רויטל פרץ נ. ביטוח חקלאי שיתופית מרכזית בע"מ

2 1 בבית המשפט העליון רע"א 629/20 לפני: כבוד השופטת י' וילנר המבקשים: 1. רויטל פרץ 2. עודד פרץ נ ג ד המשיבים: 1. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ 2. יוסף איפרגן 3. עזבון המנוח פלוני 4. פלונית 5. פלוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 28080-11-17 מיום 26.12.2019, שניתנה על-ידי כב' השופטת ש' יעקובוביץ בשם המבקשים: עו"ד שמעון כץ בשם המשיבים 2-1: עו"ד אריה מוסקונה בשם המשיבים 5-3: עו"ד דנה גרינוולד פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' יעקובוביץ) בת"א 28080-11-17 מיום 26.12.2019, במסגרתה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקשים למחיקת סעיפים מכתב הגנתה של ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: המבטחת). רקע והליכים קודמים 2. ביום 20.4.2020 טבע בנה של המשיבה 4 (להלן: המנוח) בבריכה המצויה בצימר שבבעלות המבקשים, עת ששהה במקום יחד עם אמו ועם המשיב 5 – בן זוגה. המנוח הובהל לבית החולים, ולמחרת הלך לעולמו (להלן: האירוע). 3. עוד יצוין כי בעת קרות האירוע היו המבקשים מבוטחים על-ידי המבטחת בפוליסה אשר כללה אף הרחבה בגין החזקת בריכה (להלן: הפוליסה). בעקבות האירוע, פנו המבקשים למבטחת בבקשה לקבלת תגמולי ביטוח על-פי הפוליסה, ואולם במכתב מיום 18.6.2014 דחתה המבטחת, באמצעות המשיב 2 – הוא סוכן הביטוח יוסף איפרגן (להלן: סוכן הביטוח או הסוכן) את בקשת המבקשים. מחמת חשיבות הדברים יובא להלן תוכן המכתב כלשונו: "... לאחר בדיקת מכלול נתוני התיק, לאירוע הנדון אין כיסוי ביטוחי ע"פ תנאי הפוליסה וזאת עקב הנימוקים הבאים: 1. בסעיף הרחבה בגין אחזקת בריכה קבוע התנאי הבא: 'הכניסה לחצר תהיה סגורה ונעולה באופן שיימנע כניסת אנשים ללא רשות... ' מבדיקותינו עולים הממצאים הבאים: למתחם הבריכה 3 דרכי גישה. דרך אחת מכל אחד משני החדרים ודרך נוספת ממגרש החניה. בדרך שממגרש החניה השער לא היה נעול, היה מותקן בו רק בריח שניתן לפתיחה באופן ידני ובקלות. ביחס לשני חדרי האירוח, השערים שמובילים לבריכה בכלל לא היו עם בריח (בודאי שלא נעולים) הנעילה הכי קרובה למתחם הבריכה הייתה של דלת / חלון הזזה בחדר. מבדיקותינו עולה, כי רק לאחר האירוע הנדון נעשו שינויים והותקנו מנעולים לכל שלושת השערים... על כן עולה כי לא עמדתם בתנאי המוקדם הרשום בפוליסה. על כן אנו נאלצים לדחות את התביעה..." (להלן: מכתב הדחייה). 4. בהמשך לכך, הגישו עזבון המנוח, אמו ובן זוגה, הם המשיבים 5-3, תביעה נזיקית נגד המבקשים ונגד המבטחת. המבקשים מצדם שלחו הודעה לצד שלישי, בין היתר, למבטחת ולסוכן הביטוח. בכתב הגנתה של המבטחת מפני תביעת המשיבים 5-3, כמו גם בכתב ההגנה שהגישו המבטחת והסוכן ביחס להודעה לצד שלישי שנשלחה אליהם כאמור (להלן יחד: כתב ההגנה) הועלו טענות שונות, וביניהן, הרלוונטיות לענייננו ניתנות לתמצות כדלקמן: ראשית, נטען כי בריכת השחייה לא גודרה כיאות; כי שני השערים אשר הובילו אל החצר שבה היתה מצויה