אחמד שתיוי נ. מדינת ישראל

8 בבית המשפט העליון עח"ר 62921-04-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העורר: אחמד שתיוי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.4.2025 בה"ת 49440-11-24 שניתנה על ידי כבוד השופט זיאד פלאח תאריך ישיבה: ט"ו אלול התשפ"ה (8.9.2025) בשם העורר: עו"ד דוד יפתח; עו"ד ד"ר איתן פינקלשטיין בשם המשיבה: עו"ד שרית משגב פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפנינו ערר על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד"ר זיאד פלאח) מיום 10.4.2025 בה"ת 49440-11-24, בגדרה נתקבלה בקשת המדינה למתן צו זמני לתפיסת רכוש לשם צורכי חילוט עתידי (להלן: סוגיית התפוסים), ונמחקה על הסף בקשת העורר למתן פיצוי מכוח סעיף 36ו(ה) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים ו-סוגיית הפיצוי, בהתאמה). כבר עתה יובהר כי לבקשת המדינה, ובהסכמת העורר, הדיון בערר פוצל (ראו החלטתי מיום 27.5.2025); ולאחר מכן הדיון בסוגיית הפיצוי הועבר לפני מותב תלתא (ראו החלטתי מיום 20.7.2025). בהתאם לכך, פסק הדין דנן, הניתן במותב תלתא, עוסק בסוגיית הפיצוי בלבד. רקע בתמצית אלו הן עיקרי העובדות הדרושות להכרעה בסוגיית הפיצוי: ביום 19.11.2024 הוגש נגד העורר ונאשמים נוספים כתב אישום המגולל פרשיות של קידום פרויקטים באמצעות מתן שוחד ולקיחתו על ידי שורה של עובדי ציבור, ותוך ביצוע של עבירות מתחום הלבנת ההון ומתחום המס. העורר, קבלן תשתיות פיתוח, חשוד, בין היתר, בעבירות של מתן שוחד (לפי סעיף 291 בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ולפי סעיף 295(ג) בנסיבות סעיף 295(א) לחוק העונשין) והלבנת הון (לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק הלבנת הון). קרוב לארבע שנים קודם להגשת כתב האישום, ועם הפיכת החקירה נגד העורר לגלויה, נתפס מהעורר ביום 15.2.2021 רכוש לצורכי חילוט עתידי (להלן: התפיסה ו-הרכוש התפוס, בהתאמה), בשווי של למעלה מ-12 מיליון ש"ח; זאת בהתאם לצווי חיפוש ותפיסה שניתנו לפני כן, בהתאם להוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפסד"פ). לאורך ניהול החקירה, צומצמה תפיסת הרכוש מהעורר – ומרביתם המוחלט של הכספים שנתפסו שוחררו קודם להגשת כתב האישום. לבסוף, עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למתן צו זמני ברכוש מכוח סעיפים 21 ו-23 לחוק הלבנת הון וסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים (להלן: בקשת התפיסה), וזאת ביחס לרכוש שנותר תפוס באותה עת – סכום כספי בסך של 774,548 ש"ח, המגלם את שווי הרכוש האסור בו ביצע העורר פעולות הלבנת הון לפי כתב האישום שהוגש נגדו. בתגובה לבקשת התפיסה, הגיש העורר ביום 10.2.2025 בקשה למתן פיצוי עבור הנזק שנגרם לו בגין תפיסת הרכוש ששוחרר, וזאת לפי סעיף 36ו(ה) לפקודת הסמים (להלן: בקשת הפיצוי ו-סעיף הפיצוי, בהתאמה). סעיף זה קובע כך: "ציווה בית