פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 6277/95
בפני: כבוד הנשיא א. ברק
כבוד המשנה לנשיא ש. לוין
כבוד השופט ח. אריאל
המערערים: התאחדות עולי רומניה - סניף חיפה
נ ג ד
המשיבים: 1. קרן אלי
2. רשם המקרקעין
ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי בחיפה (כבוד השופט ביין)
בה.פ. 524/96
בשם המערערים: עו"ד א. דר
בשם המשיבים: עו"ד זיו פוקס
פסק דין
המשנה לנשיא ש' לוין:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד"ר ביין) אשר דחה את תביעתה של המערערת לפסק דין הצהרתי בדבר בעלות במקרקעין הרשומים על שם המשיב.
להלן הרקע העובדתי כפי שפורט על ידי בית המשפט קמא:
המקרקעין נשוא המחלוקת הינם דירה אשר הייתה בעבר בבעלותו של מר אנג'ליק עקיבא (להלן - "עקיבא"). בדירה התגוררו שני דיירים מוגנים: גב' אונגר ז'נט ומר מקס ולדמן. הדירה (להלן - "הדירה), ממוקמת ברח' מיכאל 27 והיא רשומה בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 113/1 גוש 10866. מלבד דירה זו היתה לעקיבא דירה נוספת ברח' מיכאל 27 שמספרה 113/7.
עקיבא היה נשוי לגב' רוזה אנגלצ'יק (להלן - "רוזה"). לזוג לא היו ילדים. עקיבא נפטר ביום 4.11.88. רוזה נפטרה ביום 23.10.93. עקיבא עשה צוואה ובה ציווה את כל רכושו לרוזה. רוזה עשתה צוואה ביום 17.7.90, ובה קבעה כי הדירה ברח' מיכאל 27 שמספרה 113/7 (ושאינה הדירה נשוא המחלוקת) תחולק בין גיסותיה, הגב' מנוחה פייגנבאום והגב' מרים אראל, ואילו למשיב, שהוא בן אחותה, ציוותה את מותר עזבונה, לרבות דירה ברח' ברל כצנלסון. מכוח צוואה זו נרשם המשיב כבעליה של דירה אחרונה זו. הדירה (נשוא המחלוקת) אינה נזכרת במפורש בצוואה זו.
מר ולדמן נפטר בשנת 1993 והחדר שהיה שכור על ידו הוחזר לרוזה.
ביום 1.1.87 נערך חוזה שכירות בלתי מוגנת בין עקיבא לבין המערערת על ידי גזברה דאז מר משה פריי, לפיו שכרה המערערת שני חדרים בדירה נשוא המחלוקת. הוסכם, שהמערערת תשלם לגב' אונגר שהחזיקה כדיירת מוגנת בשני חדרים אלה ושרצתה לפנותם, את חלקה בדמי המפתח בסך 2,550 ש"ח. גב' אונגר חתמה ביום 1.12.86 על מסמך בפני עו"ד אלכסנדר לביס ובו אישרה את קבלת חלקה בדמי המפתח ואת ויתורה על זכות השכירות.
2. לטענת המערערת, בעת עריכת הסכם השכירות וההסכם עם גב' אונגר אמר עקיבא למר פריי ולמר דוד נחום, מזכיר המערערת דאז, בנוכחות רוזה ובביתו של עו"ד לביס, שהוא נותן למערערת את הדירה במתנה לצורך פעילות ההתאחדות. עו"ד לביס לקח על עצמו לטפל בצדדים הפורמאליים של ההעברה. המסמכים המעידים, לשיטתה של המערערת, על כוונתו של עקיבא למסור את הדירה במתנה למערערת הם כדלקמן:
א. הסכם (ת1/) בין עקיבא לבין המערערת, אשר נחתם על ידי עקיבא בתאריך בלתי ידוע, לפיו הוא מעביר את הדירה למערערת ללא תמורה, בכפוף לזכות הדיירות המוגנת של מר ולדמן. עוד נאמר בהסכם שהמערערת תשא בכל ההוצאות והמסים, לרבות מס שבח;
ב. הצהרה של עקיבא אשר נחתמה על ידו בתאריך בלתי ידוע בפני עו"ד דר, שייצג את המערערת, המצויה בטופס "מכירת/רכישת זכות במקרקעין" (טופס 7002 של מס שבח; נ4/), אשר בראשו הוספו המילים בכתב יד "ללא תמורה". בטופס מצוין שמה של המערערת כקונה, ובראשו מופיעים פרטי הדירה. פרט לכך, התורף של הטופס הוא ריק;
ג. הצהרה חתומה על ידי עקיבא לצורך פטור ממס שבח דירות מגורים (טופס סמ7967/ של מס שבח; נ3/), בה מופיעים פרטי הדירה, תאריך בנייתה ומשך הזמן בו גר עקיבא בדירה;
ד. תצהיר ללא תאריך עליו חתם עקיבא בפני עו"ד דר, בו נאמר שהוא מעביר את כל זכויותיו בנכס להתאחדות ללא תמורה, אם כי בתצהיר זה מדובר על חלקה 131/1, בעוד שמספר החלקה נשוא הדיון הוא 113/1;
ה. יפוי כוח בלתי חוזר עליו חתם עקיבא, ובו ייפה את כוחו של עו"ד דר למכור, להעביר ולרשום הערת אזהרה לזכות המערערת. גם ביפוי כוח זה מצוין מספר החלקה 131/1 ולא 113/1. נאמר בו שהוא נעשה ביולי 1988 אך לא צויין בו תאריך מדוייק. כמו כן, ביפוי הכוח מדובר על סמכות "למכור, להשכיר, להחכיר, לרשום הערת אזהרה", ולא צוינה בו במפורש סמכות ליתן מתנה.
