בבית המשפט העליון
רע"א
6250/98
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט מ' אילן
המערערת: Nordland Papier AG
נגד
המשיבים: 1.
מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים)
מ.ס.ל. בע"מ
2.
מפעלי ספרים ליצוא בע"מ
ערעור
ברשות על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
בת"א-יפו בע"א 273/97 ובע"א 310/97
מיום
2.9.98, שניתן על ידי כבוד השופטים:
ד'
פלפל, א' קובו, י' גלין
תאריך
הישיבה: ט' באדר התשנ"ט (25.02.99)
בשם
המערערת: עו"ד
גיל רון; עו"ד איל קינן
בשם המשיבים: עו"ד
מיכל הירשפלד
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
הניתן להעלות טענה של קיזוז בין צדדים קרובים
לשטר, ואם כן, באלו נסיבות - זו השאלה הניצבת בפנינו בערעור זה.
העובדות
1. המערערת (להלן - נורדלנד) היא חברה גרמנית,
המספקת נייר מתוצרתה. המשיבה מס' 1 (להלן - מפעלי יצור) זקוקה לנייר לצרכיה. בין
השתיים התקיימו קשרי מסחר. במסגרתם סיפקה נורדלנד כמויות שונות של נייר למפעלי
יצור. המסחר בין הצדדים התנהל באופן שוטף, במסגרת תנאים שנקבעו מדי פעם בעל-פה.
מפעלי יצור היתה שולחת הזמנה לנורדלנד. בהזמנה צויינה כמות הנייר הנדרשת ומחירו.
לסכום זה היה מתווסף הפרש על פי מחירון של חברת מפעלי נייר אמריקאים ישראלים שיווק
(1992) בע"מ. התשלום היה נעשה באופן שוטף, במסגרת היחסים השוטפים, בלא שיעשה
תמיד איזון בין כמות הנייר שסופקה למחיר שיש לשלם עבורו. להבטחת התשלומים עשתה
מפעל יצור שטרי חוב לפקודת נורדלנד, ומסרה אותם לה. במהלך יחסי המסחר שבין הצדדים,
סירבה מפעלי יצור לשלם עבור משלוחי נייר שקיבלה. לטענתה, הפרה בעבר נורדלנד את
התחייבותה לספק 66 טונות של נייר. משסירבה מפעלי יצור לשלם עבור הנייר שסופק לה,
הגישה נורדלנד להוצאה לפועל שני שטרי חוב שעשתה מפעלי יצור לפקודתה. מפעלי יצור
הגישה התנגדות לביצוע השטרות. ההתנגדות לשטר אחד נידונה בפני השופט שטרסמן (המ'
128990/96). ההתנגדות לשטר שני נידונה בפני השופטת רונן (המ' 128973/96).
בשתי ההתדיינויות העלתה מפעלי יצור את הטענה הבאה: במסגרת ההתחשבנות השוטפת שבין
הצדדים היא שילמה עבור שישים ושש טונות הנייר, חרף העובדה שהיא לא קיבלה אותם.
הפרת התחייבותה זו של נורדלנד גרמה למפעלי יצור נזקים שונים, אותם היא תובעת בנפרד
(בבית משפט השלום בירושלים). בגדרי ההתנגדות לביצוע שטרי החוב היא מבקשת לקזז את
מחיר ששים ושש טונות גלילי הנייר שלא סופקו לה.
ההחלטות
2. בתי משפט השלום דחו את התנגדותה של מפעלי
יצור. שני השופטים נתנו אותה הנמקה עצמה. נקבע, כי החיוב הכספי של מפעלי יצור על
פי שטרי החוב וחובה הכספי של נורדלנד בגין אי אספקת הנייר בעבר, אינם מעיסקה אחת.
על כן, ניתן לקזזם רק אם הם חיובים קצובים. חיובה של נורדלנד אינו קצוב, ועל כן לא
ניתן לקיזוז.
3. הערעור לבית המשפט המחוזי נתקבל. נקבע (מפי
השופט גלין) כי עקרונית ניתן לקזז כנגד חיוב שיטרי. בית המשפט השאיר בצריך עיון את
השאלה אם החיובים של הצדדים הם מאותה עיסקה. אפילו אינם מאותה עיסקה, הם ניתנים
לקיזוז, שכן הם חיובים קצובים. חיובה של נורדלנד הוא קצוב, שכן ניתן להגיע אליו
בחשבון אריטמטי פשוט (כמות הנייר כפול מחיר המחירון לטון). כנגד פסק דין זה
נתבקשה, וניתנה, רשות ערעור.
