רותם שגיא ,עו"ד נ. דניאל סלע

פסק-דין בתיק ע"א 6275/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6275/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: רותם שגיא , עו"ד נ ג ד המשיב: דניאל סלע ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, מיום 22.6.2003, בת.ק. 2384/02, שניתן שניתנה על ידי כבוד השופט ראובן דן בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' השופט ר' דן) מיום 22.6.03, לפסול עצמו מלדון בת.ק. 2384/02. 1. המערער הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה תביעה נגד המשיב, בה טען כי המשיב פגע ברכבו וגרם לו נזקים שעה שנהג בחוסר זהירות. בעקבות תלונה שהגיש המשיב כנגד השופט ראובן דן, בקשר לניהול המשפט בתיק, החליט השופט ביום 22.6.03, לפסול עצמו מלדון בתיק, בקובעו כי נוכח תלונתו של המשיב, אין זה מן הראוי שימשיך לטפל בתיק, ולמען שהצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה. בעקבות החלטת הפסילה הורה סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה כי התיק יועבר לבית משפט השלום בחיפה. לבקשתו של המערער, עוכב ביצוע החלטת העברה עד למתן פסק דין בערעור זה. 2. בערעור שבפני טוען המערער כי מהחלטת הפסילה עולה כי בית המשפט החליט לפסול עצמו אך ורק נוכח הגשת התלונה על ידי המשיב, ולא בשל חשש ממשי כלשהו למשוא פנים בניהול המשפט. לטענת המערער, המדובר בנימוק שגוי להחלטת פסלות. המערער מוסיף וטוען כי החלטת הפסילה והעברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה גורמת לו עיוות דין חמור, הן נוכח העובדה שההליכים בתיק מצויים בשלב מתקדם והן הואיל ובית משפט בחיפה רחוק ממקום מגוריו של המערער, דבר שיכביד עליו מאוד. 3. ביום 15.7.03 ביקשתי, מכוח סמכותי על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי תתקבלנה הערות השופט לאמור בכתב הערעור. בתגובתו ציין השופט, כי המשיב הגיש נגדו תלונה על כי קיפח את זכויותיו בניהול המשפט. השופט ציין כי כל תלונותיו של המשיב היו מחוסרות שחר, אך הואיל והבין מתלונת המשיב כי הוא איבד את האימון בבית המשפט, החליט לפסול עצמו מלדון בתיק על מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אכן, המדובר במקרה של פסילה עצמית, ובעניין זה יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי הוא שידון בתיק. לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון במשפט, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"פ 531/74 ברוך נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 489, 498; ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (לא פורסם)). עם זאת, להתחשבות זו בעמדת שופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על-פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים. בסופו של דבר הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו, אלא על סמך נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 5756/95 עדנאן עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 43, 39; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול את עצמו ממנו. בעיקר כך, מקום שאינטרסים ראויים להגנה של צד אחד נפגעים ממעשה הפסילה (ע"א 4160/96 הנ"ל, וראו גם ע"א 6679/97 ברז'יק נ' ברז'יק (לא פורסם); ע"א 2912/99 אלפא בטון בע"מ נ' עודד גולד (לא פורסם)). 5. במקרה שבפני לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת השופט. כך, אין בהגשת התלונה על ידי המשיב נגד השופט בקשר לניהול ההליכים, כשלעצמה, כדי לבסס עילת פסלות. שאם לא כן, נמצאת מאפשר לבעל דין המעוניין לפסול את השופט לעשות כן על ידי הגשת תלונה נגדו (השוו: ע"א 5714/97 משה מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 7472/96 טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4744/99 סארי שיבלי נ' הועדה לתכנון ולבניה גליל מזרחי (טרם פורסם); ע"א 107/01 פנחס נרקיס נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). אמת, תהיינה נסיבות בהן עצם הגשת התלונה - ובעיקר תוכן התלונה - תהיה מרכיב בתשתית הראייתית המניחה חשש ממשי למשוא פנים. כך, למשל, אם האירועים שביסוד התלונה מבססים לכשעצמם עילת פסלות של בית המשפט. אולם, אין זה המקרה דנן. מתגובתו של השופט עולה כי עיקרה של התלונה הוא באופן ניהול ההליכים על ידו, וכי הטענות שהועלו בתלונה זו הן חסרות יסוד. בנסיבות אלה, אין בעצם הגשתה משום עילה לפסילת בית המשפט. השאלה אותה יש לשאול היא, כאמור, אם יש חשש ממשי כי כב' השופט דן מנוע מלשפוט את ההליך הנוכחי של המערער ללא משוא פנים. לכך לא הונחה כל תשתית ראייתית המבססת חשש אובייקטיבי. 6. בית המשפט עצמו סבר, כי לא קם אף חשש סובייקטיבי, לא כל שכן אובייקטיבי, למשוא פנים. חרף זאת פסל עצמו מלדון בתיק, מסיבות של מראית פני הצדק ובשל תחושותיו הסובייקטיביות של המשיב. טעמים אלה אינם מצדיקים פסילת שופט. בע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם) אמרתי בעניין זה: "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת "מראית פני הצדק", אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה." דברים אלה יפים גם לכאן. יתר על כן, בענייננו ניהול התיק נמצא בשלב מתקדם- הוחל בשמיעת העדים ועדי המערער נשמעו. בנסיבות אלה, אין זה ראוי שהשופט יפסול עצמו, תוך גרימת נזק בלתי ראוי לצד השני (ראו: ע"א 4160/96 הנ"ל; ע"א 8419/96 נציגות הבית המשותף נ' גב רם (לא פורסם)). הערעור מתקבל, אפוא. התיק יוחזר לכב' השופט ר' דן בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה להמשך הדיון. ניתן היום, כ"ח בתמוז התשס"ג (28.7.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03062750_A02.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il