ויקטור קלומיטי נ. בית הדין האזורי לעבודה

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6258/21 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: ויקטור קלומיטי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין האזורי לעבודה 2. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 3. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אלכסנדר ספינרד; עו"ד אילנה קלומיטי פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 41497-12-20 מיום 13.5.2021. במסגרת פסק דין זה נדחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בב"ל 43621-10-11 ובב"ל 19900-03-15 מיום 23.11.2020, אשר דחה את תביעתו של העותר להכרה באירוע לבבי בו לקה כתאונת עבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). העותר, יליד שנת 1947, שימש בעת הרלוונטית כמנהל סניף בנק דיסקונט לישראל בע"מ בבאר-שבע. ביום 7.1.2008 התקיימה ישיבה דחופה בסניף אשר במהלכה היה העותר נתון בלחץ וחש כאבים בחזהו (להלן: האירוע החריג). למחרת היום ניגש העותר לקבלת טיפול רפואי והופנה מידית לטיפול בבית החולים סורוקה שבבאר-שבע. העותר אושפז עד ליום 10.1.2008, ובמהלך אשפוזו עבר צנתור. בצנתור נמצאה היצרות קשה ומשמעותית בעורקי הלב, אשר טופלה באמצעות השתלת "תומכונים". להשלמת התמונה, יצוין כי עוד קודם לאירוע הלבבי האמור, בשנת 2007 אובחן העותר כסובל ממחלת לב כלילית עם תעוקת לב. בנוסף, לעותר שורה של גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים כלילית. בשל אירועים אלו, הגיש העותר תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע הלבבי ממנו סבל למוסד לביטוח לאומי (המשיב 3. להלן: המל"ל). משתביעה זו נדחתה, הגיש ביום 30.10.2011 תביעה לבית הדין האזורי בבאר-שבע (להלן: בית הדין האזורי) ובה דרש כי המל"ל יכיר בו כמי שנפגע בעבודתו. ביום 17.5.2015 קבע בית הדין האזורי כי עלה בידו של העותר להוכיח קיומה של ראשית ראיה לאירוע חריג שגרם לאירוע לבבי, והורה על מינויו של פרופ' אנדריי קרן כמומחה רפואי מטעמו (להלן: המומחה) כדי שיבחן אם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאירוע הלבבי. לאחר שבחן את הממצאים והנתונים השונים שהונחו לפניו, ונתן דעתו למצבו הרפואי של העותר עובר לאירוע החריג, מצא המומחה כי האירוע החריג לא גרם לעותר אירוע לבבי חריף כלשהו, אלא לכל היותר אירוע נוסף של מחושים מהם סבל קודם לכן, וכי ניתן לקבוע בצורה חד-משמעית שלא קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין התפתחות הטרשת הכלילית ממנה סבל העותר. נוכח בקשת העותר הוצגו למומחה מספר שאלות הבהרה, ואולם גם לאחריהן הוא נותר בעמדתו האמורה. בהמשך, הגיש העותר בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף, ואולם זו נדחתה, בין היתר משנקבע כי חוות דעתו של המומחה היא ברורה, מפורטת ומנומקת. עם זאת, נוכח המלצת בית הדין האזורי ובהסכמת הצדדים הועברו למומחה שאלות הבהרה נוספות, במסגרתן התבקש לתת דעתו למסמכים רפואיים מאשפוזו של העותר בבית החולים סורוקה, אשר מלמדים כביכול כי העותר אכן סבל מאירוע לבבי של תעוקת לב בלתי יציבה (להלן: תעוקה בלתי יציבה) בסמוך לאירוע החריג, וזאת בניגוד לקביעת המומחה. בתשובותיו לשאלות אלו, הבהיר המומחה כי אומנם ישנן רשומות רפואיות ספורות מאשפוזו של העותר, אשר לכאורה מעידות כי העותר סבל מתעוקה בלתי יציבה, ואולם רשומות אלו אינן נתמכות במכלול הנתונים הרפואיים מהאשפוז, מהם עולה באופן חד משמעי כי העותר לא סבל מתעוקה בלתי יציבה. משכך, שב המומחה על עמדתו לפיה האירוע החריג לא גרם לעותר אירוע לבבי חריף ולא תרם להתפתחות הטרשת הכלילית ממנה סבל. משלא שינה המומחה את עמדתו, הגיש העותר בקשה נוספת למינוי מומחה אחר או נוסף. בקשה זו נדחתה אף היא, תוך שנקבע כי לא נמצא טעם או נימוק המצדיק סטייה מן ההחלטה הקודמת, וכי גם בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה לא נמצא כל פגם. לאחר דברים אלו, ביום 28.2.2017 נתן בית הדין האזורי פסק דין הדוחה את התביעה לגופה בקבעו כי אין הצדקה לסטייה מחוות דעתו של המומחה. העותר סירב להשלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי). ביום 18.4.2018 הורה בית הדין הארצי, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך העברת שאלות הבהרה נוספות למומחה, כאשר במוקדן השאלה האם העותר סבל מתעוקה בלתי יציבה עקב האירוע החריג. במסגרת תשובותיו המפורטות, ציין המומחה כי השאלה האם העותר סבל מתעוקה בלתי יציבה הייתה השאלה המרכזית עמה התמודד הצוות המטפל החל מקבלתו של העותר לאשפוז ועד שבוצעה הערכה מעמיקה של מצבו הרפואי, וזאת בשל חשיבותה המכרעת לסוג הטיפול הדרוש לעותר. ואכן, בחלק מן הרשומות הרפואיות הראשוניות שתועדו ניתנה אבחנה לקונית ומצומצמת ביותר לפיה העותר סבל מתעוקה בלתי יציבה. עם זאת, בסופו של יום ולאחר שבוצעו לעותר בדיקות מעמיקות יותר ונאספו נתונים נוספים, אבחנה