עיקרי השאלות
4. שלוש שאלות הועמדו להכרעתנו: האחת, האם
ניתן, ככלל, לעורר טענת קיזוז כנגד חבות על פי שטר; השניה, האם החיובים על
פי השטרות והחיוב על פי העיסקה לאספקת גלילי הנייר הם חיובים "מתוך עיסקה
אחת"; השלישית, האם החיוב של נורדלנד הוא קצוב. נבחן שאלות אלה בנפרד.
האם ניתן לעורר טענת קיזוז כנגד חבות על פי שטר?
5. על פי המשפט המקובל "נוסח ישראל"
אין להעלות טענת קיזוז (דיוני) אלא אם כן קיימת הוראת חוק המכירה בכך, או קיים
הסכם בין הצדדים, לפיו הם הכירו בכך (ראו ע"א 217/55 קניגסהופר נ' ליגה
להטבת השמיעה, תל-אביב, פ"ד יא 171). פקודת השטרות [נוסח חדש] לא כוללת
הוראה המכירה בטענת קיזוז. מכיוון שכך, בהיעדר הסכם בין הצדדים, לא ניתן היה
להעלות טענת קיזוז כנגד חיוב על פי שטר (ראו ע"א 192/63 כדורי נ' הלר,
פ"ד יח(1) 144, 162; ע"א 418/59 החברה הלונדונית הא"י בע"מ
נ' שינדל, פ"ד יד 775, 777; המ' 134/65 ארגת חברה לתעשיות בע"מ
נ' דונסקי, פ"ד יט(3) 324, 328). בכל אלה חל שינוי מהותי עם חקיקתו של
חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973- (להלן - חוק החוזים). סעיף 53(א) לחוק
החוזים קובע:
"חיובים
כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז
בהודעה של צד אחד למשנהו, והוא הדין בחיובים כספיים, שלא מתוך עיסקה אחת, אם הם
חיובים קצובים".
השינוי הוא כפול: ראשית, נקבעה הוראת חוק המכירה
בקיזוז. אין זו הכרה חלקית לעניין חוק זה או אחר. זהו "הסדר כולל באשר
לקיזוז" (ע"א 377/82 התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' צור גת
חברה לפיתוח ולגידור בע"מ, פ"ד מב(2) 725, 734 (להלן, פרשת צור
גת)). ממילא עולה השאלה, האם הקיזוז "הכולל" שבסעיף 53(א) לחוק
החוזים חל גם לעניין חיובים שיטריים? שנית, חל שינוי מהותי באופיו של
הקיזוז. אין הוא עוד קיזוז דיוני. הוא קיזוז מהותי. הוא מהווה דרך לפרעון חוב. האם
סוג זה של קיזוז חל בגין חיוב שיטרי? הניתן לפרוע חיוב שטרי בדרך של קיזוז? האם
זהו פרעון כשורה העומד גם כנגד אוחז כשורה?
