יהודה סבג נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6287/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6287/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יהודה סבג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' סולברג), מיום 2.8.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 326/09 תאריך הישיבה: ד' באלול התשס"ט (24.8.2009) בשם המערער: עו"ד יעקב קמר; עו"ד מירב זמיר בשם המשיבה: עו"ד אשרה פטל פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נ' סולברג) מיום 2.8.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 326/09. 1. לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שתי עבירות של פציעה, עבירה לפי סעיף 334 לחוק; עבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; ועבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק (להלן: כתב האישום). ביום 1.3.2009 הוקרא כתב האישום למערער, וביום 17.3.2009 כפר המערער בכל המיוחס לו בכתב האישום. לפיכך, נקבע התיק להוכחות. 2. ביום 2.8.2009 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק. עם תחילת הדיון, מסר בא-כוח המערער לבית המשפט כי נודע לו ששניים מעדי התביעה חזרו בהם מהגרסה שמסרו בהודעותיהם במשטרה. בתגובה לכך טענה באת-כוח המדינה, כי לעמדתה חזרתם של שני עדים אלה מהגרסה הראשונית שמסרו נובעת ממניע פסול. 3. ראשון נקרא להעיד עד התביעה מר ברוך בנימין (להלן: העד), שהינו אחד משני העדים אשר על-פי הנטען חזרו בהם מהגרסה שמסרו במשטרה. במהלך עדותו, השמיע בא-כוח המערער מספר התנגדויות ביחס לשאלות שהפנתה באת-כוח המדינה אל העד וביחס לתשובותיו של העד. בין היתר, התנגד בא-כוח המערער לדברים שאמר העד ביחס להליך קודם שהתנהל, ככל הנראה, כנגד המערער וכן לדברי העד שעניינם באירועים שנודעו לו מן השמועה. בא-כוח המערער טען, כי דברי העד כוללים מידע בלתי קביל וכן כי דבריו נועדו להשחיר את פניו של המערער ולגרום לדעה קדומה של בית המשפט כלפיו. בית המשפט דחה את ההתנגדויות והורה לעד להמשיך בתשובתו, אך הנחה אותו שלא להעיד דברים שהם מפי השמועה. 4. בהמשך עדותו, סתר העד את הגרסה שמסר במשטרה. עקב כך, ביקשה באת-כוח המדינה להציג לעד את ההודעות שמסר במשטרה ואף ביקשה להכריז עליו כעד עוין. בא-כוח המערער התנגד לבקשה, ולבסוף הגיעו הצדדים להסכמה כי באת-כוח המדינה תחקור את העד בחקירה נגדית. בהמשך, הפנתה באת-כוח המדינה אל העד שאלה שעניינה בשיתוף הפעולה של העד עם המשטרה לאחר האירוע נשוא כתב האישום. בא-כוח המערער התנגד לשאלה. באת-כוח המדינה הסבירה, כי שאלת שיתוף הפעולה של העד עם המשטרה יכולה להסביר את חזרתו מהגרסה הראשונית שמסר. נוכח דברים אלה, התיר בית המשפט את השאלה. 5. בהמשך הדיון, ועל רקע עימות שנתגלע בין באת-כוח המדינה לבין בא-כוח המערער, התבטא בית המשפט כלפי בא-כוח המערער באומרו כי האחרון תוקף "באופן אישי" את באת-כוח המדינה ומהלך עליה אימים באיומים על הגשת תביעה אזרחית כנגדה. בתגובה טען בא-כוח המערער, כי בית המשפט שם בפיו דברים שלא אמר ומפלה לטובה את התביעה. כן טען בא-כוח המערער, כי בית המשפט פוגע בו כשיטה ורודף אותו באופן אישי. לאחר מכן המשיך העד בעדותו. באת-כוח המדינה הפנתה את העד לדברים שאמר בהודעתו במשטרה, לפיהם "הנאשם מחפש נקמה" וכי הוא "אדם אלים ופסיכופט". בא-כוח המערער התנגד לשאלה, מהיותה כוללת פרטים אודות עברו ואופיו של המערער וכן פרטים בדבר קיומו של מניע לביצוע המעשים נשוא כתב האישום. בית המשפט דחה את ההתנגדות. נוכח דברים אלה, ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט כי יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בא-כוח המערער טען, כי הדברים שנאמרו על-ידי העד עלולים להשפיע על דעתו בית המשפט ביחס למערער, ולהביא להתגבשותה של דעה קדומה ביחס אליו. עוד טען בא-כוח המערער, כי התנהלותו של בית המשפט מוטה לטובת התביעה, ומאפשרת "פעילות פסולה מבחינה ראייתית". כנימוק נוסף לפסילתו של בית המשפט, ציין בא-כוח המערער את מעורבותו של המותב הדן בתיק בעניינים אישיים של בא-כוח המערער, הנוגעים ליחסיו עם שופטים אחרים, וכן ציין את "האווירה העכורה" השוררת לדבריו בינו לבין המותב הדן בתיק (להלן: בקשת הפסלות). 6. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים (להלן: החלטת הפסלות), דחה בית המשפט (השופט נ' סולברג) את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע, כי חוסר שביעות רצונו של בא-כוח המערער מהחלטותיו להתיר את שאלותיה של באת-כוח המדינה אינה מהווה עילה לפסילתו, מה גם שהחלטותיו היו מוצדקות לגופן. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי מתפקידו של בית המשפט לבחון במקצועיות איזה חלק מהחומר קביל ואיזה לאו, וכי כך גם ייעשה. אשר לטענות בא-כוח המערער שעניינן בהיכרותו הקודמת עם המותב הדן בתיק נקבע, כי ככל שהיתה לבא-כוח המערער הסתייגות ממותב זה היה עליו להודיע על כך בתחילת המשפט. בהמשך, נעתר בית המשפט לבקשת בא-כוח המערער להפסיק את המשפט עד להכרעה בערעור זה. 7. על החלטת הפסלות הוגש ביום 4.8.2009 הערעור שלפניי. המערער מבסס את ערעורו על שתי טענות עיקריות: האחת, כי בית המשפט נחשף למידע בלתי קביל אודות עברו ואופיו של המערער, וכי מידע זה קיבע אצל בית המשפט דעה קדומה ביחס למערער. בהקשר זה מוסיף המערער וטוען, כי התנהלותו הדיונית של בית המשפט, אשר באה לידי ביטוי בהתרת השאלות מטעם באת-כוח המדינה להן התנגד המערער, וכן בהערות שהשמיע כלפי בא-כוח המערער, מעידות על נטייתו לטובת התביעה; השניה, כי מזה שנים אחדות קיימת אוירה עכורה בין בא-כוח המערער לבין המותב הדן בתיק, כאשר בא-כוח המערער סבור שמותב זה נוטר לו טינה באופן אישי. לטענת המערער, נוכח האיבה השוררת בין המותב הדן בתיק לבין בא-כוח המערער, קיים חשש כי בית המשפט לא ידון בעניינו של המערער בלב פתוח ובנפש חפצה, וזכותו של המערער למשפט הוגן תיפגע. בהתבסס על נימוקים אלה, טוען המערער כי יש לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו. 8. במסגרת הדיון בערעור דנן, שהתקיים בפניי ביום 24.8.2009, טענה המשיבה כי הערעור אינו מגלה כל עילה לפסילתו של בית המשפט. לטענתה, באת-כוח המדינה בבית המשפט קמא חזרה על הדברים שאמר העד בהודעתו במשטרה על-מנת להוכיח ששינה את גרסתו נוכח חששו מפני הנאשם. עוד טענה המשיבה, כי ההחלטה להתיר שאלה פלונית היא החלטה דיונית, אשר אינה יכולה, לכשעצמה, להוות עילת פסלות. אשר לטענות המערער שעניינן במערכת היחסים שבין בית המשפט לבין בא-כוחו, טענה המשיבה כי משלא הוכח כי קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט, הרי שאין במערכת היחסים בין בית המשפט לעורך-הדין כדי להוות עילת פסלות. 9. לאחר שעיינתי בערעור שבפניי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כאמור, מבוסס הערעור שבפניי על שני אדנים עיקריים: האחד, החלטותיו הדיוניות של בית המשפט ביחס להתנגדויות שהשמיע בא-כוח המערער, והיחשפותו של בית המשפט למידע בלתי קביל כתוצאה מדחיית התנגדויות אלה; השני, מערכת היחסים העכורה שבין בא-כוח המערער למותב הדן בתיק וההיכרות המוקדמת בין השניים. אשר לטענות ביחס להחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, שעניינן בהתרת שאלות מסוימות שהפנתה באת-כוח המדינה לעד, דין טענות אלה להידחות. הלכה היא כי החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אינן מקימות, לכשעצמן, עילת פסלות. על-מנת שתקום עילה לפסילתו של בית המשפט, יש להוכיח כי בנסיבות העניין קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.4.2007); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.7.2005)). במקרה דנן, החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אינן חורגות מגדר סמכויותיו של בית המשפט בניהול ההליך, ואין בהן כדי ללמד כי ננעלה דעתו של בית המשפט ביחס למערער. 