ליזרוביץ יעקב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 628/97 ע"פ 475/97 ע"פ 775/97 ע"פ 652/97 ע"פ 838/97 ע"פ 1004/97 בפני: כבוד השופט א' גולדברג כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד המערערים: בע"פ 628/98 ליזרוביץ יעקב בע"פ 475/97 בן עמי פרידמן בע"פ 775/97 אקרמן אריק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל המערערת בע"פ 652/97: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. בן עמי פרידמן 2. אריק אקרמן ערעור על פסק דין ביתהמשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 18.12.96 בת.פ. 451/94 שניתן על ידי כבוד השופט ע. מודריק המערערים בע"פ 838/97 ליזרוביץ יעקב בע"פ 1004/97: הירש מרדכי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 1.1.97 בת.פ. 260/95 שניתן על ידי כבוד השופט א. פריש תאריך הישיבה: א' בטבת תשנ"ח (30.12.97) בשם המערערים: בע"פ 475/97, 628/97, 838/97: עו"ד א. פלדמן בע"פ 775/97: עו"ד מ. שרמן בע"פ 1004/97: עו"ד ד"ר ח. משגב ועו"ד ב. קבלר בע"פ בשם המשיבה בע"פ 628/97, 475/97, 775/97 (המערערת בע"פ 652/97): עו"ד י. לייבה בשם המשיבה: בע"פ 838/97, 1004/97: עו"ד נ. שילר פסק-דין השופט י' קדמי: הערת פתיחה: ששת הערעורים שבפנינו - שהדיון בהם אוחד - עוסקים בשתי פרשיות סמים שנדונו בשני תיקים נפרדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כדלקמן: האחת - עניינה בעיבוד סם מסוכן מסוג קוקאין לנוזל בדרום אמריקה, ייבואו לאירופה בבקבוקי שמפו, ונסיון להפצתו שם (להלן: "פרשת השמפו"); והשניה - עניינה בהקמת מפעל לייצור סם מסוכן מסוג אקסטזי בהולנד (להלן: "פרשת המפעל"). החוליה המקשרת בין שתי הפרשות הינו המערער מס' 1 - יעקב ליזרוביץ - שהיה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, "הרוח החיה" וה"דמות המובילה" בשתיהן. להלן תידון כל פרשה בנפרד. I. פרשת השמפו 1. פתח דבר א. פרשה זו - הכוללת שלש פרשיות נפרדות של הברחת סם מסוכן מסוג קוקאין מגואטמלה לאירופה כפי שיפורט להלן - הינה הנושא של ארבעת הערעורים הבאים: ע"פ 628/97, ע"פ 475/97, ע"פ 775/97 וע"פ 652/97; ומעורבים בה שלושה מערערים: יעקב ליזרוביץ (המערער מס' 1, להלן: "ליזרוביץ"); בן עמי פרידמן (המערער מס' 2, להלן: "פרידמן"); ואריק אקרמן (המערער מס' 3, להלן: "אקרמן"). שלושת הערעורים הראשונים הוגשו מטעמו של כל אחד משלושת המערערים; ואילו הערעור הרביעי הוגש מטעם המדינה כנגד המערערים מס' 2 (פרידמן) ומס' 3 (אקרמן). ב. בגין פרשה זו, הורשעו שלשת המערערים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ. 451/94), בשורה של עבירות ונדונו בגינן לעונשים, כמפורט להלן: (1) ליזרוביץ - הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, עסקה אחרת בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית; הכל בקשר לשלושה אירועים של העברת קוקאין נוזלי בבקבוקי שמפו מגואטמלה לאירופה. בשל הרשעתו בעבירות אלו, נגזרו עליו 12 שנות מאסר, מתוכן 10 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. (2) פרידמן - הורשע בסיוע לנסיון לסחור בסם מסוכן בכך שיעץ לליזרוביץ כיצד למכור סם מסוכן שהובא על ידי שותפו לפרנקפורט שבגרמניה; ונדון בשל כך לשנה אחת מאסר בפועל, ושנה אחת על תנאי. (3) אקרמן - הורשע בנסיון לתווך בסחר בסם מסוכן, בכך שיצר קשר בין קונה בכח לבין שותפו של ליזרוביץ שביקש למכור סם בפרנקפורט שבגרמניה; ונדון בשל כך לשישה חודשים עבודות שירות ולשנה אחת מאסר על תנאי. הערעור שהוגש על ידי כל אחד משלושת המערערים מכוון כנגד ההרשעה; ולחילופין כנגד מידת העונש. ג. (1) המדינה מערערת כנגד זיכויו של פרידמן מעבירות של קשירת קשר, סחר וייבוא של סם מסוכן שיוחסו לו באישום השלישי לכתב האישום; וכנגד מידת העונש שנגזר עליו בשל העבירה שבה הורשע. (2) כן מערערת המדינה כנגד זיכויו של אקרמן מעבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן - בשל כך שיצר קשר בין שותף של ליזרוביץ שבקש למכור סם מסוכן לבין קונה פוטנציאלי - והרשעתו חלף זאת ב"נסיון" בלבד לעבור עבירה של תיווך כאמור; וכנגד מידת העונש שנגזר עליו בשל העבירה בה הורשע. 2. הרקע העובדתי לפרשת השמפו להלן, בתמצית, עיקרי העובדות העומדות בבסיס פרשת השמפו,כפי שהן עולות מממצאי בית המשפט המחוזי: א. כללי ליזרוביץ ואחרים - ביניהם מייק צ'רני (להלן: "צ'רני") ומאוריציוס זרבי (להלן: "זרבי") - החזיקו בידע הטכני המאפשר הכנת "תמיסה" מאבקת קוקאין והפיכתה, מאוחר יותר, לאבקה מחדש. בשנת 1993, החליטו להבריח קוקאין מדרום אמריקה לאירופה - לאחר הפיכתו לתמיסה - ולהפיצו שם. לצורך זה, רכשו השלושה בגואטמלה קוקאין גולמי באבקה, הפכו אותו על פי הידע שברשותם לתמיסה נוזלית, והבריחו אותו לאירופה בבקבוקים, שנחזו כלפי חוץ להיות בקבוקי שמפו. מכאן כינויה של פרשת ההברחה, כ"פרשת השמפו". ב. הכמות המלאה של הסם, שהוברחה על ידי ליזרוביץ ושותפיו (להלן: "הקבוצה") בדרך זו, מדרום אמריקה לאירופה ומספר הפעמים שבהם הצליחו חברי הקבוצה להבריחו כך לאירופה מבלי שיתפסו, נותרו עלומים. חומר הראיות שבא בפני בית המשפט בתיק זה מדבר בשלוש הזדמנויות, שבהן נתפסו בכף שניים מחברי הקבוצה - צ'רני וזרבי - באירופה, כשהם עוסקים בהברחת הסם. לעומתם, ליזרוביץ, שהיה הרוח החיה והמנהיג של הקבוצה, לא נתפס בכף והראיות המסבכות אותו באחריות לפעילותה של הקבוצה נעוצות, בעיקרו של דבר, בדברים שמסרו בהודעותיהם במשטרה מעורבים שונים בפרשה וביניהם חברו לקבוצה זרבי; כאשר לצידם מדברות לחובתו הקלטות של שיחות טלפון מפלילות שקיים ליזרוביץ עם אחרים. ב. האישום הראשון: הברחת קוקאין לאנגליה ע"י צרני (1) הראשון מבין חברי הקבוצה שנתפס בכף, כשברשותו כמות גדולה של קוקאין נוזלי בבקבוקי שמפו, היה צ'רני, שנעצר בלונדון, ביוני 1993 - בדרכו לאמסטרדם - כשברשותו 51 גרם קוקאין, 91,000 דולר ו 8,200- ליש"ט. צ'רני הועמד לדין באנגליה ונדון לששה חודשים מאסר. (2) עם לכידתו של צ'רני באנגליה, החליט ליזרוביץ - בעצה אחת עם פרידמן, המערער מס' 2: להביא לארץ מגואטמלה את שארית הקוקאין - כק"ג ומחצה - שהותיר שם אחריו צ'רני; ובמקביל - לטפל ב"הלבנת" הכספים שנתפסו ברשותו של צ'רני באנגליה, על מנת שלא יחולטו שם. (3) לצורך הבאת הקוקאין שנשאר בגואטמלה, "גייסו" ליזרוביץ ופרידמן - אשר, כפי שמתבקש ממעורבותו, היה מעורה בפעילותו של ליזרוביץ וליווה אותה - אדם בשם מייק רונן (להלן: "רונן"), רכשו עבורו כרטיס טיסה מתל אביב לאמסטרדם ומשם ולגואטמלה ונתנו בידו 1,800 דולר, על מנת שיסע לגואטמלה ויביא את יתרת הקוקאין משם לארץ. על פי התיכנון אמור היה רונן לפגוש באמסטרדם אדם נוסף, בשם איתן צבי (להלן: "צבי"), ולטוס יחד עימו לגואטמלה. ברם, רונן התחרט ובהגיעו לאמסטרדם חזר על עקבותיו לארץ ולא המשיך לגואטמלה, כפי שסוכם עמו. כאשר הגיע רונן לנתב"ג - ב27.7.93- - המתין לו שם ליזרוביץ, נזף בו על אי כיבוד ההסכם שנעשה עמו ואף סטר לו, לעיניהם של החוקרים הסמויים שעקבו אחריו. ליזרוביץ ופרידמן לא הסתפקו בנזיפה ובסטירה כאמור; והתכוונו ל"החרים" מרונן את מכוניתו, על מנת לפצות עצמם על הנזק הכספי שנגרם להם עקב החלטתו לחזור לארץ. ג. האישום השני: הברחת קוקאין לאנגליה ע"י זרבי בחודש נובמבר 1993, מספר חודשים לאחר שצ'רני נעצר כאמור, הצליחה הקבוצה להבריח לאנגליה כמות נוספת של קוקאין נוזלי; והפעם באמצעות זרבי. ברם, גם זרבי נתפס בלונדון - ביום 30.11.93 - כאשר על גופו 10 גרם קוקאין ובחדרו במלון 7 בקבוקי שמפו שהכילו 1.9 ק"ג קוקאין נוזלי. ד. האישום השלישי: הברחת קוקאין לגרמניה ע"י צ'רני (1) במהלך חודש אפריל 1994, יצא צ'רני - לאחר ששוחרר מהכלא באנגליה בתום ריצוי 6 חדשים מאסר - לגואטמלה, השיג שם כמות נוספת של קוקאין והבריחה לגרמניה. ברם, בגרמניה נתקל צ'רני בקשיים בהפצת הסם; ובהיותו בפרנקפורט, יצר קשר עם ליזרוביץ ופרידמן וביקש מהם סיוע במציאת קונים לקוקאין. ליזרוביץ ופרידמן יצרו מצידם קשר עם אקרמן - המערער מס' 3 - ובקשו ממנו לסייע להם באיתור קונים עבור צ'רני. בשיתוף עם ליזרוביץ, הצליח אקרמן ליצור קשר בין קונה פוטנציאלי לבין צ'רני; ברם, צ'רני נעצר לפני שהושלמה העסקה עם הקונה - שהספיק רק לקבל דוגמה מהסם - כשברשותו 1.5 ק"ג קוקאין נוזלי ו67- גרם קוקאין באבקה. (2) המאמץ שעשה אקרמן להשגת קונה כאמור, משתקף בהקלטות של שיחות טלפון מיום 9.5.94 ומיום 10.5.94, שהתקיימו בין