6. שאלות אלה אינן פשוטות כלל ועיקר. הן התעוררו
מספר פעמים בבית המשפט העליון. הן הושארו בצריך עיון (ראו ע"א 143/78 בנק
הפועלים בע"מ, סניף כפר שמריהו נ' רם, פ"ד לג(1) 288, 290; ע"א
645/81 תעשיות הצפון בע"מ נ' ש' פרידמן ושות' (1975) בע"מ,
פ"ד לו(3) 757, 760; ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג (בפשיטת
רגל), פ"ד לז(2) 355, 359). עם זאת נקבע, אגב אורחא, כי גם אם ניתן
להעלות טענת קיזוז כנגד שטר, הרי זה רק אם החוב המקזז הוא קצוב (ראו ר"ע
22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ,
פ"ד לט(2) 565 (להלן - פרשת אלקטרוניקה בינלאומית); ע"א 721/82 ידע
גליל נ' Onda Machinery Trading Co. Ltd. Japan,
פ"ד לט(4) 720, 725; ע"א 826/88 אל-על אגודה שיתופית חקלאית ברמות
השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2)
247, 254 (להלן - פרשת אל-על); ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק
הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח(4) 498, 516; ע"א 366/89
פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850,
855 (להלן - פרשת פיין אלומיניום)). אין להתפלא, כי על רקע זה הובעו דעות
נוגדות בבית המשפט המחוזי. בפרשה אחת נפסק (מפי הנשיא-התורן ח' אבנור) כי חיוב
שיטרי אינו ניתן לקיזוז (ראו ת"א (ת"א) 1303/81 Onda נ' גליל, פ"מ
תשמ"ג (2) 230). בפרשה אחרת נפסק (מפי השופטת ר' שטרנברג-אליעז) כי חיוב
שיטרי ניתן לקיזוז (ת"א (ת"א) 1424/80 Compari
International נ' "גים" - יבוא מוצרי ספורט,
פ"מ תשמ"א (ב) 397). גם באקדמיה חלוקות הדעות: כנגד הקיזוז עומד מאמרו
מאיר העיניים של רוזן-צבי, "טענת קיזוז נגד זכות שיטרית", עיוני משפט
ז 653 (1979); בעד הקיזוז עומד ספרו היפה של ש' לרנר, דיני שטרות 340
(1999). גם במשפט המשווה חלוקות הדעות. המשפט הקונטיננטלי מכיר בקיום חיוב שיטרי
בדרך של קיזוז (ראו, Baumbach/Hefermehl, Wechsel and
Scheckgesetz 49(19ed., 1995)). במשפט האנגלו-סכסי, חלוקות הדעות. המשפט
האנגלי אינו מכיר בכך (ראו Nova (Jersey) Knit Ltd. V.
Kammgarn Spinnerei G.m.b.H., [1977] 1W.L.R. 713;
Chalmers and Guest, Bills of Exchange Cheques and Promissory Notes 228
(14 th. Ed., 1991)). המשפט האמריקאי מכיר באפשרות לקזז, על פי
הדין הכללי, חיוב שיטרי (ראו סעיף (3)(a) 3-305
ל-Uniform Commercial Code (החדש)). הוא
הדין בדרום אפריקה (ראו Walker v. Syfret 1911 A.D. 141; F. Malan, Bills of Exchange, Cheques and promissory
Notes in South African Law 251 (1983)). מה הדין
בישראל?
7. השאלה הינה, איפוא, אם ניתן להעלות טענה של
קיזוז ("מהותי") כנגד חבות על פי שטר? לכאורה התשובה היא בחיוב. סעיף
53(א) לחוק החוזים מאפשר קיזוז של חיובים כספיים. "חיוב כספי" הוא חוב
גברא (in personam) הקיים במסגרת
קשר שבין נושה וחייב, על פיו על החייב לשלם לנושה סכום כסף. חיוב כספי יכול שינבע
מחוזה, ממעשה נזיקין, מעשיית עושר ולא במשפט, מהוראת דין או מכל מקור אחר ליצירת
חיוב (ראו מ' מאוטנר, "קיזוז", דיני חיובים - חלק כללי (בעריכת
ד' פרידמן) 493 (1994), וכן P. Wood, English and
International Set-Off 462 (1989)). חיוב שיטרי יוצר חוב כספי. מקורו הוא
באופי החוזי של השטר (ראו א' ברק, מהותו של שטר 30 (תשל"ה)). מכיוון
שכך, חלה הוראת הקיזוז מקום שחיוב כספי אחד או אף שני החיובים הכספיים מקורם בשטר.
8. מדוע, איפוא, קיימת דעה נוגדת, המבקשת למנוע
תחולת הקיזוז כנגד חיוב שיטרי? עמדה נוגדת זו מבססת עצמה על שלושה טיעונים:
הטיעון הראשון מדגיש את אופיו הסחיר של החיוב השיטרי. סחרות זו תפגע אם
ניתן יהא לקזז חיוב כספי (קצוב או בלתי קצוב) כנגד חיוב שיטרי, שכן הדבר יסרבל
התביעה השיטרית; הטיעון השני מדגיש את אופיו העצמאי של החיוב השיטרי. החיוב
השיטרי ועיסקת היסוד לעולם אינם "עיסקה אחת"; הטיעון השלישי
מבוסס על היקש מדיני השטרות עצמם. על פיהם, כשלון תמורה חלקי אינו הגנה בין צדדים
קרובים אלא אם כן כשלון התמורה הוא קצוב. אם כך בכשלון תמורה חלקי, כך גם צריך
להיות הדין בקיזוז. המשקל המצטבר של טיעונים אלה מוביל למסקנה, כי אין להעלות טענת
קיזוז כנגד חיוב שיטרי (ראה רוזן-צבי, שם, וכן פרשת אלקטרוניקה
בינלאומית, בעמ' 567).
