דורון חובב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6294/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6294/05 ע"פ 6345/05 ע"פ 6346/05 ע"פ 6400/05 ע"פ 7553/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערערים: 1. דורון חובב 2. אבי אדרי 3. ברוך ישראלי 4. עזרא שושן 5. איתן יוחננוף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין בע"פ 6345/05 וכן ערעורים על גזר הדין בע"פ 6294/05; ע"פ 6346/05; ע"פ 6400/05; ע"פ 7553/05 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 28.6.05 בתיק פ"ח 1009/04 (כבוד השופטים ס' רוטלוי, א' טל וס' צ'רניאק תאריך הישיבה: ל' בסיון התשס"ו (26.06.06) בשם המערער 1: עו"ד ששי גז; עו"ד טליה גרידיש בשם המערער 2: עו"ד משה מרוז; עו"ד שירה מרוז בשם המערער 3: עו"ד יובל נחמני בשם המערער 4: עו"ד אלי בניה; עו"ד ענת דבי בשם המערער 5: עו"ד ירון פורר בשם המשיבה: עו"ד אהד גורדון בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומף פסק-דין השופטת ד' ברלינר: כללי 1. לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב אישום ובו 15 נאשמים ו-16 אישומים. באשר למרביתם של הנאשמים, נאשמים 11-1, נטען כי הם מאוגדים בארגון פשיעה אשר פעל בתבנית מאורגנת היררכית ושיטתית במשך תקופה של כשנתיים, עד סוף 2003. הפעילות של ארגון הפשיעה התמקדה בגניבת מכולות מנמלי חיפה ואשדוד וכן פריצה למחסנים, איחסון הסחורות הגנובות והפצתן לקונים. על-פי הנטען - לכל אחד מחברי הארגון היה תפקיד מוגדר במבנה ההיררכי ותחום התעסקות. התיק החל להתנהל בבית המשפט, ונשמעו בו עדים. בשלב מסוים, לאחר שמיעת חלק מן העדים, לרבות עד מדינה בפרשה זו, נערכו עם חלק מן הנאשמים הסדרי טיעון. הסדרי הטיעון התבטאו בתיקונים שנערכו בכתב האישום, שהביאו לכך שכתב האישום המונח בפנינו היום, מתוקן ברביעית בחמישית ואפילו בשישית, בהתאם להסדרים שנערכו, עם כל אחד מהנאשמים שמדובר בהם. הסדרי הטיעון לא כללו הסכמה בדבר העונשים שיוטלו על הנאשמים או מי מהם. בתאריך 28.6.05 גזר בית המשפט (מותב בראשותה של כבוד השופטת ס. רוטלוי והשופטים א. טל וע. סלומון צ'רניאק) את דינם של 8 מבין הנאשמים. הערעורים שבפנינו – הם ערעוריהם של 5 מבין 8 הנאשמים שדינם נגזר. מבין ה-5 – ארבעה נמנים עם אלה שמלכתחילה יוחסה להם חברות בארגון פשיעה ואלו לנאשם הנוסף (מי שהיה נאשם 13, איתן יוחננוף) לא יוחסה עבירה זו. הסדר הטיעון שנערך עם כל המערערים כלל את הסכמת התביעה לכך "שנותק הקשר בינם לבין 'ארגון הפשיעה' ולא נטען שהם היוו חלק מארגון הפשיעה או שעשו את המעשים בהם הם מודים עבור ארגון הפשיעה או במילוי תפקיד בארגון כזה" (ראה עמ' 2 לגזר הדין). בית משפט קמא גזר את עונשם של כל אחד מהמערערים על פי כלל הנתונים שהיו בפניו: מספר העבירות שבהם הורשע (לרבות כתב אישום מצורף לגבי שנים מהמערערים), חלקו בביצועם ונסיבות אישיות. העונשים נעו בין 6 שנות מאסר (שהוטלו על עזרא שושן) ומאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח שהוטלו על יוחננוף. 2. כללית, ומבלי להיכנס עדיין לפרטים שיבחנו באשר לכל אחד מהמערערים, הטענה שעוברת כחוט השני בערעורים כולם, היא כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לכך שהם "נותקו" מארגון הפשיעה. בית המשפט, כך על פי הנטען, לא השתחרר מקיומו של ארגון הפשיעה ברקע, הגם שבסופו של יום הורשעו המערערים בעבירות שבגינן ניתן היה להגיש כתב אישום לבית משפט השלום, ולו כך היה נעשה - רף הענישה לא היה מתקרב אפילו לעונשים שהוטלו. כיון שהטענה כללית, ומשותפת בעיקרה לכל המערערים, אני רואה להתייחס אל הפן העקרוני שבה בפתיח, ועוד לפני הדיון הפרטני, כדלקמן: לניתוק מארגון הפשיעה – משמעות רבה, ונושא זה יבחן להלן בהתייחסות הנפרדת לענינו של כל אחד