למלם מספין גברה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

פסק-דין בתיק בר"ם 629/11 בבית המשפט העליון בר"ם 629/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: למלם מספין גברה נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משרד הפנים 2. מדינת ישראל - בית הדין לביקורת משמורת משרד הפנים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עמ"נ 52985-11-10 מיום 16.01.2011 שניתן על ידי כב' השופטת ר' אבידע בשם המבקשת: עו"ד יפתח כהן; עו"ד עמר שץ בשם המשיבים: עו"ד צילי נאה פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע, בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (כב' השופטת ר' אבידע), בערעור מינהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין, בגדרו נקבע כי המבקשת תשוחרר ממשמורת בכפוף לתנאים מסוימים, הכוללים, בין היתר, הפקדה כספית והמצאת ערבות עצמאית וערבויות מאת שני תושבי המדינה. הבקשה שבכאן מכוונת כנגד התנאים הכספיים שנקבעו בפסק הדין, אשר לטענת המבקשת יש בהם כדי לסכל את אפשרות שחרורה, שכן אין בידה לעמוד בתנאים המחמירים הללו. במהלך הטיפול ב-בר"ם התעוררה גם מחלוקת לגבי המסמך שהמבקשת נדרשת לחתום עליו על פי פסק הדין, ולעניין זה נתייחס בפיסקאות 8, 15 ו-16 שלהלן. עתה נציג את הנתונים הרלבנטיים להכרעה בבקשה זו. 2. המבקשת נכנסה לישראל בתאריך 16.3.2009 עם בעלה ובנה (הגם שלשיטת המשיבים – טענת הנישואין, או ההורות לא גובתה במסמכים כלשהם מצידה). עם כניסתם נעצרו השלושה ומאז הם הוחזקו במתקני כליאה שונים (האב בכלא רמלה והאם ובנם המשותף במתקן קציעות)– כמעט שנתיים ימים. המבקשת טענה עם מעצרה כי התגוררה מאז ילדותה בעיר קאסלה שבסודאן ומשם הגיעה לישראל. בתאריך 19.3.2009 הוצא למבקשת צו הרחקה והוחלט להותירה במשמורת עד להרחקתה בפועל בישראל. בצו ההרחקה צוין כי מקום לידה ואזרחותה אינם ידועים. בבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין – נערכו, לאחר הוצאת צו ההרחקה, מספר דיונים בעניינה של המבקשת, אשר בעקבותיהם נערך למבקשת שימוע נוסף על ידי הממונה לביקורת גבולות ואז הוחלט לציין רישומית כי המבקשת נולדה באתיופיה וכי היא אזרחית אתיופיה. התפתחות נוספת אירעה בתחילת שנת 2010, כאשר המוקד לסיוע לעובדים זרים פנה למשרד הפנים בבקשה כי תיבחן בקשת המבקשת למקלט בטענה שהיא אריתראית. בתאריך 4.3.2010 נערך למבקשת ראיון באמצעות היחידה לטיפול במבקשי מקלט, ה-RSD, במסגרתו היא טענה כי היא אזרחית אריתריאה ואיננה יכולה לחזור לשם. 3. בית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין החליט בתאריך 23.11.2010 על אישור צו המשמורת ללא שינויים, בקבעו כי המבקשת מזוהה כנתינת אתיופיה ואיננה מוכנה לשתף פעולה לצורך חזרתה למדינת מוצאה. על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע. 4. לאחר הגשת הערעור שוב נערך למבקשת ראיון עם נציג יחידת ה-RSD, בנוכחות בא-כוחה ובו חזרה על עיקרי גרסתה הנ"ל. בינתיים, בעלה ובנה של המבקשת שוחררו ממשמורת, על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעקבות ערעור מינהלי שהגישו, בתנאי שיפקידו 7,000 ש"ח במזומן וימציאו כתב ערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח מאת תושב ישראל. יצוין כי פסק דין זה ניתן בתקופת שביתת הפרקליטים ובין הנימוקים לו צוינה גם עובדת אי התייצבות נציגי המדינה לדיון. 