פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 6248/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6248/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט לנוער בנצרת בפ"ח 6/04 מיום 25.5.05 (השופטים: נ' ממן, מ' בן דוד, א' אברהם) תאריך הישיבה: י"ז בחשון התשס"ז (8.11.06) בשם המערער: עו"ד וליד ח'טיב בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער – יליד 5.3.87, שהיה קטין בעת ביצוע עבירותיו, הורשע על-פי הודאתו בגין חבלה בכוונה מחמירה (דקירת חייל בצומת גולני), סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה והחזקת סכין שלא כדין, ונדון לעשר שנות מאסר, מתוכן שבע לריצוי בפועל ושלוש על תנאי לשלוש שנים. כן חויב בפיצוי בסך 25,000 ₪ לחייל שפצע; הפיצוי שולם. ב. על-פי כתב האישום המתוקן נורה ונהרג אחיו של המערער ביום 18.4.04 במהלך פעולה בה ירה לעבר ניידת משטרה. המערער החליט לנקום את דמו, וכחודש לאחר מות האח סיפר לבן דודו כי בדעתו לזרוק אבנים על כלי רכב משטרתיים, ואכן יצאו השניים והמערער השליך אבן לעבר רכב. בן הדוד סירב לשתף פעולה בהזדמנויות אחרות שבהן פנה אליו המערער. בהמשך, ביולי 2004, הציע המערער לבן דודו כי ירכשו דלק כביכול לאופנוע גנוב, ואכן בתחנת דלק ביקשו "בנזין לוספה", שלא היה בתחנה. המערער סיפר לבן דודו כי כוונתו לייצר בקבוקי תבערה וליידותם על כלי רכב משטרתיים, ובהמשך – ב-20.7.04 – פנה לבן הדוד וביקש כי ישיג בעבורו סכין. ב-21.7.04 ביקשו השניים סכין מחברם, עובד מסעדה. מצויד בסכין יצא המערער לכיוון צומת גולני כדי לדקור חייל באמצעות הסכין כנקמת מות אחיו, וכך עשה. הוא הניף על חייל שישב על המדרכה את הסכין, ופגע פעם אחת בידו של החייל וגרם לחתכים עמוקים ופעם שניה בבטנו של החייל, תוך גרימת חתכים באברים פנימיים. החייל נפצע בקיבתו ובכבדו ונותח, וכן נותח לתפירת החתכים בידו. ג. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מאת שירות המבחן לנוער, לפיו תוארה – בין השאר - מערכת משפחתית קשה בבית המערער, עוני וחולי. אלימות של האב כלפי האם שחייבה מעבר בשלב מסוים למקלט לנשים מוכות. לגבי המערער נאמר כי סיים קורס לחובשים והתנדב בבית חולים, וכן היה תלמיד טוב. שירות המבחן לנוער ציין, כי המערער גילה רצון רב לפגוש את החייל הקרבן ולבקש סליחתו. השירות המליץ על ראיית תקופת המעצר טרם דין כעונש מאסר בפועל, וכן הטלת עבודות שירות ומאסר על תנאי, ופיקוח השירות. ד. בית המשפט קמא הדגיש, כי "אירוע הדקירה לא נעשה סמוך לאחר מות האח, כי אם מספר חודשים אחר כך, כשקדמו לאירוע הדקירה השלכת אבן על מכונית חולפת, ומעשי הכנה להשלכת בקבוקי תבערה, והכל מתוך תכנון ומתוך יישוב הדעת. אין מדובר איפוא במעשה דקירה ספונטני, שנעשה כתגובה ישירה, סמוכה ,למות האח במהלך אותה תקרית עם כוחות הבטחון, כי אם במעשה מתוכנן מראש". בית המשפט שקל את הנסיבות המשפחתיות אך לא ראה בהן מקום להקל, ולעומת זאת הביא בחשבון את גילו של המערער, עברו הנקי, הודאתו וחרטתו. בית המשפט ציין כי אינו מקבל את המלצת שירות המבחן לנוער במקרה דנא, נוכח חומרת העבירות. ה. (1) בערעור נטען, כי היה מקום להעדיף את המסלול השיקומי-טיפולי, וזאת נוכח נסיבות המשפחה – הורים חולים ואלימות – נוכח קבלת האחריות, ונוכח התרשמותו והמלצותיו של שירות המבחן לנוער. נטען, כי המדובר באדם נורמטיבי שמעד, ובית המשפט קמא לא שקל שיקול זה. הצורך הטיפולי הרב, העולה מתסקיר שירות המבחן ושגם ניתן לו ביטוי בעת המעצר, אינו בא לידי ביטוי בכלא, והמערער צפוי כנטען להגיע למעגל של עבריינות עם שחרורו. (2) בדיון הוסיף בא כוחו המלומד של המערער, שטען לזכותו כל שניתן, כי לא ניתן גם משקל מספיק להודיה ולחרטה העמוקה של המערער, המפנים כדבעי את הטעות הקשה שעשה; עברו נקי וגילו צעיר. המעשים נעשו בשל חויה טראומטית, ופרק זמן של חודשים אחדים לאחר מות האח, אינו מצביע על תכנון, אלא יסודו בטראומה. (3) בתסקיר מפורט של שירות המבחן לנוער, שהוגש לקראת הדיון, צוין המשך הקשיים והאלימות במשפחה, התנהגות תקינה ביסודה של המערער בכלא (לאחר עבירות משמעת בתחילה), חוסר תעסוקה וחוסר טיפול (מפי קצינת האסירים נמסר כי אסירים בטחוניים אינם