לטענת המערערת מנהלת היא את פעילותה בדירה נשוא המחלוקת מאז דצמבר 1986, בשני חדרים מתוכה, בעוד שבחדר השלישי החזיק מר ולדמן. לפיכך, טוענת המערערת, הוקנתה לה הדירה עוד בחיי עקיבא, ולמשיב אין כל זכות בה. בית המשפט המחוזי קבע שהתביעה לא הוכחה. מכאן הערעור שלפנינו.
3. הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הערעור. על מנת להצליח בתביעתה היה על המערערת להוכיח, שכוונתו של עקיבא הייתה להקנות לה את הדירה שלא לאחר מועד פטירתו, שאחרת התחייבותו הינה בטלה ומבוטלת, מאחר ולא ניתנה בדרך של צוואה (ר' סעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה1965-).
טועה המערערת בטענתה שהדירה הוקנתה לה עוד בחייו של עקיבא. סעיף 6 לחוק המתנה מונה את דרכי ההקניה של המתנה, "והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון" (ור' שם). כבר נפסק כי פעולה של הקניית מקרקעין במתנה, אשר לא נסתיימה ברישום, איננה מתנה מושלמת כי אם התחייבות לעשות עיסקת מתנה במקרקעין (ור' למשל את פסק דינו של השופט ברק בע"א 588/81, פ"ד מ(1)321, בעמ' 323, וכן את פסק דינו של השופט אור בע"א 493/91 פ"ד נ(1)199, בעמ' 204). משלא נרשמה הדירה על שמה של המערערת, לא הוקנתה לה הדירה.
בית המשפט לא נזקק להכרעה בשאלה אם יפוי הכוח הבלתי חוזר הנחזה כחתום על ידי עקיבא הינו יפוי כוח תקף להעברת הדירה ללא תמורה על אף הליקויים שבו. תנוח דעתה של המערערת, שאפילו כך הוא הדבר, אין בכך כדי להשליך על בטלותה של ההתחייבות, במידה שהיא בטלה, לאור הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"ה1965-.
4. נקודת המחלוקת המרכזית היא, איפוא, המועד בו התכוון עקיבא שהמתנה תיכנס לתוקף. על מנת להכריע בשאלה זו ניתן לצאת מנקודת הנחה לפיה אכן התכוון עקיבא להקנות את הדירה במתנה, מבלי שנידרש לקביעת ממצא בעניין זה. אם בסופו של דבר נגיע למסקנה שכוונתו של עקיבא הייתה להקנות את המתנה שלא לאחר מיתתו, נשוב ונבחן את עצם קיומה של התחייבות למתן מתנה בנסיבות שהוכחו. הכלל המרחף מעל דיוננו הוא, שמי שבא להוציא מהעזבון מדקדקים עמו ומהנים את העזבון מכל ספק שנותר (ור' ע"א 592/79, 605 פ"ד לה(4)402, בעמ' 412).