ליזרוביץ, אקרמן וצ'רני. 3. ההרשעה בבית המשפט המחוזי (א). ליזרוביץ (1) בראשית חקירתו במשטרה, התכחש ליזרוביץ להיכרות עם זרבי, צ'רני ומעורבים אחרים בפרשת השמפו. ברם, מאוחר יותר, הודה ליזרוביץ בהיכרות עם משפחת צ'רני: בתחילה טען להיכרות שאין לה קשר לעסקים; ולאחר מכן, אישר כי ההיכרות היתה על רקע עסקי כשר של סחר ביהלומים. תהליך דומה "עבר" ליזרוביץ בקשר להיכרות עם זרבי: בתחילה הכחיש כל קשר עמו; אך בבית המשפט הסכים, שהכירו בקשר להשגת כדורים מיוחדים - "יואמבין" - המשמשים לטענתו להגברת היצר המיני; ואשר היו דרושים, ככל הנראה, ליצור האקסטזי נושא פרשת המפעל. במהלך החקירה, פוענחו שיחות הטלפון המוקלטות שקיים ליזרוביץ עם צ'רני, זרבי וחברי קבוצה אחרים וביניהם אחד איתן צבי (להלן: "צבי") - ואלו מלמדות כדלקמן: ראשית - כי ליזרוביץ קיבל מהדוברים - ובמיוחד אמורים הדברים בצ'רני ובזרבי - דיווח שוטף על פעילותם; ושנית - כי ליזרוביץ תיאם בין הגורמים השונים שהיו מעורבים בעסקי ה"שמפו" והוא זה שקבע למעשה את מחיר הסם. (2) בית המשפט המחוזי קבע את אחריותו של ליזרוביץ לפעילותה של הקבוצה בהברחת הקוקאין מגואטמלה לאירופה, על בסיס הדברים המפורשים שמסר זרבי בענין זה - כפי שיוצג להלן בהרחבה - במסגרת ההודעה שמסר בחקירתו באנגליה, אשר נתקבלה כראיה על פי הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות; כאשר הקלטות של שיחות טלפון "מסבכות" - המהוות למעשה "הודיית חוץ" מטעמו - שקיים ליזרוביץ והודעה שמסרה היידי, אשתו של צ'רני, מספקות את ה"דבר לחיזוק" הדרוש לצידה של ההודעה האמורה. לתשתית ראייתית זו, מצטרפות הודעות שנרשמו מפיהם של רונן ואחד ג'וזה וילף - שלא היה מעורב בעצמו בפעילות הקשורה בסמים - שנתקבלו גם הן כראיה על פי סעיף 10א לפקודת הראיות. על סמך משקלן המצטבר של הראיות האמורות, הורשע ליזרוביץ כ"מבצע בצוותא" - קרי: כשותף מלא - של העבירות שבוצעו בפועל על ידי חברי הקבוצה "שהנהיג" ובמיוחד על ידי צ'רני וזרבי; כאשר מעורבותו בפועל בביצוען של עבירות אלו, באה לכלל ביטוי בניהולה של הפעילות העבריינית שקיימו צ'רני וזרבי כחברי הקבוצה. ב. פרידמן מתמלילי שיחות הטלפון המוקלטות שקוימו במהלך התפתחותן של שלוש הפרשיות נושא האישום, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, שפרידמן היה מעורב באופן פעיל בשלושה אירועים הנמנים בין מרכיבי "פרשת השמפו" כדלקמן: הראשון - עניינו במאמץ שעשה ליזרוביץ על פי עצתו של פרידמן, ל"הלבין" את סכומי הכסף ה"מפלילים" שנתפסו באנגליה ברשותו של צ'רני; השני - עניינו במאמץ ההשתלטות על מכוניתו של מייק רונן, שעשה יחד עם ליזרוביץ; והשלישי - עניינו במעורבות של פרידמן בנסיון למכור את הסם שהיה בידי צ'רני בפרנקפורט, גרמניה. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, מתחייבת מחומר הראיות המסקנה, שפרידמן נטל חלק ב"פעילות" העבריינית שקיים ליזרוביץ בשלושת ה"אירועים" האמורים, כשהוא מודע לכך שפעילות זו קשורה בעסקי סמים. ברם, בעוד שבשל מעורבותו ב"ארוע" השלישי הורשע פרידמן, מצא בית המשפט לזכותו מן העבירות שיוחסו לו בשל חלקו בשני הארועים האחרים. זאת - משום שבית המשפט הגיע למסקנה, שלא הוכח שפעילותו של פרידמן בקשר לשני ה"ארועים" הללו, היתה נעוצה ברצון לקדם את עסקי הברחת הסם או הסחר בו. את הרשעתו - המצומצמת כאמור - של פרידמן בפרשת השמפו, ביסס בית המשפט המחוזי על הקלטת שיחות טלפון, שהתקיימו בינו לבין ליזרוביץ (בתאריכים 7.4.94, 3.5.94, 5.5.94), בהן נשמע פרידמן מדריך את ליזרוביץ כיצד לקדם את מכירת הסמים, שנתפסו מאוחר יותר ברשותו של צ'רני. בשיחות אלו השתמשו פרידמן וליזרוביץ בלשון סתרים; אך זו פוענחה ונתבררה על רקע השוואת תוכנן לתוכן השיחות שקיים ליזרוביץ במקביל עם צ'רני. על בסיס המסקנה המתחייבת מן השיחות המוקלטות האמורות, הורשע פרידמן בסיוע לנסיון שעשה יחד עם ליזרוביץ, למצוא קונה לסם שהבריח צ'רני לגרמניה; כאשר בית המשפט רואה בייעוץ שנתן פרידמן למציאת קונה לסמים, סיוע לנסיון לסחור בסם מסוכן. ג. אקרמן שיחות הטלפון שקיים אקרמן בימים 9-10.5.94 - עם ליזרוביץ שהוקלטו על ידי המשטרה כאמור - משקפות מאמץ מובהק של תיווך בין צ'רני שהחזיק בסם בפרנקפורט, לבין הקונים המיועדים לרכישת אותו סם; ובית המשפט הרשיעו בשל כך, בנסיון לתווך בסחר בסם מסוכן. 4. ערעורו של ליזרוביץ כנגד הרשעתו בפרשת השמפו וההכרעה לגביו א. קבילות הודעתו של זרבי טענתו המרכזית של ב"כ של ליזרוביץ כנגד הרשעת מרשו, מכוונת כנגד קבילותה של ההודעה שמסר זרבי במהלך חקירתו במשטרת לונדון. זרבי לא התייצב על דוכן העדים בארץ ובית המשפט התבקש לקבל את ההודעה מכח הוראותיו של סעיף 10א(ב) לפקודת הראיות, כהודעה של מי שמסרב להעיד על רקע של איום לחייו. תנאי חיוני לקבילותה של הודעה כאמור הוא - כמפורט בגוף הסעיף הנ"ל - שאמצעי פסול שימש להניא את העד מלהעיד; ולשיטת הסניגור תנאי זה לא התקיים. זרבי נדון באנגליה לשבע שנים מאסר, והשלטונות האנגלים התבקשו ע"י ישראל לאפשר את נסיעתו לארץ למסירת עדות במשפטם של ליזרוביץ ושותפיו לאישום. בתחילה, נתן זרבי את הסכמתו לבוא לארץ ולהעיד; והשלטונות האנגליים היו מוכנים לשתף פעולה ולאפשר לזרבי להעיד בישראל. ברם, בשלב מאוחר יותר, חזר בו זרבי מהסכמתו להעיד. והשלטונות האנגלים הודיעו, כי על פי הדין הנוהג שם לא יוכלו שלא לכבד את סרובו של זרבי. במצב דברים זה, ביקשה ישראל מהשלטונות האנגליים לגבות את עדותו של זרבי באנגליה, בהליך של חיקור דין שיתקיים שם. תשובתם של השלטונות האנגליים לבקשה היתה, כי הם דוחים אותה מטעמים פנימיים שלהם, על פי שקול הדעת המסור להם באמנה הנוגעת לענין. בשעתו, סבר בית המשפט המחוזי - עפ"י ההתכתבות שהיתה קיימת אז - שדחיית הבקשה לחיקור דין היתה נעוצה בכך שלא היה בידי השלטונות האנגליים לכפות על זרבי להעיד. ברם, ממכתב התשובה האחרון שהתקבל מאנגליה בנושא זה, מתברר כי השלטונות האנגליים דחו את הבקשה לחיקור דין מן הטעמים המפורטים לעיל. לנוכח ההתפתחות האמורה העידה התביעה איש משטרה אנגלי - סמל קווין ראו (להלן: "סמל ראו") - אשר נפגש עם זרבי באנגליה בקשר למסירת עדותו בפרשה הנדונה בתיק זה; ורשם מפיו, כי סירובו להעיד נעוץ בכך: "שהוא יודע שאם יעיד בבית משפט זה או בישראל הוא יהרג. הוא אמר לי שאנשים שיש להם עניין במשפט שלי הם אנשים בעלי כח ולפי דעתו הוא חש שאם ימסור עדות הם יגרמו לו לההרג" (ההדגשות שלי - י.ק.). בית המשפט המחוזי מצא בדבריו אלו של זרבי לסמל ראו, בסיס לקביעה כי התקיים התנאי הקבוע בסעיף 10א(ב) לפקודת הראיות בדבר קבילותה של ההודעה. ברם, הסניגור המלומד סבור אחרת ושני טעמים לכך בפיו. האחד - כי מדבריו של זרבי לסמל ראו, לא ניתן ללמוד על כך שננקט אמצעי פסול "ששימש" להניא אותו מלהעיד; כאשר "תחושת פחד" פנימית, גרידא, אינה מספיקה לעניין זה. והשני - כי בסופו של דבר, עדותו של זרבי לא נגבתה, משום שהשלטונות האנגליים דחו את הבקשה לחיקור דין ולא בשל סירובו של זרבי להעיד, על רקע האיום על חייו. עמדתו האמורה של בא כוחו של ליזרוביץ - על שני פניה - אינה מקובלת עלי, ואלה עיקרי טעמי: (1) בנסיבות העניין, רשאי היה בית המשפט המחוזי להגיע לכלל מסקנה, כי ה"חשש לחיים" שעמד בבסיס סירובו הגורף של זרבי להעיד, היה תולדה של "אמצעי פסול" שננקט על ידי מאן דהוא בהקשר זה, ולא פרי תחושה פנימית גרידא. זאת, בהתחשב בכך, שזרבי הדגיש בדבריו לסמל ראו, שהוא "יודע" מה צפוי לו; כאשר בהמשך השיחה הוסיף והבהיר, שאין טעם להעביר אותו למתקן כליאה במקום אחר באנגליה, משום שידם של אלה שיתנכלו לחייו תשיגנו בכל מקום: "הוא (זרבי - י.ק.) יודע שיש אנשים שיש להם קשר בתוך מערכת בתי הכלא והם ימצאו אותו" (ההדגשה שלי- י.