המשפט כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), ולא חולט הרכוש, רשאי בית המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה". בהתאם לכך טען העורר, בעיקרו של דבר, כי הרכוש שנתפס ושוחרר עונה לדרישת "ולא חולט הרכוש" – ומשכך הוא זכאי לפיצוי. לאחר שהתקיים דיון בפני בית המשפט קמא ביום 16.2.2025, ובהוראת בית המשפט, הגישו הצדדים סיכומים מטעמם ביחס לשתי הסוגיות (ואנו נעסוק בפסק דין זה, כאמור, בסוגיית הפיצוי בלבד). לעמדת המדינה, יש למחוק את בקשת הפיצוי מאחר שהיא הוגשה שלא במסגרת הדיונית המתאימה – שכן ההליך עוסק בהארכת התפיסה, ולא ברכוש ששוחרר; את הפיצוי יש לברר בפני בית המשפט האזרחי בתביעה נפרדת; והשלב הראוי לדון בבקשת הפיצוי הוא בסוף ההליך הפלילי. מן העבר השני, העורר טען כי את שאלת הפיצוי יש לברר במסגרת ההליך הפלילי עצמו; וכאשר התברר היקף הסכום שנתפס ללא הצדקה, הנזק התגבש, והנאשם זכאי וזקוק לפיצוי. עוד הבהיר העורר בהקשר זה, כי הוא מתחייב שלא להגיש בקשה נוספת לקבלת פיצוי, גם אם יתר הרכוש שנתפס ישוחרר בהמשך, כך שאין סכנה לקיום דיון כפול בשאלת הפיצוי. ביום 10.4.2025 ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, במסגרתה בקשת הפיצוי נמחקה על הסף (להלן: ההחלטה קמא). בית המשפט קמא קבע, בין היתר, כי את בקשת הפיצוי היה צריך להגיש לערכאה אזרחית, במסגרת תביעה נפרדת; כי סעיף הפיצוי עוסק במקרים בהם "לא חולט הרכוש", דהיינו בסוף ההליך ולא בשלב מקדים של הארכת תפיסת הרכוש; כי סעיף הפיצוי מפנה לשני סעיפים אחרים, שאינם חלים במקרה דנן – כאמור, הרכוש שבו עוסקת בקשת הפיצוי שוחרר לפני שהוגש כתב אישום (סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים), והבקשה להארכת התפוסים הוגשה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט המחוזי (סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים); כי סעיף הפיצוי אינו מאפשר מתן פיצוי על תפיסה לצורכי חילוט שנעשתה שלא לפי פקודת הסמים המסוכנים; וכי בכל מקרה אין הצדקה ליתן פיצוי במקרה דנן, שעה שהתפוסים הוחזקו תחת פיקוח של בית המשפט, התפיסה הוארכה בחלק ניכר מהתקופה בהסכמת העורר, וחלק גדול מהתפוסים שוחררו מספר שבועות לאחר הפיכת החקירה לגלויה. על החלטה זו הוגש הערר בהליך דנן, כאשר פסק דין זה עוסק, כאמור, בסוגיית הפיצוי בלבד (החלטה ביחס לסוגיית התפוסים ניתנה על ידי, במותב דן יחיד, ביום 15.12.2025). הערר בסוגיית הפיצוי במסגרת הערר בסוגיית הפיצוי, העורר טוען, בין היתר, כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו לפיה יש להגיש תביעה אזרחית נפרדת בשל הנזק שנגרם בגין תפיסת הרכוש ששוחרר. לשיטתו, כשמדובר בבקשת פיצוי מכוח סעיף הפיצוי, יש לדון בה במסגרת ההליך הפלילי, ואין צורך להוכיח רשלנות מצד המדינה. בכלל זה, העורר גורס כי גם בהליכים אזרחיים בהם הוטל סעד זמני שהתברר כבלתי מוצדק, קמה עילת פיצוי עצמאית