9. טיעונים אלה, אף אם נקבלם, אין בכוחם לשלול
מכל וכל את תחולת דיני הקיזוז כנגד חיוב שיטרי. על פי טיעונים אלה עצמם, ניתן יהיה
לקזז בין צדדים קרובים, כנגד חיוב שיטרי של האחד חיוב כספי לסכום קצוב של השני.
קיזוז כזה אינו מותנה על פי הדין הכללי בכך ששני החיובים המקוזזים יהיו מעיסקה
אחת. קיזוז כזה אינו פוגע בסחרות השטר יותר מהאפשרות להעלות, בין צדדים קרובים,
טענה של כשלון תמורה חלקי. אכן, על פי הגיונם של הטיעונים, במקום שאפשר להעלות
כשלון תמורה חלקי - כלומר, כאשר הכשלון הוא בסכום קצוב - ניתן יהא להעלות טענת
קיזוז בסכום קצוב. אכן, הפסיקה הישראלית - אשר השאירה את שאלת הקיזוז בשטרות פתוחה
- היתה נכונה לקבוע כי אם החיוב הכספי המקוזז כנגד החיוב השיטרי הוא חיוב קצוב, הקיזוז
אפשרי (ראו פרשת פיין אלומיניום, עמ' 855). תפישה זו ניתן לבסס על אחת משתי
הקונסטרוקציות הבאות: האחת, כי הקיזוז אינו אפשרי כנגד החיוב השיטרי, אך
הוא אפשרי כנגד עיסקת היסוד. עם פרעון עיסקת היסוד נשאר החיוב השיטרי ללא תמורה,
דבר המהווה הגנה טובה כלפי צד קרוב (ראו רוזן-צבי, שם, וכן פרשת אל-על,
בעמ' 254). הקונסטרוקציה השניה מבוססת על כך, כי הקיזוז אפשרי גם כנגד חיוב
שיטרי. עם זאת, החיוב השיטרי ועיסקת היסוד לעולם אינם מעיסקה אחת, ועל כן, על פי
הוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), נדרש תמיד שהחוב הכספי יהא קצוב (פרשת
אלקטרוניקה בינלאומית).
10. האם אמנם חיוב שיטרי, בתור שכזה, אינו ניתן
לקיזוז? האם עלינו ליצור קונסטרוקציה חדשה, שאינה מבוססת על היעדר תמורה (שהרי
מראש התמורה התקיימה) או על כשלון תמורה (שהרי התמורה לא נכשלה) אלא על מושג חדש
של אי-תמורה (בדיעבד)? לדעתי, התשובה הינה, כי חיוב שיטרי, ככל חיוב כספי -
ובוודאי כחיוב כספי שמקורו בחוזה - ניתן לקיזוז, ויחולו עליו דיני הקיזוז הרגילים.
כך הדבר בכל הנוגע לקיזוז בין צדדים קרובים. קיזוז בין צדדים רחוקים מעורר בעיות
נוספות, שאין לנו צורך להכריע בהן במסגרת ערעור זה. נתמקד, איפוא, בצדדים קרובים.