ק.). נקיטה בלשון זו מתיישבת יותר עם איום חיצוני מאשר עם תחושה פנימית גרידא. ה"ידיעה" העומדת בבסיס הדברים שאמר זרבי לסמל ראו בנושא זה, מספיקה בנסיבות העניין כדי ללמד - במידת השכנוע הדרושה כאן - כי זרבי הועמד, על ידי גורם חיצוני, שכוחו רב לו באנגליה ומחוצה לה, בפני סיכון ממשי לחייו, אם יעיד; ובכך די כדי לצאת ידי חובת הוכחתו של ה"אמצעי הפסול" הקבוע בסעיף 10א(ב) לפקודת הראיות. (ראה: ע"פ 696/84, לח(4) 334, אלבז; ע"פ 482/87, מב(4) 399, חקק; ע"פ 648/87, מב(3) 674, סבן). (2) בנסיבות העניין, אין לדחיית הבקשה לחיקור דין השלכה עניינית על קבילות הודעתו. זרבי הבהיר לסמל ראו, שאין הוא מוכן להעיד, לא בישראל ולא באנגליה, בשל כך שמרחף מעליו איום מוחשי של פגיעה בחייו; והשלטונות האנגליים הודיעו בשעתו, כי על פי הדין באנגליה אין בידם לכפות על זרבי להעיד. במצב דברים זה, גם אילו הסכימו השלטונות האנגלים לקיים הליך של חיקור דין, לא היו השלטונות האנגליים כופים על זרבי להתייצב לעדות; ואפילו היו מביאים אותו לאולם המשפטים - זרבי, על פי הצהרתו המפורשת, לא היה פוצה את פיו. (3) הטעם האמיתי לאי שמיעת עדותו של זרבי נעוץ, איפוא, בסירובו הגורף להעיד בפני כל ערכאה, ישראלית או אנגלית, בשל האיום על חייו; ועל כן, אין לדחיית הבקשה לקיום חיקור דין השלכה בדבר קבילותה של האימרה. דין אימרתו של זרבי בהקשר הנדון כאן, כדין אימרתו בכתב של עד, שאינו נוכח בבית המשפט ולא ניתן לגרום להתייצבותו להעיד; והוא מודיע לבית המשפט כי הוא מסרב להעיד בשל קיומו של איום ממשי ומוחשי לחייו אם יעשה כן. ב. תוכן הודעתו של זרבי בהודעה שמסר במסגרת חקירתו באנגליה, סיפר זרבי בקשר לפרשת השמפו, בין היתר, כדלקמן: כי ב"קבוצה" שבמסגרתה פעל היו חברים ליזרוביץ, צ'רני ואיתן צבי; כי לקבוצה היו קשרים בדרום אמריקה - גואטמלה - אשר איפשרו להם, בין היתר, לרכוש שם קוקאין, להפכו לנוזל ולהבריחו בבקבוקי שמפו; כי בארץ שאליה הוברח הקוקאין הנוזלי, היה בידם לחזור ולהפכו לאבקה לצורך הפצתו שם; וכי הוא ייבא לאנגליה את הקוקאין - הנוזלי והגבישי - שנתפס ברשותו, כחבר בקבוצה ומטעמה. עוד מסר זרבי, כי בשעתו דיוח לו ליזרוביץ שצ'רני נתפס, ויש צורך להשיג ניירת, שתתן כיסוי "מכשיר" לכסף שהיה ברשותו; וכן הציג את המפתח לפיענוח "שפת הסתר" שבה השתמשו אנשי הקבוצה בשיחות הטלפון שלהם. "מילון" מילות הקוד שמסר זרבי בהודעתו - המתישב עם ה"מילון", שחשפה בהודעתה אשתו של צ'רני - איפשר את פיענוח השיחות הטלפוניות, שקיימו ביניהם אנשי הקבוצה. ג. "דבר לחיזוק" להודעתו של זרבי דבריו של זרבי באשר ל"שותפות העסקית" שהיתה בינו לבין ליזרוביץ וצ'רני, נתמכים בדברים שמסרה היידי צ'רני - אשתו של צ'רני - בהודעה שנגבתה ממנה במהלך חקירתה, לפיהם: "אני ידעתי... שמיקי (צ'רני-י.ק.) עובד עם יעקב (ליזרוביץ-י.ק.) בעניינים האלה של להביא קוקאין מגואטמלה לאנגליה והם היו מוכרים קוקאין בגואטמלה. ביחד איתם גם מאוריציוס (זרבי-י.ק.)... יעקב ומיקי דברו על הבאת קוקאין וסחר בקוקאין... והם לא אמרו קוקאין אלא אמרו 'שמפו', בגלל שזה נראה כמו 'שמפו'". בנוסף לדבריה של היידי - אשר אישרה בעדותה את מעורבותו של בעלה בפרשת השמפו ואת פיענוח חלק ממילות הקוד שחשף זרבי בהודעה שמסר באנגליה - מאשרים את גירסת זרבי גם הדברים שאמר ליזרוביץ בעצמו בשיחות הטלפון המוקלטות שקיים: עם איתן צבי (מיום 15.8.93); עם צ'רני (מיום 5.5.94 ומיום 10.5.94); ועם פרידמן (מיום 17.4.94 ו- 3.5.94). פיענוח השיחות האמורות, על פי המפתח שמסרו זרבי והיידי, מסלק כל ספק בדבר חלקו של ליזרוביץ ב"פרשת השמפו", כפי שהדבר בא לכלל ביטוי בכתב האישום. ד. במצב דברים זה, דין ערעורו של ליזרוביץ כנגד הרשעתו להידחות. 5. ערעורו של פרידמן כנגד הרשעתו וההכרעה בו א. כתב האישום יחס לפרידמן "שותפות" - של "מבצע בצוותא" - לעבירות נושאי האישום הראשון והשלישי, לאמור: לעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ייבוא, סחר ועסקה אחרת בסם מסוכן בקשר בקשר לפרשית הברחת הקוקאין הנוזלי לאנגליה על ידי צ'רני, כמפורט באישום הראשון; ובקשר לפרשת הברחת הקוקאין לגרמניה על ידי צ'רני, כמפורט באישום השלישי. כאמור, בית המשפט המחוזי זיכה את פרידמן מרובן המכריע של העבירות הללו, וצמצם את הרשעתו לעבירה אחת בלבד והיא: סיוע לנסיון לסחור בסם מסוכן - כמיוחס לו באישום השלישי - בקשר למאמץ שעשה על מנת לסייע לצ'רני למכור את הסם שהיה ברשותו, בהיותו בפרנקפורט, סמוך למעצרו שם ב11- במאי, 1994. ג. ב"כ של פרידמן בדעה, כי בית המשפט שגה בהרשיעו את מרשו כ"מסייע" לנסיון הסחר בסם המסוכן - שהיה, כאמור, ברשותו של צ'רני בגרמניה - שנעשה על ידי ליזרוביץ. לשיטתו, על מנת להרשיע את פרידמן כ"מסייע", צריך היה בית המשפט לקבוע כי היעוץ שנתן לליזרוביץ בקשר לקידום מכירת הסם בגרמניה, סייע בפועל לנסיון שנעשה על ידי האחרון למכור את הסם; ומשאין ראיה לכך - אין ביעוץ האמור, לדעת הסניגור, בסיס להרשעה. ד. עמדתו של הסניגור בהקשר זה, אינה מקובלת עלי. הנוסח הסופי של סעיף 31 לחוק העונשין - הקובע את היעוץ כמעשה של "סיוע" - מדבר ביעוץ שנעשה "כדי לאפשר...", לאמור: יעוץ שנעשה מתוך כוונה לאפשר את ביצוע העבירה, להבדיל - מיעוץ שתרם בפועל לביצוע העבירה. הנוסח שהוצע בשעתו לסעיף 31 הנ"ל, אכן דיבר ביעוץ "שהיה בו" משום תרומה לביצועה של העבירה כפי שטוען הסניגור. ברם, נוסח זה לא נתקבל, ואת מקומו תפש הנוסח האחר המדבר ביעוץ - והוא הדין גם במעשים האחרים המפורטים שם - שנעשה "כדי לאפשר" את ביצוע העבירה; וזאת בין שסייע בפועל לביצוע העבירה ובין אם לאו. . שיחות הטלפון המוקלטות שקיים פרידמן עם ליזרוביץ, אינן מותירות מקום לספק, שפרידמן יעץ לליזרוביץ כיצד למכור את הסם שצ'רני הבריח לפרנקפורט, מתוך כוונה לסייע לו במאמץ למכור את הסם; ומשעשה ליזרוביץ נסיון למכירת הסם על סמך היעוץ שקיבל מפרידמן, יש לראות את האחרון כמי ש"סייע" לו בעשיית הנסיון, אף שזה לא צלח. דין ערעורו של פרידמן כנגד ההרשעה להידחות. 6. ערעורו של אקרמן כנגד ההרשעה וההכרעה בו א. כזכור, אקרמן הורשע בעבירה של נסיון לתיווך בסם מסוכן, בכך: שאיתר קונה בכוח לסמים שהחזיק ברשותו צ'רני בפרנקפורט; והכשיר את הקרקע למפגש בין הקונה לבין צ'רני. כפי שכבר נאמר, הרשעתו של אקרמן מבוססת על השיחות המוקלטות שקיים עם ליזרוביץ; וטענתו הראשונה של ב"כ של אקרמן כנגד הרשעת שולחו מתמקדת בפרשנותן. לשיטתו, נושא השיחות המוקלטות - כמתחייב מלשונן - לא היה סחר בסמים; ואין לשיחות שקיים ליזרוביץ עם צ'רני בסמוך לאלו שקיים עם אקרמן, כדי להשליך על משמעותן של האחרונות. טענה זו של ב"כ של אקרמן אינה מקובלת עלי. סמיכות וסדר הזמנים של השיחות שקיים ליזרוביץ עם אקרמן לאלו שקיים עם צ'רני, מלמדים בעליל על קיומו של קשר ביניהן; ובדין קבע בית המשפט המחוזי כי יש לפרש את השיחות עם אקרמן לאור משמעותן של השיחות עם צ'רני. בשיחותיו עם צ'רני השתמש ליזרוביץ בקוד המקובל בין חברי קבוצתו; ותוכן השיחות מלמד חד משמעית, כי ליזרביץ וצ'רני שוחחו על הדרך לפתרון בעיית מכירת הסמים שהוברחו על ידי צ'רני לגרמניה. בשיחה שהיתה בין ליזרוביץ וצ'רני, הסביר צ'רני שהוא מתקשה לקדם את "עסקי החליפות"; ובשיחות נוספות - בימים 9.5.94 ו- 10.5.94, נשמע אקרמן בבירור כשהוא מנסה לתאם עבור ליזרוביץ פגישה עם קונה. אין כל ראיה שהשלושה עסקו - במשותף - בעסקי "חליפות"; ועל פי ה"מילון" - שפרטיו נחשפו על ידי זרבי ועל ידי היידי צ'רני - משמעותם של "חליפות" היא סמים. בשיחה שהתקיימה בין אקרמן לליזרוביץ ביום 9.5.94 בערב, נשמע אקרמן כאשר הוא מציע לליזרוביץ מועד למפגש, אותו הצליח לתאם עם קונה ומיד לאחר מכן מתקשר ליזרוביץ עם צ'רני ובודק איתו אם השעה שנקבעה נוחה לו; ולאחר שצ'רני מודיע לליזרוביץ שאין הוא יכול להגיע בשעה המיועדת, מתקשר ליזרוביץ עם אקרמן ומבקש ממנו לנסות ולתאם פגישה למועד אחר למחרת. ואכן, בשיחה שהתקיימה למחרת - 10.5.94, בין אקרמן לליזרוביץ, מודיע אקרמן שיש לו "תור אצל הרופא" בשעה 17:00; וסמוך לאחר מכן, מודיע ליזרוביץ לצ'רני להגיע ל"רופא" בשעה 17:00 ולהראות לו שם "איזה חולצות, דוגמה קטנה". אין שמץ של ראיה, כי מי מהשלושה היה זקוק לטיפול רפואי; וברגיל, אין מציגים בפני רופא "דוגמא קטנה" של חולצות. התוכן האמיתי של השיחות מתבהר בעזרת ה"מילון" - שחשפו זרבי והיידי - שלפיו המדובר בסמים; וסמיכות הזמנים וסדר השיחות שהתקיימו בין השלושה, אינו מותיר מקום לספק כי שלושת המשוחחים מדברים באותו נושא, כאשר ליזרוביץ משמש כ"תחנה מרכזת". סיכומם של דברים: צ'רני התקשה למצוא קונים לסמים שהביא לפרנקפורט ופנה לעזרתם של פרידמן וליזרוביץ. צ'רני נעצר מיד לאחר השיחות הנ"ל - ביום 11.5.94 - כשברשותו כמות גדולה של קוקאין; ואין ספק ששיחותיו של צ'רני עם ליזרוביץ התייחסו למציאת קונה לקוקאין. שיחותיו - המשולבות כאמור - של ליזרוביץ עם צ'רני ואקרמן, אינן מותירות מקום לספק, שאקרמן טיפל בהשגת קונה לאותו קוקאין ואף הצליח להפגיש קונה פוטנציאלי עם צ'רני, אשר מסר לו "דוגמא" ממש לפני מעצרו. בית המשפט המחוזי רשאי, היה איפוא, להגיע למסקנה שאליה הגיע; כאשר טענתו של ב"כ של אקרמן, כי השיחות האמורות היו "תמימות" - בהתחשב בכך שאקרמן נמנע מלנקוט בקודים ודיבר בלשון כללית וסתמית - מופרכת, לנוכח סמיכותן והשתלבותן בשיחותיו של ליזרוביץ עם צ'רני. ב. טענתו השניה של ב"כ של אקרמן הינה: כי בית המשפט נזקק, לענין ההרשעה, לתוכנם של מזכרים שבהם תיעדו החוקרים התבטאויות מסבכות של אקרמן; כאשר, לדבריו, הרישום במזכרים אלה אינו משקף בדיוק הדרוש את דבריו של אקרמן. אין ממש בטענה זו. המזכר הראשון שמזכיר ב"כ של אקרמן הוא ת78/. מזכר זה, המביא מפיו של אקרמן דברים, שיש בהם לכאורה תמיכה לכך שהוא הכיר את חברי הקבוצה - כלל אינו מוזכר בהכרעת הדין. המזכר השני שבו מדובר הוא ת75/ - שבו מציין החוקר שאקרמן אמר לו שמעולם לא ארגן לליזרוביץ "תור לרופא" - מוזכר אמנם בהכרעת הדין; אך בית המשפט, לא מנה אותו בין מרכיבי התשתית הראייתית העומדת בבסיס הרשעתו של אקרמן. ולא למיותר יהיה להזכיר, כי אקרמן בחר בשתיקה; ולא מצא לנכון לעלות על דוכן העדים ולנסות להפריך - או לפחות להעמיד בספק - את המשמעות המרשיעה של שיחות הטלפון האמורות, שהתחייבה כאמור מן הנסיבות על רקע פיענוח לשון הסתר. ג. לאור כל האמור לעיל, דין ערעורו של אקרמן כנגד הרשעתו להידחות. 