5. מסקנתו של השופט לפיה לא עמדה המערערת בנטל להוכיח שעקיבא התכוון להעניק לה את הדירה במתנה לאלתר מבוססת היטב בחומר הראיות ולא ראינו לנכון להתערב בה. לכל אורכה של התקופה לא נהגה המערערת בדירה כמנהג בעלים, לא דרשה לעצמה את דמי השכירות על הנכס ממר ולדמן ואף לא הודיעה לו על בעלותה בדירה. אשר לטענת המערערת לפיה היא נמנעה מלרשום לזכותה הערת אזהרה מכוחה של ההתחייבות הנטענת מסיבות הנעוצות בקשיים בהם נתקלה בשינוי רישומה מאגודה עותמאנית לעמותה: הסבר זה מותיר בסימן שאלה את אי רישומה של הערה שכזו במשך התקופה למן רישומה של המערערת כעמותה ועד למועד בו נרשמה הדירה על שם המשיב, ואין בו כדי לתת מענה לשאלה מדוע לא נרשמה הערת אזהרה לטובת האגודה העותמאנית. לא ברור גם מדוע ערך עקיבא חוזה שכירות בלתי מוגנת עם המערערת בשעה שלטענתה העניק לה את הדירה במתנה. לכך יש להוסיף את העובדה המוזרה שהמסמך ת1/, המגלם על פי טענת המערערת את הסכם המתנה, והיה אמור לכאורה לשמש נדבך מרכזי בתביעה, לא צורף לתביעה זו וכן לא לבקשה למתן צו מניעה זמני. למותר לציין שאי ציונה המפורש של הדירה נשוא המחלוקת בצוואתה של רוזה אין בו כדי ללמד על זכותה הקניינית של רוזה בדירה, אלא לכל היותר על מצב ידיעתה אודות זכות זו. גם אלמלא קיומה של "הוראת סל" בצוואתה של רוזה לפיה היא משאירה את כל מותר עזבונה למשיב, לא היה בכך כדי להוכיח את טענתה של המערערת באשר לזכותה בדירה.
6. שקלנו את האפשרות לפיה הוכח כי כוונת נותן ההתחייבות למתן המתנה הייתה להשלמתה לפני מותו, אם כי לא לאלתר, והגענו למסקנה שלא כך הוא הדבר. הצטברותן של הראיות מובילה למסקנה שהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח טענה זו: מר דוד נחום, מזכיר המערערת דאז העיד: "(ו)היה מדובר שאחרי שהיא (רוזה) תמות הבית יעבור אלינו בטאבו". עו"ד דר, שייצג את המערערת באותה עת, העיד כי הציע לעקיבא להעניק את הדירה באמצעות צוואה, רמז לכך שאף הוא סבר שמדובר בהתחייבות למתן מתנה לאחר הפטירה ושלפיכך אינה ניתנת למימוש. בהצטרף עדויות אלה ליתר הראיות בנוגע להתחייבות זו הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהמערערת לא הוכיחה שכוונת עקיבא הייתה להשלמת המתנה לפני מותו, ולפיכך לא הצליחה להוציא את המתנה מגדרה של הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה הקובע שהתחייבות שכזו הינה בטלה.
הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד 10,000.- ש"ח.
המשנה לנשיא
הנשיא א. ברק:
אני מסכים
נ ש י א
השופט ח. אריאל:
1. אני מסכים עם המשנה לנשיא הנכבד.
מששוכנעתי מפסק הדין של בית משפט קמא בקובעו, לאחר שמיעת ראיות, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שעקיבא התכוון להקנות לה או לתת לה את הדירה במתנה במועד כלשהו לפני פטירתו, בדין נדחתה התביעה, לא רק לפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה לענין מתנה, אלא, כפי שנראה לי, גם לפי סעיף 8(א) לחוק זה, הקובע הוראה דומה לכל פעולה משפטית בדבר ירושה, ולאו דווקא למתנה:
"8(א) הסכם בדבר ירושתו של אדם... שנעשו בחייו של אותו אדם בטלים".
זאת אף שסעיף זה פורש בצמצום בדברי השופט ח. כהן בע"א 682/74 יקותיאל נ. ברגמן, פ"ד כט(2) 757, 762.
ראה לענין זה גם את דברי הנשיא ברק בד.נ. 39/80 ברדוגו ואח' נ' ד.ג.ב. 9 טכסטיל בע"מ, פ"ד לה(4) 197, 216.
2. יחד עם זאת, אני סבור שאם מוכחת כוונה ברורה להקניית נכס לאחר, בחייו של המוריש, הוכחה כזו, עשויה לשמש מניה וביה, הוכחה מספיקה, גם אם קיימת הדרישה המדקדקת עם "המוציא מהעזבון" המוזכרת על ידי השופטת בן פורת בע"א 592/79, 605 שצקי נ' סייד ואח', פ"ד לה(4), 412, שהוזכר על ידי חברי הנכבד, המשנה לנשיא.
ש ו פ ט
החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין.
ניתן היום כג בשבט תשנ"ט (9.2.99).
נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
דו/
95062770.B06