פלוני נ. פלוני

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 6257/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 5.9.2022 בתלה"מ 70670-12-20 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' אביגיל יהלומי בשם המערער: עו"ד שי רוזמברג פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופטת א' אביגיל יהלומי; להלן: המותב הנוכחי או המותב) מיום 5.9.2022 בתלה"מ 70670-12-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. הצדדים היו נשואים ולהם ארבעה ילדים קטינים (להלן: הקטינים). נישואי הצדדים עלו על שרטון, וביום 9.11.2020 הגישה המשיבה תביעה למשמורת הקטינים (תלה"מ 23398-11-20) ולמזונותיהם (תלה"מ 23506-11-20; להלן: תביעת המזונות). המערער מצדו הגיש ביום 30.12.2020 את ההליך נושא הערעור דנן, שעניינו תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים ולאיזון משאבים. ההליכים נותבו תחילה לטיפולה של השופטת א' שמאי-כתב (להלן: המותב הראשון), אשר פסקה ביום 23.12.2020 מזונות זמניים שעל המערער לשלם עבור ארבעת הקטינים, רטרואקטיבית החל מיום 1.5.2020 (להלן: ההחלטה בדבר המזונות הזמניים). בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטה זו ביום 24.1.2021, נדחתה ביום 27.1.2021 (רמ"ש 44234-01-21). ביום 29.1.2021 הועברו ההליכים בין הצדדים לשמיעה בפני המותב הנוכחי. המערער הגיש ביום 19.5.2021 בקשה לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים, וביום 22.6.2021 דחה המותב הנוכחי את הבקשה וקבע כי הכלל הנוהג בפסיקה הוא שלא להורות על פירוק שיתוף בשלבים מוקדמים של ההליך, אלא לשאוף להסדר כלכלי כולל וסופי. עם זאת צוין כי עם קבלת חוות דעתו של מומחה אקטוארי מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) "בנוגע לשאר הזכויות שיש לאזן לרבות עסקו של [המערער], ניתן יהיה ליתן צו מיידי לפירוק השיתוף בדירה". ביום 20.12.2021 הגיש המומחה את חוות דעתו, ובפתח הדברים ציין כי התלבט אם לפנות לבית המשפט בבקשה להרחיב את בדיקותיו נוכח טענות קשות של המשיבה בדבר הברחת נכסים מצד המערער. המומחה הוסיף כי לבסוף החליט שלא לעשות כן בין היתר משום שצווים לגילוי מסמכים שנתן בית המשפט לא העלו ממצאים הסותרים את טענות המערער, ולפיכך הגיע למסקנה כי "הרחבת המינוי כאמור עלולה להיחשב כ'מסע דייג'". עם זאת, המומחה הסב את תשומת לבו של בית המשפט להעברות שיטתיות של כספים מחשבון אֵם המערער לחשבונו של המערער ולהפך, וציין כי אם בית המשפט ירחיב את מינויו גם לבדיקת חשבון אימו של המערער, יוכל להשלים את הבדיקה. בהמשך לחוות דעת המומחה, נתן המותב מספר החלטות המעודדות את הצדדים לגבש הסכמות כוללות, ואילו המערער הודיע כי לא מתנהל משא ומתן בין הצדדים וטען כי המשיבה מבקשת לעכב את קידום ההליך בשים לב למזונות הזמניים שנפסקו לטובתה ולשימוש שהיא עושה בדירת המגורים. ביום 2.1.2022 נתן המותב החלטה בה קבע כי נוכח הצהרת ב"כ המשיבה בדבר כוונה להציע הצעות למערער מיד לאחר שקילת החלופות שהציע המומחה, יש להיעתר לבקשת ארכה שהגישה המשיבה לצורך משלוח שאלות הבהרה למומחה. המותב הוסיף כי הוא ער לטענות המערער, אך משא ומתן הוא "הדרך האמיתית והממשית היחידה" להגיע לסיום הסכסוך, וכי "בהעדר הסכמות, יקבע