פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ת"א

פסק-דין בתיק בג"ץ 6250/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6250/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברלינר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ת"א 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי וצו מניעה זמני תאריך הישיבה: כ"ו בשבט התשס"ז (14.02.07) בשם העותרת: עו"ד דוריס גולשה-נצר בשם המשיבים 1 ו-2: עו"ד שמעון יעקבי בשם משיב 3: עו"ד צוריאל בובליל פסק-דין השופטת ד' ברלינר: 1. בני הזוג ל.ח. (להלן – האישה) וי.ח. (להלן – הבעל) נשואים זו לזה משנת 1984 ולהם ארבעה ילדים. חיי הנישואין של בני הזוג עלו על שרטון ובתאריך 1.2.04 הגיש הבעל תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני האזורי תל-אביב. מאז הגשת הבקשה ועד היום התקיימו דיונים רבים בעניינם של בני הזוג הן בבית הדין הרבני האזורי תל- אביב (להלן: המשיב 1) והן בבית הדין הגדול (להלן: המשיב 2). במקביל מתנהל הליך גם בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 10421/04). לבני הזוג דירה רשומה על שם שניהם ברח' רבינוביץ 5/11 בבת ים (להלן – הדירה). בתקופה הרלוונטית, שבה התנהלו ההליכים העומדים במוקד הדיון הנוכחי – השכירו בני הזוג את הדירה, ובמקביל שכרו דירה בחולון. 2. העתירה שבפנינו, היא עתירתה של האישה כנגד המשיב 1, המשיב 2 וכן הבעל. הסעד לו עותרת האישה הינו ביטולן של שלוש החלטות שניתנו על-ידי המשיבים 1 ו-2. להלן פרוט ההחלטות שביטולן מבוקש: א. פסיקתא שניתנה על ידי המשיב 1, מיום 6.2.05 – כ"ז שבט תשס"ה, שבה ציווה למכור את הדירה ומינה את בא-כֹח הבעל ככונס נכסים לצורך ביצוע המכירה (להלן – הפסיקתא או ההחלטה הראשונה). ב. החלטת המשיב 1, מיום 9.11.05 – ז' חשון תשס"ו. ההחלטה זו הוגדרה כהחלטה-הבהרה והיא חתומה על-ידי דיין אחד בלבד – הרב שלמה תם (להלן: החלטה-הבהרה או ההחלטה השנייה), בהחלטה זו הסכים הדיין עם האמור בפסיקתא (החלטה הראשונה) וקבע כי אין כל צורך בדיון נוסף בעניין מכירת הדירה. עוד הסכים הדיין עם החלטה נוספת מיום 28.6.05 – כ"א סיוון תשס"ה, לפיה אושרה מכירת הדירה לבעל והוא הוכרז כקונה הדירה. ג. החלטה מיום 30.3.06 – א' ניסן תשס"ו, שניתנה על-ידי המשיב 2, (להלן: ההחלטה השלישית), בה דחה המשיב 2 את ערעור האישה על ההחלטה-הבהרה (ההחלטה השנייה) וכן את בקשתה לפסילת ההרכב, ואישר את מכירת הדירה לבעל. 3. ההחלטות שביטולן מתבקש, הן חלק משרשרת של החלטות שניתנה בעניינם של בני הזוג. יש חשיבות להשתלשלות הדברים שעל כן יפורטו בהמשך. אני רואה להעיר, כי איש מהצדדים לא פרש בפנינו את תמונת המצב המלאה. כל צד ציטט אותן החלטות המשרתות לשיטתו את מטרתו. ניתן להבין כי קיימות גם החלטות נוספות שלא הובאו לידיעתנו. פנינו אל הצדדים וביקשנו לקבל גם את ההחלטות הנוספות על מנת שהתמונה במלואה תהיה בפנינו, אלא שלא עלה בידינו לקבל את ההחלטות החסרות. הפירוט דלהלן מבוסס על שילוב האמור בסיכומי שני הצדדים וכן אותן החלטות המצויות בתיק. להלן הפירוט על פי הסדר הכרונולוגי: א. בתאריך 22.7.04 נפסק כי בני הזוג יתגרשו. העותרת איבדה את כתובתה ומזונותיה. בתאריך בלתי ידוע בשנת 2004 הסכימו השניים ביניהם על מכירת הדירה. על כך הודיעו שני הצדדים במשותף למשיב 1 – (ראה נספח ד' לכתב התשובה של הבעל). אני רואה להעיר כי בנספח ד' נזכרת משום מה הדירה השכורה בחולון ולא הדירה. עדיין, לא הייתה מחלוקת על כך כי העותרת הסכימה בזמנו למכירת הדירה. ההסכמה מצאה ביטוי בהחלטה השלישית: "...