7. ערעוריהם של ליזרוביץ, פרידמן ואקרמן, כנגד העונש כאמור, כל אחד משלשת המערערים מערער גם כנגד חומרת העונש; ולהלן ידון עניינו של כל אחד בנפרד. א. ליזרוביץ על ליזרוביץ נגזרו 12 שנות מאסר, שעשר מתוכן הינן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים. ב"כ של ליזרוביץ טוען כי עונש זה מופרז לחומרה ואלה עיקרי טעמיו: ראשית - בפרשה זו המדובר בנסיונות כושלים גרידא, שלא הניבו עסקאות בסמים; ושנית - לא ניתן משקל הולם לקולה למצב בריאותו שנפגע קשות בתאונת דרכים קשה שעבר בשעתו בארה"ב. עמדה זו אינה מקובלת עלי. כשלון המאמצים שעשו ליזרוביץ וחברי קבוצתו להפיץ באירופה סמים שנרכשו ועובדו בגואטמלה, אינו נוטל מאותם מאמצים - אשר כמעט הצליחו - את חומרתם כפעילות מכינה להפצת קוקאין. הפצת הסמים באירופה הצריכה שורה של מעשים מוקדמים: רכישת הקוקאין, עיבודו לצרכי הסוואת נשיאתו, החזקתו והברחתו לאירופה. כל אלה מהווים, כשלעצמם, מעשי עבירה מושלמים: ואין בתפיסתו של הקוקאין לפני הפצתו, כדי לכרסם בחומרתם. זאת ועוד, המדובר בשלוש פרשיות נפרדות - הברחה לאנגליה באמצעות צ'רני, הברחה נוספת לאנגליה באמצעות זרבי והברחה לגרמניה באמצעות צ'רני - שכל אחת מהן ראויה לענישה חמורה בנפרד; והטלת עונש אחד בגין שלושתן, טומנת בחובה, ממילא, הקלה והליכה לקראתו של ליזרוביץ. משקלו של מצב בריאותו הקשה של ליזרוביץ כגורם מקל, מצומצמם ביותר. גורם זה חייב לסגת מפני חומרת המעשים וחומרת העונש ההולם הנגזרת מהם; ומי שאחראי, בסופו של דבר, להכבדה המיוחדת הנעוצה במצב בריאותו, הוא זה שנוטל חלק בפעילות הקשורה בסמים מסוכנים, כאשר אין מי שמודע טוב ממנו למצב בריאותו. על חומרת העבירות הקשורות בהפצתו של סם מסוכן, אין צורך להכביר מילים; וכפי שציין ביהמ"ש המחוזי, העובדה שמדובר בהפצה בארצות זרות, אינה משנה בענין זה. ישראל, כחברה בקהילית העמים מקיימת מלחמת חורמה בנגע הגואה של התמכרות לסמים מסוכנים. בתי המשפט בישראל תורמים את חלקם במאבק בענישה מחמירה, שיש בכוחה לקבוע את חומרת המעשים בהכרת כל הנוגעים בדבר ויחד עם זאת להרתיע רודפי כסף קל, מלשלוח ידם בתחום זה. ב. פרידמן פרידמן נדון בשל חלקו ב"פרשת השמפו" לשנת מאסר לריצוי בפועל ולשנת מאסר נוספת על תנאי. בא כוחו של פרידמן סבור, כי יש להקל בעונשו של מרשו, בהתחשב בסיבות הבאות: ראשית - עברו הנקי והעובדה שהוא מפרנס יחיד של ארבעה ילדים; שנית - בכך, שהיה נתון במשך 89 ימים במעצר-עד-תום-ההליכים ולאחר מכן הוחזק בתנאי "מעצר בית" בתנאים מגבילים לתקופה של כשנה; ושלישית - בעובדה שבית המשפט מצא להעיר בהכרעת הדין, שלא ניתן לקבוע שפרידמן זכה בתמורה עבור מתן העצות שבגינן הורשע. עמדת הסניגור אינה מקובלת עלי. בעבירות הקשורות לפעילות של הפצת סמים, יש לנסיבות אישיות משקל מוגבל ביותר לקולה; ומי שצריך להביאם בחשבון הוא זה שנוטל במודע חלק בפעילות כזו. בית המשפט המחוזי נתן דעתו - לענין גזירת הדין - לכך שפרידמן היה נתון במעצר בית תקופה ממושכת ואילו תקופת המעצר בפועל נכללת בתקופת המאסר שעליו לרצות. במצב דברים זה, ובהתחשב בכך כי העונש שנגזר על המערער כשלעצמו אינו חמור ביחס לעונש המירבי לו היה צפוי, לא מצאתי הצדקה להתערב ולהקל בו. ג. אקרמן על אקרמן הוטלו ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; כאשר לצידם שנה אחת מאסר על תנאי. בא כוחו של אקרמן סבור, שעונש זה חמור יתר על המידה, וזאת: ראשית - בהתחשב באופיה של מעורבות מרשו בפרשה הכוללת העומדת בבסיס כתב האישום; ושנית - בהתחשב בכך, שאקרמן לא זכה בטובת הנאה כלשהי בשל המעשה שבגינו הורשע. עמדה זו אינה מקובלת עלי. אקרמן הבין, כי במעשהו הוא נוטל חלק בפעילות עבריינית הקשורה בהפצתם של סמים מסוכנים; ועל החומרה המיוחדת המאפיינת הפצתם של סמים כאלה אין צורך להכביר מילים. העונש שנגזר על אקרמן אינו חמור גם כאשר הרשעתו מדברת אך ורק במאמץ של תיווך בין סוחרי סמים; ובית המשפט הביא בחשבון, שעה שקבע את תקופת המאסר שעל המערער לרצות בעבודות שירות, את העובדה כי היה נתון במעצר כשלשה חדשים. לאור כל האמור לעיל, דין הערעורים כנגד גזר הדין להידחות. 8. ערעורה של המדינה כנגד פרידמן וההכרעה בו­ א. כאמור, פרידמן זוכה מרוב העבירות שיוחסו לו באישומים הראשון והשלישי, המדברים בפרשת השמפו; והרשעתו הצטמצמה לעבירה אחת והיא: סיוע לנסיון לסחור בסם המסוכן שהוחזק בידי צ'רני בפרנקפורט. טענת המדינה היא, כי הראיות שבאו בפני בית המשפט המחוזי מלמדות שפרידמן היה שותף מלא לפעילות הסמים שקיימה הקבוצה בפרשה נושא האישום השלישי, שעניינו בהברחת סמים על ידי צ'רני לגרמניה. לשיטת ב"כ המדינה, השיחות הטלפוניות שקיים ליזרוביץ עם פרידמן, מלמדות בעליל כי פרידמן נמנה בין "מובילי" הפעילות בקשר לנושא האישום השלישי לפחות; ובתור שכזה, הריהו נושא באחריות לכל העבירות שנעברו בקטע זה של פעילות הקבוצה ולא רק למתן יעוץ בקשר למכירת הסמים שהחזיק צ'רני ברשותו. לא אוכל לקבל עמדה זו. בית המשפט המחוזי מצא בשיחות הטלפון האמורות, בסיס ליעוץ "מפליל" שנתן פרידמן לליזרוביץ בקשר למכירת הסמים שהיו ברשותו של צ'רני בפרנקפורט, בלבד; ואנכי לא מצאתי בחומר הראיה עילה מספיקה להתערב בגישתו זו של בית המשפט. פרט לשיחות המפלילות, אין ראיות המסבכות את פרידמן במעורבות בעבירות נושא האישום השלישי; והשיחות האמורות אכן מדברות אך ורק ב"יעוץ" בקשר לדרכים למכירת הסם שהיה ברשות צ'רני. במצב דברים זה, דין ערעורה של המדינה בקשר להרשעתו של פרידמן לדחיה. ב. עוד טוענת המדינה כי העונש שנגזר על פרידמן בשל מעשה היעוץ שבו הורשע - בקשר למכירת הסם שהחזיק ברשותו צ'רני בפרנקפורט - מופרז לקולא ואינו עומד ביחס הולם לחומרה המלווה בדרך כלל פעילות עבריינית בתחום הסמים. הגם שאין להקל ראש במעורבותו של פרידמן, אינני רואה מקום להתערב בחומרת העונש שנגזר עליו: ראשית - משום שהרשעתו של פרידמן, אינה מדברת ב"שותפות" כוללת לביצוען של עבירות הסמים נושא האישום השלישי, אלא אך במעורבות נקודתית המצומצמת למתן יעוץ בדבר דרכי מכירת הסם; ושנית - בשל כך שבית המשפט לא יכול היה להתעלם מן העובדה, כי לפרידמן אין עבר פלילי ובעבר תרם תרומה חיובית למדינה ולציבור כקצין צבא. בתור שכזה, יש משמעות מענישה לא מבוטלת לעצם הרשעתו של פרידמן בעבירה הקשורה בסחר בסם מסוכן; וזו משליכה לא רק על הוקעת מעשהו אלא גם משמשת לו - ולשכמותו - התראה ואזהרה להימנע בעתיד מכל מגע עם פעילות הקשורה בסמים מסוכנים. במצב דברים זה, לא מצאתי הצדקה להתערב להחמרת העונש. ערעור המדינה כנגד פרידמן נדחה, איפוא, על שני חלקיו. 