בריכת השחייה לא עמדו בתנאי הפוליסה לפיו "תנאי מוקדם לכיסוי על פי כל פרקי הפוליסה" הוא "סגירה ונעילה: דלת עץ סגורה על ידי מנעול צילינדר"; וכן כי הופר אחד מן התנאים אשר הוגדרו כתנאים מוקדמים לכיסוי הביטוחי בגין החזקת הבריכה, והוא כי "הכניסה לחצר תהיה סגורה ונעולה באופן שיימנע כניסת אנשים ללא רשות" (שני התנאים האמורים להלן: תנאֵי הנעילה). שנית, נטען להפרתו של תנאי אשר הוגדר אף הוא בפוליסה כתנאי מוקדם לכיסוי בגין החזקת בריכת השחייה, ולפיו "רחצה של קטינים תתבצע אך ורק בעת המצאות אדם בוגר השוחה היטב ומשגיח על הקטינים" (להלן: תנאי ההשגחה). ושלישית, העלו המבטחת והסוכן טענות שונות הנסמכות על הוראות סעיפים 21-18 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. 5. ביום 19.8.2018 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת סעיפים שונים מכתב ההגנה, בה נטען כי מכתב הדחייה כלל נימוק אחד בלבד לדחיית בקשתם של המבקשים לקבלת תגמולי ביטוח (המסתמך, כאמור, על תנאי הפוליסה לפיו "הכניסה לחצר תהיה סגורה ונעולה באופן שיימנע כניסת אנשים ללא רשות"). חרף זאת, כך נטען, בכתב ההגנה העלתה המבטחת לראשונה את יתר טענותיה ביחס לגידור בריכת השחייה, לנעילת הבריכה או דרכי הגישה והכניסה אליה, לסגירת הכניסה לחצר בדלת עץ הסגורה ונעולה על-ידי מנעול צילינדר, לתנאי ההשגחה, ולתחולתם של סעיפים 21-18 לחוק חוזה הביטוח על המקרה דנן. לטענת המבקשים, העלאת הטענות האמורות לראשונה במסגרת כתב ההגנה עומדת בניגוד לחובת המבטחת מכוח הנחיית הממונה על שוק ההון הביטוח וחיסכון מיום 9.12.1998 (להלן: הנחיית המפקח), לפרט בהזדמנות הראשונה את מלוא נימוקיה לדחיית הבקשה לקבלת תגמולי ביטוח, שאם לא כן, היא אינה רשאית להעלות במועד מאוחר יותר נימוקים נוספים (להלן: חובת ההנמקה). על רקע האמור, נטען כי יש למחוק מכתב ההגנה את הטענות המתייחסות לנימוקים אשר לא הועלו במכתב הדחייה כאמור. 6. בתשובתם לבקשה האמורה טענו המבטחת וסוכן הביטוח כי במכתב הדחייה הוזכר התנאי לפיו "הכניסה לחצר תהיה סגורה ונעולה..." וכן צוין כי שעריהן של דרכי הגישה לבריכה לא היו נעולים, וכי אך לאחר האירוע הותקנו בהם מנעולים. נטען כי די בדברים אלה כדי לאפשר למבטחת לטעון בכתב ההגנה את טענותיה השונות בדבר הפרתם של תנאֵי הנעילה, אף אם טענות אלה הועלו בכתב ההגנה ביתר פירוט. כמו כן, המבטחת והסוכן לא חלקו על כך שמכתב הדחייה אינו מתייחס לתנאי ההשגחה, ברם, נטען כי עסקינן בתנאי אשר היה ידוע למבקשים ואשר הפרתו מחריגה את הכיסוי הביטוחי מכוח הפוליסה. משכך, נטען כי הטענות המבוססות על תנאי ההשגחה באות בגדר אחד החריגים להנחיית המפקח, לפיו יש לאפשר למבטחת להעלות בכתב ההגנה טענות אשר לא נטענו על-ידה במכתב הדחייה, אם מחיקתן עלולה להוביל להרחבת הפוליסה על סיכונים אשר אינם מבוטחים בגדרה. עוד נטען כי מבוטח מוחזק כמי שמודע להוראות החוק, ולכן יש לדחות את בקשת המחיקה גם בנוגע לטענות המבטחת בדבר הוראות חוק חוזה הביטוח. לבסוף, טענו המבטחת וסוכן הביטוח כי הן במכתב הדחייה והן בפגישה שהתקיימה עם המבקשים ובאי-כוחם במשרדי המבטחת, הוצגו בפניהם כלל הנימוקים לדחיית בקשתם לקבלת תגמולי ביטוח, ולפיכך לא התקיימו בענייננו פערי מידע כלשהם אשר מנעו מן המבקשים לכלכל צעדיהם בהליך המשפטי הנדון. 