מועד להגשת ראיות וקיום הליך הוכחות, שיארך זמן". ביום 22.3.2022 הגיש המערער בקשה לקביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ודיון הוכחות, וטען כי המשיבה מבקשת לעכב את ההליך. ביום 28.3.2022 הגישה המשיבה בקשה להורות למומחה להרחיב את בדיקותיו לחשבון הבנק של אֵם המערער (להלן: הבקשה להרחבת בדיקת המומחה). בו ביום הורה המותב על המצאת הבקשה והחלטתו זו לידי המערער ואמו. ביום 5.4.2022 דחה המותב את בקשת המערער לקבוע את התיק להוכחות, בציינו כי טרם נתקבלו תשובות המומחה לשאלות הבהרה ששלחה המשיבה וטרם הוכרעה הבקשה להרחבת בדיקת המומחה. ביום 25.4.2022 הגיב המערער לבקשה להרחבת בדיקת המומחה וטען, בין היתר, כי הבקשה לא גובתה בתצהיר כנדרש על פי דין וכי המשיבה ביקשה את הרחבת הבדיקה רק כארבעה חודשים לאחר שהמומחה הגיש את חוות דעתו, וללא כל ראיה לכך שהרחבת הבדיקה נדרשת, וזאת לאחר שניתנו צווי גילוי אך המומחה קבע כי לא הוצג ממצא הסותר את הצהרות המערער. בו ביום הורה המותב למשיבה להגיב לעמדת המערער ולצרף אישור על המצאת הבקשה וההחלטה לאֵם המערער. ביום 29.4.2022 הגיבה המשיבה לעמדת המערער וטענה, בין היתר, כי שלחה את הבקשה וההחלטה לכתובת אֵם המערער אך זו לא אספה את המסמכים מבית הדואר. כמו כן טענה המשיבה כי המומחה הוא שהתייחס לתנועות החריגות בין חשבונות המערער ואמו, ולפיכך יש להורות על הרחבת הבדיקה. ביום 1.5.2022 נתן המותב החלטה בה ציין כי בניגוד להחלטתו מיום 28.3.2022 המשיבה לא המציאה כדין את הבקשה בעניין הרחבת בדיקת המומחה. עם זאת, המותב קבע כי "לאור מהות ההליך ודחיפותו, ורצונו המוצדק של [המערער] לקדם את בירור התביעה הרכושית ללא כל דיחוי נוסף", המערער אשר מתגורר בבית אמו ימסור לה העתק של המסמכים הדרושים, והיא תגיש את תגובתה. בהמשך לכך, ביום 30.5.2022, הגיש המערער בקשה נוספת לפירוק השיתוף בדירת המגורים, ובה חזר על טענותיו, בין היתר, כי המשיבה מעכבת את קידום ההליך. ביום 8.6.2022 נתן המותב החלטה בה נעתר לבקשה להרחבת בדיקת המומחה. המותב קבע כי אף שניתנו צווים בנוגע לחשבונות המערער שלא העלו דבר, הרחבת הבדיקה דרושה בקשר עם חשבונות של צד ג' – אמו של המערער – וזאת בעקבות דברי המומחה בעניין "העברות שיטתיות" בין החשבונות. המותב התייחס לטענת המערער כי הצדדים קיבלו לאורך השנים הלוואות מאמו ומשכך כי אין צורך בהרחבת הבדיקה וקבע כי בדיקת המומחה נדרשת בין היתר כדי לבדוק את המסמכים המוכיחים את הטענה. כמו כן קבע המותב כי "באותו האופן אין בעובדה ש[המשיבה] ציינה בעבר בפני גורם כזה או אחר ש[המערער] תלוי כלכלית באמו, כדי לדחות את הבקשה, מה גם שתלות כלכלית כגון דא, יכולה להצביע דווקא על הצורך בקבלת מתנות ולא הלוואות, וככל שכך, הרי שכל העברה של כספים מצד ה[המערער] לאמו עשויה להיחשב להברחת נכסים פסולה ותזכה את ה[משיבה] במחצית הסכומים בהתאם". ביום 9.6.2022 דחה המותב את בקשת המערער לפירוק השיתוף בדירת המגורים, וקבע כי בשים לב להחלטתו מיום קודם, בדבר הרחבת בדיקת המומחה "בכל הנוגע לכספים [משותפים] אשר לכאורה הועברו מה[מערער] לאמו ועשויים אולי 'להוסיף' על חלקה של ה[משיבה] באיזון הכולל סכומים לא מבוטלים" – אין מקום להיעתר לבקשה עד להשלמת "מלוא התמונה הרכושית". ביום 21.7.