מהמערערים. מעבר לכך ובאשר לחלקה השני של הטענה: את התוצאה העונשית מכתיבה תקרת הענישה שנקצבה לעבירה זו או אחרת בחוק, ולצידה הנתונים הספציפיים הן לעניין נסיבות ביצועה של העבירה, והן לעניין מיהותו של העבריין. תקרת הענישה מכתיבה ממילא את הערכאה הדיונית שבפניה ידון התיק, קרי בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי. אין בכך כדי לומר שגם היפוכו של דבר נכון, קרי שהערכאה מכתיבה את התקרה. במילים אחרות, שהגשת כתב האישום לבית משפט השלום גלומה בה מעין הבטחה סמויה לנאשם כי הענישה לא תתקרב לעונש המקסימום, ותהיה מתונה עד מקלה. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי כדת וכדין, אלא שבעקבות הסדר טיעון – תוקן באופן שהעבירות שבו מצויות (לאחר התיקון) בתחום סמכותו של בית משפט השלום. מה שאמור לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט בשעה שהוא גוזר את הדין הן העובדות ולצידן ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים (ככל שאלה אינן מוצאות ביטוי מדויק בעובדות כתב האישום המתוקן). בגדר ההסכמות, הדגש הוא כמובן על הניתוק מארגון הפשע ועל כך שכל אחד מהמערערים הודה במעשים המיוחסים לו. 3. כערכאת ערעור – נצבות בפנינו שתי שאלות מרכזיות: א. האם העונשים שהטיל בית משפט קמא הם ראויים ומידתיים בהתחשב במכלול הנתונים ושיקולי הענישה הרלוונטיים. ב. האם השואת העונשים שנגזרו על המערערים זה לזה, מצביעה על מדרג ענישה ענייני, וכן זאת בהבדל "מקפיצות" או תנודות שרירותיות שאינן מעוגנות בהבחנות של ממש בין המערערים. אין בכך כדי לומר שעיקרון אחידות הענישה, הוא ורק הוא יכתיב את התוצאה הסופית (ראה לעניין זה - ע"פ5450/00 מרדכי שושני נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(1), 350, 352). עדיין, כשמדובר באותה פרשה, הדעת נותנת כי יהיה מתאם בין העונשים שהוטלו על הנאשמים המעורבים בה (ראה ע"פ 711/85 - עודד ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1), 45, 48-49). 4. מכאן לדיון הפרטני, שיערך על פי הסדר הכרונולוגי, קרי, מיספורם של המערערים כנאשמים בכתב האישום. ע"פ 6346/05 ברוך ישראלי או ברוך בן אהרון בן ציון (להלן: ישראלי). ישראלי הורשע בשתי עבירות של קבלת רכוש שהושג בפשע (אישומים 6, 3) ועבירה נוספת של קבלת רכוש שהושג בעוון (אישום 10). אישום מס' 3 ענינו גניבת מכולה שהכילה בגדי ים בשווי 7 מליון ש"ח. הגניבה בוצעה לאחר איסוף מידע, ותוך תכנון וביצוע קפדניים ומקצועיים. מאוחר יותר נמכרה הסחורה הגנובה. גניבת המכולה בוצעה על ידי אחרים, לא על ידי ישראלי. המכולה הגנובה ביחד עם הסחורה שעליה הוסעה על ידי אחרים למחסן הארגון בבית עזרא, שהוחזק על ידי מי שהיה נאשם מס' 5. חלקו של ישראלי התבטא בכך שהסיע בהזדמנות אחרת סחורה נוספת לאותו מחסן. האישום השישי חוזר על אותו דפוס פעולה, כשהפעם מדובר בגניבת שתי מכולות ועליהן "סימילאק", מזון לתינוקות ששוויו מיליון וחצי ש"ח. גם במקרה זה ישראלי לא נמנה עם גנבי המכולה, וחלקו התבטא בהסעת סחורה למחסן אחר בשער אפריים. גם באישום 10 חוזר הסיפור על עצמו (למעט ההבדל שבין העבירות), כשהפעם מדובר בשתי מכולות שהכילו בדי ביטנה לחליפות וכן שטיחים. ישראלי הסיע סחורה למחסן בבית עזרא. בית המשפט קמא הטיל עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מהם תנוכה התקופה בה ישב במעצר, וכן שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ש"ח. 5. על אלה שם בית המשפט המחוזי את הדגש: 1. חומרתה של העבירה: מוביל הרכוש הגנוב כמוהו "כרוכש הרכוש הגנוב או מי שהעמיד מחסן לאיחסונו של הרכוש הגנוב" (עמ' 2 לגזר הדין) על אלה, נאמר בפסיקה כי "מעשיהם אינם נופלים בחומרתם מעצם ביצוע הפשע שבאמצעותו הושג הרכוש" (ע"פ 435/80 מדינת ישראל נ' בן ברוך וטובול, פ"ד לה(1) 589). 