7. בתגובתם הוסיפו המבקשים וטענו, בין היתר, כי אין מקום להחריג את חובת ההנמקה המוטלת על המבטחת בכל הנוגע לתנאי ההשגחה, וזאת מאחר שתנאי זה כלל אינו מחריג את הכיסוי הביטוחי, החל ממילא על החזקת בריכה. כן נטען כי אין לאפשר למבטחת ולסוכן להעלות בכתב ההגנה טענות הנוגעות לתנאים מובחנים ושונים בתכלית מן התנאי היחיד אשר נזכר במכתב הדחייה. החלטת בית המשפט המחוזי 8. בהחלטה מיום 26.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי את עיקר בקשת המבקשים. אשר לתנאֵי הנעילה נקבע כי במכתב הדחייה אכן צוין התנאי לפיו "הכניסה לחצר תהיה סגורה ונעולה באופן שיימנע כניסת אנשים ללא רשות", וכן תוארו דרכי הגישה לבריכה וצוין כי אלה לא היו נעולות בעת האירוע, וכי רק לאחר מכן הותקנו בשעריהן מנעולים. צוין כי מכתב הדחייה אמנם אינו מתייחס לאופן הנעילה הנדרש ביחס לדרכי הגישה לבריכה, ואף לא מוזכר בו תנאי כלשהו מן הפוליסה בהקשר זה. ואולם, נקבע כי אין באמור כדי להצדיק את מחיקת הטענות העוסקות בתנאי המחייב נעילה באמצעות דלת עץ הסגורה במנעול צילינדר, וזאת נוכח הנימוק במכתב הדחייה המתייחס, כאמור, להתקנתם של מנעולים בשערי הגישה לבריכה לאחר האירוע. כן קבע בית המשפט המחוזי כי הפירוט שבמכתב הדחייה לא פגע ביכולת המבקשים להבין את הסיבה לדחיית בקשתם לקבלת תגמולי ביטוח או לכלכל את צעדיהם בהתאם. בנוסף, צוין כי תנאי ההשגחה אמנם לא הוזכר במכתב הדחייה, אך לצד זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי תחולת הפוליסה הותנתה במפורש בשבעה תנאים מוקדמים, ובהם תנאי ההשגחה – אותו נדרשים המבקשים להוכיח לשם ביסוס זכאותם לקבלת תגמולי ביטוח. על רקע זה, צוין כי תנאי זה מבהיר כי גדר הסיכון שנטלה על עצמה המבטחת אינו כולל את הסיכון הטמון ברחצת קטינים בבריכת השחייה שלא בנוכחות אדם בוגר אשר שוחה היטב. כן צוין כי תנאי ההשגחה ברור ומופיע במפורש בפוליסה וכי המבקשים ידעו על קיומו, ואף העלו טענות בנוגע להיעדר השגחה נאותה על המנוח במסגרת כתב הגנתם מפני התביעה, כמו גם בהודעה לצד שלישי ששלחו לאמו של המנוח ולבן זוגה. נוכח כל האמור, נקבע כי מחיקת טענות המבטחת והסוכן הנוגעות לתנאי ההשגחה תהא תוצאה שאינה מידתית ואף אינה נחוצה לשם קיום תכליתה של חובת ההנמקה. אשר לטענות הנסבות על הוראות חוק חוזה ביטוח, צוין כי אלה אכן לא הוזכרו במכתב הדחייה. ואולם, נקבע כי מאחר שמדובר בטענות משפטיות, הרי שככל שהן מבוססות על עובדות אשר פורטו במכתב הדחייה, אין להורות על מחיקתן מכתב ההגנה. לצד זאת, נקבע כי יש לקבל את בקשת המבקשים באופן חלקי, ביחס לטענות משפטיות אשר אינן נובעות מעובדות שתוארו במכתב הדחייה כאמור. על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי. הבקשה דנן 9. בבקשתם שבים