פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 6273/12

פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש (3 שנות מאסר בפועל) בגין שתי עבירות שוד בנסיבות מחמירות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 19/02/2013 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 6273/12 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה שוד בנסיבות מחמירות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש (3 שנות מאסר בפועל) בגין שתי עבירות שוד בנסיבות מחמירות.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 6273/12

פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש (3 שנות מאסר בפועל) בגין שתי עבירות שוד בנסיבות מחמירות.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי, במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות שביצע יחד עם קטין כלפי תיירים בירושלים תוך שימוש בנשק קר. בית המשפט המחוזי גזר עליו 3 שנות מאסר בפועל. המערער ערער לבית המשפט העליון בטענה כי העונש חמור מדי, כי לא ניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות הקשות, וכי קיימת אפליה בינו לבין שותפו הקטין שקיבל עונש קל משמעותית. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. נקבע כי קיימים הבדלים מהותיים בין בגיר לקטין מבחינת שיקולי ענישה ושיקום, וכי חלקו של המערער בביצוע העבירות היה מרכזי יותר.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ע' ארבל, צ' זילברטל, א' שהם
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • למערער עבר פלילי בעבירת תקיפה.
  • המערער היה היוזם והדמות המרכזית בשני מקרי השוד.
  • העבירות חמורות ובוצעו תוך שימוש בנשק קר.
  • אין לגזור גזירה שווה מעונשו של הקטין שהיה שותף לעבירה, שכן תסקיר שירות המבחן בעניינו היה חיובי.
טיעוני ההגנה
  • העונש אינו מאוזן ואינו מתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער.
  • העבירה אינה 'מכת מדינה' והרתעה אישית הושגה במעצר.
  • לא ניתן משקל מספיק להודאת המערער ולזמן שחסך.
  • חלקו של הקטין שהיה שותף לעבירה היה רב או שווה לחלקו של המערער, אך הוא קיבל עונש קל משמעותית.
  • יש לתת משקל רב יותר לצורך בשיקום המערער.
מחלוקות עובדתיות
  • חלקו היחסי של המערער לעומת הקטין בביצוע העבירות.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המערער בכתב האישום המתוקן.
  • תסקיר שירות המבחן (השלילי).
  • תסקיר משלים מיום 10.2.2013.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 15695-10-11
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים
הפניות לפסקי דין אחרים
  • ת"פ (י-ם) 2233-03-12

תגיות נושא

  • שוד בנסיבות מחמירות
  • ערעור פלילי
  • חומרת העונש
  • ענישת בגיר מול קטין

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 6273/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6273/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 3.7.2012 בת"פ 15695-10-11, שניתן על-ידי כב' השופט י' נועם תאריך הישיבה: ד' באדר התשע"ג (14.02.2013) בשם המערער: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד חיים שוויצר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: 1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) מיום 3.7.2012, ב-ת"פ 15695-10-11, בגדרו הושתו על המערער, אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, שלוש שנות מאסר בפועל, ותקופות מאסר על תנאי. רקע 2. על פי הנטען באישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, ביום 14.9.2011 בסמוך לשעה 10:15, הבחינו המערער, יליד 1993, וחברו הקטין, בתייר ותיירת אשר טיילו בסמוך לשער שכם בעיר העתיקה בירושלים. המערער