5. בית המשפט הנכבד קמא – לאחר שמיעת ערעורה המינהלי של המבקשת – החליט לקבלו, בציינו שני טעמים עיקריים לכך: ראשית, לא ברור שהמדינה עשתה מצידה את כל הנדרש והניתן כדי לבצע את ההרחקה של המבקשת. נוכח עובדה זו ובשים לב לאורך תקופת המשמורת של המבקשת – המשך החזקתה של המבקשת במשמורת הינו בלתי מידתי וחסר תועלת. שנית, בעלה ובנה של המבקשת שוחררו והיא הסכימה להתחייב לעזוב את הארץ בהתאם לצו הרחקה. גם בשל נסיבות אלה, המשך החזקתה של המבקשת במשמורת איננו מידתי. בית המשפט הנכבד קמא קבע איפוא כי המבקשת תשוחרר בתנאים הבאים: (א) חתימה על מסמך שבו תתחייב לעזוב את הארץ מכוח צו ההרחקה, או מכוח החלטה אחרת שתחייב אותה לצאת את המדינה, או על כל מסמך אחר, כפי שתידרש לחתום על ידי המדינה. (ב) מסירת כתובת מגורים קבועה למשיבה. (ג) התייצבות במשרדי משטרת ההגירה בחולון בכל יום שני בשבוע. (ד) להבטחת קיום התנאים הנ"ל תפקיד המבקשת סכום של 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט וכן תמציא ערבות עצמית וערבות של שני תושבי המדינה בסך 45,000 ש"ח כל אחד. בית המשפט הוסיף והסביר כי תנאי ההפקדה והערבויות נקבעו, כפי שנקבעו, גם בשים לב להצהרות המבקשת בעבר בחקירות שנערכו לה על ידי יחידת ה-RSD, המעוררות חשש מפני קשיים שהיא עלולה להערים בדרך לאיתורה. 6. על פסק דין זה מתבקשת עתה רשות הערעור. המבקשת טוענת בבקשתה כי הערבות במזומן, אשר הופקדה לצורך שחרור בעלה ובנה ממשמורת צריכה לשמש כערבות אשר משרתת גם את שחרורה שלה, שכן למבקשת אין כל אפשרות לגייס את הסכום הנדרש בפסק הדין, מעבר למה שהצליח בעלה ללוות. המבקשת מוסיפה וגורסת כי התנאים הכספיים שהושתו בפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא הם מכבידים ומסכלים בפועל את אפשרות שחרורה. עוד נטען בבקשה כי מאז שוחרר הבעל ממשמורת הוא לא קיבל עדיין את האשרה שאמור היה לקבל ואיננו יכול לעבוד וגם בכך נמנעת ממנו האפשרות לחסוך מעט כסף לשם שחרורה של אשתו (הגם שלא היה מצליח בכל מקרה לעמוד בתנאים הכספיים שנקבעו). בהקשר זה מציינת המבקשת עוד כי בעלה הגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין אי-קיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעניינו, וזו תלויה ועומדת. 7. בתשובתם לבקשה ציינו המשיבים כי תנאי ההפקדה והערבות נקבעו על ידי בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים בבאר שבע, בשים לב לנסיבות העניין ונוכח התבטאויות שונות של המבקשת בעבר, ויש בתנאים אלה לגישתם, כדי להבטיח את יציאת המבקשת מן הארץ ואת שיתוף הפעולה שלה עם רשויות ההגירה לשם הרחקתה. עם זאת, לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ובפרט בהודעתו של בא-כוחה של המבקשת בדיון שנערך בפני בית המשפט הנכבד קמא בתאריך 13.1.2011, לפיה תתחייב המבקשת לעזוב את ישראל לכל מדינה שלגביה יתייחס צו ההרחקה –המשיבים מסכימים להפחית את סכומי הכסף הנקובים בפסק הדין, כך שסכום ההפקדה של המבקשת יועמד על 7,000 ש"ח במקום 10,000 ש"ח וכי סכום ערבות צד ג' יועמד על 20,000 ש"ח. עוד הבהירו המשיבים בתשובתם כי המסמך שעליו נדרשת המבקשת לחתום כתנאי לשחרורה ממשמורת הוא טופס בקשה לתעודת מעבר לאתיופיה, וכן התחייבות לעזוב את ישראל תוך 14 ימים מיום הנפקת תעודת המעבר. המשיבים הוסיפו ועדכנו כי נכון לתאריך 1.2.2011, המבקשת סירבה לחתום על המסמכים האמורים. 