המבקשים על עיקר טענותיהם בפני בית המשפט קמא, וטוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בהתירו למבטחת ולסוכן הביטוח להעלות בכתב ההגנה טענות אשר לא נזכרו במכתב הדחייה – בניגוד להנחיית המפקח. עוד נטען כי המבקשים כלכלו צעדיהם בהליך המשפטי הנדון על יסוד הנימוק היחיד שהוזכר במכתב הדחייה, וכן כי נימוק זה מתייחס לסגירת ולנעילת מתחם הצימרים והחצר על מנת למנוע כניסתם של אנשים ללא היתר, בעוד שהמנוח, אמו ובן זוגה אכן שהו במקום בהיתר. כן נטען בנוגע לתנאי ההשגחה כי אין בעובדה שהמבקשים טענו בכתבי טענות אחרים להיעדר השגחה על המנוח, כדי לאפשר למבטחת ולסוכן לחרוג מן האמור במכתב הדחייה. אשר לקביעות בדבר טענות המבטחת והסוכן שמקורן בחוק חוזה הביטוח, נטען כי בית המשפט המחוזי נמנע מלפרט בהחלטתו אילו טענות יש למחוק ואילו תיוותרנה בכתב ההגנה. לגופו של עניין, סבורים המבקשים כי כל הטענות אשר הועלו בכתב ההגנה בהקשר זה אינן מבוססות על עובדות שנזכרו במכתב הדחייה ומשכך יש להורות על מחיקתן. 10. בתשובה מטעם המשיבים 5-3 הועלו, בעיקרו של דבר, טענות ברוח הדברים האמורים בבקשת רשות הערעור, ונטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה בסוגיות הנדונות, וכי דין הבקשה להתקבל. 11. המבטחת וסוכן הביטוח סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי, ושבים אף הם על עיקר הטענות שהעלו בפניו. אשר לטענותיהם בכתב ההגנה שמתבססות על הוראות סעיפים 21-18 לחוק חוזה הביטוח טוענים המבטחת והסוכן כי העובדות המפורטות בכתב הדחייה אכן מבססות את ההתייחסות להוראות חוק אלה, וכי על כל פנים, יוכל בית המשפט המחוזי להתייחס לטענות הצדדים בנדון במסגרת פסק הדין שיינתן בהליך המתנהל בפניו. דיון והכרעה 12. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ושוכנעתי כי לא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על-פיה. אקדים ואציין כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמבואר להלן. 13. במוקד הערעור שלפניי עומדת הנחיית המפקח, מכוחה מחויב מבטח למסור למבוטח, בעת דחיית תביעתו לקבלת תגמולי ביטוח, מסמך כתוב המפרט "את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה", שאם לא כן, תיחסם דרכו של המבטח מהעלאת נימוקים נוספים לדחייה בשלב מאוחר יותר. בית משפט זה הכיר במעמדה המחייב של הנחיית המפקח, וזאת מכוח הסמכות הנתונה למפקח לפי סעיף 62(א) ל חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981. ההנחיה האמורה נועדה להגשים את חובת תום הלב המושתת על מבטחים בקיום חוזי ביטוח, לאזן במידת מה את פערי המידע והכוחות בין הצדדים לחוזים אלה, וכן לאפשר למבוטחים לכלכל את צעדיהם המשפטיים בנדון באופן מושכל (ראו: רע"א 10641/05 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, פסקאות ד(2)-(4) (4.5.2006); רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, פסקה 10 (8.7.2014); רע"א 3863/15 רחמני נ' Liberty Mutual Insurance Europe Limited, פסקה 36 (9.11.2015); רע"א 