ניו אימג' השקעות נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 6287/13 בבית המשפט העליון בש"א 6287/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. ניו אימג' השקעות (ישראל) בע"מ 2. New Image Investment Co. 3. אהוד זליכה 4. ליאור ג'ורג' זליכה 5. אירית ליין בע"מ (בפירוק) נ ג ד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט ל' בנמלך מיום 4.8.13 בע"א 7863/12 בשם המערערים: עו"ד שאול קוטלר; עו"ד יונת מאיר פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך (ע"א 7863/12-א') מיום 4.8.2013 שבה דחתה את בקשת המערערים לצרף את המערערת 5, אירית ליין בע"מ (בפירוק) (להלן: החברה) כמערערת נוספת בהליך העיקרי. המערערים 1-4 (להלן: המערערים) שימשו במועד הרלוונטי בעלי מניות, במישרין או בעקיפין של החברה, הנתונה כיום בהליכי פירוק. אלה, הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד המשיב לפיצוי בגין נזקים כספיים נטענים שנגרמו להם בעקבות החלטתו שלא לחדש את מסגרת האשראי בחשבון החברה וכן באי מתן הודעה מוקדמת על החלטה זו. בפסק דינו מיום 4.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' מנהיים) את התביעה. בית המשפט קבע כי המערערים – כולם או מקצתם – אינם בעלי עילת תביעה אישית נגד המשיב. בנוסף לכך דן בית המשפט המחוזי, בבחינת למעלה מן הצורך, גם בטענות המערערים לגוף העניין. המערערים מצדם לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי וביום 30.10.2012 הגישו לבית משפט זה הודעת ערעור המופנית נגדו. כחמישה חודשים לאחר הגשת הערעור, ביום 19.3.2013, הגישו המערערים בקשה לצרף את החברה כמערערת נוספת. יצוין כי הבקשה הוגשה לאחר שבית המשפט של פירוק אישר לבא-כוח המערערים לשמש מנהל מיוחד של החברה לצורך הגשת הליכים נגד המשיב. המשיב התנגד לבקשה, אלא שהכונס הרשמי מצדו לא התנגד לה, הואיל והמערערים הודיעו כי הם נוטלים על עצמם לשאת בהוצאות הבקשה, ומנגד אם ההליך יצלח התקבולים יזכו את החברה, ובהינתן אישורו של בית המשפט של פירוק כאמור. בהחלטתה מיום 4.8.2013 דחתה הרשמת את הבקשה. הרשמת קבעה כי הבקשה נסמכה על תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אלא שעניינה של התקנה הוא בצירוף משיב, להבדיל מצירוף מערערת, כפי שהתבקש כאן. לעניין זה ציינה הרשמת כי בית המשפט הרחיב במקרים מסוימים את השימוש בתקנה גם לגבי צירוף מערער, באופן שבו ניתנה זכות ערעור למי שזכותו נפגעה אך לא היה צד פורמאלי לדיון בבית המשפט המחוזי. יחד עם זאת נקבע כי בבקשה לא הועלתה טענה לקיומו של החריג וכן נראה כי אינו מתקיים במקרה דנן. בנוסף לכך קבעה הרשמת כי אין מקום לצרף את החברה גם כמשיבה לערעור שכן לא הוכח כי מתקיימים בענייננו שיקולי יעילות וסדר דיוני. הרשמת ציינה כי המערערים לא הסבירו מה מנע מהם לפעול ולצרף את החברה כצד להליך בבית המשפט המחוזי, בדרך של הגשת בקשה לאישור בית המשפט של פירוק במועד מוקדם יותר. בהקשר זה ביכרה הרשמת את טענת המשיב, לפיה מנסים המערערים לצרף את החברה כדי לעקוף את מסקנות פסק הדין. נוסף על כך קבעה הרשמת כי אם אינטרס הצירוף הוא של החברה, היה עליה לפעול כדי להצטרף להליך מדיי לאחר שנודע לה על אודותיו. בנוסף על האמור נקבע כי קיים ספק בשאלה אם החברה תיפגע במישרין אם לא תצורף כצד לערעור באופן שיקום מעשה בית דין כלפיה. זאת, משום שהדיון בשאלת אחריותו של המשיב לגופה נעשה "למעלה מן הצורך", ובהקשר זה צוין כי אף לגישת המערערים פסק הדין אינו חוסם את החברה מלהגיש תביעה עצמאית מטעמה. מכאן הערעור שלפניי