והקטין ניגשו אליהם ודרשו כי התיירים ימסרו לידיהם את כספם. משסירבו התיירים לעשות כן, ניסה המערער ליטול מהתייר את תיקו, תוך שהוא מאיים עליו במוט ברזל שהחזיק. במהלך נסיונות נטילת התיק נפל התייר ונחבל. הקטין ניגש לתיירת כשבידו שבר זכוכית ואיים עליה כי יחתוך את ידה אם לא תמסור לידיו מצלמה בה אחזה. התיירת אחזה במצלמה אך הקטין חטף אותה והשניים נמלטו מהמקום. בהמשך מכרו השניים את המצלמה תמורת 200 ש"ח והתחלקו בשלל. על פי הנטען באישום השני שבכתב האישום המתוקן, ביום 5.10.2011 בשעות הבוקר, בסמיכות למקום האירוע הקודם, ביצעו השניים שוד נוסף של זוג תיירים. המערער, שהחזיק בסכין יפנית, חסם את דרכו של אחד משני התיירים ודרש כי הלה ימסור לו כסף, תוך ששלף למולו את הסכין. התייר מסר למערער כמה מטבעות, אך הלה הוסיף לדרוש כספים. התייר הציע למערער סכומים נוספים (20 ש"ח ו-10 ליש"ט), אותם העביר לידיו של הקטין אשר דחק במערער להימלט מן המקום, והשניים אכן נמלטו עם שללם. עקב כך הואשם המערער בשתי עבירות של שוד בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההליך בבית המשפט המחוזי 3. במסגרת הסדר טיעון הודה המערער במיוחס לו, וביום 18.3.2012 הורשע על סמך הודאתו. בית המשפט הורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המערער. ביום 3.7.2012 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המערער. כעולה מגזר הדין, בתסקיר שירות המבחן נאמר כי המערער גדל בצל חסכים במסגרת משפחתית בעייתית, וכי בחר להחצין את תסכולו בדרכים שליליות המאופיינות באימפולסיביות, תוקפנות ואלימות. כן צוין, כי המערער סובל מדימוי עצמי ירוד ומסף תסכול נמוך תוך שהוא נוטה להכחיש ולצמצם בעייתיות בתחום הסמים והאלכוהול. נוכח אופי העבירות, ועל רקע האמור, כמו גם בשל היעדר מוטיבציה מצידו לשיקום, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו, והמליץ על עונש של מאסר בפועל. 4. בגזר הדין צוין, כי בשיקולים לחומרה יש להביא בחשבון את חומרתן של העבירות ונסיבות ביצוען תוך שימוש בנשק קר והישנות המקרים. הודגש, כי המעשים והתעוזה העבריינית שהופגנה בביצועם, מובילים למסקנה לפיה יש להשית על המערער עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. הודגש, כי שיקולים של גמול והוקעת המעשים כמו גם הגנה על שלום הציבור והרתעה אפקטיבית – אינדיבידואלית וכללית – מכתיבים זאת. עם זאת, צוין כי יש אף להביא בחשבון את השיקולים לקולא – חרטת המערער, הודאתו במעשים, גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות הקשות כפי שתוארו בתסקיר. נוכח האמור, נגזרו על המערער מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים מיום מעצרו; שנת מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת שוד תוך שלוש שנים מיום שחרורו; ושישה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו ממאסר עבירת גניבה. מכאן לערעור שבפנינו. הערעור 5. בערעור, אשר מופנה נגד חומרת העונש, נטען כי העונש שהושת על המערער אינו מביא בחשבון בצורה מאוזנת את כלל הנסיבות שבכוחן להקל עם המערער. נטען, כי העבירה אינה תדירה ואינה "מכת מדינה", כי אלמנט ההרתעה אינו אלמנט מרכזי בהקשר זה, וכי הרתעתו האישית של המערער הושגה כבר בעצם מעצרו; כי לא ניתן משקל הולם לזמן שחסך בהודאתו; כי לרקעו הסוציאלי הקשה של המערער - בייחוד לכך שאביו נעדר (בנסיבות שלא התחוורו) מאז שהיה תינוק - לא ניתן המשקל המתאים; כי חלקו של הקטין אשר היה מעורב במעשים רב משל המערער, או למצער שווה לשלו; וכי יש ליתן משקל רב במיוחד לצורך בשיקומו של המערער והשבתו לאורח חיים נורמטיבי, דבר אשר לא יצלח במאסר ממושך. כן הודגש, כי המערער סובל קשות בכלא וכי הוא אף מטופל על-ידי הגורמים הרלבנטיים בשירות בתי הסוהר. לבסוף – הוצגו מספר פסקי דין בהם נדונו