פסק-דין בתיק בג"ץ 6288/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6288/16 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי ברחובות 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב בכסלו התשע"ז (22.12.16) בשם העותרת: עו"ד רועי ברומר בשם המשיבים 2-1: בשם המשיב 3: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל עו"ד רינה עותמי דמארי פסק-דין השופט צ' זילברטל: עתירה המופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול (כב' הנשיא י' יוסף והדיינים י' אלמליח וי' זר) מיום 4.7.2016 בתיק מספר 1064066/1, בגדרו נדחה ערעור העותרת כלפי פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי ברחובות (כב' הדיינים נ' ש' גורטלר, י' שחור וצ' אשכנזי) מיום 1.12.2015 בתיק מספר 177731/10, אשר עסק בתביעת העותרת לתשלום כתובתה. רקע 1. העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו זו לזה בשנת 1990, ועם השנים נולדו להם ארבעה ילדים. לימים, עלו היחסים בין בני הזוג על שרטון, ובאוקטובר 2010 הם החלו בהליכי גירושין בבית הדין הרבני האזורי ברחובות (להלן: בית הדין האזורי). יצוין, כי במספר הזדמנויות הגישה העותרת תלונות במשטרה נגד המשיב, וכי בשלהי שנת 2010 היא אף שהתה למשך מספר חודשים יחד עם שני ילדיה הקטינים במעון לנשים מוכות אליו הופנתה על-ידי שירותי הרווחה. בשלב מסוים ביקש המשיב לחזור בו מהליך הגירושין ולהשכין שלום בית בין בני הזוג, אך העותרת לא קיבלה הצעה זו. בהמשך לכך, ולאחר מספר דיונים בבית הדין האזורי, חתמו בני הזוג על הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 21.10.2013. 2. לאחר הגירושין הגישה העותרת לבית הדין האזורי תביעה על-סך 1,000,000 ש"ח לתשלום הכתובה. לא הייתה מחלוקת שהעותרת היא זו שמנעה את חיי האישות עם המשיב, ועל-סמך זה טען האחרון כי בהתאם לדין החל, העותרת היא בגדר אישה מורדת, ולכן אינה זכאית לתשלום הכתובה. העותרת מצידה טענה, בין היתר, כי המשיב גרם לה לסרב לקיים עמו יחסים אינטימיים, שכן הוא נהג להשתכר וגילה כלפיה וכלפי ילדיהם אלימות מילולית ופיזית. עוד טענה העותרת, כי ככל שהתנהגותה כלפי המשיב החמירה את היחסים המתוחים ביניהם, יש לייחס זאת למצבה הנפשי הירוד באותה התקופה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקבעו כי האחריות לפירוק הנישואין רובצת לפתחה של העותרת, וכי יש בהתנהגותה – ובכלל זה מניעת יחסי האישות עם המשיב והתנגדותה לניסיונות לגישור או לשלום בית – כדי להכריז עליה כמורדת. בית הדין האזורי העדיף את גרסתו של המשיב, וקבע כי דברי העותרת מוטלים בספק, כאשר היא לא הרימה את הנטל הנדרש כדי להוכיח את טענותיה – לא לעניין השתכרות המשיב ולא לעניין התנהגותו האלימה. בצד זאת נקבע, בין היתר, כי לא הוכח כי ניתן לייחס את כלל התנהגותה הלקויה של העותרת כלפי המשיב למצבה הנפשי, ולכן אין בכך כדי לפטור אותה מאחריות למעשים שהם בגדר מרידה. בית הדין האזורי הגיע למסקנה שמעשיה של העותרת מקימים עילה לפטור את המשיב מתשלום מלוא הכתובה, בהסתמך על פרשנותו של ההלכה הפסוקה בעניין. בשולי הדברים ציין בית הדין האזורי, שאין להזדקק לחוות דעת פסיכולוגית חסויה מספטמבר 2012 שנערכה עבור העותרת, ושהוגשה לעיונו (להלן: חוות הדעת). בית הדין האזורי עמד על כך, שחשיפת תוכנה של חוות הדעת עשויה לפגוע בכבודה של העותרת, ומכל מקום יש בחומר זה אך כדי לחזק את המסקנות אליהן הגיע זה מכבר. 3. כלפי פסק הדין הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול). בית הדין הגדול דחה את הערעור, וקבע כי לא קיימת הצדקה להתערבותו בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי, בעמדו על כך שהתרשמותה של הערכאה הדיונית היא בעלת משקל משמעותי בשאלות הנוגעות לאחריות לגירושין. נוסף על כן, בית הדין הגדול לא מצא להתערב במסקנות אליהן הגיע בית הדין האזורי לפיהן דין העותרת כדין מורדת, והיא אינה זכאית לתשלום הכתובה. בהתייחסותו לממצאי חוות הדעת, בית הדין הגדול התרשם כי אין במצבה הנפשי הרעוע של העותרת כדי לפטור אותה