וכן הצדדים בזמנו חתמו על הסכם למכירת הדירה ולאחר מכן חזרה בה האישה ולא רצתה למכור את הדירה...". בשלב מאוחר יותר חזרה בה האישה, כאמור, מהסכמתה. הצדדים לא צירפו את הודעת האישה על התנגדותה למכירה, אולם אין מחלוקת על כך כי המשיב 1 עיכב באותו שלב את המכירה. ב. בתאריך 10.11.04 – כ"ו חשון התשס"ה, ניתן צו מניעה על-ידי המשיב 1, הדיין ע' זרביב, לפיו נאסרה על כל אחד מן הצדדים הכניסה לדירה. ג. בתאריך 20.12.04 – ח' טבת תשס"ה, פסק המשיב 1 בהרכב מלא (הדיינים י' מאזוז, ע' זרביב וש' תם), כי המשמורת הזמנית על הילדים תישאר אצל הבעל, הבעל והילדים ישארו לגור בדירה השכורה, על האישה לצאת מדירה זו בעוד על הבעל לשלם לה דמי שכירות בדירה אחרת. ד. בתאריך 27.1.05 הגיש הבעל למשיב 1 בקשה דחופה למכירת הדירה במעמד צד אחד. ביום 6.2.05 – כ"ז שבט התשס"ה, ניתנה הפסיקתא (ההחלטה הראשונה), בה הורה המשיב 1, כפי שצוין לעיל, על מכירת הדירה ומינה את בא-כֹח הבעל ככונס נכסים. בהחלטה נאמר עוד כי "אין בצו זה כדי לקבוע עמדה באשר לזכויות, אם כי שני הצדדים מחויבים לשתף פעולה עם הכונס בכל הקשור למכירת הנכס ללא כחל וסרק". הפסיקתא ניתנה על-ידי שני דיינים (אב בית הדין, י' מאזוז, והדיין ע' זרביב). בדיעבד, אחד הנימוקים אותו מעלה באת-כֹח העותרת בבקשתה הנוכחית לביטול הפסיקתא הינו, כי מדובר בהחלטה שניתנה בהרכב חסר, ועל כך בהמשך. מכל מקום, על הפסיקתא ערערה העותרת בפני המשיב 2. ה. בתאריך 14.7.05 התקיים דיון בפני המשיב 2 ובתאריך 18.7.05 – י"א תמוז התשס"ה, ניתנה החלטה של המשיב 2 והערעור התקבל. בין היתר נאמר בהחלטה זו, כי הפסיקתא (ההחלטה הראשונה) ניתנה בהרכב חסר, העותרת טענה כי דברה לא נשמע והיה מקום לדעת המשיב 2 "לשמוע" טענות הצדדים בעל-פה ולא מפי כתבם. לפיכך, הורה המשיב 2 להחזיר את הדיון למשיב 1 "שישמע את טענותיהם ויפסוק". הבעל טען כי הדירה כבר נמכרה (כאשר הוא עצמו הקונה) וביחס לכך נאמר בהחלטתו של המשיב 2 כי "באותה הזדמנות יוכל ביה"ד האזורי להחליט גם אם לאשר מכירת הדירה". עד לדיון הנוסף בפני המשיב 1, ההחלטה על מכירת הדירה – עוכבה. ו. בתאריך 3.8.05 – כ"ז תמוז התשס"ה, ניתנה הבהרה על-ידי המשיב 1 בהרכב מלא (להלן: ההבהרה). באותה הבהרה קבע המשיב 1: " ... בעקבות הוראת בית הדין הגדול מיום י"א תמוז תשס"ה 18.7.05 מתוך עיון בתיק עולה כי בית הדין שמע באריכות גדולה ובסבלנות יתירה את הצדדים ובאי כוחם ... וניתן פסק דין מנומק בהרחבה שהתייחס גם למכירת הדירה חתום בהרכב מלא. הפסיקתא ניתנה אך ורק על אישרור מכירת הדירה שאושרה כבר על ידי בית הדין בהרכב מלא ... לכן נראה שאין צורך בדיון נפרד על המכירה ויש להעמיד