10. גם טענותיו של המערער שעניינן במידע שאינו קביל אליו נחשף בית המשפט דינן להידחות. אף אם בית המשפט נחשף למידע שאינו קביל, אין בעובדה זו, לכשעצמה, עילה לפסילתו של בית המשפט. הלכה זו מבוססת על ההנחה כי ביכולתו של בית משפט מקצועי להתעלם מן החומר הבלתי קביל ולדון בעניינו של נאשם באובייקטיביות הנדרשת. הלכה זו יפה במיוחד באותם מקרים בהם המידע הבלתי קביל אינו מידע מפורט ובעל משקל במהותו וניתן להניח כי לא יותיר רושם עז על בית המשפט (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.7.2003); ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 304-298 (2006)). בענייננו, דברי העד ביחס לעברו של המערער אינם כוללים אלא מידע כללי אודות מעורבותו האפשרית בפרשות אחרות בעבר, ומכאן כי אין הם צפויים ליצור משוא פנים מצדו של בית המשפט. זאת ועוד. גם ככל שהיו קיימים יחסים שבא-כוח המערער מכנה "עכורים" בין בא-כוח המערער לבין בית המשפט, הרי שהדבר קדם למשפטו של המערער והיה ידוע לבא-כוחו מלכתחילה. אילו סבר שיחסים כאלה מחייבים פסלות היה עליו להעלות טענתו בעניין זה מיד בפתיחת המשפט. אשר לתיק הנוכחי וההתבטאויות במהלך ניהולו, הרי כבר נאמר בפסיקתנו כי במסגרת ההליך השיפוטי נוצרות לא אחת נסיבות המקימות צורך בהעברת ביקורת על עורך-הדין, כאשר ביקורת זו מהווה "חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו" (ראו: ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637, 641 (1992)). באופן דומה, אין בהתבטאויות של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך כדי להוות עילה לפסילתו של בית המשפט, אלא במקרים בהם ניכר כי נתגבשה אצל בית המשפט עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי. רק במקרים נדירים ניתן יהיה ללמוד מאופן ניהול המשפט ומהתבטאויותיו של השופט כלפי בעלי הדין, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, באופן אשר יש בו כדי להצדיק את פסילתו של המותב הדן בתיק (ראו: ע"פ 930/07 טל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.3.2007); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608 (1994)). עיון בפרוטוקול המוקלט בעניין שלפניי מלמד כי אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה, בין היתר בשים לב לעובדה כי התבטאויותיו של בית המשפט באו בתגובה להתבטאויותיו של בא-כוח המערער, היו אלה התבטאויות ענייניות שלא הופנו כנגד המערער עצמו. מאופן התבטאותו של בא-כוח המערער בבית המשפט כפי שהיא משתקפת מהפרוטוקול, עולה כי בא-כוח המערער הלהיט את האווירה בבית המשפט וגרר את הדיון לאותה אווירה שהוא קובל נגדה. 11. בנסיבות העניין, לא הוכח כי ננעלה דעתו של המותב הדן בתיק כך שייבצר ממנו לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות. מפרוטוקול הדיון עולה, כי בית המשפט לא התבטא באופן פוגעני כלפי בא-כוח המערער, והקפיד על ניהול תקין של ההליך, בתנאים קשים לניהול דיון, שבא-כוח המערער תרם להיווצרותם. מקום בו אין כל אינדיקציה אובייקטיבית כי קיים חשש ליכולתו של בית המשפט לדון בעניינו של המערער באופן הוגן וחסר פניות, לא קמה עילת פסלות (ראו: ע"פ 1623/08 דרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.5.2008); ע"פ 7342/08 זריהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.10.2008)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בתשרי התש"ע (8.10.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09062870_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il