8. בעקבות הודעת המדינה ונכונותה להפחית את הסכומים שנקבעו בבית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים, ביקשתי את תגובת המבקשת. בהודעתה מסרה המבקשת כי אין בידה להפקיד אפילו סכום מזומן שהוא נמוך משמעותית מזה שנקבע על ידי בית המשפט המינהלי הנכבד. המבקשת חוזרת וטוענת כי יש להתחשב בערבויות הכספיות שכבר הופקדו לצורך שחרור בעלה ובנה הפעוט בן החמש. לגבי "הבהרת" המשיבים בנוגע למסמכים שעל המבקשת לחתום עליהם, נאמר כי אילוץ המבקשת לחתום על בקשה לתעודת מעבר לאתיופיה תגרום לה לוותר על זכותה שבדין – להיאבק בהחלטת הרשות בעניינה בהקשר לבקשתה למקלט בארץ בטענה שהיא אריתראית (החלטת יחידת ה-RSD). אשר להסתמכות המשיבים על הודעתו של בא-כוח המשיבה בישיבה מתאריך 13.1.2011, לפיה המבקשת תתחייב לעזוב את ישראל לכל מדינה שלגביה יתייחס צו ההרחקה – מסביר בא-כוח המבקשת כי התחייבות זו ניתנה בתנאי שיתאפשר למבקשת לממש את זכויותיה בדין, קרי – לעתור כנגד ההחלטה שלא להכיר בה כמבקשת מקלט. 9. זה המקום לציין כי בתאריך 21.2.2011, כאשר הכנת פסק דין זה כמעט הושלמה, הוגשה לבית משפט זה בקשה מטעם המבקשת לצירוף בנה להליך שבפנינו, אף שהוא היה צד להליך במסגרתו שוחרר האב והמבקשת ביקשה עקב כך את מחיקתו מערעורה המינהלי. נוכח האמור ובשים לב לתוצאה בפסק דיננו זה – שתפורט בהמשך, ראינו לדחות בקשה אחרונה זאת. עם סיום פירוט השתלשלות הדברים במכלול – הגיעה איפוא עתה שעת ההכרעה. דיון והכרעה 10. לאחר ששקלנו את התנגדות המדינה במשמעות תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כפי שהיא חלה על העניין מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת מכיוון שנראה לנו כי לא תיפגע בכך זכות המדינה כבעלת דין. דין הערעור להתקבל, הכל כפי שיפורט להלן. 11. בפתח הדברים יש לחזור ולהזכיר כי נקודת המוצא לדיון איננה ההחלטה על עצם שחרור המבקשת ממשמורת, שכן סוגיה זו הוכרעה, והמדינה לא ביקשה לערער על כך. השאלה העומדת לפיכך לדיון בפנינו מתמקדת בסבירות התנאים שנקבעו לשם שחרורה של המערערת. בנושא האמור ככלל מקובל עלינו כי ראוי להתנות את שחרורם של מוחזקים במשמורת, העומדים בתנאי סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 – בתנאים סבירים שיהיה בהם כדי לשקף את כלל נסיבות העניין ובין השאר גם את דרך הסתננותם לישראל והתנהלותם בארץ לאחר הגעתם (עבודה בלתי חוקית כאן, ניסיונות התחמקות מגורמי האכיפה, המשליכים על מידת צייתנותם האפשרית לצווים שיוטלו עליהם ועוד). מובן, כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולהחליט על התנאים לשחרור ממשמורת בהתאם לנסיבות הפרטניות המובאות בפני בית הדין, או בית המשפט לעניינים מינהליים. 12. בחינה של נסיבות המקרה הייחודיות שלפנינו מובילה למסקנה כי התנאים שנקבעו פה לשחרורה של המבקשת – אינם מתחשבים די הצורך בתקופה הארוכה שבה שוהה המערערת במשמורת, בפגמים שנפלו בהתנהלות משרד הפנים בעניינה ובעיקר – בעובדה שבעלה ובנה שוחררו זה עתה ממשמורת בהפקדה כספית משמעותית לגביהם. הנה כי כן, בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, ואף באלה שהוצעו על ידי המדינה "לפנים משורת הדין" יש כדי לסכל בפועל את אפשרות שחרורה הממשית של המבקשת ממשמורת, רק בשל העובדה שאין היא יכולה לעמוד בתנאים שהושתו (ראו: בר"ם 7267/09 עבדולאי נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 21.12.2009); השוו לפסיקה דומה, בסוגיות של מעצרים פליליים: בש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 176, 181 (2002); רע"ב 10430/08 שושן נ' נציב בתי הסוהר (לא פורסם, 1.2.2009); בש"פ 7277/09 מדינת ישראל נ' בן-דוד (לא פורסם, 11.10.2009)). 13. לתפיסתנו זהו אחד מן המקרים שבהם ראוי להשית תנאי שחרור מתונים הרבה יותר, בשים לב לעובדה שהמבקשת שהתה עד כה במשמורת למשך תקופה ממושכת ביותר, ונוכח זאת– סביר כי לא צברה סכומי כסף משמעותיים בתקופה זו, שיאפשרו לה לעמוד בתנאים הכספיים שהושתו עליה בפסק הדין, בפרט לא מאז שבעלה שוחרר תוך הפקדת הסכום שנדרש הימנו כאמור – כתנאי לשחרורו (עם בנו). 