הפסיקתא. מה עוד שהרכב בית דיננו פורק ואין אפשרות להעמידו מחדש ". בהמשך ההחלטה הורה המשיב 1 להעביר את ההחלטה לצדדים וגם למשיב 2 "ובית הדין ממתין בנסיבות העניין להוראתם". על החלטה זו היו חתומים שניים מבין חברי המותב שנתן את ההחלטה (הרב מ' מזוז – אב"ד והרב ע' זרביב – דיין). הדיין הנוסף באותו מותב (הרב ש' תם) לא הצטרף לחבריו ולשיטתו: "מכיון שב"כ האשה הגיש ערעור לביה"ד הגדול, על כן יש לעכב את ביצוע מכירת הדירה עד להחלטת ביה"ד הגדול". בתאריך כלשהו שבין מתן ההחלטה שצוטטה לעיל מיום 3.8.05 – כ"ז תמוז התשס"ה, ולפני ה-9.11.05 – ז' חשון תשס"ו, הגיש בא-כֹח הבעל בקשה נוספת למשיב 1 ובעקבותיה ניתנה החלטה-הבהרה (ההחלטה השנייה) שהיא כזכור החלטתו של הדיין תם שהיה בדעת מיעוט בהחלטה מיום 3.8.05. כפי שצויין לעיל. בהחלטה זו הצטרף הדיין תם לדעת חבריו. לדבריו, "לאחר קריאת החומר מחדש" ולאור נסיבות נוספות המפורטות בהחלטה, החליט לצרף את דעתו לדעת חבריו וקבע גם כי אין כל צורך בדיון נוסף לענין מכירת הדירה. במאמר מוסגר נעיר כי מנוסח ההחלטה מיום 3.8.05 – כ"ז תמוז התשס"ה, לא ברור באיזה נושא חלק הרב תם על חבריו. ודאי לא עולה מהחלטה זו, כי המחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש לקיים דיון נוסף בעל-פה בנוכחות הצדדים או שדי בדיונים שכבר התקיימו עד לאותו תאריך. רק מהחלטתו הנוספת של הרב תם (ההחלטה השניה) ניתן להבין כי שינה דעתו באשר לצורך לקיים דיון נוסף לעניין מכירת הדירה. ז. העותרת הגישה למשיב 2 בקשה לעיכוב ביצוע שעליה הגיב הבעל. בתאריך 8.12.05 – ז' כסליו התשס"ו, דחה משיב 2 את הבקשה לעיכוב ביצוע כשהוא מדגיש כי "זכויות האשה לא יפגעו על ידי מכירת הדירה". ח. ביום 30.3.06 – א' ניסן תשס"ו ניתנה ההחלטה השלישית שבה נדחה הערעור של העותרת על ההחלטה הבהרה (ההחלטה השניה). מדובר בהחלטה מנומקת שבה נאמר בין היתר כי "כל טענות ב"כ האשה כי לא היה שמאי וכדומה נמצאו לא מוצדקות". העתירה 4. עילות העתירה כוללות מספר ראשים. הטענה המרכזית של העותרת העוברת כחוט השני לאורך כל העתירה הינה כי זכויותיה קופחו וכי לא נשמרו כללי הצדק הטבעי המחייבים דיון במעמד שני הצדדים ומתן הזדמנות לצדדים להתמודד עם הראיות ועם הטענות המושמעות נגדם. ספציפית טוענת העותרת כי הפסיקתא (ההחלטה הראשונה) ניתנה מבלי שהתקיים דיון אחד ומבלי לקבל את תגובתה. עוד טענה כי לא התמנה שמאי להערכת שווי הדירה. במיוחד פסול מינויו של בא-כֹח הבעל לכונס נכסים של הדירה. ראש נוסף בטיעוניה של באת-כֹח העותרת עניינו בכך שחלק מההחלטות ניתנו בהרכב חסר. כך ההחלטה הראשונה החתומה כאמור על-ידי שני דיינים. באשר להחלטה השנייה, הטענה היא, כי היא ניתנה בחתימת דן יחיד, "אשר בזמן מתן ההחלטה ישב בהרכב אחר של דיינים". ודאי שאין בהחלטה זו כדי לרפא את הפגם שנפל בהחלטה הקודמת בכך שניתנה בהרכב חסר. עוד מלינה באת כֹח העותרת על כך שהמשיב 1 לא קיים את הוראותיו של המשיב 2, שהרי זה האחרון הורה לו בהחלטה מיום 18.7.05 לקיים דיון, והדיון לא קוים. על משיב 2 היא מלינה על כך שאישר בהחלטה השלישית את ההחלטה השניה חרף ההתעלמות מהוראתו. 