בפועל (ראו למשל: ע"פ 3361/08 ליבוביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2008); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.12.09)). עוד נפסק, כי "יש להרים תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקת נשק שלא כדין, אשר לצערנו התפשטה במחוזותינו, ולהטיל עונש מאסר גם על מי שזו עבירתו הראשונה" (ע"פ 6583/06 אדהאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.12.2006)). 6. בית המשפט המחוזי לא הסתפק בשיקולי הענישה האמורים ובצד חומרת המעשים, נתן דעתו, בעת גזירת הדין, גם לנסיבותיהם האישיות של המערערים. בין היתר, הובהר כי הודאתם של המערערים, החרטה שהביעו, ואורח חייהם הנורמטיבי ככלל, עמדו לזכותם ונשקלו במסגרת האיזון הכולל. עוד ניתן משקל לתסקירי המבחן בעניינם של המערערים, ולעברם הפלילי שאינו מכביד. באיזון הכולל לא מצאנו כי העונש שהושת על המערערים חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת והראויה. יוסף כי לא מצאתי כי יש במסמך שהוצג בפנינו במהלך הדיון – שלפיו המערערים התנתקו מהחמולה שאליה היא משתייכת על-מנת להתרחק מהסכסוך השבטי – כדי לשנות מתוצאה זו. נוכח האמור, הערעור נדחה. המערערים יתייצבו ביום 20.2.2011 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לשם נשיאה בעונשם. ניתן היום, ‏ט' באדר א' התשע"א (‏13.2.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10062940_M01.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il