במסגרתה לא נדרש להוכיח רשלנות. כמו כן, לעמדת העורר סעיף הפיצוי חל גם על תפיסות שנעשו לפי הפסד"פ, מאחר שהיא ופקודת הסמים חלות גם ביחס לתפיסה כזו מכוח חוק הלבנת הון "בשינויים המחויבים"; וכל קביעה אחרת (לפיה אין סמכות להורות על פיצוי כשהתפיסה היא לפי הפסד"פ) הינה אבסורדית. עוד טוען העורר, כי בקשות פיצוי מכוח סעיף הפיצוי אינן מוגשות ברגיל, מאחר שלרוב הרכוש משוחרר מכוח הסדר טיעון, או פשרות כאלה ואחרות בין הצדדים; ואילו במקרה דנן הרכוש שוחרר לאור קבלת טענותיו לפיהן התפיסה, רובה ככולה, איננה מוצדקת. לבסוף, העורר גורס כי אין להמתין עד לסיום ההליך הפלילי כדי לדון בבקשת הפיצוי. בהתאם להחלטתי מיום 27.5.2025, הגישה המדינה את עמדתה בסוגיית הפיצוי, במסגרתה טענה, בעיקרם של דברים, כי יש לדחות את הערר מאחר שהתפיסה נעשתה לפי הפסד"פ – בעוד שסעיף הפיצוי עוסק בתפיסה לפי פקודת הסמים, ולא ניתן להחיל הסדר זה על תפיסה מכוח הפסד"פ, שאינו כולל הוראת פיצוי לחשוד שניזוק בשל תפיסת רכוש. כמו כן, נטען, בין היתר, כי את בקשת הפיצוי יש להגיש בסיום ההליך הפלילי, לאחר ש"לא חולט הרכוש" – ולא ניתן להתגבר על מכשול זה על ידי ויתור על נזקים עתידיים. בתגובתו לעמדת המדינה, העורר חוזר על עיקרי טענותיו, ומדגיש, בין היתר, כי המדינה מסכימה שכל אימת שסעיף הפיצוי חל – יש לדון בכך במסגרת ההליך הפלילי. ביחס לתחולת סעיף הפיצוי, העורר שב וגורס כי הוא חל בענייננו, ואין היגיון להבחין בין הליך התפיסה לפי הפסד"פ לבין הליך התפיסה לפי פקודת הסמים, כשמדובר ברכוש הנתפס במסגרת חוק הלבנת הון. לעמדתו, "ניתן, ראוי וצריך" להשוות בין ההסדרים, בפרט מאחר שאלו מוחלים "בשינויים המחויבים" בחוק הלבנת הון. העורר גורס כי האפשרות העומדת לתביעה לבחור בין סעיפי החילוט השונים נועדה להתמודד עם מגבלת הזמנים שקבועה בפקודת הסמים, אבל היא איננה מאפשרת למדינה להימנע ממתן פיצוי כאשר הרכוש שנתפס שוחרר – וזאת גם כאשר הוא נתפס מבחינה נורמטיבית לפי הפסד"פ. עוד טוען העורר, בין היתר, כי עמדת המדינה לפיה אין לפסוק פיצוי כאשר התפיסה מוארכת בהסכמת הצדדים או כאשר ניתנה הסכמת החשוד ביחס לשחרור חלק מהרכוש – שגויה. ביום 20.7.2025 קבעתי כי לאור טענות הצדדים בסוגיית הפיצוי הדיון בעניינה יתקיים בפני מותב תלתא. דיון כאמור התקיים ביום 8.9.2025, במהלכו שבו הצדדים על עיקרי טיעוניהם. בתוך כך, העורר הדגיש, בין השאר, כי התפיסה לא נעשתה על פי הפסד"פ לבדו, אלא הוראות פקודת הסמים הוחלו "בשינויים המחויבים", ועל ידי כך אפשרו את תפיסת הרכוש בשווי. בהתאם לכך, העורר גורס כי יש להחיל את סעיף הפיצוי, שקבוע בפקודת הסמים, "בשינויים המחויבים" גם במקרה דנן, בו התפיסה נעשתה לפי הפסד"פ. לעומת זאת, המדינה טענה, בין היתר, כי המונח "בשינויים המחויבים" כוונתו שניתן להחיל גם ביחס להלבנת הון את ההסדרים הקבועים בפקודת הסמים או בפסד"פ, בהתאמה (בהתאם לאמור בסעיפים 23 ו-26(א) לחוק הלבנת הון), וזאת תוך ביצוע שינויים והתאמות מסוימים, הנוגעים לחוק הלבנת הון – ולא כי אפשר לשאוב הוראות דין מכוח פקודת הסמים אל חוק הלבנת הון ואז ליישמם על הפסד"פ. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 21.9.2025 הגיש העורר בקשה לעכב ב-60 יום את מתן הכרעתנו על מנת לאפשר לגופים ציבוריים, ובהם לשכת עורכי הדין והסנגוריה הציבורית, להגיש בקשה להצטרף כידידי בית המשפט. לא קיבלנו החלטה פורמאלית ביחס לבקשה זו, וביום 10.12.2025 מסר העורר הודעה נוספת, במסגרתה עִדכן כי אין בדעת הגורמים האמורים להגיש בקשת הצטרפות לאור השלב בו מצוי ההליך. על כן עתר העורר כי יינתן בהקדם פסק דין ביחס לערר – נתבקשנו, וכך אנו עושים. דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערר בסוגיית הפיצוי – להידחות. כפי שהוזכר לעיל, סעיף הפיצוי, שהוא כזכור סעיף 36ו(ה) לפקודת הסמים, קובע כי אם רכוש נתפס לפי סעיף 36ו(א) או סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים, ולבסוף הוא לא חולט – בית המשפט רשאי ליתן בשל כך פיצוי למי שניזוק. פשיטא כי סעיף זה איננו מתקיים בענייננו במישרין. כך, מהטעם שסעיף 36ו(א) עוסק במקרים בהם הרכוש שנתפס שוחרר לאחר שהוגש כתב האישום – ואילו במקרה דנן עסקינן ברכוש ששוחרר לפני הגשת כתב האישום; וסעיף 36ו(ב) עוסק בתפיסה לפני שהוגש כתב אישום, וזאת מכוח צווים זמניים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, המוגבלים ל-90 ימים – ואילו במקרה דנן עסקינן בצווים שניתנו על ידי בית משפט השלום בהליך לפי הפסד"פ. למעשה, גם העורר אינו סבור שסעיף הפיצוי מתקיים בענייננו במישרין. טענתו העיקרית היא שמאחר שבסעיף 23 לחוק הלבנת הון נקבע כי "על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי חוק זה, וכן על קנסות שהוטלו על פיו יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים" (ההדגשה נוספה); ובמקביל לכך בסעיף 26(א) לחוק הלבנת הון נקבע "כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש, יחולו, בשינויים המחויבים, גם לענין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה" (ההדגשה נוספה) – הרי שניתן להחיל את סעיף הפיצוי גם כאשר תפיסת הרכוש נעשתה לפי הפסד"פ (על אף שלא נקבעה בפסד"פ עצמו הוראת פיצוי, לא במישרין ולא על דרך ההפניה), ולא רק כשהתפיסה נעשתה לפי פקודת הסמים (על דרך ההפניה שבסעיף 23 לחוק הלבנת הון). אין בידינו לקבל טיעון זה. למעשה, הפרשנות הלשונית האפשרית היחידה של סעיפי החוק האמורים היא שיש להחיל בשינויים המחויבים את הוראות פקודת הסמים על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי חוק הלבנת הון (סעיף 23); ובמקביל ניתן להחיל את סמכויות החיפוש והתפיסה לפי הפסד"פ, בשינויים המחויבים, לצורך תפיסת רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק הלבנת הון (סעיף 26(א)). דהיינו, את ההסדרים האמורים מפקודת הסמים