מאחריות בגין היחסים העכורים עם המשיב. בסיכומו של דבר נקבע, כי הגם שהיה ניתן להגיע למסקנה שונה לפיה העותרת אינה מורדת, לא נפל פגם בפסק הדין של בית הדין האזורי המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור. על-אף שנדחה הערעור, הסכים המשיב להצעת בית הדין הגדול לשלם לידי העותרת סך של 2,000 ש"ח, סכום שהוא שווה לעיקר הכתובה, או קרוב לכך. כלפי פסק דין זה מופנית העתירה דנא. העתירה 4. בעתירה נטען, כי קיימת הצדקה להתערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הגדול ובית הדין האזורי, ולו מן הטעם שהם גורמים לפגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן נמנע מהעותרת לקבל את תשלום הכתובה מבלי שניתנה הדעת לממצאים הנוגעים למצבה הנפשי הרעוע ולהתנהגותו האלימה של המשיב. כמו כן, העותרת טוענת כי נפגעה זכותה להליך הוגן כאשר בתי הדין לא נדרשו לחוות הדעת. לגישתה, יש בחוות הדעת כדי לתמוך בטענתה לפיה מצבה הנפשי פוטר אותה מאחריות למעשים שיוחסו לה על-ידי המשיב, ואף בעמדתה לפיה כלל לא הייתה כשירה לנהל את ההליכים המשפטיים בעניינה. עוד טוענת העותרת, בין היתר, כי שגה בית הדין האזורי כשקבע שהיא מורדת, תוך שהתעלם מן האלימות הפיזית והמילולית בה נהג המשיב כלפיה. בהקשר זה ציינה העותרת את פרק הזמן בו שהתה יחד עם שניים מילדיה במקלט לנשים מוכות, כמו גם את התלונות שהגישה למשטרה נגד המשיב. כמו כן, העותרת מלינה על קביעתו של בית הדין האזורי לפיה המשיב פטור מתשלום הכתובה, בעמדה על כך שתוצאה זו נובעת מפרשנות שגויה של ההלכה הפסוקה בעניין. לשיטתה, המשיב לא הרים את הנטל הנדרש על-מנת לסתור את החזקה לפיה עומדת לאישה זכות לכתובתה, בהפנותה לאסמכתאות לכך בדין העברי. לבסוף נטען, כי יש לראות בהחלטתו של בית הדין הגדול לפסוק לעותרת את עיקרי הכתובה משום קביעה לפיה היא אינה אחראית לגירושין, ולא מתקיימות בעניינה העילות לביטול תשלום התוספת לכתובה. על כן, העותרת טוענת כי היה על בית הדין הגדול לקבל את הערעור ולקבוע כי היא זכאית למלוא תשלום הכתובה, הן העיקר והן התוספת. 5. המשיבים מצדם טוענים, כי העתירה אינה אלא ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים והיא אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק. ראשית, נטען, כי קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי – שאושרו על-ידי בית הדין הגדול – מבוססות היטב על הראיות שהובאו בפניו, וודאי שאין מקום להתערבות בית משפט זה בהן. בנוגע לטענת העותרת לפיה מצבה הנפשי וממצאי חוות הדעת לא זכו להתייחסות הולמת, המשיבים סבורים כי יש לדחות טענה זו על הסף, שכן היא הועלתה לראשונה בהליך דנא וכלל לא הושמעה בבתי הדין. זאת ועוד, המשיבים משיגים על עמדת העותרת לפיה נפגעה זכותה להליך הוגן משום שלא הייתה כשירה להתדיינות המשפטית שהתנהלה בבתי הדין. לדידם, אין לטענה זו כל בסיס, שכן בית הדין האזורי מצא כי העותרת כשירה להתדיינות, ולא הוצגה כל ראיה שבכוחה לסתור זאת. ככל שטענות העותרת נוגעות לפרשנותו של בית הדין האזורי של ההלכה בעניינה, המשיבים סבורים כי לא קיימת הצדקה להתערבות בכך, שכן עסקינן בעניין הלכתי הנתון לסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני. 6. ביום 29.1.2017 הגיש המשיב בקשה לתיקון טעות שנפלה בסעיף 30 לתשובתו לעתירה, כך שנוסח הסעיף יהיה: " ... הרי מעבר לעובדה כי הנטען בתצהיר הינו רצוף בסתירות ... " (ההדגשה נוספה ומסמנת את התיקון המבוקש – צ.ז.). אנו נעתרים לבקשה ונתנו את הדעת לתשובתו של המשיב בהתחשב בנוסחו המתוקן של הסעיף. בדיון במעמד הצדדים ניסינו להביאם לידי הסדר מוסכם, ומשלא עלה הדבר בידינו, אין מנוס מהכרעה בעתירה על יסוד הדין. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בעתירה ובתגובת המשיבה, ולאחר שמיעת הטענות במעמד הצדדים, המסקנה היא כי בהעדר עילת התערבות, דין העתירה להידחות. ככלל, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, והתערבותו המצומצמת שמורה אך למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו למשל: בג"ץ 3353/16 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (8.5.2016); בג"ץ 7855/08 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל-אביב (7.1.2009); בג"ץ 1521/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (6.4.2006)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם חריגים אלו. לא מצאנו כי פסקי הדין של בתי הדין גרמו לפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, או שנפל בהם פגם מהותי היורד לשורשו של הליך, ומכאן שהעתירה אינה מגלה עילה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק. השגות העותרת נסבות, בעיקרן, על הממצאים העובדתיים שנקבעו בדבר אופי היחסים בין בני הזוג ואחריותה שלה לפירוק הנישואין, כמו גם בדבר מצבה הנפשי. קביעות אלה נסמכות על בחינה מקיפה על-ידי שתי ערכאות של הראיות שהוגשו להן, לרבות חוות הדעת וראיות אשר מעידות על אופי היחסים בין בני הזוג. אמנם, בתי הדין הגיעו למסקנות שונות מאלה של העותרת בדבר הממצאים העובדתיים בעניינה, אך לא מצאנו שיש בכך משום פגיעה בזכותה להליך הוגן או בעקרונות הצדק הטבעי, כפי שנטען. כידוע, אין זה ממנהגו של בית משפט זה ביושבו כערכאת ערעור להתערב בממצאים שבעובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, הנסמכים על התרשמותה הישירה מן העדים ומהראיות שהונחו בפניה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטענות הנוגעות לממצאים שבעובדה שנתבררו זה מכבר בפני שתי ערכאות ושמועלות בפני בית משפט זה, בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק (ראו: בג"ץ 2385/09 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בת"א, פסקה 8 (8.7.2009), והאסמכתאות שם). אכן, יש ממש בטענת המשיבים שלפיה העתירה היא, במהותה, כתב ערעור גרידא, ובהינתן אופייה זה, אין מקום להתערבותנו כבית משפט גבוה לצדק. אף מן הבחינה המשפטית, אין מקום להתערבות של בית משפט זה בקביעה לפיה יש לייחס לעותרת דין "מורדת". מדובר בסוגיה הלכתית אשר נשלטת על-ידי הדין הדתי, ובית הדין הרבני הוא המוסמך לקבוע מהי התשתית העובדתית הנדרשת לשם קביעה כגון-דא. נוסף על כך, אין ממש בטענת העותרת לפיה נפל פגם בכך שבית הדין הגדול פסק לה את תשלום עיקר הכתובה תוך דחיית ערעורה. המדובר בסכום כסף שנפסק לפנים משורת הדין ועל-יסוד הסכמתו של המשיב, ולא ניתן להסיק מכך קיומה של קביעה פוזיטיבית כלשהי המשנה את קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין האזורי. מעבר לאמור, יצוין כי העותרת הייתה מיוצגת לאורך ההליכים המשפטיים על-ידי עורכי דין שונים (כך למשל, בבית הדין האזורי יוצגה על-ידי עו"ד ליאת לב קליין, בבית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון יוצגה על-ידי עו"ד עינת גריכטר מהסיוע המשפטי, ובהליכים דכאן היא מיוצגת על-ידי עו"ד רועי ברומר). טענותיה המשפטיות והעובדתיות נטענו על-ידי יודעי-משפט, וההליכים בעניינה התנהלו בסמכות ובאופן הוגן. אמנם בדיון שבפנינו נשמעה ראשית טענה על-ידי בא-כוחה של העותרת בדבר כשלים בייצוג בהליכים קודמים, אך טענה זו נטענה לראשונה במסגרת הדיון, מבלי שהתבררה בכתבי הטענות של הצדדים, ודי בכך כדי לדחותה. איננו מקלים ראש במשמעותה הקשה של התוצאה עבור העותרת, בוודאי לרקע הסכסוך הקשה שהתנהל בינה לבין המשיב לאורך מספר שנים, ואשר מוסיף להתנהל בערכאות משפטיות. יש להצר על כך שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה שתאפשר לעותרת לקבל סכום רב יותר מתוך ערכה המלא של הכתובה. ואולם, בהיעדר עילה להתערבות בפסקי הדין הנ"ל של שני בתי הדין, אין בכוחו של בית משפט זה לסייע לעותרת. כפי שנאמר בהזדמנויות שונות בבית משפט זה בהן התוצאה האנושית מצערת, אך אין בידינו להושיע - "אין לנו אלא הדין" (השוו: ע"א 7680/13 פרי נ' שירותי בריאות כללית (11.2.2015)). העתירה נדחית, אפוא. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' באדר התשע"ז (‏8.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16062880_L04.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il