2. מיהותו של העבריין: לישראלי הרשעות קודמות בעבירות רכוש. 3. במיוחד משמעותית העובדה שאת העבירות נושא כתב האישום עבר ישראלי כאשר "עוד לא יבשה הדין", על גזר דין שניתן לגביו בגין עבירה של זיוף רשיון. 4. לקולא ציין בית המשפט קמא את הודאתו, מעצרו בפרשה זו, העובדה שמלכתחילה יוחסו לו עבירות חמורות יותר, וכן היותו אב לילדה שחזר לחיות עם גרושתו. 6. לדעת הסנגור – נגרם עוול ועיוות דין לישראלי לכל אורך הדרך, וגזר הדין הקשה שהוטל עליו הוא גולת הכותרת של עוול זה. לא היה מקום לכלול את ישראלי מלכתחילה בכתב האישום הגדול והחמור העוסק בארגון פשע. "חומרתו הכללית של העניין שאינה קשורה כלל למערער פעלה ככוח השראתי על ענינו המצומצם של המערער" (סעיף 12 להודעת הערעור). תפקידו של בית המשפט אליבא דהסנגור היה "לדמות עצמו כאילו הוא שופט נאשם יחידי שהודה בכתב אישום קצר ביותר בבית משפט השלום. לו כך נעשה ספק אם תוצאת גזר הדין היתה זהה בחומרתה". 7. הסנגור הפנה לפרוטוקול הדיון שבו הודע לבית המשפט על הסדר הטיעון כאשר הדגש הוא על כך שישראלי הודה רק בסעיפים שבהם הוא מוזכר, ואין לו ידיעה או נגיעה לסעיפים אחרים. משכך – טעה בית המשפט כאשר יחס לו הובלת סחורות בשווי רב. בית המשפט אינו יודע מה הקף הסחורה שהוביל ישראלי. לישראלי גם אין קשר להובלת הסחורה לקונים בשלב מאוחר יותר, או לשלבי התכנון המוקדמים של הגניבה, ויש לראותו כמסייע לדבר עבירה שתרומתו במעגל החיצוני ואינה עומדת בבסיס העבירה. בנוסף מפנה הסנגור להיבט ההשוואתי בין גזר דינו של ישראלי לגזרי דין אחרים בפרשה זו. 8. חרף טיעוניו כבדי המשקל של הסנגור – אציע לחברי שלא להתערב בעונשו של ישראלי. לעניין אופיה של העבירה: הובלת רכוש גנוב היא קבלתו לכל דבר ועניין. הפן המשפטי של העבירה אינו מבחין בין מי שקיבל את הרכוש הגנוב כאשר הוא מהוה את היעד הסופי של הרכוש, ובין מי שקיבל אותו לצורכי הובלה כאשר הוא יודע כי בפשע הושג. אדרבא, סעיף 412 מתייחס במפורש הן למקבל והן למי "שנוטל... את השליטה או העשיה", (הובלת הרכוש יש בה בודאי משום נטילת השליטה – או העשיה) ורואה בהם עבריינים שווי דרגה. בית המשפט קמא ציטט כאמור פסיקה שהשוותה בין הגונב למקבל הרכוש הגנוב משום "שבלי שימצא מי שיקנה את הרכוש הגנוב אין טעם לעיתים במעשה הגניבה" (פרשת טובול, לעיל). על כך משיב הסנגור באומרו כי הכוונה בציטטה דלעיל היא למזמין הגניבה, מי שיש לו אינטרס ברכוש – לישראלי לא היה אינטרס כזה וחלקו הצטמצם כאמור להובלה בלבד. האבחנה יפה, אולם היא מהוה תשובה ברובד החיצוני בלבד של המעשים ואינה מתמודדת עם הרציונלה הפנימית שבהשואת מקבלי הרכוש לגנבים. המקבלים "הקלסיים" של הרכוש הגנוב כפי שהגדירם הסנגור, בעלי האינטרס ברכוש הגנוב, תלויים באנשים כדוגמת ישראלי על מנת לקבל לידיהם באופן חלק ובטוח את הרכוש. אם לא ימצאו אנשים כאלה, אם לא יוכלו לסמוך על מנגנון משומן שיוביל את הרכוש למקומות מסתור, הכדאיות הכלכלית שבהזמנת הרכוש הגנוב, תעמוד בסימן שאלה לרבות ההשלכות שיש לכך לעניין ביצוע הגניבה. לפיכך את המלחמה – יש לנהל כנגד כל אחת מהחוליות, היוצרות יחד אותו מנגנון משומן. 9. ידיעתו של ישראלי כי מדובר ברכוש שהושג בפשע – איננה רק בבחינת נתון ערטילאי "אמורפי" שמרחף מעל פני השטח מבלי שתהיה לו נפקות מעשית. הפשע כמקור השגת הסחורה, הוא נתון עובדתי קשיח בעל משמעות מעשית. משום כך החשיבות בהבחנה בין רכוש שהושג בעוון לרכוש שהושג בפשע. הפשע יכול להיות התפרצות, מרמה מתוחכמת, או כל עבירה משמעותית אחרת. בהגדרה כוללת: "העולם העברייני" חדר ברגל גסה ל"עולם הנורמטיבי" כדי להשיג את הסחורה. משום כך – גם אם לא ידע מה בדיוק היקף הסחורה שנגנב וכיו"ב, ידע ישראלי שהוא נותן ידו לפעילות עבריינית מסיבית. אותה פעילות מסיבית חזרה על עצמה גם באישום השישי, וברמה מצומצמת יותר באישום העשירי שבו הורשע בקבלת רכוש שהושג בעוון. החזרה על הפעילות, בפני עצמה היא גורם מחמיר. אין מדובר באפיזודה חד פעמית אלא בדפוס התנהגות עברייני, שמשתרע במקרה הנוכחי על פני כשנה. 10. לכך מתוספת העובדה כי מדובר במי שבעברו הרשעות קודמות. אחת מהעבירות הנוכחיות, בצע זמן קצר לאחר שמאסר על תנאי הוטל עליו. נראה כי לא היה בו כדי להרתיעו. צרוף כל האמור לעיל מצביע על כך שתקופת המאסר שהוטלה – איננה חורגת לחומרא. 