11. נקודת המוצא מצויה בהוראת חוק החוזים (חלק
כללי). זהו החלק הכללי של דיני החיובים (ראו סעיף 61(ב) לחוק). חוק החוזים (חלק
כללי) קובע כי חיובים כספיים ניתנים, בתנאים מסויימים, לקיזוז. חיוב שיטרי הוא
חיוב כספי, ולכן לכאורה אף הוא ניתן לקיזוז. "הנטל" מוטל על הטוען כי
החיוב השיטרי אינו ניתן לקיזוז. ב"נטל" זה לא עומדים הטוענים כך. הטענה הראשונה
כנגד קיזוז החיוב השיטרי יוצאת מאופיו הסחיר של החיוב השיטרי. אין דבר באופיו של
החיוב השיטרי כחיוב סחיר, המונע תחולת דיני הקיזוז עליו. אמת, השטר הוא בעל אופי
משולש. הוא חיוב, הוא חפץ, הוא מסמך סחיר (ראו ברק, שם, עמ' 23). כחיוב,
חלים על השטר דיני החיובים. אלה קובעים, בין השאר, את הכשרות ליצירתו של חיוב
שיטרי (סעיף 21(ב) לפקודת השטרות); אלה שולטים על הפגמים ביצירתו (טעות, הטעיה,
עושק); אלה קובעים את הפרתו; אלה קובעים את פקיעתו. קשר זה בין החיוב השיטרי לדיני
החוזים אינו פוגם באופי החפצי או הסחיר של השטר. קשר זה אך מבטא את מורכבותו של
השטר. במסגרת "הקשר" החוזי, אין כל מניעה כי על החיוב השיטרי יחולו גם
דיני הקיזוז. כותב בריטון (Britton):
“The right of set-off, of counterclaim and recoupment are
invoked by defendants when sued as parties to bills and notes. When such an
action is between the original parties to the bill or note sued on, the local
law fixes the conditions and the limits within which the cross-action is
maintainable. There is nothing in the N.I.L. [Negotiable Instrument Law] which
affects the same. In this respect the problem of set-off, of counterclaim and
of recoupment, as they affect the plaintiff’s right of recovery on the negotiable
instrument, is solved in the same way as is the problem of what constitutes
consideration, breach of contract, fraud, duress, etc., when interposed as
defenses to an action brought on the istrument by the party with whom the
defendant dealt. That is, the question is settled by the law outside the law of
negotiable paper” (W. Britton Bills and Notes 449 (2nd. Ed.,
1961)).
הקיזוז, על פי חוק החוזים (חלק כללי) הוא קיזוז של עזרה
עצמית (ראו ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון
ופיתוח בע"מ (בפירוק), פ"ד מו(3) 58, 66; ע"א 1226/90 בנק
לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177, 198
(להלן - פרשת בנק לאומי)). הוא מהווה דרך של פרעון חוב. אכן, דרכי הפרעון
של חוב הקבועות בדין הכללי, חלות גם ביחסים בין צדדים קרובים, בפרעון חוב שיטרי.
לעתים חוזרת פקודת השטרות על הדין הכללי (כגון פרעון השטר (סעיף 60 לפקודת
השטרות); מיזוג (סעיף 61 לפקודת השטרות)). לעתים מוסיפה הפקודה דרכי פקיעה נוספות,
המתבקשות מאופיו של השטר כמסמך סחיר וכחפץ (כגון ביטול השטר (סעיף 63 לפקודת
השטרות); שינוי השטר (סעיף 64 לפקודת השטרות)). בהיעדר הוראות (מפורשות או
משתמעות) בפקודת השטרות, אך טבעי הוא, כי בין צדדים קרובים, יחולו לעניין פרעון
החיוב השיטרי אותם דינים החלים לעניין פרעון חיוב חוזי בדרך כלל. בהיות הקיזוז דרך
של פרעון השטר, אין כל סיבה, הקשורה בסחרותו של המסמך, שלא להחיל פרעון בדרך של
קיזוז על פרעון חיוב שיטרי. אכן, זהו הדין בגרמניה (סעיף 387 ל-ב.ג.ב.) ובצרפת
(סעיף 1289 לקוד נפוליון). בשתי שיטות אלה הקיזוז (compensation;
Aufrechnung) מהווה דרך לפרעון חוב כספי; בשתי מדינות אלה מוכר הקיזוז (המעוגן
בדין האזרחי הכללי) כנגד חיוב שיטרי (המעוגן בקודקס המסחרי) (ראו באומבק והפרמן, שם,
וכן Lescot et Roblot, Les Effets de commerce 58
(vol. 2, 1953)).
12. כאן המקום להדגיש כי ההלכה האנגלית, השוללת
העלאתה של טענת קיזוז כנגד חיוב שיטרי אפילו בין צדדים קרובים, מקורה באופי הדיוני
של הקיזוז באנגליה. אין הוא מהווה פרעון השטר; אין הוא נוגע לחיוב השיטרי; הוא
מהווה טענת הגנה אישית; הוא נוגע לזהותו של הנושה (ראו מאוטנר, שם, עמ'
466). על רקע מסגרת נורמטיבית זו ניתן היה לפתח דין המאפשר לבית המשפט לשלול הגנה
"חיצונית" זו כנגד חיוב שיטרי. אין בכך כדי להצדיק את הגישה האנגלית.