9. ערעורה של המדינה כנגד אקרמן וההכרעה בו א. כזכור, אקרמן הורשע בעבירה של "נסיון" לתיווך בסם מסוכן במקום עבירת התיווך המושלמת שיוחסה לו בכתב האישום. טענת המדינה היא, כי אין מקום לדבר על "נסיון" לתיווך, במקום שבו התיווך "הושלם"; וזאת - גם אם לא הביא לגיבושה של העיסקה, שלמענה הופגשו הצדדים המעוניינים. במקרה דנא, הביא מאמץ ה"תיווך" שעשה אקרמן למפגש בין צ'רני כ"מוכר" לבין "קונה" בכח; וצ'רני אף מסר לאותו קונה בכוח דוגמא מן הסם שיועד למכירה. במצב דברים זה, מבקשת המדינה להרשיע את אקרמן בעבירה מושלמת של תיווך בסם מסוכן, לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים; ולהתאים את עונשו לעבירה המושלמת. ב. דין ערעור המדינה בעניין ההרשעה להתקבל. אכן, כפי שטוענת המדינה, מעשה של "תיווך" מושלם בהפגשת הצדדים לעיסקה ואין נפקא מינה, אם בסופו של דבר נקשרה עיסקה אם לאו. במקרה דנא, הביא אקרמן להפגשת הצדדים לעיסקה; ולעובדה כי לא נקשרה עיסקה ביניהם - אין השלכה על השתכללותו של מעשה התיווך שהושלם קודם לכן. ערעור המדינה כנגד הרשעתו של אקרמן בנסיון במקום בעבירה המושלמת מתקבל; והרשעתו תהיה במעשה עבירה מושלם של תיווך בסם מסוכן, לפי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים. ג. יחד עם זאת, אינני סבור כי ישנה הצדקה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן מחדש את העונש הראוי למעשה שעשה אקרמן, בעקבות החלפת ההרשעה "מנסיון" ל"עבירה מושלמת". בית המשפט המחוזי נתן את דעתו ל"מעשה" שעשה המערער בפועל - קרי: למאמץ שהביא להפגשת הקונה המיועד עם צ'רני - וגזר עליו עונש בהתאם. בהקשר זה, אין משמעות של ממש להמרת הנסיון בעבירה מושלמת; שהרי גם זה וגם זה מצומצם להפגשת הצדדים ואינו מתרחב לשיכלולה של עיסקה בעקבות המפגש. ד. סיכומם של דברים: ערעור המדינה בקשר להרשעתו של אקרמן מתקבל; ואילו ערעורה בקשר למידת העונש נדחה. 10. "פרשת השמפו": סיכום לאור כל האמור לעיל, נדחים ערעוריהם של שלושת המערערים כנגד הרשעתם וכנגד העונש שנגזר על כל אחד מהם בקשר לפרשת השמפו. כן נדחים הערעורים שהוגשו מטעם המדינה כנגד פרידמן ואקרמן, בכפוף לתיקון הרשעתו של אקרמן מעבירה של נסיון לתיווך בסם מסוכן לעבירה מושלמת של תיווך כאמור. II. פרשת ה"מפעל" 11. פתח דבר א. כאמור, עניינה של פרשה זו בייזום והקמת מפעל לייצור סם ה"אקסטזי" באמסטרדם שבהולנד. בפרשה זו מעורבים מספר אנשים, אך בפנינו - כערכאת ערעור - באו בקשר אליה שני ערעורים מצידם של שניים מהמעורבים בה בלבד: יעקב ליזרוביץ, המערער מס 1 בפרשת ה'שמפו' (ע"פ 628/97) והמערער מס' 5 בערעור המאוחד עם פרשת ה'מפעל' (ע"פ 838/97; להלן: "ליזרוביץ"); ומרדכי הירש, המערער מס' 6 בערעור המאוחד (ע"פ 1004/97; להלן: "הירש"). שני המערערים, ליזרוביץ והירש, הורשעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.פ 260/95) בקשר לפרשת המפעל, בעבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע; סיוע לייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן; סיוע להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית; וסיוע להחזקה וניהול של חצרים לשם הכנת סם מסוכן. בעקבות הרשעתם בעבירות האמורות נגזרו על השניים הענשים הבאים: על ליזרוביץ - נגזר עונש של 7 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי; ואילו על הירש נגזר עונש של 6 שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. בהיותו מודע לעונש המאסר שנגזר על ליזרוביץ בשל הרשעתו בפרשת השמפו, קבע בית המשפט כי שנתיים מעונש המאסר שגזר עליו בפרשה הנוכחית, ירוצו באורח חופף לעונש המאסר שנגזר עליו בפרשת השמפו. על ליזרוביץ לרצות, איפוא, בשל הרשעתו בשתי הפרשות, חמש עשרה שנות מאסר בפועל. שני הערעורים מכוונים כנגד ההרשעה; וערעורו של ליזרוביץ מכוון גם כנגד מידת העונש. ב. כאמור, בנוסף לשני המערערים הנ"ל, היו מעורבים בפרשת המפעל מספר אנשים נוספים אשר - למען הבנת העניין - מן הראוי להזכירם והם: חזי סרברו (להלן: "סרברו"), נח פיין (להלן: "פיין), ד"ר יצחק בקל (להלן: בקל) ואברהם מזרחי ז"ל (להלן: מזרחי). אנשים אלה נמנו בין הנאשמים בכתב האישום המקורי. עניינם של שלשת הראשונים הסתיים בהסדר טיעון; ואילו מזרחי התאבד בהולנד, לאחר שנתפס ונעצר שם. ג. גם בפרשה זו כבפרשת השמפו, לא לקח ליזרוביץ חלק בפעילות הפיסית שהיתה קשורה בהקמת המפעל ובהפעלתו; ומעורבותו בפרשה התמקדה בהרצת הפרויקט, בתיאום הפעילות של המעורבים בו ובהבטחת מימושו. הראיות העומדות בבסיס הרשעתו של ליזרוביץ נעוצות, בעיקרו של דבר - בדומה לפרשת השמפו - בהודעות חוץ של "שותפים" שנתקבלו כראיה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, ובהקלטות של שיחות טלפון. 12. הרקע העובדתי להלן, בתמצית, עקרי העובדות הדרושות לבירור שני הערעורים: א. חבורה, שנמנו עליה סרברו, פיין, הירש, מזרחי וליזרוביץ יזמה הקמה והפעלה של מפעל לייצור סם מסוכן מסוג אקסטזי - הידוע בכינויו המדעי בשם - MDMA - (להלן: האקסטזי), באמסטרדם, הולנד (להלן: המפעל). תכנון המפעל, הקמתו והפעלתו נעשו על ידי בקל, סרברו, פיין, ומזרחי; כאשר הירש "מלווה" את ההקמה ומתערב במקום שנדרשת התערבות מצידו ואילו ליזרוביץ משמש, כאמור, מתאם ו"מחזיק בחוטים" מאחורי הקלעים. על-פי התכנית, צריך היה הרעיון לקרום עור וגידים בשלבים הבאים: חשיפת הנוסחה הכימית לייצור האקסטזי, איתור מקום הולם - מחוץ לישראל - לייצורו, רכישת הציוד הדרוש לייצור לרבות חומרי הגלם, הקמת מפעל שבו יופעל הציוד ולבסוף - יצירת קשר עם מפיצים וקונים פוטנציאלים, שירכשו את האקסטזי בצורת אבקה, וייצרו ממנה את כדורי האקסטזי המופצים לצרכנים. ב. לצרכי מימוש התכנית, יצרה החבורה קשר עם בקל, שהוא כימאי מומחה. תפקידו של בקל היה לפענח את הנוסחה לייצור האקסטזי, לתכנן את תהליך ייצורו של האקסטזי במפעל שיוקם בחו"ל, להקים שם את המפעל ולהפעילו. כפי שמסר זרבי, שותפו של ליזרוביץ בפרשת השמפו, בהודעה שנרשמה מפיו בחקירתו באנגליה - שם נתפס כשהוא מחזיק ברשותו קוקאין (כמפורט בפרשת השמפו) - היה זה הוא שהשיג לליזרוביץ, לבקשתו, כדורי אקסטזי, לפיענוח נוסחת הרכבם; ומפיו של ליזרוביץ למד מאוחר יותר, שתהליך פיצוח הנוסחה הצריך שימוש במחשב מיוחד רב עוצמה, שכל שעה של הפעלתו עלתה לחבורה כ2,000- דולר. כפי שהסביר זרבי בהודעתו, כדורי האקסטזי לא היו נפוצים באותה תקופה ואילו לו היתה גישה אליהם; והם הועברו לליזרוביץ באמצעותו של צ'רני, שותף אחר של ליזרוביץ בפרשת השמפו. ג. לצרכי איתורו של מקום הולם להקמת המפעל, נערכו ביקורים במקומות שונים בעולם וקוימו פגישות ושיחות טלפון רבות. במהלך המחצית השניה של שנת 1994, אותר באמסטרדם שבהולנד מחסן - ששיטחו כמה מאות מ"ר - שהתאים להקמת המפעל (להלן: המחסן). איתור המחסן נעשה באמצעות ישראלי תושב הולנד, בשם ליפא נויהאוז (להלן - נויהאוז), שהיה מיודד עם הירש. נויהאוז הקים בהולנד חברה בשם אלפא הורמונוס אנד רג'ולטורס (להלן: החברה), קיבל משלטונות הולנד את האישורים הדרושים להקמת מכון לייצור דשנים לחקלאות ושכר את המחסן על שם החברה בחודש יוני 94, על מנת להקים בו את המפעל במסווה של מכון לייצור דשנים לחקלאות. ד. במקביל, סיפק ליזרוביץ לסרברו כדורי אקסטזי - אותם השיג כאמור מזרבי באמצעות צ'רני - לצרכי הניסויים שערך בקל, לרבות אלה שהיו דרושים ל"פיצוח" הנוסחה של כדורי האקסטזי. כן סיפק ליזרוביץ לסרברו חומר שכונה בפי אנשי החבורה 'המרכיב ה- 13' - או "יוהמבין" - אשר שימש, ככל הנראה, מרכיב חשוב בהכנת האקסטזי. כפי שמסר זרבי בהודעתו, ליזרוביץ ביקש ממנו - בהיותו בגואטמלה - מיגוון של חומרים שהיו דרושים לייצור האקסטזי ולא רק את ה"יוהמבין"; ובביקורו בארץ הפגיש אותו עם שניים מחברי החבורה, שהדגישו באזניו את חיוניותו של ה"יוהמבין". ה. בשלב הבא, רכשה החבורה ציוד רב בגרמניה, צרפת, בלגיה וישראל. ציוד זה כלל מכונות ודודים, שאותם הרכיבו במחסן; וכן חומרים כימיים מגוונים. בין היתר, הוזמן ונרכש בארץ על ידי הירש ציוד קירור; שהועבר באמצעותו - יחד עם פריטים אחרים - להרכבה במפעל. ו. ביום 20.9.94 החל במפעל ייצור הכמות הראשונה של אבקת האקסטזי. בשלב הראשון של התהליך - שנמשך כארבעה ימים - מתקבל חומר בסיסי בשם “PMK”; ואותו יש לזכך ולסנן - בשלב השני - מספר פעמים, על מנת להפיק את אבקת האקסטזי המיועדת להכנת הכדורים לשימוש. ז. ביום שבת ה- 24.9.94, החל השלב השני של תהליך הייצור. עד כאן הכל התנהל למישרין. ברם, בתאריך 26.9.94, בשעות הבוקר, בשעה שסרברו, הירש, בקל ומזרחי עבדו במפעל, התרחשה תקלה באחד הדודים ששימש להכנת הסם; וריח חריף של אמוניה, פרץ והציף את המפעל וסביבתו. אזרחים המתגוררים במקום, הזעיקו למקום משטרה ומכבי אש; וכאשר אלה הגיעו למפעל תפסו שם את סרברו, הירש, בקל ומזרחי, כשהם עוטים מסיכות גז על פניהם. בחיפוש שנערך במקום, נמצאו 42 ק"ג של סם מסוג MDMA; וכן כמויות נכבדות של כימיקלים, המשמשים לייצור הסם. ח. סרברו, הירש ובקל נעצרו במקום; ואילו מזרחי הצליח להימלט, אך נתפס מאוחר יותר והתאבד בכלא. פיין, ששהה אותו זמן בגרמניה לצורך רכישת ציוד נוסף למפעל, נעצר כעבור יומיים בבלגיה. חקירת המשטרה העלתה, כי המדובר