פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 6283/04
טרם נותח

מינילנד אילת בע"מ נ. החברה לפיתוח חוף אילת

תאריך פרסום 28/12/2004 (לפני 7798 ימים)
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 6283/04 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 6283/04
טרם נותח

מינילנד אילת בע"מ נ. החברה לפיתוח חוף אילת

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
החלטה בתיק ע"א 6283/04 בבית המשפט העליון ע"א 6283/04 ע"א 8495/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. מינילנד אילת בע"מ 2. מקסוול קולמן נ ג ד המשיבים: 1. החברה לפיתוח חוף אילת 2. עיריית אילת ערעור על החלטות בקשה לפסילת בית משפט השלום באילת בת.א. 1079/01 ובת.א. 2246/02 מיום 22.6.04 ומיום 30.8.04 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' בלטמן-קדראי בשם המערערים: עו"ד דורון עמיר בשם המשיבה 1: עו"ד מאיה אלדמע-קמחין פסק-דין שני ערעורים על החלטות בית משפט השלום באילת (כב' השופטת ד. בלטמן-קדראי) מיום 22.6.04 ומיום 30.8.04, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1079/01 ות.א. 2246/02. 1. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים בפני בית משפט השלום באילת, בפני השופטת ד. בלטמן-קדראי. בהליך הראשון (ת.א. 1079/01) תבעו המערערים את החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ ואת עיריית אילת. בתביעתם זו, ביקשו המערערים סעד הצהרתי לפיו התחייבותם בהסדר פשרה, לפנות עד ליום 30.9.91 מקרקעין שהפעילו בהם לונה פארק בחוף הצפוני בטיילת אילת (להלן: המקרקעין), איננה בתוקף עוד. בהליך השני (ת.א. 2246/02) הגישה עיריית אילת תביעה לסילוק יד המערערים מהמקרקעין. 2. המערערים ביקשו (ביום 17.6.04) לפסול את בית המשפט בהליך הראשון (ת.א. 1079/01). כן ביקשו (ביום 4.7.04) לפסול אותו בהליך השני (ת.א. 2246/02). הם טענו, כי בית המשפט גיבש דעה סופית להביא לסילוקם מהמקרקעין, וזאת, בטרם היה להם יומם בבית המשפט. לטענת המערערים כל בקשותיהם בהליכים, ובכלל זה, בקשות לדחיית מועד דיון, נבחנו ונתפסו על ידי בית המשפט בחשדנות קיצונית מפני הארכת הליכים מכוונת, אפילו כאשר הבקשות הוגשו בהסכמה. את חששם ביססו המערערים גם על העובדה שבקשותיהם נדחו בכל פעם תוך הטלת סנקציות קשות, אם בהוצאות משפט מופרזות ואם בפגיעה בזכויותיהם הדיוניות. עוד טענו, כי במספר הזדמנויות הביע בית המשפט את דעתו (בעל פה), כי אין למערערים כל סיכוי לזכות ולכן אין טעם בדיוני הוכחות. גם לאחר שהחליט בית המשפט קמא לקיים הליך הוכחות, כך נטען, הוא הורה על שמיעת סיכומים בעל פה בצמוד לאחר שמיעת העדים מבלי לאפשר למערערים לסכם טענותיהם בכתב, וזאת למרות התנגדותם הנחרצת של המערערים. לבסוף נטען, כי יחסו של בית המשפט התבטא גם בהתערבותו לרעת המערערים בעסקת טיעון שהוכתבה לפרוטוקול על ידי המאשימה בהליך פלילי שהתנהל כנגד המערערים בגין ניהול עסק ללא רשיון במקרקעין. 3. בית המשפט קמא דחה את בקשות הפסילה. זאת, הן לאור הגשתן בשיהוי ככל שהן מסתמכות על החלטות שניתנו מזמן, והן לגופן של הבקשות. בית המשפט הסביר מדוע קיבל את ההחלטות מהן הסיקו המערערים כי ישנו חשש למשוא פנים. אשר לדחיית בקשות המערערים לדחיית מועדי דיון, הבהיר בית המשפט כי מדובר בעמדה קבועה של בית המשפט, הסבור כי ראוי שבתי המשפט ימנעו ככל האפשר מלהיעתר לבקשות דחייה, ואין בכך משום משוא פנים כלפי המערערים. אשר להוצאות הגבוהות, צויין, כי הן נפסקו כיוון שלא ניתן היה לקיים ישיבת קדם משפט בשל מחדל המערערים. עוד הובהר כי בעקבות כתבי הטענות וליבון המחלוקות על ידי באי כוח הצדדים הסיק בית המשפט כי המחלוקת העיקרית בתיק