אקסטרול בע"מ נ. KLA TENCOR CORPORATION ISRAEL LTD

פסק-דין בתיק ע"א 626/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 626/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: אקסטרול בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. KLA TENCOR CORPORATION (ISRAEL) LTD 2. KLA TENCOR CORPORATION 3. יורם הנפלינג ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת מ' אגמון-גונן) מיום 3.1.2011 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 2381-05 בשם המערערת: עו"ד מיכאל שחור; עו"ד יונתן יעקובוביץ בשם המשיבים: עו"ד ברוך כצמן; עו"ד יותם בלאושילד פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' אגמון-גונן, להלן: בית המשפט) מיום 3.1.2011, בת"א 2381-05, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת. 1. המערערת הגישה תביעה נגד המשיבים בגין הפרת הסכם פיתוח ואספקה של בקר אלקטרוני. במהלך דיון הוכחות מיום 28.4.2010, בעת חקירתו הנגדית של מנהל המערערת, העיד האחרון כי המערערת כמעט אינה פעילה עוד. בהתחשב בעדות זו ביקש בא-כח המשיבים שהמערערת תפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים במידה והתביעה תידחה. המשיבים ביקשו להגיש בקשה בכתב בעניין זה. בית המשפט הורה לבא-כח המשיבים לטעון בעל-פה שכן לא רצה לעכב את המשך דיון ההוכחות. בא-כח המערערת ביקש לאפשר לו להגיב בכתב לבקשה ובית המשפט דחה את הבקשה. לבקשת המערערת, שמע בית המשפט את עדות אחד מבעלי המערערת לפני שמיעת טיעוני המערערת ביחס לבקשה להפקדת ערובה להוצאות. עדות זו סתרה את עדות מנהל המערערת, ולפיה המערערת היא אכן חברה פעילה. בהתחשב בסתירה בעדויות הורה בית המשפט למערערת להפקיד ערובה להוצאות בסכום של 300,000 ש"ח. 2. המערערת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על ההחלטה בדבר הפקדת ערובה להוצאות, במסגרתה ביקשה לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעתה. בית-המשפט (השופטת מ' נאור, רע"א 3647/10, החלטה מיום 20.10.2010), קיבל את בקשת רשות הערעור והורה לבית המשפט קמא, באותו מותב, לדון בבקשה להפקדת ערובה להוצאות, לאחר שתוגש בכתב ותתנהל כאמור בדין, לרבות מתן אפשרות להבאת ראיות מצד המערערת. השופטת מ' נאור קבעה בהחלטה כי אין מקום לדון בבקשת הפסלות במסגרת בקשת רשות הערעור. לפיכך, הושב הדיון לבית המשפט קמא. 3. המערערת הגישה בקשה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעתה. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה משהתקבלה בקשת רשות הערעור, עליו לפסול עצמו. בית המשפט סבר כי משמעות קבלת טענה זו היא שבכל פעם שיתקבל ערעור בעניין שבו התיק חוזר לבית המשפט שנתן את ההחלטה תוגש בקשת פסילה, והלא לשם כך נתונה לצדדים זכות ערעור. בית המשפט הוסיף כי אכן התרשם מהעדויות הסותרות והחליט במקום בנוגע להפקדת ערובה להוצאות, וזאת מתוך רצון לייעל את ההליך ולמנוע את עיכוב דיון ההוכחות. בית המשפט קבע עוד כי מאחר וממילא הופסק דיון ההוכחות בשל עיכוב הביצוע שניתן, ההליך ינוהל עתה כפי שהורה בית המשפט העליון. עוד הוסיף בית המשפט כי טענות הצדדים בנוגע לבקשה להפקדת ערובה להוצאות כבר הוגשו בכתב, וכי אם יהיה צורך יתקיימו חקירות נוספות ותינתן החלטה בעניין. בית המשפט הדגיש כי המשיבים הם שביקשו להגיש בקשה בכתב ובקשתם נדחתה, וכי לא ברור כיצד ההחלטה לפיה הדיון בה ינוהל בעל-פה פגע דווקא במערערת. בית המשפט קבע עוד כי אין במקרה זה משוא פנים לא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, וכי תעיד על כך החלטת השופטת מ' נאור להשיב את הדיון בבקשה להפקדת ערובה להוצאות אליו. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערערת טוענת כי מדובר במקרה חריג בו סירב בית המשפט לאפשר לה להגיב בכתב לבקשה להפקדת ערובה להוצאות ולספק מסמכים בהתאם, וכי קדמה לכך הבעת דעה מצידו, לפיה דין התביעה להימחק על הסף. המערערת טוענת כי לא איחרה בהגשת בקשת הפסלות, שכן הבקשה הועלתה בעת הגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה לחייב בהפקדת ערובה להוצאות. המערערת משיגה על אופן התנהלות בית המשפט במהלך דיון ההוכחות. לטענת המערערת, בית המשפט גיבש דעה שלילית מוחלטת על סיכויי התביעה, שבאה לידי ביטוי בהצעה למשוך את התביעה בתום יום ההוכחות הראשון, תוך ציון הסכנה בהוצאות כבדות להן תהיה חשופה המערערת. המערערת מציינת כי בדיון ההוכחות ביום למחרת קבע בית המשפט כי בדין מבקשים המשיבים למחוק את התביעה. לטענתה, עמדת בית המשפט בנוגע למהימנות העד הראשון מצביעה גם היא על נעילת דעתו נגד התביעה. כך, גם סירובו לעכב את ביצוע ההחלטה עד להגשת ערעור עליה. לטענתה, דעה זו באה לידי ביטוי גם בהיקף סכום הערובה להוצאות שקבע בית המשפט, בשים לב, בין היתר, לפיצול בין שלב האחריות לבין שלב הנזק, למיעוט ההליכים המקדמיים במסגרת ההליך ולצמצום ימי ההוכחות. המערערת ממשיכה וטוענת כי גיבוש הדעה בא לידי ביטוי לא רק בעצם הפגיעה בזכותה להביא ראיות בבקשת הפקדת הערובה להוצאות, אלא גם בדרישה לזמן את העד השני מטעמה לחקירה, ולפני שהחל בעדותו, בדרישה כי בא-כוחה יתחיל לטעון טענות משפטיות. המערערת מציינת כי עד זה כלל לא נחקר בחקירה ראשית, ואף לא ניתנה הזדמנות נאותה לחקור אותו בחקירה חוזרת. לטענתה, התעלמות מטענותיה, קבלת טענות המשיבים וההחלטה בדבר הפקדת ערובה בסכום שנקבע מוכיחות משוא פנים כלפיה. המערערת רואה בתוכן ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות חיזוק לטענותיה, שכן בית המשפט התעלם מטענותיה באשר להתנהלותו בשני הדיונים שקדמו למתן ההחלטה ובסמוך לנתינתה. המערערת מציינת כי השופטת מ' נאור כלל לא נדרשה לבקשת הפסלות ואין להסיק מהחלטתה כי יש להמשיך את הדיון לפני אותו מותב. 5. המשיבים השיבו לערעור. לטענתם, מדובר בערעור סרק שהוגש מטעמים טקטיים ובטענות שהועלו בשיהוי ובניגוד לדין במסגרת בקשת רשות ערעור. לטענתם, הטענות מנוסחות בשפה בוטה באופן לא ראוי. המשיבים מבהירים כי בקשת הפסלות הוגשה כשמונה חודשים לאחר שנולדו, כביכול, עילות הפסלות במהלך דיוני ההוכחות שהתנהלו לפני בית המשפט, כאשר טענתה הראשונה בעניין העלתה בפני בית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור, ולא בפני המותב נשוא הבקשה, כפי דרישת הדין. גם לאחר שניתנה ההחלטה בבקשת רשות הערעור נדרשו למערערת עוד כחודשיים עד להגשת בקשת הפסלות. לדעתם, מדובר בשיהוי ניכר שדי בו כדי לחרוץ את דין הערעור. לגופן של טענות טוענים המשיבים כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט בקשר להפקדת הערובה להוצאות ובהמלצתו, במהלך דיון ההוכחות, למשוך את התביעה. המשיבים מתארים את נסיבות העלאת בקשתם להפקדת ערובה להוצאות, לאור הדברים שנשמעו במסגרת דיון ההוכחות. לדעתם, בית המשפט קבע בהחלטה מאוזנת כי יש צורך בהפקדת ערובה להוצאות בהתחשב בסיכויי ההליך. המשיבים מציינים כי גובה הערבות שנקבע נמוך מזה שביקשו. לטענתם, המערערת ציטטה אמירות של בית המשפט באופן חלקי ומסולף, וכי בפועל, נשמרו זכויותיה הדיוניות. אשר להמלצת בית המשפט למשוך את התביעה, הרי שגם המערערת לא חולקת על כך שמדובר באמירה מחוץ לפרוטוקול הדיון, שהמערערת לא העלתה כל טענה לגביה בדיון ההוכחות למחרת. לדעתם, מדובר בהבעת דעה באשר לסיכויי ההליך, בהתאם למשקל הטענות שהובאו לפני בית המשפט ואין מדובר בעמדה מגובשת אשר מצדיקה את פסילתו. 6. שקלתי את הערעור ואת הנטען בו ועיינתי במכלול החומר שצורף. דין הערעור להידחות. אכן, המערערת אינה שבעת רצון מהתנהלות בית המשפט ובפרט מהחלטתו בעניין הפקדת הערובה להוצאות ודחיית בקשתה להשיב בכתב לבקשה ולהביא מסמכים שיתמכו בטענתה כי יהיה באפשרותה לשלם הוצאות במידה ותידרש לכך גם בלי להפקידה. ואולם, כבר נפסק לא פעם כי השגות על החלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על ידו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.10.2010)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6611/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 9.12.2008)). וכך אמנם פעלה המערערת כשהגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הבקשה התקבלה ונקבע כי בית המשפט קמא ידון מחדש ולפי הדין בבקשה להפקדת ערובה להוצאות. הלכה פסוקה היא כי אין בעצם העובדה שעל בית המשפט מוטל להכריע בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא, בצירוף הנחיות, משום עילת פסלות (השוו: ע"א 5056/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 26.7.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272-273 (2006)). כך גם בענייננו. 7. זאת ועוד, בקשת הפסלות הועלתה בשיהוי ניכר שדי בו כדי לדחות את הערעור (השוו: ע"א 2226/10 המועצה הפלשתינית נ' עזבון המנוח מנטין עמית עמוס ז"ל (לא פורסם, 2.5.2010)). ניסיונה של המערערת להתגבר על השיהוי ולשלב את בקשת הפסלות במסגרת בקשת רשות הערעור נועד לכשלון ונקבע כי אין לדון בה במסגרת בקשת רשות הערעור. גם לאחר החלטה זו חיכתה המערערת עוד כחודשיים עד להגשת בקשת הפסלות. אפילו אתעלם מהשיהוי הניכר, הרי שאין בטענות המערערת גופן כדי להקים עילת פסלות; ניתן להבין כי בנסיבות שנוצרו מבטאת הבקשה תחושה סובייקטיבית ממשית, אך לא מצאתי יסוד לטענתה לפיה יש בהתנהלות בית המשפט, ביחס לבקשת הפקדת הערובה להוצאות ובהערותיה לגבי האפשרות למחיקת התביעה – לאור מה ששמעה עד לאותו הרגע – על פי המבחן האובייקטיבי הנדרש, כדי להקים עילת פסלות, בשל האפשרות הממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת. לפיכך, דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ש"ח. ניתן היום, כ"ה באדר א' התשע"א (1.3.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11006260_N04.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il