למעשה בייצור סמים. הארבעה שנעצרו - הירש, סרברו, בקל ופיין - הוסגרו לישראל; ובעקבות חקירתם בארץ נעצר ליזרוביץ. ט. ליזרוביץ טען לאורך כל הדרך, שלא היה לו כל קשר למפעל, וכי הוא אינו מכיר אף אחד מהנאשמים בפרשה זו, חוץ מסרברו; ואילו הירש טען, שהוא האמין שמדובר במפעל המייצר חומר כימי להכנת דשנים חקלאיים, ומעורבותו בהקמתו ובהפעלתו נעשתה על רקע אמונתו זו. את שהייתו במפעל ביום המעצר הסביר הירש בכך, שביקש לבדוק את המקום לצורך התקנת מזוזות בו. 13. התשתית הראייתית למעורבותו של ליזרוביץ התשתית הראייתית להוכחת מעורבותו של ליזרוביץ בפרשת המפעל, נעוצה, במידה רבה, בדברים שמסר זרבי בהודעה שנרשמה מפיו במהלך חקירתו באנגליה (להלן, בפרק זה, ה"הודעה"). לצידה של ההודעה מצויים הדברים שמסר בקל בהקשר זה, בהודעה שנרשמה מפיו על ידי משטרת הולנד; והעיקר - הדברים שנאמרו בשיחות המוקלטות, שקיים ליזרוביץ עם שאר אנשי החבורה ואשר יש בהם אישור מלא - ואף למעלה מזה - לדברים שמסר זרבי בהודעתו. להלן ידון כל אחד משלושת רכיבי התשתית הראייתית העומדת - כאמור לעיל - בבסיסי הרשעתו של ליזרוביץ בנפרד: א. הודעתו של זרבי בהודעתו סיפר זרבי: על הקשר ההדוק של ליזרוביץ עם פרשת ייצור האקסטזי, כפי ששמע עליו מפיו; על מילוי בקשתו של ליזרוביץ להשיג לו בגואטמלה כדורי אקסטזי ומרכיבים אחרים שהיו דרושים לייצורו של האקסטזי; על רצונו של ליזרוביץ לשתף אותו באופן פעיל בפרשת המפעל; ועל מעורבותו של ליזרוביץ בארגון הקמת המפעל והפעלתו ובתכנון ההפצה של אבקת האקסטזי שתיוצר בו, הכל כפי ששמע מפיו. כפי שהובהר בפרשת השמפו, זרבי חשף בהודעתו את משמעות מילות הצופן שבהם השתמשו גם המעורבים בפרשת המפעל, כאשר, בין היתר: "חולצה" ו"חליפה" - משמעותם ק"ג סם, "תקליטים" - הם אקסטזי ו"ה - 13" הינו מרכיב חיוני ליצור האקסטזי. חשיפת מילות הצופן, עומדת, בין היתר, בבסיס הוכחת המשמעות המפלילה של שיחות הטלפון המוקלטות שקיים ליזרוביץ. ב. שיחות הטלפון המוקלטות כאמור, לצד הודעתו של זרבי, מתחייבת מעורבותו של ליזרוביץ בפרשת המפעל, משיחות הטלפון הרבות שקוימו במהלך התקופה הרלוואנטית, בינו לבין שאר חברי הקבוצה. בשיחות אלו, לא מוזכרים אמנם עסקי הסמים במפורש; אך משמעותן האמיתית מתחייבת מתוכן, על רקע הכרת התמונה הכללית של ההתרחשות, כפי שהיא מצטיירת בהודעותיהם של בקל וזרבי, כשהדגש הוא בעיקר על האחרונה. השיחות המוקלטות התקיימו, ברובן, בין ליזרוביץ לבין צ'רני, סרברו, זרבי ואיתן צבי. בין היתר מדובר בהן - בלשון סתרים כמובן - בנושאים - שיפורטו להלן. ליזרוביץ משוחח עם צ'רני, איתן צבי וזרבי בקשר לרכישת 'מכונות תפירה', ומכירת "חליפות" ו"תקליטים", באמצעות "בוטיקים" ו"סוכני מכירות", ומספר לצ'רני, שבדעתו לפתוח את "בית החרושת של התקליטים" ושבכוונתו לממן זאת באמצעות מכירת "חליפות"; כל זאת, כאשר אין שריד של ראיה לכך שהמשוחחים עסקו אי פעם ביצור "חליפות" ו"תקליטים"; וכאשר על פי הודעתו של זרבי, "חליפה" ו"תקליט" מבטאים ק"ג סם. כן מוזכר בשיחות עניין השגת ה"מרכיב ה13-"; כאשר על פי ההודעות של ד"ר בקל ושל זרבי, המדובר באחד המרכיבים שהיה דרוש לייצור האקסטזי ושבמקומו, ככל הנראה, נדרש זרבי להשיג את ה"יוהמבין". עוד מוצאים אנו כי בשיחות שקיים עם זרבי, סרברו וצ'רני, מוודא ליזרוביץ שיסופקו לחבורה "האחד, שתיים, שלוש ו- 13"; ובמיוחד חוזרת הבקשה בקשר למספר "ה- 13". הכרת הרקע מלמדת, שהמספרים האמורים משקפים מרכיבים של האקסטזי. כן מדבר ליזרוביץ עם זרבי על הפעלת אדם שהינו "מדען דגול" ושל שימוש במחשב שעלותו 60 מיליון דולר, אך ניתן לעבוד עליו תמורת 2,000$ לשעה; כאשר חומר הרקע מלמד שהמדובר בד"ר בקל ובשימוש במחשב מיוחד לצורך פיצוח נוסחת האקסטזי. נושא שחוזר ומוזכר ע"י ליזרוביץ במהלך השיחות האמורות, הינו "מכירת תקליטים" ו"שמיעת מוסיקה". זאת, כאשר, אין ל"תקליטים" ולשמיעת "מוסיקה" כל קשר לעיסוקיו של ליזרוביץ עם בני שיחו ו"תקליט" מבטא - על פי זרבי - אקסטזי. כאמור, המשמעות האמיתית של השיחות, מתבררת: ראשית - על רקע הדברים שמסר זרבי בהודעתו בדבר המידע ששמע מפי ליזרוביץ בקשר להקמת המפעל והשלמת התמונה בהודעתו של בקל; ושנית - לנוכח פיענוח מילות הקוד שחשף זרבי בהודעתו. ולא למיותר יהיה לציין שליזרוביץ סירב לשתף פעולה עם חוקריו ולהסביר את משמעותן של שיחות טלפון שהושמעו באזניו; ובמהלך חקירתו במשטרה שיקר וטען שאינו מכיר כלל את צ'רני, זרבי ואיתן צבי, עימם קיים את השיחות. (3) הודעתו של בקל בהולנד ד"ר יצחק בקל, שהוסגר לארץ ועניינו הסתיים בעסקת טיעון, העדיף לשמור על זכות השתיקה בחקירתו במשטרה בישראל, וכאשר נקרא להעיד נגד שותפיו - לאחר שנגזר דינו - מסר "עדות אנמית". עם זאת, אישר בקל בעדותו, שההודעה אותה מסר בהולנד לאחר מעצרו הינה אמת; ובהודעה זו מצוי תאור של הקמת המפעל והפעלתו. בהודעתו, סיפר בקל כי צורף לפעילותם של נויהאוז, פיין ומזרחי בקשר להקמת המפעל והפעלתו, לאחר שהושגה הנוסחה הבסיסית של האקסטזי. לדבריו, בקל יעץ לחבורה כיצד לבנות בית חרושת לצורך הייצור; ובהמשך, נטל חלק בבחירת המקום לייצור האקסטזי, ובהתאמתו והכנתו לייצור. כן סייע בקל - לדבריו - בהכנת המכשור שהיה דרוש לייצור האקסטזי ובתפעולו של ציוד זה הלכה למעשה. למהותו של "מספר 13" המופיע ברשימות שהותיר אחריו במפעל בהולנד, סיפר בקל, כי: "זה אמצעי מעורר מיני, שבא מצמחים. על זה סיפרו לי החברים של ליפא...הם לא יכלו להשיג מספר 13, ולכן השתמשו בחומר כימי מחליף בשם "בים"..." בעדותו מסר בקל, כי היוהמבין היה אחד המרכיבים של האקסטזי וכי השיג אותו באמצעות סרברו, וזה, כזכור, קיבלו מליזרוביץ שהשיגו באמצעות צ'רני מזרבי כשזה היה בגואטמלה. עוד עולה מדבריו של בקל בהודעתו: כי הירש היה מעורב בפרשה אך מעורבותו פחותה מזו של סרברו, פיין ומזרחי; וכי את ליזרוביץ הוא כלל לא הכיר. עד כאן מרכיבי התשתית הראייתית העומדת בבסיס אישומו של ליזרוביץ בפרשת המפעל. 14. התשתית הראייתית למעורבותו של הירש הירש אינו מכחיש את קשריו עם החבורה ועם המפעל שבו נעשה ייצור האקסטזי; והוא אף מודה בכך שעודכן באופן רציף בכל הקשור להכנות שנעשו לייצור במפעל. ברם, טענתו של הירש היא: שלא ידע שמדובר בייצור סם מסוכן; ושהאמין, לאורך כל הדרך, שמדובר בייצור דשנים לחקלאות. הקשר של הירש לייצור של סם, נלמד מארבע מקורות: הימצאותו במפעל בעת המעצר; השתתפותו בפגישות של אנשי החבורה; שיחות טלפון שקיים עם אנשי החבורה, ופעולות שביצע עבור המפעל. להלן ידון כל אחד מהמקורות הללו בנפרד: א. ההימצאות במפעל בעת המעצר כאמור, הירש נתפס בתוך המפעל, יחד עם בקל, סרברו ומזרחי ביום 26.9.94, לאחר שפרץ מן המפעל ריח האמוניה. על פי גרסתו של הירש: הוא הוזמן למפעל יום קודם לכן על ידי סרברו, על מנת לבדוק כמה מזוזות יש להתקין בו ובאילו מקומות. לכך הוסיף הירש, כי רצה לראות את המקום ולאמוד את דמי התיווך שהגיעו לו, לדבריו, בקשר למעורבותו בהקמת המפעל (שהיה מיועד, לגביו, ליצר דשנים לחקלאות). בית המשפט דחה את ההסבר - כפול הפנים - כבלתי סביר; וראה בהימצאותו של הירש במפעל ראיה מסבכת הדורשת הסבר אמין וסביר כאחד. הסבר כזה לא נמצא: ענין המזוזות מגוחך ודמיוני על פניו; והרשאת ביקור של "מתווך" שמבקשים להסתיר מפניו את מהותו האמיתית של המפעל בלתי מתקבלת על הדעת. ב. השתתפות בפגישות החבורה בהולנד מעדותו של הירש, עולה, כי בתקופה שבה שהה בהולנד - בחודשים אפריל ומאי 1994 - הוא השתתף במספר בלתי מבוטל של פגישות שקיימה החבורה בביתו של נויהאוז. במסגרת הפגישות הללו נדונו ענייני המפעל, נשלחו פקסים והוזמנו חומרים. לטענתו של הירש, הוא השתתף בפגישות הללו ללא ידיעת אופין הפלילי; ומטרת השתתפותו היתה רצונו להבטיח את דמי התיווך שהגיעו לו, כאשר ממילא התגורר באותו פרק זמן אצל נויהאוז. הסבר זה לא הסבר הוא, שאם לא נמנה בין חברי הקבוצה ולא היה שותף למעשיה, על שום מה ישתפוהו חבריה בפגישותיהם. שיחות הטלפון שקיים הירש - כפי שיפורט להלן - מלמדות עד כמה היה מעורב בתהליך הקמתו של המפעל; ושיתופו במפגשים שהתקיימו אצל נויהאוז - כמו גם נוכחותו במפעל בשלב הייצור של האקסטזי - דוחים כל הסבר תמים למעורבותו של הירש בפרשה. להשתתפות בפגישות צריך היה להינתן הסבר ענייני, אמין וסביר. הסבר כזה לא ניתן ובדין נזקפה ההשתתפות בפגישות לחובתו של הירש. ג. שיחות טלפון שקיים הירש להלן הדגמה והמחשה של שיחות הטלפון המסבכות שקיים הירש. בשיחה שקיים הירש ביום 23.6.94 עם סרברו דיווח לו האחרון