11. נותרה השאלה הנוספת שהוצגה על ידינו לעיל – קרי האם במדרג העונשים שהוטלו בפרשה הנוכחית עונשו של ישראלי הוא חריג, ואינו עומד בפרופורציה לעונשיהם של המעורבים הנוספים. גם על שאלה זו אנו משיבים בשלילה. בית משפט קמא הזכיר ואיזן בין כל השיקולים הרלוונטיים והגיע לתוצאה שהגיע. ענישה – לעולם איננה נוסחה מתמטית והשיקלול המדויק שמור לערכאה הדיונית, כאשר רק שגיאה של ממש שניתן להצביע עליה – תצדיק את התערבותנו. בין המערערים שבפנינו כאמור העונש החמור ביותר שהוטל היה מאסר של 6 שנים תוך העמדת תקופה זו ברף העליון, וקנס בלבד או שירות לתועלת הציבור כרף תחתון, נראה לנו כי 30 חודשי מאסר מציגים איזון ראוי. לפיכך אם תשמע דעתי – ידחה הערעור. ע"פ 6400/05 עזרא שושן (להלן: שושן), ע"פ 6294/05 דורון חובב (להלן: חובב). 12. הדיון בערעוריהם של שושן וחובב יאוחד בשל הדמיון בנסיבות הרלונטיות, במיוחד התיק הנוסף שצרפו השנים כפי שיובהר להלן. עדיין, יצוינו להלן עיקרי העובדות הרלונטיות ביחס לכל אחד מהשנים. שושן הורשע בתיק הנוכחי על פי הודאתו בגניבת שתי מכולות (אישומים 9, 8). המכולה הראשונה הכילה 1,100 חבילות חיתולי "האגיס", שווי תכולת המכולה היה 113,000 ש"ח. לגניבת המכולה היו שותפים מספר אנשים, ביניהם כאלה המוזכרים בכתב האישום ואנשים נוספים. כתב האישום מפרט את הדרך המתוחכמת שבה נגנבה המכולה. באשר לשושן – לא מיוחסת לו פעולה ספציפית לאורך הדרך, אלא נטילתה ביחד עם אחרים, של המכולה במרמה. המכולה השניה (האישום התשיעי) שאף היא נגנבה בדרך מתוחכמת ונועזת, הכילה שקיות ניילון בשווי 35,000$ (מלכתחילה סברו הגנבים כי מדובר במכולה המכילה דיו למדפסת, אולם בדיעבד משנפתחה המכולה התברר כי היא מכילה שקיות ניילון). מעורבותו של שושן באישום זה היתה דומיננטית; שושן המתין לגנבים במושב זייתן והכניס את המכולה למחסן השייך לו במושב זה. מיד לאחר הכנסת המכולה נעצר שושן וכן מעורבים נוספים על ידי המשטרה. 13. האישום נגד חובב. בתיק הנוכחי הורשע חובב באישום התשיעי בלבד, אותו אישום שהוזכר לעיל באשר לשושן. כפי שהוזכר לעיל – המכולה נגנבה בדרך מתוחכמת ונועזת, שכללה איסוף מידע, הכנת משאית, עריכת סיור מוקדם באיזור המצאות המכולה, פריצת שער חשמלי, המתנה כי אנשי חברת האבטחה יעזבו את המקום, ורק לאחר מכן נטילת המכולה והובלתה למחסן השייך לשושן. חובב היה שותף פעיל ומרכזי בכל אותה פעילות שתוארה לעיל: המשאית שהוכנה היתה המשאית שלו, כאשר ההכנה התבטאה בכך שהוא העביר את הבעלות עליה על שם אדם שאינו נמצא בארץ, כדי לטשטש את העקבות. חובב השתתף בסיורים המוקדמים, ולאחר מכן פרץ את השער החשמלי, המתין לעזיבת אנשי האבטחה והיה שותף להובלת המכולה לזייתן. משהגיעה המשטרה למקום – נמלט. 14. גם לו היתה פעילותם של שושן וחובב מצטמצמת למתואר לעיל – הענישה באשר לכל אחד מהם היתה צריכה להיות קשה ומכאיבה כאשר בכך הכוונה לשנות מאסר. גניבת מכולות מייצגת עליית מדרגה בעולם הפשע ושמא ניתן להגדירה כ"פשיעה סיטונאית". הגנבים נושאים עיניהם לגניבה מרוכזת, רכוש רב שיעבור לידיהם במחי יד, בפעולה של כמה שעות ואולי פחות מכך. התכנון המוקדם והתחכום מצביעים על חוסר מעצורים, ועל נכונותם לפרוץ כל גבול אפשרי (תרתי משמע). הכדאיות הכלכלית עבורם – אינה טענה הבהרה. הענישה צריכה להבהיר כי כגודל הכדאיות הכלכלית גודל הסיכון שהעבריינים נוטלים על עצמם. רק תקופת מאסר ארוכה יכולה לשגר מסר זה בקול צלול וברור. 