נמתחה עליה ביקורת קשה (ראו Crawford and Falconbridge,
Banking and Bills of Exchange, 1870 (Vol. 2, 8th ed., 1986); Geva,
“Equities As To Liability On Bills And Notes: Rights Of A Holder Not In Due
Course", 5 Cam. Bus. L. Rev. 53 (1980)). עם זאת, יש
בכך כדי ליתן הסבר חלקי לדין זה.
13. הטענה השניה - עליה מתבססת הגישה השוללת
תחולת הקיזוז כנגד חיוב שיטרי - נגזרת מאופיו העצמאי של החיוב השיטרי. על פי
הטענה, החיוב השיטרי הוא "עיסקה" בפני עצמה, ועל כן לעולם לא ניתן לראות
בחיוב השיטרי ובעיסקת היסוד "עיסקה אחת". מכיוון שכך לא ניתן לקזז כנגד
חיוב שיטרי חיוב כספי שאינו קצוב (ראו פרשת אלקטרוניקה בינלאומית, 567).
גישה זו אין לקבלה (ראו לרנר, שם, עמ' 346). הדיבור "עיסקה אחת"
בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) בא לתאר "מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש
יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות" (השופט בך בפרשת צור גת, 732,
המאמץ את ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל 169 (1974); ראו גם ע"א
2390/92 גרינשפון נ' שכטר, פ"ד מט(1) 843, 851). המושג "עיסקה
אחת" בדיני הקיזוז, הוא מושג מסחרי. הוא בא לבטא מציאות מסחרית-משפטית של
"עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם
צדדים גם אם קיימת מסגרת עיסקית רחבה יותר ביניהם" (השופט גולדברג בע"א
725/87 חברת ביר-טל סחר ומזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ,
פ"ד מד(1) 177, 180 (להלן- פרשת ביר-טל)). עומד על כך מאוטנר, בציינו:
"חיוביהם
של חייב ונושה ייחשבו כנובעים מתוך 'עיסקה אחת', בגדר סעיף 53, אם קיים קשר עובדתי
הדוק יחסית בין חיובו של החייב כלפי הנושה ובין חיובו של הנושה כלפי החייב"
(מאוטנר, שם, עמ' 515).
קשר "הדוק יחסית" זה קיים בין החיוב השיטרי לבין
עיסקת היסוד שבגידרה ניתן. כאשר ראובן קונה נכס משמעון ועושה שטר לפקודתו לפרעון
(על תנאי) של העיסקה, קיים קשר הדוק בין החיוב השיטרי של ראובן כלפי שמעון לבין
עיסקת היסוד שבינו לבין שמעון. שני החיובים - השטר ועיסקת היסוד - הם במסגרת
"עיסקה אחת". האופי העצמאי של החיוב השיטרי אינו עניין לכאן. אכן, השטר
יוצר חיוב משלו; הוא מגבש עילה משלו; אך הוא גם מהווה עיסקה מסחרית אחת עם עיסקת
היסוד, שגם היא יוצרת חיוב משלה, ועילה משלה.
14. באשר לטענה השלישית, ההלכה הפסוקה, לפיה
אין להכיר בהגנה של כשלון תמורה חלקי אלא אם כן התמורה נכשלה בסכום קצוב, אינה
קבועה בפקודת השטרות. זוהי הלכה אנגלית שנקלטה בישראל. היא אינה נוהגת במשפט
הקונטיננטלי. היא לא נהגה בארצות-הברית תחת משטרו של ה-Negotiable
Instrument Law (סעיף 28); היא אינה נוהגת בארצות-הברית תחת משטרו של ה-Uniform Commercial Code (סעיף 3-408). נמתחה עליה ביקורת קשה (ראו
גבע, שם; קרופורד ופלקונברידג', שם, עמ' 1434, וכן B.
Geva, Financing Consumer Sales and Product Defences 152 (1984)).
במצב דברים זה, אין להרחיב את תוצאותיה של הלכה זו מעבר לגבולה. ודוק: איני בא
להרהר אחר הלכה זו. היא מושרשת בדיני השטרות שלנו. כל שמבקש אני הוא שלא להרחיב את
הגיונה לעבר דיני הקיזוז.