4009/19 חתמי לוידס חברי סינדיקט מספר 1414 ASC נ' מודיעין אזרחי בלדרות מאובטחת בע"מ, פסקה 5 (12.11.2019) (להלן: עניין מודיעין אזרחי); שחר ולר חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 כרך א 529-527 (2005); ירון אליאס דיני ביטוח 970-965 (מהדורה שלישית, 2016); סעיפים 3 ו-5 להנחיית המפקח). לצד זאת, שומה ליתן את הדעת גם על הפגיעה הפוטנציאלית של הנחיית המפקח בזכות הגישה לערכאות של מבטחים, ובזכותם להתגונן מפני תביעות מבוטחיהם. על רקע זה, בין היתר, נקבעו חריגים שונים לחובת ההנמקה הנובעת מהנחיות אלה, אך בצדם יש להישמר מפני איונה של הנחיית המפקח באמצעות חריגים אלה (ראו והשוו: עניין אסולין, בפסקה ד(6)). על רקע המסגרת הנורמטיבית המתוארת לעיל, נפנה עתה לבחון את יישומה של הנחיית המפקח על נסיבות ענייננו. תנאֵי הנעילה 14. על מנת לבחון את טענות המבקשים ביחס לתנאֵי הנעילה, נדרשים אנו לעמוד על היקפה של חובת ההנמקה. בהנחיית המפקח צוין בהקשר זה כי "מבוטח... המגיש תביעה לחברת הביטוח... זכאי וצריך לקבל לידיו, בכתב, את מלוא עמדתה של חברת הביטוח בנוגע לכל עילות תביעתו" וכי "על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה" (ראו: סעיפים 4-3 להנחיית המפקח; ההדגשות הוספו, י.ו.). בהוראות נוספות מטעם המפקח נקבע עוד כי נימוקי הדחייה בהם מחויבים מבטחים כאמור "יכללו גם את תנאי הפוליסה או התקנון, התניה או הסייג שנקבעו במועד ההצטרפות או במועד חידוש הכיסוי הביטוחי, או הוראות הדין, אשר בשלם נדחית התביעה, ככל שהדחייה נסמכת עליהם" (ראו: סעיף ה' לחוזר גופים מוסדיים 2011-9-5 "בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות הציבור" (28.3.2011)). על יסוד האמור, קבע בית משפט זה כי פרשנות תכליתית של חובת ההנמקה מלמדת כי אמנם "מכתב הדחייה לא יכול להיות לאקוני, סתום או עמום" (ראו: עניין מודיעין אזרחי, בפסקה 13; עניין אייש, בפסקה 10), אך יחד עם זאת, אין להטיל על מבטחים חובה לפרש במכתב הדחייה את מלוא העובדות והנתונים אותם עשויים הם להעלות במסגרת הגנתם מפני תביעה אפשרית (עניין מודיעין אזרחי, שם). נקודת האיזון בין השיקולים המתוארים לעיל נוסחה בעניין מודיעין אזרחי כדלקמן: "על מנת לעמוד בחובת ההנמקה, נדרשת המבטחת להציג באופן תמציתי, אך נהיר ובהיר, את מכלול הטעמים לסירובה לתשלום תגמולי הביטוח, בין אם הם מבוססים על טענה משפטית ובין אם הם מבוססים על טענה עובדתית, תוך הפנייה ספציפית לתנאיי הפוליסה הרלוונטיים לעניין. ודוק, אין זה סביר לתפוס את המבטחת בלשונה, ולדקדק אחר כל אות ותו המופיעים במכתב הדחייה. המבחן בו נדרשת חברת הביטוח לעמוד הוא מבחן מהותי – האם יש במכתב הדחייה כדי להעמיד את המבוטח הסביר על מלוא הנימוקים בעטיים החליטה לדחות את תביעתו, באופן המאפשר לו לכלכל באופן מושכל את צעדיו בהתאם" (ראו: שם, בפסקה 14; ההדגשה הוספה, י.ו.). 