15. שושן וחובב - שותפים לכתב אישום נוסף (ת"פ 2597/04 של בית משפט השלום בראשון-לציון) שמלכתחילה היה חלק מכתב האישום הנוכחי, הופרד, וצורף שוב לצורך גזר הדין, לאחר ששושן וחובב הודו והורשעו בו. ב-6 התפרצויות הורשעו השניים בתיק הנוסף. 6 התפרצויות שמאפיינהן דומים לפעילות שתוארה לעיל בתיק המרכזי. מדובר בהתפרצויות נועזות שכללו "ניטרול אזעקות", שבירת קיר מחסן אחד, כדי להגיע למחסן אחר, העמסה על גבי משאיות, והעברה למחסן של שושן במושב זייתן. הפריצות כולן היו למחסנים שבהם היה רכוש רב, כאשר הרכוש שנגנב כולל מגוון של מוצרים: 650 זוגות אופניים, מוצרי תינוקות, מצעים, משקאות חריפים ועוד. סך הכול מדובר בסחורה בשווי של כ-מליון ש"ח בשלשת האישומים הראשונים, וסחורה רבה נוספת שלגביה אין הערכה כספית – באישומים הנוספים. 16. האמור לעיל באשר לכדאיות הכלכלית עבור העבריינים מביצוע פעולה מהירה המניבה להם רכוש רב – נכון גם באשר להתפרצויות, במיוחד התפרצויות למחסנים כמתואר לעיל. כל אחת מההתפרצויות המתוארות מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל לתקופה שתערער את יסודותיה של אותה כדאיות כלכלית. לא בכדי קצב המחוקק עונש מאסר של 7 שנות מאסר לעבירות ההתפרצות. כאשר מדובר בסדרת התפרצויות כפי שביצעו המערערים בתיק זה – תיקרת הענישה בגין כל עבירה צריכה לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו לגזור את הדין. 17. הסנגורים הדגישו את העובדה שההתפרצויות בוצעו לאורך תקופה קצרה יחסית. ספק בעיני – אם בהתחשב באופי הפריצות נתון זה צריך להזקף לזכותם. המערערים החליטו להתעשר מהר על חשבונם של כל קורבנות העבירה. בפני שרות המבחן, טען חובב כי הוא היה במצוקה כלכלית, ועל כן פעל כפי שפעל. מצוקה כלכלית של פלוני, אינה יכולה להפוך לטרגדיה כלכלית של אלמוני (הקורבן) ולטעמי – לא צריך להיות לה משקל של ממש בפרשה מעין זו. ההתפרצויות נפסקו – לאחר שהמשטרה עצרה את שושן בפרשת המכולות, ולא בשל חרטה. 18. בית המשפט קמא הטיל על שושן 6 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 ש"ח. על חובב הוטלו 5.5 שנות מאסר, שנתיים מאסר על תנאי, קנס לא הוטל עליו. לבית המשפט הוגשו תסקירי שרות המבחן, וכן נשמעו עדי אופי בעניינו של שושן. בעניינו של שושן נמנע שרות המבחן מהמלצה ובאשר לחובב המליץ על עבודות שירות. התסקירים אינם חושפים נתונים חריגים במיוחד לגבי מי מהשניים שיש בהם כדי להיות משקל נגד לחומרת מעשיהם. 19. סוף דבר באשר למערערים אלה: על פי כל אמת מידה – העונש שהטיל עליהם בית המשפט קמא הוא מתון, ונוטה לרף הקולא. משכך – אם תשמע דעתי – ידחה הערעור. ע"פ 6345/05 אבי אדרי (להלן: אדרי) 20. בשישה אישומים הורשע אדרי. בארבעה מהם: אישומים 8, 7, 6, 3 הורשע בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, בשנים נוספים – אישומים 5, 4 בקבלת נכסים שהושגו בעוון. על פי העובדות בהן הודה אדרי, 13 פעמים, לאורך תקופה של כ-10 חודשים הוביל במשאיתו סחורות גנובות בשווי רב, כאשר בחלק מהמקרים ידע שהסחורה הושגה בדרך פשע ובחלקם בדרך של עוון. הגם שהמסגרת העובדתית היתה מסוכמת – חלק אדרי על המסקנה המשפטית הנובעת מהן. בית משפט קמא הרשיעו בעבירות כמפורט לעיל לאחר שמיעת טעונים משפטיים. הערעור שבפנינו כוון מלכתחילה גם נגד ההרשעה, אולם בפתח הדיון הודיענו הסנגור כי הוא מצמצם ערעורו לעניין העונש. על אדרי הוטלו 4.5 שנות מאסר, וכן שנתיים מאסר על תנאי. לדעת הסנגור – בהטילו עונש זה חרג בית משפט קמא, הן מנורמת הענישה הראויה, והן מדבריו והתייחסותו שלו (של בית המשפט), לחלקו של אדרי בפרשה – לאורך הדיונים שהתנהלו. 