עבירות דומות וגזרי הדין בהם היו מחמירים פחות. 6. בדיון בפנינו שבה באת כוח המערער, עו"ד ל' צמל, על עיקרי האמור בערעור, ועוד הודגש על-ידה, כי הקטין אשר ביצע את העבירות עם המערער ואשר הודה והורשע אף הוא, נדון למאסר על תנאי ולמבחן למשך שנתיים שיתבצע בתנאי מגורים במעון "אחווה" (זאת, נוכח העדר אפשרות מעשית להשמה במעון נעול). צוין, כי דומה שבמקרהו של הקטין נלקחו בחשבון באופן משמעותי שיקולים של שיקום, דבר שלא קיבל משקל מספק במקרהו של המערער, שהגם שאינו קטין, הוא אדם צעיר שזה לא מכבר נעשה לבגיר. בא כוח המדינה, עו"ד ח' שוויצר, הדגיש, כי למערער עבר מכביד בדמות עבירת תקיפה בה הורשע. צוין, כי מעשיו של המערער חמורים, וכי אין להתעלם מכך שהוא היה היוזם והדמות המרכזית בשני מקרי השוד. הוסף, כי אין לגזור גזירה שווה מעונשו של הקטין, אשר מעבר להיותו קטין, המלצת שירות המבחן בעניינו היתה חיובית. 7. כן קיבלנו תסקיר משלים עדכני מיום 10.2.2013. בתסקיר ציין שירות המבחן כי המערער הגיע תחילה לבית הכלא כאסיר הדורש השגחה בשל ביטויים אובדניים, ושבתחילה גילה התנהגות ילדותית וקושי בקבלת סמכות ובעמידה במסגרת (שבגינם לא שולב בטיפול). נמסר, כי כיום מצבו יציב ומאורגן, כי הוא משתף פעולה, כי "ניכר שיפור מועט בהתנהגותו" וכי לאחרונה בעקבות הבעת מוטיבציה מצידו, נבדקת האפשרות לשלבו בתעסוקה. יוער, כי בדיון ציינה נציגת שירות המבחן, גב' ב' וייס, כי בעבר נעשו נסיונות שיקום שונים שלא עלו יפה, וכי רק כיום רואים ניצנים של רצון לשיקום ולחזרה לדרך הישר. דיון והכרעה 8. לאחר העיון באתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. בידוע כי אין ערכאת הערעור מעמידה עצמה בנעלי הערכאה הדיונית באשר למידת העונש. התערבות שכזו מצומצמת לאותם מקרים בהם הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה משמעותית ממדינות הענישה הראויה (ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006)), מקרה זה אינו בא בקהלם של אותם מקרים. 9. לא מצאתי כי נפל פגם באופן בו איזן בית המשפט קמא בין השיקולים השונים בעניינו של המערער. בית המשפט עמד על חומרת העבירות, שהגם שאינן נמנות על המדרג החמור ביותר של עבירות השוד, עדיין חמורות הן. בית המשפט הדגיש, כי המערער הפגין "תעוזה עבריינית" במעשיו. בהקשר זה רואה אני לנכון לציין, כי אף ששללם של המערער והקטין לא היה משמעותי והם השתמשו בו על מנת לרכוש מזון וכרטיס מזל, הרי שהישנות המקרים, השימוש בנשק קר וההיטפלות לתיירים, אשר המקום זר להם וממילא תחושת הביטחון שלהם אינה דומה לזו של תושב המקום, יש בהם כדי להעיד על זילות החוק ועל פגיעה ממשית בתחושת הביטחון של הציבור ושל הבאים בשערי המדינה כמבקרים. בית המשפט אף לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער. והללו, כמו גם העובדה שהודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, נלקחו בחשבון במסגרת השיקולים לקולא. 10. אמנם קיים פער בענישה בין זו שהושתה על המערער – שלוש שנות מאסר בפועל, לבין זו שהושתה על הקטין שעימו בוצעו המעשים בצוותא חדא – שנתיים במעון פתוח במסגרת צו מבחן. עם זאת, שונים השיקולים אשר מנחים את בית המשפט בעת גזירת עונשו של קטין ובגזירת עונשו של בגיר. עמד על כך לאחרונה השופט א' שהם בע"פ 4618/12 פלוני נ' מדינת ישראל (29.7.2012): "בית משפט זה עמד, לא אחת, על מדיניות הענישה והאיזונים הנדרשים, כאשר מדובר בענישתם של קטינים, כשאז עובר מרכז הכובד אל נסיבותיו האישיות של העבריין – הקטין, תוך שימת לב לגילו ולסיכויי שיקומו. זאת, מבלי להתעלם מחומרת העבירה עצמה ומשיקולי ההרתעה" (שם, בפסקה 9, וכן האסמכתאות שם). שיקולי הענישה עת מדובר בקטין ושיקולי הענישה עת מדובר בבגיר שונים, ומלאכת האיזונים והמשקל שניתן להם, שונה. על הרציונאלים לכך עמד לאחרונה בית משפט זה