הינה משפטית וכי אין למעשה מחלוקות עובדתיות רלוונטיות של ממש. לכן, המליץ לצדדים על סיכום טענות בכתב ללא הוכחות. כמו כן קבע בית המשפט כי טענת המערערים לפיה הביע דעתו כי אין למערערים כל סיכוי לזכות אינה נכונה בעליל מהבחינה העובדתית, וציין את מחדל המערערים בכך שלא צירפו לבקשת הפסלות תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות שהועלו בה. צוין כי לא עלה בדעתו של בית המשפט לציין בפני המערערים את סיכויי הצלחתם או אי הצלחתם במשפט. אשר להתערבות בעסקת הטיעון בתיק הפלילי, הובהר כי התערבות בית המשפט באותו עניין נרשמה בפסק הדין, עליו ניתן לערער, וההנמקה שניתנה להתערבות אינה קשורה אף היא לסיכויי הצלחת המערערים בהליכים נשוא הדיון. עוד ציין בית המשפט כי בכל החלטותיו פעל על פי הבנתו המקצועית ומדיניותו הכללית בניהול משפטים. החלטותיו כולן ניתנו על פי שיקול הדעת והסמכות שניתנה לבית המשפט, כולן נתונות לערעור ובחלקן אף הובאו לערעור. 4. על דחיית שתי הבקשות לפסילה, הוגשו שני ערעורי הפסלות שבפניי. המערערים חוזרים על טענותיהם, כפי שנטענו בפני בית המשפט קמא. החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ הגישה תגובה לערעור הפסלות שבו היא משיבה (ע"א 6283/04). היא ביקשה לדחות את הערעור. אשר לדחיית בקשות דחיית מועד שהגישו המערערים-נטען כי אין בכך עילה לפסילת שופט. כמו כן טענה, כי הצעת בית המשפט קמא באשר לדרך הדיונית להכרעה בתיק הינה הצעה מקובלת, ואין בה משום יצירת חשש ממשי למשוא פנים. כן טענה, כי אין אמת בטענה לפיה הביע בית המשפט עמדתו באשר להכרעה הסופית בתיק. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. ראשית, דינן של טענות המערערים להידחות בשל השיהוי שבהעלאתן. הלכה היא כי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)). מעבר לכך, חלק גדול מטענות המערערים מופנות כנגד החלטות דיוניות ושיפוטיות שניתנו על ידי בית המשפט במסגרת ניהול ההליכים. אפילו אתעלם מן השיהוי המונע העלאת חלק מן הטענות כיום, הרי שנפסק לא פעם כי הדרך לתקיפת החלטות מעין אלו היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או ערעור-על פי סדרי הדין-כפי שאכן עשו המערערים בחלק מהמקרים, ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות – ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ, (טרם פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט בהליך מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סוביקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. אשר להערות אותן מייחסים המערערים לבית המשפט, לרבות אמירות בעניין סיכויי התביעה, ועמדתו בעסקת הטיעון בהליך הפלילי, הרי שבית המשפט ציין בהחלטתו, כי מעולם לא אמר כי אין למערערים סיכוי לזכות בתובענה, וכי בשום שלב לא עלה על דעתו לציין בפני המערערים את סיכויי הצלחתם או אי הצלחתם. הלכה היא כי גם בהליכי פסלות, קובע בית המשפט של הדיון את עיקרה של התשתית העובדתית לעניין טענות הפסלות ומפעיל עליה את הדין. ההנחה היא כי בית המשפט מתבסס על תשתית עובדתית מוצקה ועל המבקש לשנות מקביעותיו מוטל נטל כבד (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599). המערערים, במקרה דנן, לא עמדו בנטל זה. בנסיבות אלו, כאמור, לא מצאתי קיומו של חשש ממשי למשוא פנים במקרה זה. אשר על כן, הערעורים נדחים. המערערים יישאו בהוצאות החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, המשיבה מס' 1 בע"א 6283/04, בסכום כולל של 5,000 ₪. ניתן היום, ט"ז בטבת התשס"ה (28.12.2004). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04062830_A03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il