21. על אלה שם הסנגור את הדגש: א. תפקידו של אדרי הצטמצם להובלת סחורה מנקודה לנקודה הא ותו לא. הוא קבל שכר רגיל עבור כל הובלה ולא נהנה מהרווחים שהניב הרכוש לגנבים. ב. אדרי הועסק על ידי אביו החורג, (בעלה של אמו) שגידל אותו מאז ילדותו. (הכוונה לאלברט סבח נאשם מס' 5 שאינו נמנה עם המערערים שבפנינו). ג. כיון שמדובר באביו החורג – התקשה אדרי להטיח בפניו את חשדותיו באשר למקור הסחורה, וכך ארע ששב ובצע הובלות מדי פעם. ד. המערער הוא אדם נורמטיבי, אין לו כל עבר פלילי, הוא תפקד כשורה ואף הצטיין בכל מסגרות חייו במיוחד במהלך שרותו הצבאי שבו אף קיבל תעודות הצטיינות. הפרשה הנוכחית אינה מהווה ביטוי לאישיותו, תפקודו, וערכיו. ה. זהו נימוק מרכזי ודומיננטי: גם בית משפט קמא התרשם מהנורמטיביות בחיי המערער, בין היתר על סמך דברי עד המדינה שאמר כי הוא אינו עבריין. בית המשפט נתן ביטוי לדעתו כאשר הפנה את המערער לקבלתה של חוות דעת הממונה על עבודות השירות. לצד הביטוי שיש בהפנייה להשקפתו של בית המשפט, היה בה גם כדי להכתיב את רף הציפיות של אדרי, שהוכה בתדהמה כאשר נגזרו עליו 4.5 שנות מאסר. 22. בתשובתו, העלה בא כוח המדינה את ההשערה כי בשעה שבית המשפט הפנה את אדרי לממונה על עבודות שירות, עדיין לא היתה בפניו התמונה המלאה. מאוחר יותר, כשהתבררו הפרטים קיבלו מעשיו של אדרי את הפרופורציה הראויה. מעבר לכך – מפנה בא כוח המדינה, לחלקו הדומיננטי של אדרי: אין מדובר בסתם מוביל, אלא במי שנטל חלק בכל האישומים הכבדים בפרשה זו. 13 פעמים הוביל סחורה גנובה. ההובלה כללה גם העברת הסחורה הגנובה לקונים. זהותם של הקונים היא "אינפורמציה חסויה", שלא תחשף בפני כל מוביל סתמי ויש בכך כדי להצביע על מעמדו הבכיר של אדרי בפרשה. רק שני נהגים הובילו אל הקונים ואדרי הוא אחד מהם. העובדה שנאשם 5 הוא אביו – אינה פועלת לזכותו, אדרבא יש בה כדי להבהיר הכיצד הגיע למעמדו הבכיר. התובע הפנה אותנו להודעתו של אדרי במשטרה, ודברי עד המדינה בבית המשפט התומכים לדעתו במסקנה כי מדובר במעורבות מסיבית בבצוע העבירה. 23. ענינו של אדרי אכן אינו פשוט, ולא בנקל הגעתי לכלל מסקנה באשר לתוצאה הראויה. שני השיקולים המרכזיים בענישה, קרי העבירה והעבריין - מושכים במקרה זה לכוונים מנוגדים וקוטביים זה לזה והאיזון ביניהם מציב קושי של ממש. באשר לעבירה – תאורו של הסניגור אינו נותן ביטוי לעובדות שעלו מחומר הראיות. אדרי אינו דמות שולית בפרשה זו, גם אם לא נטל חלק בגניבות. אין ביטוי בהודעתו (שהיא גם הודאתו), לקושי עליו מדבר הסנגור בהטחת דברים בפני אביו החורג. אביו נלווה אליו בחלק מן ההובלות והרושם הוא כי הם פעלו יד ביד מתוך תאום והבנה. אדרבא – באשר לאביו אמר אדרי "אני מוכן לעשות עימות עם אבא שלי לשכנע אותו שיגיד מה שיש לו, זאת בניגוד לשאר, שאיתם "אני לא מוכן להתעסק . . . כי אני פוחד מהם". לשאלת החוקר מאשר אדרי כי גם באשר לשאר, איש מהם לא איים עליו. הפחד מקורו בכך שהוא אינו יודע "למה הם מסוגלים" (עמ' 7 להודעה ת/94). ידיעתו של אדרי כי מדובר בסחורה גנובה היתה ברורה וחד משמעית "הם גונבים את המכולות" (עמ' 7 הנ"ל), ובידיעה זו פעל כפי שפעל. כפי שציין התובע, אדרי הודה בכך שהוביל סחורה גם לקונים. האמון שניתן בו בהקשר זה לא נולד בחלל הריק. כל זאת – מחד גיסא. 24. מאידך גיסא, הנורמטיביות בדרך חייו עד ל-10 החודשים שבהם התרחשו המעשים המפורטים בכתב האישום – יש לה משקל של ממש. בית משפט קמא לא ראה לנכון להפנותו לקבלת תסקיר אולם העדר עבר פלילי, ותעודות שונות שהציג הסנגור ועדי האופי מטעמו מאשרים את דבריו בהקשר זה. נראה שכך התרשם גם בית משפט קמא בזמנו כאשר הפנה אותו לקבלת חוות דעתו של הממונה (תוך ניהול דיון גם בשאלת יכולתו לבצע עבודות אלה במקביל לעבודתו הרגילה). ההפניה - איננה מלמדת כמובן על התוצאה הסופית, היא מהוה שלב מכין בלבד, הפותח את הדלת לאפשרות שליחתו של הנאשם שמדובר בו