פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6290/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6290/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 07.08.2014 בתיק פח 012249-04-12 תאריך הישיבה: כ"ד בסיון התשע"ה (11.06.2015) בשם המערער: עו"ד דוד יפתח בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער עו"ד מורן פולמן עו"ס שלומית מרדר פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. המערער, שהיה קטין בן 15 ו-9 חודשים בשעת המעשה, הורשע לפי הודאתו בהריגה בפרשה עצובה עד מאוד, אשר בה קיפח את חייו, בגלל גחמות נערים והמערער בתוכם, המנוח ג'ורג' סעדי עליו השלום (להלן המנוח). כתבי האישום בנושא זה כללו חבורת נאשמים; המערער היה הנאשם 2 בכתב האישום המרכזי, ובסופו של יום הודה – לאחר ניהול משפט הוכחות לא קצר – בכתב אישום מתוקן בשלישית (שהיה ממותן משמעותית לעומת קודמיו), וכאמור הורשע בהריגה, וכן בהחזקתם ונשיאתם של נשק ותחמושת שלא כדין והיזק לבעל חיים. הסיפור העגום מתואר בגזר הדין קמא, ועיקרו התאנותה למנוח של קבוצת נערים, שהמערער היה אחד מהם ומילא תפקיד חשוב וקשה באירוע. בעקבות שני מפגשים טעונים עם המנוח, עובר דרך תמים, שבהם השתתפו בני החבורה או חלקם, תוך קללות מצד הנערים כלפי המנוח וקריאה מצד המערער לנאשם 1 להביא אקדח, אותו גם דרך המערער, בסופו של דבר, לאחר שהנאשם 1 אמר כי הוא רוצה לירות במנוח, קרא לו המערער לירות ברגלי המנוח, והוא – הנאשם 1 – ירה לעבר פלג גופו העליון וכן בכלבו והרגם; בני החבורה נמלטו בלא הושטת עזרה. ב. בית המשפט קמא תיאר לצד חומרת הפרשה את רקעו התקין של המערער, את עברו הנקי, ואת הבעת החרטה מצדו וכן את המלצת גורמי שירות המבחן למאסר בעבודות שירות, ונדרש להודאת המערער ולאמור בתסקיר; אך הדגיש, כי המערער מילא תפקיד דומיננטי באירועים, ובין השאר קרא לנאשם 1 להתחמש, התלהם וקרא לו לירות ברגלי המנוח, והיה לקריאתו קשר סיבתי לשליפת האקדח על-ידי נאשם 1. נאמר כי "חלקו של הנאשם 2 (המערער) הוא גדול באופן משמעותי מחלקו של הנאשם 3, אך קטן מחלקו של הנאשם 1"; הנאשם 1 נדון ל-12 שנים (צורף תיק נוסף וכן עבר בפרשה זו עבירות נוספות), והנאשם 3 נדון ל- 4.5 שנים. בית המשפט גזר על המערער מאסר בפועל למשך 8 שנים בניכוי כחמישה וחצי חודשי מעצר, וכן מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 100,000 ₪ למשפחת המנוח. נציין כבר כאן, כי לקראת הדיון בפנינו הושלם הפיצוי למשפחה, שחלקו שולם עם גזר הדין על פי הפקדה קודמת. ג. בערעור, המכוון כנגד המאסר בפועל, נטען בין השאר כי כתב האישום המתוקן, העבירות והיחס אל מול העבריינים האחרים בפרשה, שנדונו – למעט הנאשם 1 – לעונשים קלים משמעותית משל המערער, מצדיקים הפחתה. נזכר גם מעצר הבית בו שהה המערער למשך כשנתיים, וכן נטען כי אמירתו "תירה לו ברגליים" מעידה על הלך רוח ומודעות נמוכה של מחשבה פלילית, והכל בגדרי הקטינות על משמעותה העונשית. ד. לקראת הערעור נתקבל תסקיר עדכני של שירות המבחן לנוער –ויוזכר כי כיום המערער בגיר בן 19 ועבר לבית סוהר למבוגרים. נאמר בתסקיר כי המערער לומד במאסרו וגם מצוי בהליך טיפולי סדור בקבוצות שונות ומקוה ללימודים אקדמיים; המערער הביע צער וחרטה, וציין כי האירוע "ילוה אותו לכל החיים". נאמר כי משפחת המערער תומכת בו, הגם שהאירוע יצר עומס כלכלי גדול עליה, שהיא מטופלת בבן סיעודי. בסיכום נאמר כי המערער מתפקד באופן חיובי בפרויקט השיקומי במאסר ומגלה מוטיבציה לשינוי. נציגת שירות המבחן לנוער הטעימה גם בפנינו התרשמות מתהליך אמיתי המעיד על מוטיבציה לשיקום. ה. בפנינו טען עו"ד יפתח כל הניתן, הטעים – כאמור את תיקונו המהותי של כתב האישום ואת מה שראה כחוסר איזון בענישה בין הנאשמים בפרשה כולה, וכן את ההבדל הגדול בין הנאשם 1 (שאף לא שוחרר בשעתו ממעצר) למערער. כן הודגשו תפקודו החיובי של המערער במאסר ותשלום הפיצוי במלואו. מטעם המדינה טענה עו"ד פולמן כי יש לזכור את הקרבן שחייו נגדעו, ואת חומרת הפרשה כעולה מכתב האישום המתוקן; מדובר באירוע מתמשך שהסלים, בעוד המערער יכול היה לצאת מן הפרשה בנקודות שונות ולא עשה כן. נאמר גם, כי אין השוואה ראויה כלפי שאר הנאשמים, שכן רק נאשם 1 והמערער הודו בהריגה, והשאר בסיוע להריגה שעונשה מחצית. ו. על חומרת הפרשה אין צורך להכביר מלים; ללא טעם כלשהו קופדו לשווא חיי המנוח. המערער תרם לפרשה באופן משמעותי בנקודות שונות שלה, כפי שהזכרנו בקצרה. על קדושת חיי אדם לעמוד לנגד עינינו, על כל המשתמע בענישה. ועם זאת, לאחר העיון החלטנו, לא בלי התלבטות ולא בלב קל, ללכת במידת מה לקראת המערער על-ידי הפחתת שנה אחת ממאסרו בפועל, אשר יעמוד על שבע שנים ואלה נימוקינו: ראינו לנכון לתת יתר ביטוי, ראשית, לפער בין הנאשם 1 –הנאשם העיקרי – למערער, ולכך שהמערער עם שגרם להבאת האקדח והשתתף באירועי הפרשה כאמור, דיבר על ירי ברגליים, ומערער 1 קטל. שנית, לשיקולי שיקום: התנהגות המערער במאסרו, שכמובן לא היתה לנגד עיני בית המשפט קמא, היא טובה, וראוי לעודדו להמשיך תהליך השיקום. נזכור כי היה בן 15 ותשעה חודשים בשעה מעשה, וחלים עליו כללי הענישה של קטינים, בשונה מפסיקה לגבי בגירים שהציגה הפרקליטות, וזאת הגם שקטינים אינם "חסיני מאסר" במקום המתאים, לרבות בענייננו. הפיצוי, כאמור, שולם במלואו. עונש המאסר בפועל של המערער יעמוד איפוא על שבע שנות מאסר, ובעניין זה מתקבל הערעור. לא היה ערעור על המאסרים על תנאי, והם בעינם. לבנו עם משפחת המנוח ועם יגונה. ובאשר למערער, אנו מקוים כי אכן ימשיך בקו השיקום ולא ישוב לעבירות. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשע"ה (‏14.6.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14062900_T01.doc זפ