15. מסקנתי היא, איפוא, זו: דיני הקיזוז שבדין
הכללי, חלים גם בקיזוז חיוב שיטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השיטרי והחוב הכספי
הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השיטרי כל חוב כספי, בין
קצוב ובין שאינו קצוב. על כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים
המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השיטרי ועיסקת היסוד הם
"עיסקה אחת". אם החיוב השיטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה
אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת
הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שיטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים
ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים. טעמים אלה הם, כלשונו של השופט גולדברג, שלושה:
"מניעת
העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שהתחייבות כלפיו הופרה; הצגה
מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; וחיסכון בהליכים משפטיים מיותרים" (פרשת
בנק לאומי, עמ' 199).
שלושת השיקולים הללו תופשים גם בדיני השטרות.
16. בטרם אעבור לבחינתם של דיני הקיזוז עצמם, מבקש
אני להעיר הערה לשאלה אם ניתן להעלות טענת הקיזוז כלפי צדדים רחוקים. כל עוד
הקיזוז היה בעל אופי דיוני, ניתן היה להשיב על שאלה זו בקלות יחסית. טענת הקיזוז
נתפסה כ"טענת הגנה אישית גרידא". היא היתה "הגנה קולטרלית" (collateral defence). בהיותה חיצונית לשטר, היא לא רצה עימו (ראו
ברק, שם, עמ' 53). היא לא עמדה כנגד אוחז כשורה (סעיף 37(2) לפקודת
השטרות), ואף לא כנגד אדם שנעשה אוחז בשטר לאחר שעבר זמנו (סעיף 35(ב) ו-(ה)
לפקודת השטרות). במשטר המשפטי החדש, שנקבע בחוק החוזים (חלק כללי), קיזוז היא טענה
מהותית. אין היא "הגנה קולטרלית"; אין היא חיצונית לשטר. היא יורדת
לשורש החיוב השיטרי. היא מביאה לידי כך שהשטר נפרע. שאלה לא פשוטה היא, מה כוחה של
טענה זו כלפי צד רחוק. האם ניתן לראות בקיזוז "פרעון כשורה" (כמוגדר
בסעיף 60(א) לפקודת השטרות) המפקיע לא רק את החיוב השיטרי אלא אף את השטר עצמו? האם
ניתן לעלות טענת קיזוז כלפי אוחז (רחוק) שאינו אוחז כשורה, שלא ידע על דבר הקיזוז?
ה-Uniform Commercial Code כולל בעניין זה
הסדר סטטוטורי מקיף (סעיף 3-305 החדש). נקבע כי קיזוז אינה טענה טובה כנגד אוחז
כשורה (סעיף 3-305(b)). לעומת זאת,
הקיזוז מהווה טענה טובה כנגד אוחז (רחוק) שאינו אוחז כשורה, ובלבד שזו טענת קיזוז
אשר מקורה בעיסקה עם הנפרע. הסדר זה אינו פשוט כלל ועיקר. הוא מעורר שאלות קשות של
מדיניות וטכניקה. הנה כי כן, הבעיה היא סבוכה, ומן הראוי להשאירה בצריך עיון. אין
דבר בפסק דיני זה, העוסק ביחסים שבין צדדים קרובים, שיש בו כדי להכריע בפתרון
בעיית הקיזוז בין צדדים רחוקים. בעיה אחרונה זו עומדת על רגליה היא, ונבחן אותה
כאשר תעלה.
האם החיוב על פי השטרות ועל פי העיסקה לאספקת גלילי נייר הם
"מתוך עיסקה אחת"
17. בין מפעלי יצור לבין נורדלנד התקיימו יחסי
מסחר. במסגרתם סופקו מדי פעם גלילי נייר על ידי נורדלנד, ומחירם שולם על ידי מפעלי
יצור. לא נכרת "הסכם מסגרת" בין הצדדים. בנסיבות אלה נראה לי כי הקשר
בין חיוב שיטרי שנעשה בעבר לבין אספקתו (או אי אספקתו) של משלוח גלילי נייר, אינו
"הדוק" מספיק, כדי לראות בהם "עיסקה אחת". בפרשת ביר-טל
היה הסכם מסגרת בין יצרן לסוכן. בגדריו נעשו עיסקאות מכר בין השניים. היצרן תבע את
הסוכן על אספקת כמות מסויימת של המוצר. הסוכן התגונן בטענת קיזוז שמקורה בהפרת
הסכם המסגרת על ידי היצרן. נפסק כי שני החובות אינם מ"עיסקה אחת". לדעת
השופט א' גולדברג "עיסקה אחת" הינה:
"עיסקה
מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם הצדדים, גם
אם קיימת מסגרת עיסקית רחבה יותר ביניהם. בעניין דנא קיים 'הסכם מסגרת' כללי בין
הצדדים על היות המערערת סוכנת לשיווק מוצריה של המשיבה. במסגרת זו סיפקה מדי פעם
המשיבה למערערת מתוצרתה. כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין
הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העיסקית, מהסכם הסוכנות, ואין המדובר 'בעיסקה שפוצלה
למשלוחי סחורה שונים'" (פרשת ביר-טל, בעמ' 180. הציוט הוא מדברי השופט
בך בע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסברג (בפשיטת רגל), פ"ד
לז(2) 355, 358).