בע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל (14.2.2010)). עוד נוסיף, כי כפי שמציין בית המשפט שגזר את דינו של הקטין (ת"פ (י-ם) 2233-03-12), התסקיר בעניינו של הקטין היה, במהותו, חיובי ו"שונה באופן מובהק" מתסקירו של המערער, שהיה כאמור שלילי. כך, שאף מבחינת פוטנציאל השיקום עומדים המערער והקטין במקומות שונים, ואין לגזור לגביהם גזירה שווה (תרתי משמע). לא זו אף זו - עונשו של הקטין נגזר, בין היתר, נוכח המציאות הלא תקינה והמצערת של חוסר במעונות נעולים לנוער מבני המגזר הערבי, והוא, במידה רבה, תוצאה של אילוץ שנוצר נוכח המצב, כך שלא ראוי להביאו כאמת מידה לענישה ראויה. לבסוף נציין, כי נראה שלפחות בכל הנוגע לאישום השני, חלקו של המערער היה מרכזי ורב מחלקו של הקטין. הקטין לא החזיק באותו אירוע בנשק קר והמערער הוא שחסם את דרכו של התייר ותבע את כספו. אין בכך כדי להפחית ממעשיו של הקטין אך יש בכך כדי להדגיש, כי למצער במקרה זה היה חלקו של המערער גדול מחלקו של הקטין, ואף לכך יש ליתן משקל. אין גם להקל במשמעות העובדה שהמערער נכשל עוד קודם לכן בביצוע מעשה של תקיפה, וכי מעשה השוד הראשון בוצע על ידו למחרת סיום הדיון בעניינו בבית המשפט לנוער, שם הוא נדון למבחן ללא הרשעה. נראה כי המערער הבין שלא כראוי את הגישה השיקומית והמקלה שננקטה בעניינו. 11. לכך יש להוסיף, כי תסקיר המבחן המשלים בעניינו של המערער אינו חיובי ביותר. אמנם התסקיר מציין, כי לאחרונה מפגין המערער ניצנים של התקדמות חיובית ורצון לחזור לדרך הישר והטוב. ניצניו של רצון זה חשובים ומשקלם בצידם. עם זאת, התסקיר בעניינו עדיין אינו חיובי במיוחד. יש לקוות כי ניצני אותו רצון יתורגמו להתקדמות משמעותית ולשיקום עתידי, אך אין בכוחם להטות את הכף לטובת הקלה בעונשו של המערער. 12. באשר למקרים אשר פרשׂה בפנינו באת כוחו של המערער, ואשר בהם הושתו עונשים כבדים פחות מן העונש שהושת במקרה דנא – אין בהם כדי להעיד כי במקרה דנא חרג בית המשפט קמא ממדיניות הענישה הראויה. בע"פ 457/85 סלימה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 418 (1985) דובר במקרה של קטינים ובית המשפט מציין שם מפורשות, כי: "לא היינו מתערבים בעונש זה כלל ועיקר. המעשה שבוצע פוגע בתדמיתה של ישראל כמדינה שוחרת תיירות, וחומרתו בולטת על פני הדברים. יחסית לחומרה זו העונש הוא קל ביותר, וגם ההבדל בין זה שהושת על פואז לבין זה שהושת על מוחמד הוא סביר בהחלט לאור חלקם בביצוע המעשה כמתואר" (שם, בעמ' 420). הסיבה היחידה בגינה קוצר שם העונש היא בשל הספק "אם מוסמך היה בית המשפט על-פי סעיפים 24 ו-26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, כבית-משפט לנוער, להרשיע את המערערים ובד בבד לגזור עליהם שהייה במעון פתוח" (שם, בעמ' 420). בע"פ 6393/07 פלוני נ' מדינת ישראל (25.9.2007), דובר במקרה אחד של שוד, ולא שניים. בנוסף מציין שם בית המשפט, כי "חסד" נעשה עם המערער הבגיר (יתר המעורבים היו קטינים) כשנגזר עליו עונש של שנת מאסר וכי העונשים "מתונים במידה ניכרת מהענישה ההולמת מעשים אלה". אותו מערער גם שהה פרק זמן ממושך במעצר בית ולא היה לו עבר פלילי. דומה כי המקרה הנ"ל, בו לא ראה בית משפט זה להיענות לערעור הנאשם על חומרת עונשו, אינו יכול לשמש כמליץ טוב בעד קיצור עונשו של המערער. כאמור, אין נראה כי במקרה דנא הענישה שהושתה על המערער חורגת משיקולי הענישה המקובלים. סוף דבר 13. לא מצאתי כי נפל פגם באופן בו איזן בית משפט קמא בין חומרת מעשיו של המערער לבין נסיבותיו האישיות, ואין מקום להתערב בעונשו של המערער. נוכח האמור לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור. ניתן היום, ‏ח' באדר התשע"ג (‏18.2.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12062730_L04.doc שפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il