מחמד עואודה נ. מדינת ישראל

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים ע"פ 6266/01 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער: מחמד עואודה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.7.01 בת"פ 1054/00 שניתן על-ידי כבוד השופט יצחק כהן תאריך הישיבה: ט"ז בטבת תשס"ב (31.12.01) בשם המערער: עו"ד ראפי מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד יהושע למברגר פסק-דין השופטת ד' דורנר: בתאריך 11.2.00 נלכד פאוזי גזאלה (להלן: פאוזי) בדרכו חזרה מג'נין, כשברשותו רובה M-16 ומחסנית. חקירת המשטרה הובילה לאחיו, סלמאן גזאלה (להלן: סלמאן). מהודעות שמסרו האחים לחוקריהם התברר, כי המערער הזמין את הנשק מסלמאן ושילם לו תמורתו 20,000 ש"ח, וכי סלמאן - בסיועו של פאוזי - רכש את הנשק משוטר פלסטיני בג'נין. משעומת סלמאן עם המערער, סטר לו המערער והטיח בו כי הוא "מלשין". המערער הואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של רכישה והחזקת נשק, נשיאה או הובלת נשק, ותקיפה. במשפטו של המערער חזר בו סלמאן מהודעותיו במשטרה, והעיד בבית-המשפט כי העליל על המערער. ואילו פאוזי, שבאחת מהודעותיו במשטרה קשר את המערער לפרשה כמזמין הנשק, חזר בו מהודעותיו, וטען כי אינו זוכר את מסירת הדברים שנרשמו בהן, אך ציין כי ידע על עסקת הנשק בין סלמאן לבין המערער בטרם שנסע להביא את הנשק. המערער, שהעיד אף הוא, טען לעלילה נגדו. בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק כהן) דחה את עדות המערער וסלמאן כבלתי-מהימנות, וקיבל כראיה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971- (להלן: הפקודה) את הודעות סלמאן במשטרה. כן קיבל בית-המשפט המחוזי כראיה לפי סעיף 10א לפקודה את הודעות פאוזי במשטרה, ובהודעות אלו ובעדות פאוזי בפניו מצא בית-המשפט המחוזי חיזוק להודעותיו של סלמאן. בהסתמך על ראיות אלו וכן על תפיסת הנשק, על שיחות טלפון סלולארי שנערכו בסמוך למועד תפיסת הנשק בין סלמאן לבין המערער, ועל התפרצותו של המערער כלפי סלמאן במהלך העימות ביניהם, הרשיע בית-המשפט את המערער בעבירות של רכישת והחזקת נשק וכן בתקיפה. המערער זוכה מן העבירה של נשיאת או הובלת נשק לאחר שנקבע כי לא הוכח ברמה הנדרשת במשפט פלילי היסוד העובדתי של העבירה. על המערער נגזרו 22 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס בסך 5,000 ש"ח. כמו כן חויב המערער לחתום על התחייבות על סך 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות מסוג פשע לתקופה של שלוש שנים. ערעורו הופנה כלפי ההרשעה ולחלופין כלפי חומרת העונש. סניגורו של המערער טען, ראשית, כי המערער לא היה כלל מבצע עיקרי והעובדות המיוחסות לו לא הוגדרו בחוק כעבירה נגזרת: המערער פנה לסלמאן בעוד שסלמאן מצדו שידל את פאוזי; ועל-כן המערער - כמי שפנה למשדל - אינו נושא באחריות לעסקת רכישת הנשק. שנית נטען, כי לא נמצאה לראיות שקיבל בית-המשפט המחוזי מכוח סעיף 10א לפקודה ראיית סיוע או ראיית חיזוק המזהה את המערער כמי שביצע את העבירות או מעידה על כך שהנשק היה מיועד עבורו דווקא. יש לדחות טענות אלה. השאלה האם ניתן להרשיע את המערער כמי שפנה אל משדל וביצע עבירה המוגדרת כעבירה נגזרת אינה מתעוררת במקרה שבפנינו. שכן, על-פי התשתית הראייתית שהובאה בפני בית-המשפט המחוזי, הוכח כי יש להרשיע את המערער כמי שביצע בעצמו את העבירה של רכישה והחזקת נשק, ברוכשו את הנשק מסלמאן תמורת 20,000 ש"ח. אשר לתוספת הראייתית הנדרשת, הרי שהודעות סלמאן ופאוזי במשטרה טעונות חיזוק, כנדרש בסעיף 10א(ד) לפקודה, ואין בפנינו נסיבות מיוחדות המצדיקות הצבת דרישה לתוספת ראייתית מסוג סיוע. ואילו ראיית החיזוק הנדרשת אינה צריכה להתייחס לזהות הנאשם, ודי כי תחזק את מהימנות ההודעות. ראו ע"פ 6147/92 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(1) 62, בע' 69. ההרשעה היא איפוא כדין. יש לדחות אף את טענות המערער כנגד העונש. העונש שנגזר על המערער אינו קל, ולמערער אין עבר פלילי. אלא שהעבירה עצמה היא חמורה. המערער רכש נשק, הכחיש את חלקו בפרשה, ולא הסביר על מה ומדוע ביקש לרכוש לעצמו רובה M-16. באין הסבר לסיבת רכישת הנשק, הרי שרכישת הנשק כשלעצמה מחייבת הטלת מאסר משמעותי. אנו דוחים איפוא את הערעור על שני חלקיו. לבקשת הסניגור נדחה ביצוע העונש. המערער יתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי בנצרת בתאריך 3.2.02 עד השעה 12:00. הערבויות שעל-פיהן שוחרר המערער יעמדו בעינן. ניתן היום, ט"ז בטבת תשס"ב (31.12.01). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01062660.L03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il