על אחת כמה וכמה כך בענייננו, שבו אין חוזה מסגרת, וכל
משלוח עומד על רגליו הוא.
האם החוב בגין גלילי נייר הוא לסכום "קצוב"
18. החיוב השיטרי והחוב בגין גלילי נייר שלא סופקו
אינם מתוך "עיסקה אחת". היכולת לקזז ביניהם מותנית, איפוא, בהיות שני
החיובים הכספיים "קצובים". החיוב השיטרי הוא מעצם מהותו
"קצוב". האם החוב בגין גלילי הנייר שלא סופקו הוא "קצוב"?
כידוע, חוב הוא "קצוב" אם ניתן לקבוע את שיעורו בפעולה חשבונית פשוטה (השווה
י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי 657 (מהדורה שביעית, 1995); מאוטנר, שם,
עמ' 506). לדעתי, החוב המגיע בגין גלילי הנייר שלא סופקו הוא קצוב. ניתן לקבוע את
שיעורו בפעולה חשבונית פשוטה, שעניינה כמות גלילי הנייר שהיה צריך לספק (66 טון)
כפול מחיר טון של נייר על פי המחירון של מפעלי נייר חדרה.
התוצאה היא כי דין הערעור להידחות. המערערת
תישא בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 20,000 ש"ח.
ה
נ ש י א
השופטת ד' ביניש:
מסכימה אני עם פסק דינו של הנשיא אשר ביקש
להכריע בסוגיה שטרם הוכרעה, מאז הוכר הקיזוז כחלק מהדין המהותי עם חקיקתו של סעיף
53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-.
הנימוקים כבדי המשקל המובאים כנגד האפשרות
להעלות טענה של קיזוז אל מול חבות על פי השטר, מבוססים בעיקר על החשש מפני פגיעה
בסחרות השטר, על אופיו העצמאי של החיוב השטרי ועל תכונותיה המיוחדות של העיסקה
השטרית. נימוקים אלה שהועלו בפסיקה והובאו בניתוח בהיר ומורחב במאמרו של פרופ'
רוזן-צבי "טענות קיזוז נגד זכות שטרית", עיוני משפט ז 653
(1979), אינם בעלי תוקף משכנע כאשר מדובר ביחסים שבין צדדים קרובים ובמציאות
המשפטית בה הוכר מוסד הקיזוז כמוצדק; מנגד, שכנעוני הטעמים שהובאו בפסק דינו המקיף
של הנשיא; הן משום תחולת דין החיובים הכללי על שטרות והן משום אופיים החוזי הדומיננטי
של היחסים בין צדדים קרובים בעיסקה שטרית, ואף בשל טעמים שמקורם במדיניות משפטית
ראויה.
מכל מקום, בנסיבות העניין שלפנינו, גדר
ההתלבטות מצומצם יותר מאשר נדרש בהתייחסות הכוללת ליריעה הרחבה שפרש הנשיא
בפסק-דינו. החוב אותו מבקשת המשיבה לקזז הוא חוב בסכום קצוב. קיזוז של חוב כספי
קצוב כנגד החיוב השטרי ביחסים שבין צדדים קרובים הוא המקרה הפחות בעייתי גם לשיטתם
של החוששים מפני פגיעה באופיו של השטר כתוצאה מהכרה בזכות הקיזוז.
אשר על כן, אף אני סבורה שדין הערעור להדחות.
ש
ו פ ט ת
השופט מ' אילן:
אני מסכים עם דעתו של נשיא הנכבד וגם עם
הערותיה של חברתי הנכבדה השופטת ביניש.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, ב' באייר התשנ"ט (18.4.99).
ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98062500.A05/דז/