15. בענייננו, עיון במכתב הדחייה מלמד כי המבטחת עמדה בגדרו על התנאי לפיו "הכניסה לחצר תהיה סגורה ונעולה באופן שיימנע כניסת אנשים ללא רשות", וכן צוין כי שלוש דרכי הגישה לבריכה לא היו נעולות בעת האירוע, מלבד נעילה של דלת או חלון הזזה בחדר. ברי כי יש בפירוט האמור כדי לאפשר למבטחת ולסוכן לטעון בכתב ההגנה לאי-התקיימותו של תנאי הפוליסה האמור, ולהיעדר נעילה נאותה של הבריכה ושל דרכי הגישה אליה. זאת ועוד, אמנם יש ממש בטענת המבקשים כי תנאי הפוליסה אשר מתייחס ל"סגירה ונעילה: דלת עץ סגורה ונעולה על ידי מנעול וצילינדר" לא הוזכר במפורש במכתב הדחייה. ואולם, במכתב זה ניתן למצוא התייחסות של המבטחת גם לאופן הנעילה הנדרש של דרכי הגישה לבריכה, ובתוך כך, נכתב שם כי בשער המוביל לבריכה ממגרש החניה היה מותקן "רק בריח שניתן לפתיחה באופן ידני ובקלות", כי בשערים אשר הובילו אל הבריכה מחדרי האירוח לא הותקן בריח כלל, ו"כי רק לאחר האירוע הנדון נעשו שינויים והותקנו מנעולים לכל שלושת השערים". לדידי, די היה באזכור האמור של בריחי השערים המובילים אל בריכת השחייה כדי לאפשר למבקשים להבין את "קו ההגנה" של המבטחת ולכלכל את צעדיהם המשפטיים בהתאם. משכך, אני סבורה כי בכל הנוגע לתנאֵי הנעילה עמדה המבטחת ב"מבחן המהותי" שנקבע בפסיקה ביחס להיקפה של חובת ההנמקה, ולכן דין הערעור בעניין זה להידחות. תנאי ההשגחה 16. נפנה עתה לבחינת טענותיה של המבטחת לגבי תנאי ההשגחה, אשר אין חולק כי לא הוזכר כלל במכתב הדחייה. חרף האמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים למחוק טענות אלה מכתב ההגנה, וזאת בקבעו כי תנאי ההשגחה מהווה תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי, אשר מגדיר את היקף הסיכון שנטלה על עצמה המבטחת בגדרי הפוליסה. ברקע החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי עומד חריג פסיקתי לסנקציה הנובעת מחובת ההנמקה, אשר הוחל לראשונה בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א (מחוזי חי') 12838/02 הכשרת היישוב חברה לביטוח נ' גידולי שדה נטופה (15.12.2002) (להלן: עניין הכשרת היישוב). בהחלטה זו נקבע כי אין למנוע ממבטחת להעלות טענת הגנה אשר לא נטענה על-ידה במכתב הדחייה, כאשר אי-העלאתה של טענה זו תביא להרחבת הכיסוי הביטוחי לכדי סיכונים אשר לא נכללו בגדרו, וכאשר תנאי הפוליסה שעליו מסתמכת המבטחת בנדון היה גלוי וידוע למבוטח. החריג המתואר לסנקציה שבצד חובת ההנמקה אומץ גם במספר החלטות של בית משפט זה (ראו: עניין אסולין, בפסקה ד(5); רע"א 4339/08 עזבון סלים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה יג (24.7.2008); אליאס, בעמודים 985-982). 17. עוד יצוין כי החריג הפסיקתי האמור נועד למנוע מצב שבו הפרתה של חובת ההנמקה מצד מבטח, תביא ליצירתו של כיסוי ביטוחי – יש מאין, עבור סיכונים אשר לא בוטחו מלכתחילה. כך, למשל, קשה לקבל כי הימנעותו של מבטח מלפרוש בהזדמנות הראשונה את מלוא הנימוקים לדחייתה של תביעת מבוטח בגין פוליסת ביטוח תאונות אישיות, תשלול ממנו את האפשרות לטעון בכתב ההגנה כי פוליסה זו אינה מכסה נזקי רכוש. דעת לנבון נקל כי הפעלתה של הסנקציה הקבועה בהנחיית המפקח במקרה מעין זה תביא למצב אבסורדי, בו המבוטח זוכה מן ההפקר לכיסוי ביטוחי עבור סיכון אשר לא בוטח על-ידו כלל, ולשם כך נועד, כאמור, החריג הפסיקתי הנדון בענייננו. 