זו נשללה בצורה ברורה וחד משמעית. עוד העיר המומחה כי כלל הנתונים הרפואיים שפורטו וסוכמו על ידי הצוות המטפל של המחלקה הפנימית בה היה העותר מאושפז, מעידים כי הלה לא סבל מתעוקה בלתי יציבה. לבסוף, סיכם המומחה פעם נוספת את עמדתו, לפיה האירוע החריג לא גרם להופעת מחלת לב כלילית אצל העותר, ולא גרם להופעת תעוקה בלתי יציבה, אלא מחלתו של העותר התפתחה במהלך השנים כתהליך טבעי על רקע גורמי הסיכון שקיננו בו, ללא קשר לתנאי עבודתו ולאירוע החריג. לאחר שהציגו הצדדים טיעונים משלימים וסיכמו את טענותיהם לפני בית הדין האזורי, ניתן ביום 23.11.2020 פסק דין הדוחה את התביעה. בית הדין האזורי פירט בפסק דינו באריכות את השתלשלות האירועים ואת טענות הצדדים. לאחר זאת, עמד בית הדין על ההלכה לפיה בשאלות רפואיות, בית הדין יסמוך ידו על חוות דעתו של המומחה מטעמו ומסקנותיו, ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה יוצאת דופן לעשות כן. בענייננו, לאחר שנתן דעתו לכלל הנסיבות, הגיע בית הדין למסקנה כי אין מקום לסטות מחוות דעתו של המומחה, ומשכך יש לדחות את התביעה. בנמקו את החלטתו, ציין בית הדין כי המומחה בחן באופן מקיף את המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו ואת התשתית העובדתית שהונחה, ולבסוף קבע באופן ברור וחד-משמעי כי האירוע החריג לא תרם להתפתחות הטרשת הכלילית ממנה סבל העותר, וכי זו התפתחה במשך השנים על רקע גורמי הסיכון שקיננו בעותר. בית הדין הוסיף כי גם תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שנקבעו על ידי בית הדין הארצי היו קוהרנטיות, ברורות ומבוססות היטב, וכי הן מקובלות עליו. לבסוף, ציין בית הדין כי לאור האמור אף לא ראה מקום לקבל את בקשתו של העותר במסגרת סיכומיו להורות על מינוי מומחה אחר או נוסף בתיק. ערעור שהגיש העותר על פסק דין זה לבית הדין הארצי נדחה ביום 13.5.2021. בית הדין הארצי קבע כי חוות דעתו של המומחה, כמו גם תשובותיו לשאלות ההבהרה, מפורטות ומנומקות, וכוללות הסברים מפורטים כיצד הגיע המומחה למסקנתו. כן צוין כי המומחה התייחס באופן מלא ומקיף לשאלות ההבהרה ולמסמכים הרפואיים אליהם הופנה על ידי העותר, והגיע למסקנתו רק לאחר ניתוח יסודי של כלל החומר הרפואי. על כן, דחה בית הדין הארצי את הערעור. על רקע האמור הוגשה העתירה שלפנינו, במסגרתה מבקש העותר כי נורה על ביטולם של פסקי הדין האמורים, ועל מינוי מומחה נוסף מטעם בית הדין. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף מבלי צורך בקבלת תגובה. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. משכך, התערבות בפסקי דינו של בית הדין הארצי שמורה אך למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 3285/20 ארד נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (4.6.2020); בג"ץ 5305/18 שושן נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (17.7.2018); בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986)). בהקשר זה, נקבע כי יש לתת משקל לחשיבות הסוגיה המתעוררת בעתירה ולהשלכות הרוחב שלה, וכן לשאלה האם מדובר בסוגיות שבהן יש לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת (ראו: בג"ץ 8575/20 סולימן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (31.12.2020); בג"ץ 903/20 צורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (6.2.2020)). המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה המצדיקות חריגה מכלל אי ההתערבות. בית הדין האזורי דן בתביעת העותר לא פעם אחת כי אם פעמיים, ובשני המקרים הגיע למסקנה כי יש לדחותה. מסקנה זו נומקה כדבעי, ואומצה בפסק דינו של בית הדין הארצי, לא לפני שנתן דעתו פעם נוספת לטענות העותר. במסגרת עתירתו, שב העותר פעם נוספת על הטענות שהעלה לפני בתי הדין לעבודה, תוך שהוא מנסה לשוות להן גוון עקרוני. ואולם, בחינת טענותיו של העותר גופן מלמדת כי מדובר בטענות ערעוריות במהותן, המכוונות ליישום הדין בעניינו הפרטני של העותר ועל נסיבותיו הקונקרטיות. ממילא, טענות אלו אינן מגלות כל טעות משפטית שנפלה בפסקי הדין, לא כל שכן טעות מהותית המצדיקה את התערבותנו. לכך יש להוסיף כי במוקד העתירה ניצבת סוגיה הנוגעת לזכויות המוקנות מכוח חוק הביטוח הלאומי – סוגיה המצויה בליבת מומחיותו של בית הדין לעבודה (ראו: בג"ץ 8252/20 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (2.2.2021); בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 15 (7.3.2016)). אשר על כן, לא מצאנו כי קיימת הצדקה כלשהי להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפעולת מערכת בתי הדין לעבודה. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, ומתוך התחשבות במצב העותר – אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏א' בחשון התשפ"ב (‏7.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21062580_Y01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1