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. המערער פירט את השתלשלות העניינים שתוארה לעיל והפנה, בין היתר, להחלטות כי הצדדים ינהלו משא ומתן חרף בקשות המערער לקבוע את התיק להוכחות; להיעתרות לבקשת המשיבה להרחבת בדיקת המומחה חודשים לאחר שהגיש את חוות דעתו, ואף שהמשיבה לא תמכה את בקשתה בתצהיר; ולכך שהמותב הורה למערער להמציא את הבקשה להרחבת בדיקת המומחה לאמו, חרף הוראת המותב למשיבה לעשות כן ולאחר שהמותב קבע שהמשיבה לא ביצעה את ההחלטה. המערער טען כי מכלול ההחלטות "מצדדות באופן עקבי, רצוף ותמוה במשיבה". בפרט הפנה המערער להחלטות המותב מימים 8.6.2022 ו-9.6.2022. לטענתו, הקביעה כי תלות כלכלית יכולה להצביע על קבלת מתנות ואם כך העברות הכספים עשויות להיחשב להברחת נכסים, ניתנה לפני הגשת ראיות ולפני שמיעת עדים, ועולה ממנה כי בית המשפט החיל "חזקת מתנה" והוסיף "משוכה נוספת לפיה תלות כלכלית מעידה על מתנות ולא על הלוואה", אף שהמשיבה כלל לא טענה לכך. לטענתו, הקביעה כי אם מדובר במתנות, העברות הכספים עשויות להיחשב להברחת נכסים, שגויה ומנוגדת לדין, ויש בה "לזכות את המשיבה ללא קיום הוכחות והצגת ראיות" תוך "סיוע" למשיבה שכלל לא העלתה טענות בעניין. המערער טען כי הקביעה שלפיה הגשת חוות הדעת המשלימה עשויה "'להוסיף' לחלקה של המשיבה סכומים לא מבוטלים" היא "בעייתית בלשון המעטה", ומנוגדת לחוות דעת המומחה שלפי המערער קבעה כי המשיבה היא זו שתצטרך לשלם תשלומי איזון למערער. נוכח האמור טען המערער כי המותב גיבש את דעתו נגדו, תוך שהוא "מטיל דופי ומעלה השערות כנגד ה[מערער]" בהחלטותיו. ביום 5.9.2022 דחה המותב את בקשת הפסלות. המותב קבע כי טענות המערער מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שניתנו, לרבות כאלה שעליהן הגיש המערער בקשות רשות ערעור אשר נדחו אף הן. בפרט ציין המותב כי המערער הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 8.6.2022 ומיום 9.6.2022 (רמ"ש 19339-07-22) אשר נדחתה ביום 19.7.2022, תוך שנקבע כי "לא נפל כל פגם בהחלטות בית המשפט". כמו כן קבע המותב כי לאחר שבקשת רשות הערעור נדחתה "אצה הדרך ל[מערער] להגיש בקשת פסלות ביום [21.7.2022] בחוסר תום לב, משעה שהוא בחר שלא לציין בבקשתו ולא להתייחס כלל לעובדה שהוא כבר הגיש ערעור על אותן החלטות פסולות לכאורה המהוות לשיטתו את הבסיס לטענת הפסלות, ובית המשפט המחוזי אף דחה אותו". לגופו של עניין קבע המותב כי אופן ניהול ההליך על ידו וההחלטות שנתן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, ולפיכך דחה את הבקשה תוך חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי המותב הציגו כמי שפעל בחוסר תום לב "בכך שהגיש בקשת פסלות כנגד המותב [...] וזאת כביכול בשל דחיית ערעור אשר הגיש". לטענתו, "מדובר בהסקת מסקנה פסולה ושגויה אשר מעידה כאלף עדים על אותו משוא פנים בגינו ביקש ועודו מבקש המערער את פסילת המותב". כמו כן טוען המערער בהקשר זה כי לפי לוח הזמנים הקבוע בדין אין מנוס מהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה לגופה לפני הגשת בקשת הפסלות, ובא-כוחו החל לעבוד על הגשת בקשת הפסלות לפני שניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור. עוד טוען המערער כי דברי המותב בהחלטתו מיום 8.6.2022 מלמדים