5. טענה נוספת, שאיננה מתייחסת ספציפית לאחת משלוש ההחלטות, הינה כי לא היה מקום להורות על מכירת הדירה בנפרד ולא כחלק ממהלך כולל שיסדיר את כל בעיותיהם הרכושיות של בני הזוג. בני הזוג מצויים בתהליך שיוביל בתוך זמן לא רב לאיזון משאביהם. הדירה - היא חלק מאותם משאבים. בפנינו הבהירה העותרת כי לו היו בידיה כל סכומי הכסף שמגיעים לה, לשיטתה, מכֹח איזון המשאבים יכולה היתה להתחרות עם הבעל על קניית הדירה. 6. הבעל טוען כי כל ההליכים שהתקיימו בבתי הדין היו תקינים. ההוראות בדבר מכירת הדירה ניתנו כדין, מלכתחילה הסכימה העותרת לכך וזוהי נקודת המוצא לכל ההליכים שהתקיימו לאחר מכן. אין ממש בטענותיה של העותרת כאילו לא נשמעה. גם בתי הדין ציינו כי היא נשמעה בסבלנות רבה. באשר לאופן מכירת הדירה, היעדר שמאות וכיוצא בכך – גם בטענות אלה אין ממש. בתשובתו צירף הבעל את השמאות שהוכנה. העותרת הוזמנה גם לתהליך התמחרות אלא שבחרה שלא להופיע. משכך-אין לה להלין אלא על עצמה. דיון 7. דין העתירה להידחות. נקודת המוצא הינה כי בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטות בית הדין הרבני. ההתערבות שמורה לאותם מקרים בהם מדובר בפסק דין שניתן ללא סמכות או תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, (לא פורסם) נאמר מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה כדלקמן: "התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו- (ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 323/81 וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י לו(2) 733; בג"ץ 1689/90 עאסי נ' בית הדין השרעי, פד"י מה(5) 148, 155 - 154; בג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 438; בג"ץ 5182/93 לוי נ' בית הדין האיזורי רחובות, פד"י מח(3) 1, 8 - 6)". 8. לענייננו – העותרת טוענת כי היתה אכן פגיעה בכללי הצדק הטבעי כיוון שטענותיה לא נשמעו וההחלטות בדבר מכירת הדירה נתקבלו מבלי שהיה לה יומה בבית המשפט. כפי שציינו לעיל, איש מהצדדים לא הציג בפנינו את מלוא ההחלטות הרלוונטיות. יחד עם זאת, ההבהרה של המשיב 1 מיום 3.8.05 - כ"ז תמוז התשס"ה, (אשר עיקריה צוטטו לעיל בסעיף 3ו') מצביעה חד משמעית על כך שהעותרת נשמעה לפני מכירת הדירה ופסק הדין שהורה על המכירה ניתן לאחר שמיעתה. פסק דין זה קודם לפסיקתא (ההחלטה הראשונה), ומשום מה לא צורף על ידי מי מהצדדים. המסמך היחיד הקודם לתאריך 6.2.05 – כ"ז שבט התשס"ה (תאריך הפסיקתא), שצורף על ידי בא כוח הבעל, הוא פסק הדין מיום 20.12.04 – ח' טבת התשס"ה המזכיר את הדירה השכורה אולם אינו דן במכירת הדירה (ולפיכך ברור שזה אינו פסק הדין המנומק אליו מתייחסת ההבהרה). על פני הדברים אין כל סיבה שלא לתת לאמור בהבהרה את מלוא המשקל או לפקפק בנתונים העובדתיים שנאמרו בה במפורש. דהיינו, כי בית הדין שמע באריכות ובסבלנות את העותרת בכל הנושאים, לרבות בנושא מכירת הדירה. להבהרה-מעמד מוכר בגדר החלטותיו של בית הדין הרבני. בית דין רבני, שלא כמו בתי המשפט, מוסמך לדון מחדש בתיק שהכריע בו כבר ונתן בו פסק דין. עקרון סופיות הדיון בבתי דין