ש"היה נסיון והכל הצליח יופי"; ועל כך ענה לו הירש: "נהדר". בחקירתו במשטרה, לא הציע הירש הסבר סביר לשיחה זו, וטען שאינו זוכר אותה; ואילו בעדותו בבית המשפט ניסה לומר שדובר באותה שיחה על "פטנט עולמי" לייצור דישון. ואילו בשיחה שקיים עם נויהאוז ביום 20.6.94, הביע הירש כעס על כך שיצא מהעניין "אחרי המנה הראשונה". הירש לא זכר בחקירתו באיזו "מנה ראשונה" המדובר; אך יחד עם זאת, הזהיר הירש את נויהאוז, שפליטת פה שלו עלולה להזיק לכולם. גם לכך לא נתן הירש שום הסבר; והעדרו מותיר את משמעותה הטבעית של האזהרה כמות שהיא. בשיחה שהתקיימה ב- 5.4.94 אומר סרברו להירש, שימסור לליפא (נויהאוז), שלפני שהוא ממלא את הבקבוק עם "החומר", שישטוף את הבקבוק "ממה שהיה בו קודם לכן" עם וודקה, וייתן לו להתייבש כמה שעות. גם לשיחה זו - המלמדת על מעורבות "עניינית" בפעילות - אין בפיו של הירש הסבר. משיחות שקיים הירש עם נויהאוז, ב31.5.94- וב20.6.94- מסתבר כי היו ביניהם ויכוחים על רקע הבעת רצונו של נויהאוז לפרוש מהפרשה; והדבר מסביר את משמעות הדברים שאמר הירש בשיחה שקיים אותו זמן עם סרברו, במהלכה סיפר לו שליפא קיבל "רגליים קרות" ו"המצפון מתחיל לנגן לו". השיחות המוקלטות אינן מותירות מקום לספק: כי הירש ידע ידוע היטב מה מייצרים במפעל; וכי למעשה היה שותף לחבורה בהקמת המפעל ובהפעלתו. ד. פעולות שביצע הירש בפרשת המפעל במהלך הקמתו של המפעל נדרשה התערבות ממשית מצידו של הירש, בין היתר, בקשר לרכישתו של מתקן קירור בארץ. נראה, כי המתקן נרכש בארץ, ככל הנראה, ע"י מזרחי; כאשר הטיפול במשלוח של המתקן להולנד נעשה על ידי הירש ומזרחי יחד, ומסמכי הרכישה ומשלוח היו על שמו של הירש. מאוחר יותר, קיבל הירש - בשיחת טלפון - דיווח מסרברו, שהמתקן הגיע והותקן במפעל. כן העביר הירש לחו"ל, על פי בקשת ליזרוביץ וסרברו, סכומי כסף שונים, המסתכמים לכדי מאות אלפי דולרים (כ- 700,000$ סה"כ); וזאת באמצעות אחד יצחק טאוב, שהינו חבר ילדות של הירש מחסידות נדבורנה. טאוב הואשם בעבירות מט"ח, והודה בכתב האישום שהוגש נגדו, בו נאמר, בין היתר, כי הוא חשד שהכספים מיועדים לצרכי עסקאות סמים. בעדותו במשפט מסר טאוב, כי כאשר שאל את הירש, למה מיועדים הכספים שהעביר לחו"ל, ענה לו הירש ש"בענף זה לא שואלים שאלות" ו- "ממילא לא יענו לך את האמת". 15. ההרשעה בבית המשפט המחוזי א. לאחר שבחן את הראיות שבאו בפניו בעניינו של כל אחד מהשניים - ליזרוביץ והירש - הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי יש בהן בסיס מספיק להרשעתו של כל אחד מהם: ראשית - בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בשל היותם שותפים לתכנון, להקמה ולהכנת המפעל לייצור אקסטזי באמסטרדם; ושנית - בעבירות של "סיוע" לייצור, הפקה, הכנה והחזקה של סם מסוכן מסוג אקסטזי, בשל פעילותם - כל אחד במסגרת המטלות שהוטלו עליו - לקידום הקמתו והפעלתו של המפעל. עם זאת, קבע בית המשפט: כי "תרומתם" של השניים לביצוע העבירות המושלמות בהן הואשמו, אינה מביא אותם לגדר "מבצעים בצוותא" יחד עם בני החבורה האחרים; אלא - מותירה אותם בגדר "מסייעים" בלבד, לפעילותם העבריינית של בקל, סרברו, פיין ומזרחי שהקימו ותיפעלו בפועל. ב. כתב האישום ייחס לליזרוביץ והירש גם עבירה של עשיית עיסקה אחרת בסם מסוכן. מעבירה זו זוכו השניים, לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה שמעורבותם בפרשה באה על מלוא ביטויה בעבירות האחרות שבהן הורשעו. 16. ערעורו של ליזרוביץ כנגד ההרשעה והעונש, וההכרעה בו א. הטענות להלן, בתמצית עקרי הטענות שהעלה סניגורו של ליזרוביץ כנגד הרשעת שולחו בפרשת המפעל; ולחילופין - כנגד חומרת העונש שנגזר עליו בהקשר זה: (1) בית המשפט שגה בכך שקיבל כראיה את הודעתו של בקל במשטרת אמסטרדם; וזאת משום שלא התקיימו התנאים הקבועים לכך בסעיף 10א לפקודת הראיות. טענה זו הוצגה בהודעת הערעור, אך במסגרת הטיעון נזנחה למעשה ואת מקומה תפסה הטענה, שאין בהודעה זו כדי לסבך את ליזרוביץ. (2) שגה בית המשפט בכך שקיבל כראיה מכח סעיף 10א הנ"ל את עדותו של זרבי; וזאת משום שלא התקיימו לגביה תנאי הקבילות הקבועים באותו סעיף. לשיטת הסניגור, כמפורט בהרחבה בפרשת השמפו: זרבי לא העיד בשל כך שהשלטונות האנגליים דחו את הבקשה לקיים הליך של חיקור דין - כפי שבקשה ישראל - ממניעים פנימיים שלהם ללא קשר לסירובו של זרבי להעיד בשל החשש לחייו; ואילו הדברים שאמר זרבי בלונדון לסמל המשטרה ראו, לפיהם הוא חושש שאם יעיד יהרגו אותו, אינם מוכיחים נקיטה ב"אמצעי פסול" כנדרש על פי סעיף 10א(ב), אלא מבטאים תחושה סובייקטיבית, שאינה מבוססת בהכרח על נקיטה באמצעי פסול. לחילופין, טוען הסניגור כי יש לתת להודעתו של זרבי משקל ראייתי מועט ביותר, בהתחשב בכך כי נמסרה למשטרה זרה לאחר שנתפס בכף עם סם הקוקאין שהביא מגואטמלה. (3) אין ראיה מספקת לכך, ששיחות הטלפון המוקלטות שקיים ליזרוביץ, עוסקות בענייני סמים דווקא; וזאת - משום שלקוד המוצע על ידי זרבי בהודעתו, אין "דבר לחיזוק" ולא ניתן על כן לסמוך עליו מימצאים. (4) אין בראיות שעליהן סמך בית המשפט - גם אם תידחינה הטענות כנגד קבילותן וכוחן הראייתי - כדי להוכיח את אשמתו של ליזרוביץ מעל לכל ספק סביר; וזאת, משום שאין בהן הוכחה לעשיית מעשה של סיוע בפועל מצידו של ליזרוביץ להתארגנות החבורה ולפעילות שבאה בעקבותיה. (5) לחילופין: עונשו של ליזרוביץ מופרז לחומרה, בהתחשב באופיה השולי של מעורבותו בפרשה; כאשר לנוכח נסיבות האישיות - ובמיוחד מצב בריאותו - מן הראוי היה לגזור עליו עונש קל יותר. ב. ההכרעה להלן, בתמצית, התייחסות לכל אחת מהטענות הנ"ל: (1) בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבל כראיה את ההודעה שמסר בקל במשטרה בהולנד. בקל התייצב להעיד על דוכן העדים והיתה לצדדים הזדמנות לחוקרו. "שתיקתו" - של בקל - השקולה כנגד "סירוב" - באה בגדר התנאים המסדירים קבילות של אימרת חוץ של עד לפי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות; ובהקשר זה אין צורך בהוכחת קיומו של "אמצעי פסול", כאמור בסעיף 10א(ב) לפקודה הנ"ל. יתירה מזאת, בעדותו בבית המשפט אישר בקל את אמיתות הדברים שמסר בהודעתו; ובכך הכשיר את קבילותה על דרך "אימוצה". (2) כפי שהוסבר בהרחבה בדיון ב"פרשת השמפו", רשאי היה בית המשפט לקבוע כי סירובו של זרבי להעיד - בבית משפט ישראלי או בבית משפט אנגלי - נעוץ בכך, שגורם שלישי איים איום ממשי ומוחשי לחייו; ומשקבע כך, אין לסירובם של השלטונות באנגליה, לקיים שם הליך של חיקור דין - כפי שבקשה ישראל - השלכה כלשהי לעניין קבילותה של ההודעה. סירובו של זרבי להעיד - בשל הנקיטה באמצעי הפסול של איום לחייו - היה גורף וכלל עדות בפני כל בית משפט בארץ ובאנגליה; וזימונו להעיד בהליך של חיקור דין היה נותר, בהכרח, עקר. אשר למשקלה הראייתי של ההודעה, בדין נתן לה ביהמ"ש את מלוא המשקל המתחייב מתוכנה: כפי שציין ביהמ"ש, לזרבי לא היה מניע לשקר וההודעה סבירה, הגיונית ושוטפת; ולא פחות חשוב, הפרטים שבה עולים בקנה אחד עם אלה שמסר בקל בהודעתו. (3) משמעותן המפלילה של שיחות הטלפון המוקלטות שקיים ליזרוביץ עם חברי הקבוצה, מזדקרת מעצמה לנוכח ה"רקע" המתואר בהודעותיהם של בקל ועל זרבי, ובמיוחד האחרונה; כאשר פיענוח הקוד רק "משלים" את התמונה ומאפשר לעשותה חדה יותר. ה"חיזוק" להודעתו של זרבי נמצא הן בהודעתו של בקל והן בעצם מימושה של תכנית המפעל; וכידוע, אין צורך שה"דבר לחיזוק" יתייחס לכל פרט מפרטיה, ודי לו שהוא מספק תמיכה לגרעין העומד בבסיסה. (4) לסיכום: חזרתי ובחנתי את התשתית הראייתית שעמדה בפני השופט בבית המשפט המחוזי, ולא מצאתי עילה להתערב במסקנתו כי יש בה בסיס מספיק להרשעתו של ליזרוביץ בעבירות בהן הורשע. על רקע המידע המצוי בהודעותיהם של זרבי ובקל, רשאי היה ביהמ"ש המחוזי לקבוע - כפי שעשה - שליזרוביץ היה מעורב ומעורה בהתפתחותה של פרשת המפעל; ותרם לקידום השגת תכליתה באופן ובמידה העולים כדי "סיוע" לפחות, כמשמעותו בחוק העונשין. (5) עונש המאסר שעל ליזרוביץ לרצות בפועל בשל הרשעתו בפרשת המפעל, מסתכם, למעשה, בחמש שנים מאסר. לנוכח חומרתן היתירה של העבירות שבהן הורשע - קשירת קשר וסיוע להקמתו של מפעל לייצור סם מסוכן מסוג אקסטזי - אין לומר, שעונש זה מוגזם לחומרה, במידה המצדיקה התערבות מצד ערכאת הערעור. זאת, גם לנוכח העובדה, שבסופו של דבר הורשע ליזרוביץ רק בקשירת קשר וב"סיוע" לביצוען של העבירות המושלמות בידי אחרים. ולא נעלמו ממני בהקשר זה, מצב בריאותו של ליזרוביץ והעובדה כי חמש השנים שנגזרו עליו מצטברות לעונש של עשר שנים מאסר שנגזר עליו ב"פרשת השמפו". המדובר בשתי פרשיות חמורות, והעונש שנגזר בגין כל אחת מהן אינו מצריך התערבות להקלה. צבירת העונשים - מתחייבת מן העובדה שמדובר בשתי פרשיות שונות, המחייבות ענישה נפרדת; ואילו מצב בריאותו של ליזרוביץ - חייב לסגת מפני אופיין של העבירות שבהן הורשע, כאשר שירות בתי הסוהר מסוגל ליתן לו את הטיפול הרפואי המתחייב ממצבו. סיכומם של דברים, הנני מציע לדחות את ערעורו של ליזרוביץ ב"פרשת המפעל", הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. 