מקבלים טיפול של עובדת סוציאלית, פרט למצבים חריגים), בדידות בכלא. הובעה חרטה רבה מצד המערער על מעשה העבירה. שירות המבחן התרשם ממצוקה שהמערער נתון בה, והדגיש את הצורך בהתערבות טיפולית מוקדם ככל האפשר. נציגת שירות המבחן לנוער ציינה בדיון כי אין השירות נוקט עמדה באשר לחומרת העונש, אך הצביעה, בהמשך לתסקיר, על הזדקקות המערער לטיפול העשוי לסייע מבחינת שיקומו לעתיד ואינטרס הציבור; כאמור, בהיותו מוגדר כאסיר בטחוני אין המערער זוכה לטיפול. (4) בא כוח המדינה טען, כי העונש שהושת ראוי, שכן המדובר בנחישות והתמדה במעשי העבירה, תוך מסלול של הסלמה – מיידוי אבנים להכנת בקבוקי תבערה ומשם להתנפלות על חייל ודקירתו. המעשים גם בוצעו בתקופה של חודשים ולכן אין לקשרם ליגון על מות האח, ומכל מקום, אף אם בנקמה עסקינן, אין מדובר במעשה ספונטני, אלא מעשה מתוכנן על רקע לאומני, דקירת החייל כלובש מדים. בעבירות כאלה יש לייחס כנטען משקל משני לשיקולי השיקום, מה גם שנתווספו עבירות כמו סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. ו. (1) לאחר ששקלנו בדבר אין בידינו להיעתר לערעור לגופו. על המערער הוטל עונש לא קל לאדם צעיר ללא עבר פלילי, אך אין הוא חורג מן הענישה הנוהגת במקרים כגון דא, העלולים חלילה להסתיים אף במותו של הקרבן. המדובר במעשה על רקע לאומני, ובכגון דא אף היתה ענישה מחמירה מזה, או בסדר גודל כזה, ובא כוח המדינה הצביע על מספר מקרים. הפגיעה בחייל היתה קשה, ותוך תכנון. אכן, כל מקרה לנסיבותיו; אולם במקרה דנא, גם אם לא נטיל ספק בכך שראשית המעשים והמניע באו עקב חרון על מות האח, הלך המערער כברת דרך ארוכה – ומסלימה, כפי שציין בא כוח המדינה – בתכנונם של מעשים אלימים, ושיאם בדקירת החייל. אכן, כשהמדובר בקטין – והמערער היה בן שבע עשרה וחודשים אחדים בעת המעשים – יש חשיבות לפן הטיפולי-שיקומי (אליו נשוב בהמשך), אך אין מנוס, על פי חומרת המעשים, מענישה של מאסר משמעותי, גם בגדרי הרתעת הרבים, ולא ראינו מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא. (2) ואולם, כאן באים אנו לפן הטיפולי-שיקומי, ויש לזכור כי המערער היה קטין בעת העבירה, ומצוות המחוקק במיוחד באשר לקטינים היא להידרש לטיפול בהם. המדובר בצעיר שהוא כיום בן פחות מעשרים, ללא עבר פלילי, ושיש סיכוי – כך ניתן לקוות – כי לא ישוב לסורו לאחר שלמד את לקחו, אם יקבל את הטיפול המתאים. שירות המבחן, בשני תסקירים מפורטים, לרבות לקראת הדיון בפנינו, שטח כאמור את הזדקקות המערער לטיפול; אך נמסר, כי למעט חריגים אין ניתן טיפול סוציאלי לאסירים בטחוניים, והמערער מוגדר ככזה. כשלעצמנו – אף שאמנם אין כל התמונה המערכתית פרושה בפנינו – סבורים אנו כי מן הראוי מאוד שהמערער, אזרח ישראלי שאמנם עבר עבירות קשות בעלות אופי לאומני, אך זקוק לטיפול בשל רקעו המשפחתי והאישי, וגם מקרין, על פי תסקיר שירות המבחן, הזדקקות לכך ובדידות - יקבל טיפול כנחוץ. נרשה לעצמנו לשאול האם המדיניות של אי מתן טיפול סוציאלי לעבריינים בעבירות בטחון (למעט חריגים) נשקלת מחדש, היש הבחנה בין אזרחי ישראל ותושביה לבין מי שאינם כאלה, היש הבחנה בין המעוניינים בטיפול למי שאינם מעוניינים, בין גילאים שונים וכדומה. הרי איננו מעוניינים כי המערער ושכמותו ייצאו מן הכלא עמוסים ביתר תחושות עוינות ובפוטנציאל עברייני מאשר נכנסו אליו, ובמקרים מסוימים, אם לא בכולם, עשוי הטיפול לסייע. אם המדובר בשאלה תקציבית, הרי המערער הוא אזרח ישראלי, שאם אזרח אחר זוכה לטיפול, ראוי הדבר אף לגביו, עם כל הסלידה ממעשיו; ומכל מקום, השאלה לגבי המדיניות היא אם "הצר שווה בנזק המלך", ואם היעדר הטיפול אין שכרו יוצא בהפסדו, באשר לאדם המשתחרר מן הכלא לאחר שטבל שנים בחברה לאומנית. אין בכל אלה כדי להפחית מעונשו של המערער, אך יש בהחלט מקום כי יינתן לו הטיפול, ולפיכך יועבר פסק דיננו זה על-ידי הפרקליטות ושירות המבחן לנוער גם לרשויות בית הסוהר בו שוהה המערער, וכן לנציבות בתי הסוהר במישור הכללי יותר. (3) בכפוף לכך איננו נעתרים לערעור. ניתן היום, י"ז בחשון תשס"ז (8.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05062480_T01.doc לח + מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il