רבניים כפוף לסייגים הקבועים בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג, בפרק י"ד שכותרתו "סתירת הדיון ודיון מחדש": "דיון מחדש ביוזמת בית-הדין קכח. חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור. דיון מחדש לבקשת בעל-דין קכט. (1) בעל-דין רשאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם. (2) המבקש יגיש בקשה בכתב ויפרט בה את הטענות או הראיות החדשות ואת הסיבה למה לא הביא אותן בדיון הקודם. הדיון בבקשה קל. (1) בית-הדין ידון בבקשה מבלי לשמוע שום צד ויחליט אם יש לדחות את הבקשה או שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה. (2) החליט בית-הדין שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה, רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור. פסק-הדין קלא. אחרי הבירור, כאמור, בפרק זה, יאשר בית-הדין את פסק הדין או יבטלו ויוציא פסק-דין חדש". נראה מהתקנות, כי בית דין רשאי לשנות פסק דין שנתן, ובכלל זה גם להבהירו. במקרה דנן, ההבהרה ניתנה בסמכות, בהרכב מלא תוך הכרעת דעת רוב, והישענות על פסק דין אשר ניתן על פי כל הכללים המחייבים. ממילא אין מקום לבטלה. ראה ע"מ (תל-אביב-יפו) 1357/04 - נ' ר' נ' נ' כ' . תק-מח 2005(4), 10536 ,עמ' 10541: "...כאמור, בענייננו, נתן בית הדין הרבני החלטת הבהרה, בה קבע מפורשות כי מעולם לא חוייב המערער במתן גט. לפיכך, טעה בית משפט קמא בפרשנות השונה שנתן להחלטת בית הדין, בניגוד להחלטת ההבהרה. הן מהטעם לפיו "הפה שאסר הוא הפה שהתיר", והן מטעמים של כיבוד ערכאות הדדי, לפיו, משהבהיר בית הדין את פסיקתו, אין מקום ליתן לדבריו פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם הבהרה זו" (הדגש אינו במקור ד.ב.). לפיכך כאמירה כללית ועוד לפני ההתייחסות הפרטנית באשר לכל אחת משלוש ההחלטות נראה כי אין ממש בטענת העותרת כי לא נשמעה, ויש לקבל לעניין זה את המצג העובדתי המצוי בהבהרה. 9. מכאן לדיון הפרטני באשר לכל אחת מן ההחלטות שביטולן מתבקש. על פני הדברים, נראה כי הציטטה דלעיל (ראה סעיף 2ו') מתוך ההבהרה, נותנת מענה גם לטענות הפרטניות, והדברים יובהרו בהמשך. 10. באשר לפסיקתא (ההחלטה הראשונה): מדובר כאמור, באשרור של פסק דין מנומק שניתן קודם לכן והתייחס גם למכירת הדירה. הפסיקתא כשלעצמה היא מעין החלטה טכנית המתרגמת לכלל צו את ההחלטה העקרונית שכבר ניתנה. בלשונו של בית הדין: "הפסיקתא ניתנה אך ורק על אשרור מכירת הדירה", לפיכך ביטולה של הפסיקתא למעשה אינו מעלה ואינו מוריד והוא אינו פוגם בהחלטה העקרונית שניתנה, כאמור, בהרכב מלא ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים. באשר להחלטה-הבהרה (ההחלטה השנייה) כאמור, מדובר בהחלטה-הבהרה שניתנה על ידי דיין אחד בלבד, הרב ש' תם. גם לביטולה של החלטה זו אין למעשה משמעות אופרטיבית. כפי שיובהר להלן - לא ניתן לבחון את ההחלטה-הבהרה ואת משמעותה, בלי להתייחס להחלטות הנוספות המוזכרות בה. שלוש החלטות נזכרות בהחלטה זו כדלקמן: א. הרב תם מבהיר כי הוא מצטרף להחלטת דעת הרוב מיום כז' תמוז תשס"ה, (הכוונה להבהרה) שצוטטה לעיל בסעיף 