ומהפסד"פ, כל אחד בפני עצמו, ניתן להחיל, תוך ביצוע ההתאמות המתאימות הנגזרות מחוק הלבנת הון, לצורך ביצוע תפיסות וחילוטים המתייחסים לעבירות הלבנת הון. מכאן רחוקה הדרך עד למסקנה אליה מגיע העורר, לפיה ניתן להחיל את סעיף הפיצוי, שהוא הסדר שהוחל על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי סעיף 23 לחוק הלבנת הון, גם על תפיסות שבוצעו מכוח הפסד"פ, כל עוד הן נעשו מכוח הוראת ההחלה שבסעיף 26(א) לחוק הלבנת הון. במילים אחרות, הוראת ההחלה שנקבעה בסעיף 23 לחוק הלבנת הון, מאפשרת להחיל את סעיף הפיצוי ביחס לתפיסות מהסוג אליו מתייחסת פקודת הסמים (ואשר אותן ניתן לבצע מכוח סעיף 23 לחוק הלבנת הון עצמו) – דהיינו תפיסות ששוחררו לאחר הגשת כתב האישום או תפיסות מכוח צווים זמניים שנתן בית המשפט המחוזי (כמובהר בפסקה 11 לעיל). אין היא מאפשרת להחיל את סעיף הפיצוי על תפיסות מהסוג אליו מתייחסת הפסד"פ המבוצעות בקשר להלבנת הון – שהינן תפיסות לפי צווי בית משפט שלום, ואשר הסמכות לבצען בקשר לעבירות של הלבנת הון אינה נובעת מסעיף 23 לחוק הלבנת הון, אלא מכוח סעיף 26 לחוק. ויודגש, המדינה עמדה בדיון על חוסר האחידות הקיים בהסדרי החילוט השונים הקבועים כיום בדין, וציינה כי נעשה ניסיון לקדם הצעת חוק בנדון שתסדיר את מכלול היבטי הסוגיה הסבוכה במבט כולל. ואכן, גם אם מבחינת הדין הרצוי יש מקום לקבוע הסדר פיצוי למקרים בהם נתפס רכוש מכוח הפסד"פ, והרכוש האמור לא חולט בסופו של יום – ואיננו נוקטים בעניין זה עמדה לכאן או לכאן – משעה שלא קבוע בדין המצוי הסדר כזה, צודקת המדינה כי לא ניתן לתת פיצוי במקרים אלה על דרך ההיקש; ובוודאי אין מקום להחיל את סעיף הפיצוי הקבוע בפקודת הסמים, המתייחס לשני סוגים מוגדרים של תפיסות המבוצעים על פיו, ביחס לתפיסות מסוג שונה, אשר בוצעו מכוח הפסד"פ – לא בכלל, ואף לא ביחס לתפיסות לצורך חוק הלבנת הון. עוד יצוין, כי העורר מבקש לתמוך עמדתו בכך שתפיסת הרכוש בענייננו נעשתה לפי שווי, והדבר התאפשר לנוכח ההסדר הקבוע בפקודת הסמים. העורר צודק אומנם כי לפי הפסד"פ לא ניתן, במקרה הרגיל, לבצע תפיסה בשווי לצורכי חילוט – אולם עוד בבש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' ברוך (15.3.2017) (להלן: עניין ברוך) נפסק כי למרות זאת, כשמדובר ברכוש שחילוטו צפוי להתבצע מכוח חוק הלבנת הון, ניתן לתפוס רכוש בשווי גם במסלול לפי הפסד"פ (ראו גם: רע"פ 4526/18 אלוביץ נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (5.8.2018); ע"פ 7464/21 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל, פסקה 51 (16.12.2021); בש"פ 829/22 חברת אליאבוסיון ללאסתתמר וללעקאר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (13.4.2022)). בהתאם לכך, לפני הגשת כתב האישום המדינה רשאית לתפוס רכוש בשווי הן לפי הפסד"פ והן לפי פקודת הסמים, ונקבע בפסיקה כי הבחירה ביניהם לא תעשה בשרירותית, אלא על המדינה לבחור, ככל