18. ואולם, במקרה דנן נדמה כי אין חולק על כך שהפוליסה אכן כוללת כיסוי ביטוחי בגין החזקת בריכה. יחד עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי הכתרתו של תנאי ההשגחה כ"תנאי מוקדם" מלמדת כי תנאי זה מגדיר אף הוא את היקפו של הכיסוי הביטוחי מכוח הפוליסה, ומשכך נקבע כי תנאי ההשגחה בא בגדר החריג המתואר לעיל להנחיית המפקח. 19. דעתי שונה. אני סבורה כי בחינה של יישום החריג האמור בפסיקה על נסיבות המקרים השונים אשר נבחנו לאורו, מלמדת כי זה הוחל אך בכל הנוגע לתנאים בפוליסה המגדירים את היקף הכיסוי הביטוחי מלכתחילה (למשל, כאמור, נזקי גוף לעומת נזקי רכוש). זאת, להבדיל מתנאים המאפשרים להחריג בדיעבד את הכיסוי הביטוחי עקב הימנעותו של המבוטח מלנקוט באמצעים שונים להקלת הסיכון אשר המבטח נטל על עצמו במסגרת הפוליסה – כדוגמת תנאי ההשגחה בענייננו. כך למשל, בעניין הכשרת היישוב התקבלה בקשה של מבטחת להוסיף לכתב הגנתה טענה לפיה פוליסת הביטוח הנדונה כלל אינה חלה על יבולי כותנה, ולפיכך אינה מכסה נזקים שנגרמו לערימות כותנה; ובעניין עזבון סלים דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטה בה נקבע כי אין למנוע ממבטחת לטעון שפוליסת ביטוח תאונות אישיות אינה חלה על מחלה (וראו גם תיאור המקרים המנויים בספרו של אליאס, בעמודים 984-983). 20. לעומת זאת, בעניין אייש נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה למחוק סעיפים מכתב הגנתה של מבטחת הנוגעים להפרת תנאי פוליסה המתנים את הכיסוי הביטוחי בכך שהמבוטח ועובדיו יקיימו הוראות דין שונות לגבי הפעלת בריכות שחייה ואחזקתן. בית משפט זה קבע בהחלטתו כי נסיבות מקרה אלה אינן דומות לנסיבות אשר נדונו בעניין הכשרת היישוב, בו "דובר, בין היתר, בפוליסה אשר נכתב בה אילו נזקים כולל הכיסוי הביטוחי ועלתה שאלה אם הנזק שנגרם נכלל בגדר הנזקים שפורטו בפוליסה", בעוד שטענותיה של המבטחת בעניין אייש היו "טענות עובדתיות שלפיהן המבוטח, בהתנהלותו, גרם לכך שלא יהיה כיסוי ביטוחי לאירוע. טענות מסוג זה יש להביא לידיעת המבוטח או הצד השלישי כדי שיוכלו להשיב להן ולהתמודד עמן, או להשתכנע בצדקתן" (ראו שם, בפסקה 11; ההדגשות הוספו, י.ו.; וראו גם: ת"א (מחוזי ת"א) 52467-09-12 שוק אילת בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 24 (23.5.2013)). 21. ההבחנה האמורה בין טענות הגנה הנסמכות על תנאים המגדירים מלכתחילה את היקף הכיסוי הביטוחי, לבין טענות המתייחסות להחרגתו של כיסוי זה בדיעבד עקב הימנעות המבוטח מנקיטת אמצעים להקלת הסיכון, מסתברת היטב גם לנוכח הוראת סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח (בצירוף סעיף 18(ג) לחוק זה). בסעיפים אלה נקבע כי ככלל, הימנעותו של מבוטח מלנקוט באמצעים להקלה מהותית בסיכון המבטח, לא תוביל לביטול אוטומטי של הכיסוי הביטוחי, כי אם לחבות