2ו'. ב. מסכים לפסיקתא (ההחלטה הראשונה) כלומר למכירת הדירה ולמינוי הכונס. ג. מסכים להחלטה מיום 28.6.05 - כא' סיוון תשס"ה בה הוכרז הבעל כקונה הדירה, (שלא צורפה ע"י העותרת אבל צורפה על-ידי הבעל). העותרת טענה כי החלטה-הבהרה זו, מתייחסת לפסיקתא בלבד (מבלי להזכיר את שתי ההחלטות הנוספות שנזכרו בה). אליבא דבאת כוח העותרת החלטה זו נועדה לרפא את הפגם שנפל בפסיקתא אשר ניתנה בהרכב חסר. המעט שניתן לומר כי בכך לא דקה באת כוח העותרת פורתא. ההצטרפות לדעת הרוב מתייחסת להבהרה (מיום 3.8.05), ורק בסיכום הדברים, כאמור בהחלטה-הבהרה, מבהיר הדיין כי הוא מסכים גם לפסיקתא ולהחלטה מיום 28.6.05 - כא' סיוון תשס"ה. מכל מקום, אפילו תוך יציאה מנקודת הנחה שהחלטה זו נועדה לרפא את הפגם בפסיקתא, אין בביטולה כדי לבטל את פסק הדין המקורי, אותו כאמור לעיל, הפסיקתא רק אישררה בהבדל מיצירת מציאות חדשה. העותרת הפנתה לעניין זה להחלטת משיב 2, מיום 18.7.05 – י"א תמוז התשס"ה, שבה הורה על שמיעת הצדדים בעל פה ולא מפי כתבם, תוך שהוא מציין שהפסיקתא ניתנה בהרכב חסר. המשיב 2 הורה להחזיר את הדיון למשיב 1 שישמע את טענותיהם ויפסוק. ההבהרה (מיום 3.8.05) מהווה למעשה תשובה לטענה זו. המשיב 1 השיב למשיב 2 בכך שציין כי הצדדים נשמעו וכי ניתן פסק דין מנומק לאחר שמיעת הצדדים שהתייחס למסירת הדירה. אכן הדעות נחלקו, אולם המחלוקת לא התייחסה לשאלה האם הצדדים נשמעו אלא האם לעכב את ביצוע מכירת הדירה. מכל מקום הדרך לתקוף את החלטתו של משיב 1 משום שלא ציית להחלטת המשיב 2 לעניין קיום דיון במעמד הצדדים - הייתה בערעור בפני המשיב 2 כשם שאכן עשתה העותרת. ההחלטה השלישית מבין "החלטות הביטול", הינה החלטתו של המשיב 2 באותו ערעור ועל כך להלן. 11. מהאמור בהחלטה השלישית עולה, כי המשיב 2 קיבל את האמור בהבהרה (מיום 3.8.05) דהיינו כי הפסיקתא ניתנה לאחר שמיעתה של העותרת ודיון במעמד הצדדים. בלשונו של המשיב 2: "לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שבתיקים ובנימוקים שנכתבו בהחלטה נשוא הערעור נראה שאין כל מקום לערעור". בכך למעשה נסתם הגולל על טענותיה של העותרת לעניין אי מילוי הוראות המשיב 2 על ידי משיב 1. עוד צוין באותה החלטה, כי הצדדים חתמו בזמנו על הסכמה למכירת הדירה ולאחר מכן חזרה בה האישה וכן כי כל טענות ב"כ האישה כאילו לא היה שמאי וכדומה נמצאו לא מוצדקות. לסיפא של הציטטה דלעיל, יש להוסיף כי לתשובת הבעל צורפו הן פרוטוקול ההתמחרות והן חוות דעת השמאי באשר לדירה ולפיכך ברור כי אין ממש בטענות בהקשר זה. 12. באשר לטענה כי מן הראוי היה לא לפצל את הדיון בשאר הזכויות הרכושיות מהדיון בשאלת מכירת הדירה: זכויותיה הרכושיות של העותרת לא נפגעו. העותרת ממילא לא התגוררה בדירה והחשיבות מבחינתה היא בקבלת התמורה ההולמת, ולא בהליך של מכירת הדירה. לפיכך, אם תישמע דעתי, תידחה העתירה. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר. ניתן היום, י"ב בתמוז התשס"ז (28.6.07). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06062500_Z07.doc אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il