בו טוענים המערערים כי מטרת הגשת הבקשה לצרף את החברה הייתה למנוע התדיינויות מיותרות, שתיווצרנה עקב החלטת הרשמת. לטענתם, משאישר בית המשפט של פירוק לפעול לייצוג החברה בתביעה, הרי שהאפשרות להגיש תביעה עצמאית מטעמה הפכה ממשית. כן נטען כי הרשמת לא הכריעה בשאלה האם הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מחייבות את החברה, דבר שיגרום התדיינות נוספת. עוד טוענים המערערים בהקשר זה כי התנגדותו של המשיב לכך שהחברה תגיש תביעה חדשה ועצמאית מטעמה מחזקת את טענתם כי תוצאות פסק הדין עשויות להרע עמה. נטען כי חברה בפירוק אינה ככל בעלי הדין ולכן אין לייחס לה את החובות הדיוניות החלות על בעל דין "רגיל" המכלכל את צעדיו בהליך משפטי. המערערים מוסיפים כי יש לצרף את החברה להליך גם בהינתן זהות בעובדות המקרה ובנזק הנתבע. המשיב מתנגד לערעור תוך שהוא סומך ידו על נימוקי הרשמת בהחלטתה, בהדגישו כי המערערים לא הגישו כל בקשה לבית המשפט קמא לצרף את החברה כתובעת נוספת. על כן נטען כי אף שהיה בידי המערערים לפעול כבר באותה העת לצרפה ולחלופין לפנות למפרק החברה במטרה להביאו להגיש תביעה בשם החברה הרי שהם מנועים מלעתור לצירופה כעת. בהקשר זה נטען כי מניעת ריבוי התדיינויות אינה מטרה המחייבת לצרף את החברה להליך. מטעם זה נטען כי יש לדחות את טענת המערערים כי האפשרות שהצדדים יצטרכו להתדיין בעתיד על שאלת זכותה של החברה להגיש תביעה חדשה מצדיקה לצרף את החברה. המערערים מוסיפים כי דחיית הבקשה דווקא תניא את המערערים מלהגיש תביעה חדשה בשל החיוב באגרה הכרוך בה. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובתגובה לו, על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בקלות בשיקול הדעת הרחב הנתון בידי הרשמת (ראו למשל בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (11.11.2012)). המקרה דנן אינו מגלה הצדקה להתערבות. בנסיבות שלפנינו, המערערים, שהיו במועד הרלוונטי בעלי מניות בחברה בפירוק, עתרו – לראשונה בערעור – לצרף את החברה כצד להליך לאחר שבפסק הדין נדחתה תביעתם. אלא שבנסיבות העניין קיים קושי בצירוף החברה כצד לערעור. ראשית, צדקה הרשמת בקובעה כי המערערים לא הבהירו הכיצד נפגעו זכויות החברה באופן שניתן לה מעמד של מערערת על פסק הדין משזו לא הייתה צד להליך בבית המשפט המחוזי. יתר על כן, תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אכן מתירה לבית המשפט לצרף בעל דין כמשיב לערעור, בהתקיים תנאים מסוימים (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד מה(5) 457 (1991) (להלן: עניין אליהו). אלא שבמקרה שלפנינו, אף על פי שהרשמת עמדה בהחלטתה על כך שהמערערים לא הבהירו מה מנע מהם, ומהחברה, הקשורה נקודתית להליך, לפעול קודם לכן לצירופה, הנימוקים שהעלו אינם משכנעים כי אכן לא היה בידם להביא לכך במועד קודם להגשת הערעור (ראו והשוו בש"א 218/00 דיירי מבנה עופרים בע"מ נ' החברה להגנת הטבע (4.5.2000) (מפי כבוד הרשם (כתוארו אז) א' זולטי); דנ"א 6407/01 ערוצי זהב ושות' נ' Tele Event Ltd. (7.8.2002)). מטעם זה, ובשים לב לכך שצירוף החברה לא עולה בקנה אחד עם השיקול בדבר יעילות וסדר דיוני, יש לדחות את הערעור. זאת, גם אם היה בהוספת החברה כצד לערעור כדי למנוע, פוטנציאלית, ריבוי משפטים, ואיני מכריע בכך (וראו עניין אליהו, 462). סיכומם של דברים, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה בחשון התשע"ד (29.10.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13062870_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il