הניתן, במסלול שיפגע בצורה הפחותה בזכות הקניין של החשוד (דנ"פ 3384/09 אברם נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (26.7.2009)). עם זאת, נוכח מגבלת הזמן הקבועה בפקודת הסמים (90 ימים), מובן כי בעבירות הלבנת הון, שחקירתן "מסתעפת ומורכבת", ייבּחר המסלול הקבוע בפסד"פ לפני הגשת כתב אישום (ראו גם עניין ברוך, בפסקה 9); ולאחר הגשת כתב האישום, בהתאם לנוהל לפיו פועלת המדינה, תוגש בקשה לפי פקודת הסמים, "כדי שהדיון יהא במתכונת אחרת, ראויה יותר" (שם) – כפי שנעשה בענייננו. ואולם, העובדה שלעניין פרשנות היקפה של סמכות אחת נלמדה גזירה שווה מהסמכות המקבילה בהיקשר מסוים, אין משמעה שניתן לפסוע גם את הצעד הנוסף – דהיינו לקבוע שבמקרה של הפעלת הסמכות האחת ניתן להחיל, כעניין מהותי, הסדר פיצוי שנקבע לעניין הסמכות המקבילה. די בדברים אלה כדי לדחות את הערר בסוגיית הפיצויים, ולפיכך לא ראינו צורך לנקוט עמדה בסוגיות אחרות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, ובכללן האפשרות להגיש בקשת פיצוי בטרם הסתיים ההליך הפלילי. כן לא ראינו לנקוט עמדה בשאלה היכן יש לנהל הליך של בקשת פיצוי, באותם מצבים בהם מתקיימים התנאים לכך. נעיר, עם זאת, כי עמדת המדינה בעניין זה עברה ככל הנראה שינוי (בהשוואה לעמדתה בבית המשפט קמא), שכן המדינה לא טענה לפנינו שהליך זה צריך להתנהל בהליך אזרחי נפרד (ולא כחלק מההליך הפלילי). עוד יובהר כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה ביחס לשאלה האם עומדת לעורר זכות לפיצוי מכוח תביעה אזרחית בגין תפיסת הרכוש ששוחרר, וגם בעניין זה איננו נוקטים כל עמדה, כך שמכלול טענות הצדדים שמורות להם. סוף דבר: הערר ביחס לסוגיית הפיצוי – נדחה. עופר גרוסקופף שופט השופטת רות רונן: אני מסכימה. רות רונן שופטת המשנה לנשיא נעם סולברג: כדברי חברי, השופט ע' גרוסקופף, במסקנתו ובדרך הילוכו – אכן כן. הדין הרצוי – כבודו במקומו מונח, חשיבותו ראויה לתשומת ליבו של המחוקק. מן הראוי להשלים את החסר. הדין המצוי – הוא הבסיס לפסיקתנו, ואין זולתו. צודקת באת-כוח המדינה. לא נוכל לעשות כפי בקשת העורר, ליצור יש מאיִן, בדרך של פרשנות, או בדרך של היקש, על מנת לקבוע כי בית המשפט מוסמך לפסוק פיצויים אם נגרם נזק מחמת צו תפיסה שניתן לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969. איננו מוסמכים לגזור גזירה שווה כדי להחיל באמצעותה הוראת דין מהותית (סעיף 36ו(ה) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973) בנוגע לצו תפיסה כנ"ל שהוּצא מכוח סעיף 32 לפסד"פ, פקודה שאין בה הוראת דין בנושא זה. ולא אלמן ישראל. את טענותיו באשר לפיצוי הכספי המגיע לו, יוכל העורר להעלות בשלב המתאים ובהליך הנכון. נעם סולברג משנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, ‏ד' בטבת התשפ"ו (‏24.12.2025). נעם סולברג משנה לנשיא עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת