אסמעיל אבו ענזה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6267/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6267/05 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: אסמעיל אבו ענזה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.5.95 בת"פ 8195/04 שניתן על ידי כבוד השופט ח' עמר תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.06) בשם המערער: עו"ד ח' קאזיס בשם המשיבה: עו"ד א' וינשל פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ח' עמר). המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על המערער נגזרו 44 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו כל עבירה שהינה פשע; כן נפסל המערער מלנהוג ברכב מנועי או מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 4 שנים מיום שחרורו מהמאסר. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בו הודה, כאמור, המערער, הסיע המערער ברכבו ביום 30.7.04 שמונה תושבי הרשות הפלסטינית מבאר שבע לחברון. המערער עלה ברכבו משטח עפר אל כביש עמוס בכלי רכב תוך סיכון כלי הרכב אשר נאלצו להאט נסיעתם על מנת לא להתנגש בו. שוטרים שהבחינו במתרחש הורו למערער לעצור אך המערער התעלם מהוראתם והמשיך לנסוע במהירות לכיוון צומת שוקת. בהבחינו בשני כלי רכב פרטיים עקף אותם המערער על ידי נסיעה על השול השמאלי. עקב כך נאלץ אחד מנהגי הרכב הפרטי לבלום בלימת חירום וכתוצאה מכך איבד את השליטה ברכבו וסיכן כלי רכב אחרים. המערער המשיך לנסוע בפראות תוך שהוא עוקף כלי רכב שנאלצו לבלום את רכבם ולסטות מנתיב נסיעתם. ניידת המשטרה המשיכה כל העת לדלוק אחריו ולהורות לו לעצור אך המערער סירב לעצור ואף לא שמע להפצרותיהם של נוסעי הרכב שיעצור. לאחר עקיפת רכב נוסף על אף שהיה במקום קו הפרדה רצוף, הגיע המערער אל מחסום משטרתי, אשר בקדמתו נעמדו שני שוטרים והורו למערער לעצור. המערער האיץ את מהירות רכבו ונסע היישר אל המחסום, תחילה בנתיב הנגדי, ולאחר מכן היישר אל עבר אחד השוטרים. השוטרים נאלצו לקפוץ הצידה כדי לא להידרס על ידי המערער. המערער עלה על דוקרני המחסום והמשיך לשעוט על הכביש כאשר ארבע ניידות משטרה רודפות אחריו. בשלב כלשהו ירד המערער עם רכבו מן הכביש לשטח ולבסוף נעצר בגלל תקר בשניים מגלגליו. אז נמלט המערער רגלית מן המקום. 3. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן אשר נמנע מהמלצה טיפולית. בית המשפט ראה במקרה זה חלק מתופעה חמורה שפשטה בשנים האחרונות ברחבי הדרום והנגב שעניינה נהיגה פראית בדרכים עירוניות ובינעירוניות תוך סיכון המשתמשים בדרכים ולעיתים תוך פגיעה בניידות משטרה ובשוטרים המנסים לעצור את הרכב. בית המשפט ציין כי הוא רואה בניסיון לפגוע בשוטרים משום קריאת תיגר מובהקת על שלטון החוק. כמו כן הזכיר בית המשפט את הוראתו של בית משפט זה להחמיר בענישה במקרים כגון דא. במקרה זה ראה בית המשפט חומרה רבה, הן ברמת הסיכון למשתמשים בדרך, והן בניסיון המכוון לפגוע בשוטרים. בית המשפט אף ציין כי למערער עבר פלילי. עם זאת התחשב בית המשפט לקולא בעובדה שהמערער התעשת לאחר האירוע והגיע לתחנת המשטרה ביוזמתו. כן התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער, בגילו הצעיר ובהיותו אב לשתי פעוטות. לבסוף גזר בית המשפט על המערער, כאמור, 44 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ושלילת רישיון למשך 4 שנים. 4. בדיון בפנינו טען בא-כוח המערער כי התביעה נקטה במקרה זה בשיטה פסולה, בה מוגש כתב אישום המכיל אישומים רבים הבאים להטיל מורא על הנאשם, כאשר כך נוצר לחץ על הנאשם להודות בחלק מהאישומים תמורת מחיקתם של אחרים, וזאת למרות שיש ספק אם לתביעה יש ראיות להוכחת כל האישומים. באשר לעונש שהוטל על המערער טען בא-כוחו כי מדובר בעונש חמור ביותר שנראה שהוא מתחשב גם באישומים שנמחקו, ומכל מקום לא היה מקום להתייחס להסעת שוהים בלתי חוקיים משנמחק האישום הראשון. כמו כן טען בא-כוח המערער כי בעצם רדיפת ניידות משטרה אחרי רכב שביצע עבירה שולית, הן גורמות לנהג לבצע עבירות נוספות ולסכן חיי אדם. לעניין נסיבותיו האישיות של המערער, טען בא-כוחו כי מדובר באדם פשוט ולא משכיל, נשוי, גילו צעיר ועברו הפלילי אינו משמעותי. בא-כוח המדינה טען כי בהשוואה לרמת הענישה במקרים דומים אין מדובר בעונש חמור במיוחד. באשר לטענות הסנגור, טען בא-כוח המדינה כי טיבו של הסדר טיעון הינו מחיקת אישומים שונים והותרת האישום העיקרי. נושא השוהים הבלתי חוקיים מופיע בעובדות כתב האישום השני בהן הודה המערער, ולפיכך אין משגה בהתייחסותו של בית המשפט קמא לעניין זה בתארו את עובדות כתב האישום. 5. לאחר עיון בחומר שהונח בפנינו ושמיעת טיעוני הצדדים באנו למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענותיו של בא-כוח המערער באשר להסדר הטיעון שנערך אינן מקובלות עלי במקרה זה. כנגד המערער הוגש כתב אישום המכיל מספר אישומים חמורים בהתאם למעשים שיוחסו לו. לבסוף במסגרת הסדר הטיעון נותר אישום יחיד של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהינו האישום העיקרי. כפי שציין בא-כוח המדינה, זהו טיבו של הסדר טיעון. חלק מהאישומים נמחקים, ונותרים האישומים המרכזיים בהם מודה הנאשם מרצונו החופשי. איני סבורה כי התביעה הגישה את כתב האישום מלכתחילה למרות שסברה כי אין היא יכולה להוכיח את כל האישומים ועל מנת ללחוץ על המערער להודות. העדתם של השוטרים הנוכחים באירוע היתה יכולה לכאורה להספיק על מנת להוכיח את האישומים. ההסכמה להגיע להסדר טיעון מחייבת הסכמה של שני הצדדים, ומעניקה יתרונות לשני הצדדים, ובהם ייעול ההליך וחסכון בזמן ומשאבים, ומנגד מחיקת סעיפי אישום, והעובדה כי המערער לא נאלץ להתגונן בפני כתב אישום חמור בהרבה מזה שהודה בו בסופו של יום. טענה נוספת שאין בידי לקבל הינה טענת הסנגור, לפיה רדיפת המשטרה אחרי המערער היא שהביאה לסיכון חיי אדם ולעשיית עבירות נוספות על ידי המערער. טוב היה לטענה זו לו לא נשמעה. שיקול הדעת האם לרדוף אחרי רכב אשר ביצע עבירת תנועה קלה, תוך איזון עם החשש שייווצר סיכון לחיי אדם, נתון בידי המשטרה וקובעי המדיניות ואינו מענייננו כאן. ענייננו אנו באשמתו של המערער. המערער אינו יכול לצפות להקלה בעונשו בטענה שרדיפת המשטרה אחריו גרמה לו לבצע עבירות נוספות ולסכן חיי אדם. המערער היה יכול למנוע כל זאת רק על ידי הישמעות להוראות המשטרה לעצור. פעולה פשוטה זו היתה חוסכת את סיכון הרכבים האחרים והיתה חוסכת אף למערער את נשיאת העונש שהוטל עליו. המערער צריך לקחת אחריות על התנהגותו הפרועה והמזלזלת בחוק ובחיי אדם, ולא להטיל את האשמה על אוכפי החוק שמנסים להתמודד עם התופעה החמורה שתוארה בפסק דינו של בית המשפט קמא. 6. לעניין העונש שהוטל על המערער איני סבורה כי העונש חורג מרמת הענישה הראויה במקרים מעין אלה. כפי שציין בית המשפט קמא, בית משפט זה ראה לנכון להחמיר ברמת הענישה במקרים מסוג זה על מנת להבטיח את שלום הציבור ולאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא (ראו ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן, תק-על 2004(4) 1262). בית המשפט קמא איזן בין כל השיקולים העומדים על המאזניים, בין לחומרא ובין לקולא, והגיעה לתוצאה שאינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט שלערעור. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05062670_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il