יחסית גרידא, וזאת למעט מקרים בהם הוכחה כוונת מרמה מצד המבוטח, או כאשר מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה ביטוחי מעין זה, "אף בדמי ביטוח מרובים יותר", אם היה יודע על אי-הקלת הסיכון כאמור. עוד יצוין כי הוראות הסעיפים האמורים רלוונטיות גם למקרים בהם נקיטתם של אמצעים להקלת סיכון כאמור הוגדרה בפוליסה כ"תנאי מוקדם" (ראו: רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי, פסקאות 31-21 (15.9.2013); אליאס, בעמודים 902-897). מן המקובץ נמצאנו למדים כי תנאי המחייב מבוטח לנקוט באי-אילו אמצעים להקלת סיכונו של המבטח, אף אם הוא מוגדר כ"תנאי מוקדם", אינו מתווה בהכרח את גדרי הכיסוי הביטוחי. לפיכך, הטלת איסור על מבטח לטעון לגבי תחולתו של תנאי מעין זה עקב הפרתה של חובת ההנמקה אינה מרחיבה מיניה וביה את הכיסוי הביטוחי על סיכונים שלא באו בגדרו מלכתחילה, ולכן אני סבורה כי טענות לגבי הפרתם של תנאים בדבר הקלת סיכון אינן חוסות תחת החריג לסנקציה שבצד חובת ההנמקה. 22. יישום הדברים שלעיל על ענייננו מוביל לכלל מסקנה כי המבטחת וסוכן הביטוח מנועים מלהעלות בכתב ההגנה טענות בדבר הפרתו הלכאורית של תנאי ההשגחה, המתייחס להקלת הסיכון אשר נטלה על עצמה המבטחת במסגרת הפוליסה, ולא לגדרי הכיסוי הביטוחי מלכתחילה. זאת, חרף הגדרתו של תנאי זה כ"תנאי מוקדם". הלכה למעשה, המבטחת והסוכן מכירים במפורש בכך שהפרתו של תנאי ההשגחה אינה מביאה לכדי ביטול אוטומטי של הכיסוי הביטוחי (ראו סעיף 11 לכתב הגנתה של המבטחת מפני תביעת המשיבים 5-3; וסעיף 4ט לכתב ההגנה מפני ההודעה לצד שלישי), ומכאן, בין היתר, טענותיהם בדבר תחולת סעיפים 21-18 לחוק חוזה הביטוח על נסיבות המקרה דנן. המבטחת נדרשה, אפוא, להעלות את טענותיה בדבר הפרתו של תנאי ההשגחה במסגרת מכתב הדחייה, ומשלא עשתה כן, אין להתיר לה ולסוכן לבצע "מקצה שיפורים" ולהעלות טענות אלה בכתב ההגנה. 23. נוכח האמור, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לתנאי ההשגחה, ולהורות על מחיקת הטענות הנוגעות לתנאי זה – הן מכתב ההגנה של המבטחת מפני תביעת המשיבים 5-3, והן מכתב הגנתם של המבטחת וסוכן הביטוח שהוגש במענה להודעה לצד שלישי ששלחו אליהם המבקשים. הוראות חוק חוזה הביטוח 24. אשר לטענות שהעלו המבטחת והסוכן בדבר הוראות שונות בחוק חוזה הביטוח, נראה כי בערעורם דנן מתייחסים המבקשים אך לאופן יישומה של החלטת בית המשפט המחוזי באשר לטענות האמורות – אם אלה נובעות מעובדות המתוארות במכתב הדחייה, אם לאו. ואולם, ערכאת הערעור אינה אמורה ליישם את קביעותיה של הערכאה הדיונית, ולכן ככל שחפצים בכך המבקשים, עליהם להגיש בקשה מתאימה בנדון לבית המשפט המחוזי. סוף דבר 25. נוכח כל האמור, לעיל, הערעור מתקבל בחלקו, כמבואר בפסקה 23. המבטחת תישא בהוצאות המבקשים בסכום של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ב באייר התש"ף (‏6.5.2020). ש ו פ ט ת _________________________ 20006290_R02.docx שג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1