לעבודות שירות, ולא מעבר לכך. אדרי גם לא שינה מצבו לרעה בקשר עם הפניה זו, שהרי ההודאה קדמה לכך. יחד עם זאת – ההפניה אכן יצרה רף מסוים של ציפיות. מאגר הנתונים שהיה בפני בית המשפט – לא השתנה באופן מהותי מיום ההפניה ועד לגזר הדין, וגזר הדין אינו מנמק את הפער המהותי בין 6 חודשי עבודות שירות ל-4.5 שנות מאסר. לפיכך נראה לי כי משקל מצומצם, מוגבל בהקפו – ניתן לתת להתפתחות דיונית זו. 25. מבין המערערים שבפנינו ההשוואה המתבקשת היא בינו ובין ישראלי, שכן שניהם הורשעו בקבלת רכוש שהושג בפשע או בעוון. מול מספר המקרים הרב בהם הורשע אדרי, עומד עברו הקודם וסמיכות הזמנים בין הרשעתו האחרונה וביצוע העבירה הנוכחית של ישראלי. תוך שיקלול כל הנתונים שצוינו לעיל אציע לחברי להעמיד את תקופת המאסר על 3 שנים כאשר יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם. ע"פ 7553/05 איתן יוחננוף (להלן: יוחננוף) 26. יוחננוף הוא בעל רשת סופרמקטים ולה מספר סניפים. כתב האישום נגדו כלל שני אישומים: האישום השישי והשמיני. מלכתחילה לא יוחסה לו חברות בארגון פשע אלא קבלת רכוש שהושג בפשע. הרכוש שדובר בו הינו מצרכים שונים הנמכרים ברשת הסופרמקטים השייכת ליוחננוף ונמנים על המצרכים שנגנבו בפרשה זו. יוחננוף קנה רכוש זה במחיר נמוך בצורה משמעותית מהמחיר אותו הוא נוהג לשלם עבור סחורה מסוג זה. בסופו של יום זוכה יוחננוף מהאישום השמיני, ואילו באישום השישי הורשע בעבירה על סעיף 413 קרי החזקת נכס חשוד כגנוב. בית משפט קמא הטיל עליו מאסר על תנאי וקנס בסך 100,000 ש"ח תוך עשיית שימוש בסעיף 63 לחוק העונשין. על הקנס – הערעור בפנינו. 27. לטענת יוחננוף, לא היה מקום לקנס בשיעור שהוטל עליו: בית משפט קמא טעה בקביעת שיעור ההפרש בין המחיר המקובל לסחורה מהסוג שמדובר בו לסחורה אותה רכש. הוא קיבל חשבונית עבור הסחורה ושילם מע"מ כדין. טובת ההנאה שהיתה צפויה לו – אף היא לא חושבה כראוי על ידי בית משפט קמא – שכן "סחורה שנקנית בזול נמכרת אף היא בזול". הסחורה נתפסה כולה שעל כן לא נגרם נזק. נזק נגרם למוניטין שלו מעצם הרשעתו בדין. נראה לי כי אין ממש בערעור זה. יוחננוף רצה להתעשר בקלות, תוך שהוא מודע לכך שהסחורה שהוא מוכר אינה "כשרה", שעל כן קנייתה והפצתה פוגעת בבעליה החוקיים, יהיו אשר יהיו. כמי שמנהל רשת סופרמקטים, חייב היה יוחננוף להזהר ולא להכנע לפיתוי שבעשיית רוחים קלים. הפצתה של סחורה שכשרותה מפוקפקת פוגעת לא רק בצדדים המיידים שניזוקו עקב כך, אלא גם בתקינות חיי המסחר, וביכולתם של מי שמנהלים עסקיהם ביושר ובהגינות להתמודד על מקומם בשוק. טעונו של הסנגור כי "סחורה שנקנית בזול נמכרת בזול" ממחישה היבט זה. היא מצביעה על המערבולת שיוצרת הזרמת סחורה גנובה לשוק, והאדוה שנוצרת גם במעגלים המשניים שאין להם קשר מידי לעסקה. לפיכך הענישה המידתית והראויה – היא זו הפוגעת בכיסו של העבריין. כפי שנאמר לעיל ביחס לגנבים, ומקבלי הרכוש הגנוב, הפגיעה חייבת להיות משמעותית, כדי שתהווה משקל נגד לפיתוי שבעשיית רווחים קלים. הקנס שהוטל נותן ביטוי לאמור לעיל. לפיכך - אציע לחברי לדחות את הערעור. סוף דבר 28. אם תשמע דעתי ידחו ערעוריהם של ישראלי (ע"פ 6346/05), שושן (ע"פ 6400/05), יוחננוף (ע"פ 7553/05) וחובב (ע"פ 6294/05) ויתקבל חלקית ערעורו של אדרי (6345/05) דהיינו תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו תקוצר ותעמוד על 3 שנים בפועל, כאשר יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם. ש ו פ ט ת השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לחוות דעתה של חברתי השופטת ברלינר. כפי שנזדמן לבית משפט זה לציין לא אחת, אין מנוס בעידן הנוכחי מהכבדת היד בחזית המלחמה בפשע למינהו. אכן, יש בהם מעברייני הרכוש שעושים מעשיהם בגלל התמכרות לסמים וכדי להשיגם. דבר זה אינו משחרר אותם מאחריות, ולקרבן העבירה אין נפקא מינה מדוע הפושע שפגע בו או גנב או גזל את רכושו עשה את מעשהו הבזוי. אך קל וחומר במובן המוסרי, בשעה שהמדובר בתאוות בצע, ברווח קל אל מול השקעה נמוכה. אכן, המדינה החליטה, בגדרי הסדרי הטיעון, להסכים כי המערערים ינותקו מאשמת ארגון הפשיעה שיוחסה להם. איני יודע אם המחוקק שיוה לנגד עיניו, בחקקו את חוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 את דברי חז"ל "כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם" משנה סנהדרין ח', ה', וכדברי הפרשן הרב קהתי כשהרשעים מאוחדים רע להם ולעולם, "שמתחזקים הם במעשיהם הרעים ומשליטים את כוח הרע בעולם", ואילו "פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם", וכדברי רש"י בבלי סנהדרין ע"א, ב' "שנפרדין זה מזה ואין יכולין להיוועץ עצה רעה ולסייע זה את זה", כמובן בשינויים המחויבים. ואולם, החלטה זו של התביעה היא לגיטימית כמובן על פי הראיות והיכולות שעמדו לרשותה; אלא שגם בלא עניין ארגון הפשיעה, די בנסיבות הספציפיות של המערערים (למעט עניינו של ה' אדרי וההתפתחות המיוחדת בהתנהלות הדיון לגביו) כדי לגזור עליהם אשר נגזר. כל אחד מהם, בסופו של יום, חיפש כסף קל – בצע כסף – ואילולא נתפס גם היה זוכה בו. גם ה"קלים" שבמערערים נתנו שירות עברייני שאילולא הוא, כפי שגם ציינה חברתי, לא היתה תקומה לעבירות היסוד. הגונב, מקבל הרכוש שהושג בעבירה, בעוון ובפשע, המוביל, כל אלה מהוים חוליות בשרשרת עבריינית גם בלא שיהיו חלק מ"ארגון פשיעה". דומה הדבר – להבדיל – לשרשרת העוסקים בסמים, שבלא החוליה ה"טכנית", של המוביל או של המאחסן, לא תוכל להתקיים; ראו ע"פ 746/86 מדינת ישראל נ' קדוש (לא פורסם)(השופט – כתארו אז- ברק); בש"פ 5120/05 מדינת ישראל נ' חדאד (טרם פורסם) (השופט עדיאל); בש"פ 7173/05 חאלד זואוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). וכבר דיברו פוסקים בגנות המסייע עוברי עבירה בעד בצע כסף (ראו הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ה' יורה דעה סימן א'), לא כל שכן מי שעובר עבירה בעצמו. לכן, כאמור, אצטרף לחברתי בתוצאה ובהנמקה. ב. בעניין ה' אדרי אוסיף, בהמשך לדברי חברתי, כי לדידי טוב היה אילו נימק בית המשפט קמא ביתר פירוט את השיקולים שהנחוהו בין הזמנת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות (פרוטוקול 19.4.05, אף כי צוין כי אין בהחלטה זו משום קביעת עמדה מראש) ועד להכרעה לכלל מאסר של ארבע וחצי שנים, הפרש גדול. מטבע הדברים כשמזמין בית משפט חוות דעת לגבי נאשם מאת הממונה על עבודות שירות, יש בכך אינדיקציה לכיוון מסוים, וציפיה אנושית (גם אם לא – מכל וכל – אינטרס הסתמכות במובן המשפטי), ועל כן גם מציבה עצמה השאלה "מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר", "מה סבר מתחילה ומה סבר לבסוף" (בבלי כתובות נ"ב, ב'). אגב, ציפיה זו תארע פעמים גם בשעה שבית משפט דיוני, או אף בית משפט לערעורים (כולל בית משפט זה) דוחה סיומו של דיון על מנת לקבל חוות דעת נוספות על פלוני או פלונית, כגון של שירות המבחן, או לבחון התנהגות לאורך תקופה, ונוצרות ציפיות. הלקח מלמד שכדאי ליתן דחיות כאלה או לשלוח לחוות דעת כאלה ואחרות, רק אם אכן יש פתח סיכוי שאכן יתרום הדבר לשינוי התוצאה, ואז כמובן לא רק אפשרות היא אלא אף כמעט חובה, שהרי דיני נפשות הן. אין בכך כדי לומר כי אין בית משפט יכול לשנות דעתו משעיין או נפרשה לפניו תמונה מלאה יותר, כל עוד לא הכריע, ובמקרים כאלה יש לערכאת הערעור כבנידון דידן עניין רב בהנמקה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר. ניתן היום, י"ז בתמוז התשס"ו (13.7.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05062940_Z11.docאמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il