עלאא עבד אלראזק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6274/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6274/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: עלאא עבד אלראזק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.5.05 בע"פ 1176/04 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: כ"ה באלול תשס"ה (29.9.05) בשם המערער: עו"ד דוד דרעי בשם המשיב: עו"ד מיכאל קרשן בשם שירות המבחן: גב' אסתי שדה פסק-דין השופטת ע' ארבל: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כבוד השופט יצחק כהן) לפיו נידון המערער ל-42 חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו), מתוכם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, והיתרה, 22 חודשי מאסר, על תנאי, למשך שנתיים מיום שחרורו של המערער ממאסרו, שיחול על העבירות נשוא הרשעתו, ועל כל עבירה אחרת מסוג פשע. כן הוטלו עליו קנס בסך 5,000 ₪, והתחייבות להימנע מעבירה על סך 5,000 ₪ לתקופה של שנתיים מיום שחרורו. על-פי עובדות כתב אישום, בהן הודה, הגיע המערער עם שניים אחרים לחנותו של המתלונן, כשאחד מהם רעול פנים, ותקפו אותו, כשאחד מכה באלה בראשו, והאחר דוקרו בסכין בידו הימנית. לאחר מכן עזבו השלושה וברחו מהמקום, כשאחד מהם צעק לעבר המתלונן שבעתיד יחזרו ויפגעו בו. כתוצאה ממעשיהם של התוקפים, נגרם למתלונן חתך אלכסוני שחדר לתוך השרירים, דימום קרע בשריר, ופגיעה במצח שמאל. המתלונן אושפז למשך יומיים בבית חולים, נתפר והושם בגבס. המערער הורשע על סמך הודעתו בתקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה על סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה על סעיף 382(א) לחוק העונשין, וכן הפרת הוראה חוקית, עבירה על סעיף 287(א) לחוק. על המערער הושת גזר דין כפי שפורט, והוא נשוא הערעור שבפנינו. בא כוח המערער ביקש לחזור על נימוקי הערעור המפורטים, ולהדגיש שלושה נימוקים עיקריים לביסוס טיעונו. האחד, כי המערער הודה לאחר שנשמעה עדותו של עד תביעה אובייקטיבי, שלפי גרסתו המערער לא החזיק לא סכין ולא מקל, אלא כל אחד מאלו שהיו עימו – האחד החזיק סכין, והשני מקל. להערכתו, קצין המבחן הושפע, ולו בעקיפין, מהעובדה שיוחסה למערער החזקת האלה, ולכן הגיע למסקנה שהמערער אינו נוטל אחריות למעשיו, ומנסה למזער מחומרתם, מה שהביא לכך שהוא נמנע מהמלצה לגביו. השני, לאחר הודעתו של המערער, תוקן כתב האישום כך שהוראות החיקוק בו שונו, מחבלה בכוונה מחמירה לתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. עם זאת, העונש שהושת עליו חמור מהעונשים שבית משפט נוהג להטיל בעבירות מסוג זה. הוגשה רשימת פסקי דין לבית המשפט בערכאה הדיונית, כשאנשים דקרו בעצמם, ונידונו לתקופות מאסר פחותות מזו שהמערער נידון לה. השלישי, בין המערער והמתלונן נערכה סולחה, במסגרתה יושרו ההדורים ביניהם, והמערער שילם למתלונן סך של 25 אלף ₪. נסיבותיו האישיות של המערער פורטו בתסקיר. אשתו מנותקת ממשפחת המוצא שלה; העסק – החנות – בו עבד כל חייו התמוטט. הוא מבקש מבית המשפט להסתפק בתקופת המאסר שהוא מרצה עד היום, דהיינו, 10 חודשים. בא כוח המדינה, הבהיר בטיעונו, כי מעולם לא יוחסה למערער החזקת סכין. כתב האישום התבסס על מכלול הראיות, ובכלל זה עדות המתלונן. התוקפים האחרים התלוו אל המערער, ולטענתו, פנה אליו המתלונן באופן מתלהם. בעבור הסולחה שולם סכום כסף גדול, ולכן בית המשפט נמנע מלהשית תשלום פיצויים על המערער. עוד הוסיף בא כוח המדינה, כי בדרך כלל המשפחה כולה נפגעת ממעשה עבירה, וכי תקופת המאסר שהוטלה על המערער הינה קצרה יחסית למעשה העבירה, והוא עומד לסיים ריצוי שני שלישים מעונשו בסוף חודש דצמבר הקרוב, שאז יש למערער סיכוי טוב להשתחרר ממאסרו. המעשים כפי שפורטו בכתב האישום, ובהם הודה המערער, הינם מעשי בריונות אלימים, שתוצאתם קשה וחמורה. אל המערער התלוו חבריו התוקפים, כשהם נושאים כלי נשק מסוג אלה וסכין. המתלונן נפגע קשות כתוצאה מהמכות שקיבל. המחוקק רואה בחומרה ביצוע מעשי תקיפה הגורמת חבלה ממשית, כאשר שניים או יותר חברו לביצוע המעשה, שאז נקבע כפל עונש מזה הקבוע לעבירה כאשר היא מתבצעת על-ידי אדם בודד. בית המשפט פירט בהרחבה את כל השיקולים הרלבנטיים לעניין העונש: נסיבות האירוע, תוצאות המעשה, תסקיר שירות המבחן שדיבר על כך שהמערער נמנע מלקבל אחריות מלאה לעובדות כתב האישום, והעובדה שהמערער ביצע את העבירות בהיותו נתון במעצר בית מלא, שאז יצא את ביתו ותקף את המתלונן. כמו כן נתן בית המשפט את דעתו לסולחה שנעשתה, ולנסיבותיו האישיות של המערער. לא ניתן לומר שבית המשפט החמיר עם המערער. ההיפך הוא הנכון, במיוחד בהתחשב בכך שהמערער יובא בפני "ועדת שליש" בחודש דצמבר הקרוב. פתרון של סכסוכים, כאלה ואחרים, באמצעות מעשה בריונות, הינו תופעה חמורה, ויש לעקרה מן השורש. על בית המשפט לתרום את חלקו לביעור מעשי אלימות, על-ידי הטלת עונשים מחמירים ומרתיעים. בנסיבות אלה, כפי שפורטו, לא מצאנו עילה להתערב בעונש שהושת, והערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ה באלול תשס"ה (29.9.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05062740_B01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.