14. אשר על כן, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה ובהסכמה העקרונית של המדינה להקלה "לפנים משורת הדין" בתנאי השחרור, הננו מורים כי המבקשת תשוחרר ממשמורת בתנאי שתפקיד סכום של 2,000 ש"ח במזומן ובעלה יחתום על ערבות לשחרורה בסך של 5,000 ש"ח. יודגש, כי סכומים אלה נקבעו בהתייחס לכך שבעלה כבר הפקיד כאמור סכום שהוא משמעותי לגבי בני הזוג, וכן המציא ערבות צד ג' מהותית מצד תושב ישראלי – לצורך שחרורו שלו ושל בנו. 15. אשר למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים במהלך הטיפול ב-בר"ם, לגבי המסמך שהמבקשת נדרשת לחתום עליו, נראה כי הפרשנות שמייחסת המדינה לדבריו של בא-כוח המבקשת בדיון מתאריך 13.1.2011 – איננו מדויק. כעולה מן הפרוטוקול שצורף לבקשה – בא-כוח של המבקש אמר בדיון זה כך: "אני מכיר עשרות מבקשי מקלט חופשיים, בשחרור בערובה, בערבויות כספיות כמו אצל המערערת ובעלה, שאולי יש להם פנטזיה לא לחזור, אבל מה, יש חוק בישראל החוק אומר בשלב הזה שחרור ואי הרחקה מחר החוק יגיד הסתיימה הסכנה לתושבים הללו ועליכם לעזוב. לכן אם היא מתחייב בטופס לעזוב את ישראל מכוח צו ההרחקה, והיא מתחייבת ניתנת לה מכוח חוק הכניסה לישראל אשרת 2א 5, מכוח אותו סעיף וכן מכוח סעיף 13, הרי היא שוהה כדין. יגיע היום שתסתיים ההגנה הקולקטיבית יחליטו תוך 30 יום כל תושבי אריתריאה לעזוב, והיא תחליט שהיא נשארת, ברגע הזה ורק ברגע הזה היא תהפוך לשוהה שלא כדין, ערבות של תושב ישראל בסך 20,000 ש"ח תחולט, היא תהיה חשופה למעצר מחדש. כי המעצר בחוק הכניסה לישראל, ואני מזכיר, נועד לשרת את תכלית ההחלטה. מרשתי תתחייב לעזוב את ישראל כאשר יוחלט על צו הרחקה לכל מדינה שלגביה יתייחס צו ההרחקה, ואז גם לא תהיה מניעה להרחיקה בכוח ומתוך מעצר, מאחר ולא תהיה לה את ההגנה הקולקטיבית שעומדת לה לטענתה, ולחלופין אם תידחה בקשת המקלט הפרטנית שלה, במידה והגישה כזו" (עמ' 18-17 לפרוטוקול הדיון. ההדגשה שלי– ח"מ) קריאת אמירתו של בא-כוח המבקשת –בהקשרה – מראה כי התחייבותה האמורה רלבנטית למצב שבו לא תהיה קיימת עוד ההגנה הקולקטיבית, ולאחר שתידחה בקשתה הפרטנית למקלט. לא ניתן להיתלות איפוא בהתחייבותו הנ"ל של בא-כוח המבקשת כדי לחייבה לחתום כבר עתה על תעודת מעבר לאתיופיה דווקא. בנסיבות אלה וכל עוד למבקשת קיים עדיין אפיק משפטי נוסף למיצוי טענותיה וזכויותיה בהקשר לבקשת המקלט שלה – דומה כי לא ניתן להתנות את שחרורה ממשמורת בחתימה על מסמך-מעבר לאתיופיה דווקא, כאשר המבקשת עומדת על כך שאיננה מאתיופיה והיא מעלה טענות אחרות לגבי מוצאה. אף עניין זה משליך על ההצדקה לשחרורה בתנאים כאמור. 16. סיכומם של דברים: המבקשת תוכל להשתחרר ממשמורת לאחר שתפקיד 2,000 ש"ח במזומן וכן ערבות של בעלה לתנאי השחרור על סך של 5,000 ש"ח ותמסור כתובת מגורים קבועה. המבקשת אף תחתום, טרם שחרורה, על מסמך שבגדרו תתחייב לעזוב את הארץ מכוח צו הרחקה, או החלטה שיפוטית שתחייב אותה לצאת מן המדינה ובלבד שיותר לה קודם לכן למצות את זכויותיה לעתור כנגד החלטה שלא להכיר בה כמבקשת מקלט בארץ. כן תידרש המבקשת להתייצב בתחנת משטרת ההגירה בחולון בכל יום שני בשבוע. 17. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו באדר א' התשע"א (2.3.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11006290_K05.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il