על ניסיון לסייע למשיבה ועל העמדה שבית המשפט גיבש ולפיה תלות כלכלית מעידה על מתנות, אשר בתורן מהוות בסיס לטענה בדבר הברחת נכסים אשר "[ת]זכה את [המשיבה] במחצית הסכומים". לפי המערער דברי המותב מלמדים על כך שהוא "ירד לזירת ההתגוששות" ופועל לסייע למשיבה באמצעות מתן בסיס לטענות משפטיות המשרתות אותה. עיינתי בערעור ובנספחים שצורפו לו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות כאלה בענייננו. חלק ניכר מהטענות שהעלה המערער בבקשת הפסלות ושעליהן חזר בערעור עוסק בהחלטות השיפוטיות שנתן המותב לגופן, כגון דחיית בקשותיו של המערער לקביעת ההליך להוכחות, מתן ארכות למשיבה וכיוצא באלה. לא אחת נפסק כי רק במקרים קיצוניים ונדירים יימצא שהפעילות השיפוטית כשלעצמה מקימה עילת פסלות, והדרך להשיג על החלטות מעין אלה היא באמצעות הליכי הערעור הקבועים בדין (ראו: ע"א 984/22 פלוני נ' הגלריה בברנר בע"מ, פסקה 14 (13.4.2022)). בענייננו, המערער אכן הגיש בקשות רשות ערעור על החלטות דיוניות של המותב, ואלה נדחו. כבר נפסק כי הליכי פסלות אינן הליך "שיורי" להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור (ראו: ע"א 3374/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (30.6.2022)), ומשכך דין טענת הפסלות ככל שהיא מבוססת על תוכן ההחלטות הדיוניות של המותב – להידחות. המערער מוסיף כי קם חשש ממשי למשוא פנים בשל התבטאויות המותב בהחלטות מיום 8.6.2022 ומיום 9.6.2022 בדבר האפשרות כי תלות כלכלית עשויה ללמד על קבלת מתנות ולא הלוואות ואזי העברת כספים מהמערער לאמו עשויה להיחשב להברחת נכסים; וכן כי המשיבה עשויה להיות זכאית לתשלומים בסכום לא מבוטל בגין העברות אלה. אין בידי לקבל את טענת המערער בעניין זה. לא אחת נפסק כי רק במקרים נדירים שבהם התבטאויות שופט היושב בדין הן בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמדות על "נעילת דעתו", תקום הצדקה לפסילתו בגינן (ראו: ע"א 8916/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (21.2.2021)). עיון בדברים שנאמרו מלמד כי אין המדובר בדברים נחרצים המלמדים על "נעילת דעתו" של המותב, אלא להפך. כך, בהחלטתו מיום 8.6.2022 ציין המותב כי "תלות כלכלית [...] יכולה להצביע דווקא על הצורך בקבלת מתנות ולא הלוואות", ואם כך, העברת הכספים "עשויה להיחשב להברחת נכסים" (ההדגשות הוספו), וביום 9.6.2022, בהסבירו מדוע טרם התבהרה התמונה הרכושית כדי לבצע פירוק שיתוף בשלב זה ציין המותב כי בדיקת המומחה הורחבה בנוגע לכספים "אשר לכאורה הועברו מה[מערער] לאמו ועשויים אולי 'להוסיף' על חלקה של ה[משיבה]" (ההדגשות הוספו). הנה כי כן, בדברי המותב מפורש כי מדובר באפשרות בלבד, ולא בקביעה נחרצת. המערער מוסיף וטוען כי המשיבה לא העלתה את האפשרויות הללו, ולפיכך המותב "ירד לזירת ההתגוששות". טענה זו אף היא דינה להידחות. עיון בדברי המותב אינו מלמד על כוונה "לרדת לזירת ההתגוששות". להבנתי, האפשרויות המסויגות שהעלה המותב נועדו אך לנמק את הלך המחשבה שלו ואת הסיבה להחלטות שקיבל. זאת ותו לא. מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בחשון התשפ"ג (‏13.11.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22062570_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1