16. ערעורו של הירש כנגד ההרשעה והעונש, וההכרעה בו א. הטענות להלן, בתמצית, עיקרי הטענות שהעלה סניגורו של הירש כנגד הרשעת שולחו בפרשת המפעל וכנגד חומרת העונש שנגזר עליו: (1) שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל את תמלילי השיחות המוקלטות וקבע על פיהם מימצאים לחובתו של הירש. הקלטת השיחות נעשתה שלא כדין, בשל כך שנפלו פגמים בהליך של קבלת ההיתר להאזנה שבמסגרתה הוקלטו השיחות. ברשות מבקשי ההיתר לא היה מידע מספיק על מנת לבסס הגשת בקשה וקבלת היתר להאזנה על פיה; כאשר הבקשה שהוגשה הכילה תיאור "מוגזם" של המציאות והביאה את בית המשפט למתן היתר על סמך השערות בלתי-מבוססות. לחילופין, שגה בית המשפט המחוזי בכך שמצא, שיש בשיחות המוקלטות שהוצגו בפניו כדי להפליל את הירש. תוכנן של השיחות אינו מפליל על פניו; ואף אינו מחייב הסבר, שהעדרו עשוי להפוך את השיחות לראיות לחובתו של הירש, כפי שקבע ביהמ"ש. בפני בית המשפט הוצג חלק קטן בלבד מן השיחות שהוקלטו במהלכן של האזנות סתר ל13- קווי טלפון במשך שנה וחצי, ובקשותיו של הסניגור לתמלל את כל השיחות המוקלטות לא נענתה, ואף שבית המשפט הבהיר כי יחליט בענין זה בבוא העת נשתכח הדבר ממנו. ויהיו הדברים כאשר יהיו - מסכם הסניגור - אין ליחס לתמליל השיחות המוקלטות משקל ראייתי כלשהו. טענה זו, סומך הסניגור, בין היתר על קשיים שהיו בזיהוי הדוברים מצד אחד; ועל העובדה ובהתחשב בכך שהשיחות תורגמו בצורה לא מבוקרת מיידיש לעברית, והמקור לא הוגש לבית המשפט, מצד שני. (2) אין לסמוך מימצאים לחובתו של הירש על עדותו של טאוב; וזאת, משום שטאוב היה למעשה "עד מדינה", שקיבל טובת הנאה בכך שהוגש נגדו כתב אישום מקל ושוחרר ממעצר ביום מתן עדותו נגד הירש. (3) בית המשפט התעלם, שלא כדין, מעדותו של סרברו, לפיה להירש לא היה חלק כלשהו בהקמת מפעל לייצור סמים מסוכנים; וניתן למצוא בה תמיכה לטענתו של הירש, כי האמין שהמדובר במפעל כשר וכי ביקורו במפעל ביום שבו נעצר היתה לצרכי התקנת מזוזות במקום. (4) בית המשפט התעלם שלא כדין: מעדותו של ליזרוביץ, לפיה לא הכיר כלל את הירש; ומעדותו של בקל, לפיה נפגש עמו פעם אחת בלבד. לשיטת ב"כ של הירש עדויות אלו תומכות בטענת שולחו כי לא היה מעורב בהקמת המפעל לייצור סמים. (5) נעלמו מבית המשפט המחוזי עדויותיהם של אלי שרוני - מוכר מתקן הקירור - ועמוס שני, שטיפל במשלוחו להולנד, מהן ניתן ללמוד, כי חברי הקבוצה השתמשו בהירש כ"סוכן תמים" בכל הקשור להזמנת המיתקן בארץ ושיגורו להולנד; ומכל מקום, יש בהן כדי לתמוך בטענתו של הירש כי אין לראות בשרבוב שמו בענין זה, ראייה למעורבות מצידו בהקמת מפעל לייצור סמים מסוכנים. חומר הראיה מלמד כי מי שקיבל בארץ את מגדל הקרור היה "חילוני" (מזרחי ככל הנראה) ולא "אדם דתי" כמו הירש; וכי משלוח המגדל להולנד כשהחשבונית היא על שם הירש, נעשה על פי בקשתו של אותו אדם "חילוני". (6) בית המשפט לא נתן דעתו לכך, שהירש מעולם לא השתמש בקודים בשיחות הטלפון; כאשר משמעות הדבר היא שלא חשש מהאזנה, משום שלא היה מעורב - ביודעין - בעסקאות סמים. (7) שגה בית המשפט בסוברו כי מעצרו של הירש במפעל יוצר "חזקה" של השתתפות בעבירות שבוצעו שם. הירש האמין שמדובר במפעל לייצור דשנים; ומטרת נוכחותו שם היתה בדיקה לצורך התקנת מזוזות, כפי שטען כבר בחקירתו במשטרה. גירסתו זו של הירש לא נסתרה בראיות מפריכות. ההכרעה להלן, בתמצית, התייחסות לעיקרי הטענות שהעלה ב"כ של הירש: (1) לא מצאתי אחיזה-של-ממש לטענותיו של ב"כ של הירש כנגד קבילותן ומשקלן הראייתי של תמלילי שיחות הטלפון. השיחות הוקלטו בהאזנת סתר שבוצעה על פי היתר שנתקבל בהליך הקבוע בחוק; והתמלילים הוצגו בבית המשפט יחד עם הסלילים ועמדו לבקורתו של הירש ובא כוחו ככל שמצאו לנכון. בבית המשפט המחוזי העיד בא כוח המשטרה, שהתייצב בשעתו בפני השופט שאישר את האזנת הסתר וההקלטה. בית המשפט המחוזי מצא כי הונחה בפני השופט המאשר תשתית ראייתית מספיקה למתן האישור; ואנוכי לא מצאתי טעם להתערב בהחלטה זו. אכן, במהלך המשפט הוצגו ע"י התביעה רק חלק מן השיחות שהוקלטו. ברם, בנסיבות הענין, אין בכך כדי ליטול מן השיחות את משקלן הראייתי: השיחות הוצגו בשלמותן כיחידות עצמאיות; ותכנן, בתור שכאלו, מדבר בעד עצמו, ובתור שכזה, אינו מושפע מקיומן של שיחות אחרות. הצגת חלק מהשיחות בלבד, אינו דומה להצגת "קטעי שיחות"; ואם סבר הסניגור כי הוא יכול להיעזר בשיחות אחרות אחרות שלא הוצגו, היה עליו לפעול להשגתן. (2) גם אם היה טאוב "עד מדינה", אין בכך בלבד כדי לשלול משקל ראייתי מעדותו; וכל שנדרש הוא שבית המשפט לא יתעלם מעובדה זו בבואו להעניק לעדות משקל ראייתי. פרט לטענה כי טאוב היה "עד מדינה", לא הצביע ב"כ של הירש על נימוק אחר כלשהו המכרסם במשקלה הראייתי של עדותו של טאוב; ובנסיבות העניין, רשאי היה בית המשפט ליתן לעדות זו את המשקל הראייתי המתחייב מתוכנה. (3) עדויותיהם של סרברו, ליזרוביץ ובקל, המרחיקות את הירש ממעורבות בפרשת המפעל "מחוירות" לפחות, בהשוואה לראיות המסבכות אותו במעורבות כזו. בנסיבות העניין, רשאי היה בית המשפט לדחות עדויות אלו; ולהגיע למסקנות שאליהן הגיע בכל הקשור למעורבותו של הירש בפרשת המפעל, על פי הראיות האחרות שבאו בפניו. (4) הוא הדין במסקנות שהסיק בית המשפט מעניין רכישת מתקן הקירור ומשלוחו להולנד. עמוס שני, שעסק בהעברת המתקן להולנד, מתאר שני אנשים שפנו אליו בעניין זה, כאשר תיאורו של אחד מהם מתאים להירש, במצב דברים זה, אין מעורבותו של מזרחי שוללת את חלקו של הירש; ואין בכוחה להפריך את המסקנות שהסיק בית המשפט, ממכלול הראיות שבאו בפניו בענין זה, בדבר מעורבותו של הירש. (5) העובדה שהירש לא השתמש בשיחות המוקלטות במילות קוד ושיכול היה לנהל את השיחות מבלי לנקוט במונחים מפלילים, אינה נוטלת מן השיחות את כוחן המסבך ואינה מלמדת על כך שמעורבותו היתה - מבחינתו - תמימה. הירש פשוט "דאג" שלא לנקוט בשיחות במונחים מפלילים - לרבות מילות קוד - ומצא דרך להשתמש במונחים "מרמזים" של "ההוא" ו"הזה" וכיוצ"ב. חיזוק לכך שהירש ידע במה המדובר, ניתן למצוא בדברים שאמר לו, באחת השיחות, סרברו: "איזה סחורה? אתה יכול לדבר כי אני בחוץ" (לאמור: מדבר מטלפון ציבורי). (6) בנסיבות הענין ועל רקע התמונה כללית שהצטיירה ממכלול הראיות שבאו בפניו, רשאי היה בית המשפט המחוזי לראות ב"נוכחותו" של הירש במפעל בעת שנעצר, ראיה משמעותית ביותר בדבר מעורבותו ב"פרשת המפעל"; וב"כ של הירש לא הראה טעם המצדיק התערבות מצידנו בעמדתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה. סיכומם של דברים, חומר הראיה הכולל שבא בפני בית המשפט המחוזי התיר לו להגיע בעניינו של הירש לכלל המסקנה המרשיעה שאליה הגיע; ואנכי לא מצאתי עילה להתערב לשינויה של מסקנה זו. אשר על כן, הנני מציע לחברי לדחות את ערעורו של הירש כנגד ההרשעה. הירש לא ערער כנגד מידת העונש. 18. פרשת המפעל: סיכום לאור כל האמור לעיל הנני סבור שיש לדחות את ערעוריהם של ליזרוביץ והירש כנגד ההרשעה וכן את ערעורו של ליזרוביץ כנגד מידת העונש. 19. סוף דבר: שתי הפרשיות הנני מציע, איפוא, לחברי: א. בפרשת השמפו (1) לדחות את הערעורים שהגישו השלושה - ליזרוביץ, פרידמן ואקרמן - הן לענין ההרשעה והן לענין העונש. (2) לדחות את הערעור שהגישה המדינה כנגד זיכוים של פרידמן ואקרמן מן העבירות שבהן לא הורשעו וכנגד העונשים שנגזרו עליהם; בכפוף לתיקון הרשעתו של אקרמן מעבירה של ניסיון לתיווך בסחר בסם מסוכן לעבירה מושלמת של תיווך כאמור. ב. בפרשת המפעל לדחות את ערעוריהם של ליזרוביץ והירש, הן כנגד הרשעתם והן כנגד העונש שנגזר על כל אחד מהם. ש ו פ ט השופט א' גולדברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט קדמי. ניתן היום, כב' בסיון תשנ"ח (16.6.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן מזכיר ראשי 97006280.H02