בשיר אבו טריף נ. עו"ד יעקב זיסמן (הנאמן) בתפקידו כמנהל מיוחד

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6244/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: בשיר אבו טריף נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יעקב זיסמן (הנאמן) בתפקידו כמנהל מיוחד 2. כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ל' שלאעטה חלאילה) בפש"ר 10197-09-19 מיום 20.7.2022 בשם המערער: עו"ד טל בן בסט פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ל' שלאעטה חלאילה) בפש"ר 10197-09-19 מיום 20.7.2022, בו בוטל הליך פשיטת רגל בעניינו של המערער. הרקע לערעור ביום 15.9.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לבקשתו, הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ש"ח ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). על פי הצהרת המערער חובותיו עמדו באותה עת על למעלה מ-3.5 מיליון ש"ח ל-14 נושים שונים, והרקע להסתבכותו הכלכלית קשור בפגיעה שאירעה בעת שירותו הצבאי, אשר גרמה לו לאבד בהדרגתיות את מאור עיניו עד למצב של עיוורון מלא, ובעקבותיה נקבעה לו, הן על ידי המוסד לביטוח לאומי והן על ידי משרד הביטחון, דרגת נכות בשיעור של 100%. ההחמרה במצבו הרפואי פגעה בתפקודו ומנעה ממנו את היכולת לפקח על החברה שהייתה בבעלותם המשותפת שלו ושל חברו, שעיסוקה בתחום הבנייה. בדיעבד התברר למערער כי שותפו יצר חובות רבים שהלכו וגדלו עם הזמן. בסופו של דבר הועברו החברה ומניותיה לרשות השותף, אולם החובות כלפי הבנקים והנושים, להם נתן המערער ערבויות אישיות, נותרו על שמו. ביום 11.12.2019 הגיש המערער בקשה לבית המשפט לאישור קבלת הלוואה בסך של 82,000 ש"ח שאושרה לו על ידי אגף שיקום נכים במשרד הביטחון לצורך שיפוץ דירת מגוריו והתאמתה למגבלותיו. בבקשה נטען כי למערער ולרעייתו אין מקורות הכנסה מלבד קצבת נכות וקצבאות ילדים והם מתגוררים עם ילדיהם בשכירות בדירת אביו של המערער בעבור תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 3,000 ש"ח. לבקשה צורף מסמך שנטען כי הוא עותק מבקשת ההלוואה שהוגשה למשרד הביטחון ללא האסמכתאות שצורפו לה והסכם שכירות שנחתם בין המערער לבין אביו. המנהל המיוחד התנגד לבקשה בשל התנהלותו חסרת תום הלב של המערער. זאת מכיוון שמבדיקה שערך מול משרד הביטחון לגבי בקשת ההלוואה שהגיש המערער (לאחר שדרישתו לקבל מהמערער עותק מהבקשה שהוגשה למשרד הביטחון בצירוף האסמכתאות שצורפו לה, לא נענתה) עלה קיומו של פער משמעותי בין האמור בבקשה שהוגשה למשרד הביטחון לבין זו שהוגשה לבית המשפט. כך, בעוד שבבקשה שהוגשה לבית המשפט טען המערער כי הוא מתגורר בדירה שכורה וצירף הסכם שכירות שנערך לטענתו בינו לבין אביו ביום 10.12.2018, בבקשת ההלוואה המקורית שהוגשה למשרד הביטחון (ולא זו שהוצגה לפני בית המשפט) התבקש מימון שיפוץ דירה שנטען כי היא בבעלותו, ואליה צורף הסכם מכר שנערך בינו לבין אביו אף הוא ביום 10.12.2018. לטענת המנהל המיוחד, הדבר הוסתר מעיני בית המשפט והושמט מן האסמכתאות שצורפו לבקשה מכיוון שבמסגרת ההליכים בבית המשפט הצהיר המערער כי אין לו נכסים במטרה להתחמק מתשלום חובותיו לנושים, והתנהלות זו מצדיקה את ביטול ההליך. בהחלטתו מיום 13.1.2020 הורה בית המשפט למערער להגיש תצהיר חתום כדין והעתק מאושר של הבקשה שהגיש למשרד הביטחון. משלא עשה זאת, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה לאישור קבלת ההלוואה. ביום 9.5.2021 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון על פיה המערער לא המציא דוחות המפרטים את הכנסות והוצאות התא המשפחתי החל ממועד צו הכינוס ואף לא אישורי מסירה לנושיו, דבר המונע ממנו לאמוד את יכולתו הכלכלית של המערער ואת מצבת הנשייה. לעמדת המנהל המיוחד, התנהלות זו של המערער הצדיקה את ביטול ההליך. לחלופין נתבקש בית המשפט להורות למערער על הסרת מחדליו תוך 20 ימים והמצאת מסמכים נוספים לידי המנהל המיוחד, בנוסף למסמכים שהתבקש המערער להמציא זה מכבר בהחלטה מיום 13.1.2020. לאחר שניתנה למערער ארכה לשם הסרת המחדלים, הגיש את תגובתו להודעת העדכון מטעם המנהל המיוחד בצירוף אסמכתאות שונות, ובה ציין כי הבקשה להלוואה איננה רלוונטית עוד נוכח העובדה שהגיע למסקנה שמדובר בדירה שאיננה יכולה להתאים לצרכיו. לאחר שהתבקש המנהל המיוחד לעדכן אם הוסרו מחדלי המערער, בהודעה מיום 19.7.2021 הבהיר כי לא רק שהמערער לא הסיר את מלוא מחדליו, אלא שהוא ממשיך להתל בבית המשפט באופן העולה אף כדי רמייה. בנוסף, לא די בכך שהמערער לא הבהיר את התמונה ביחס לדירת המגורים, הוא גם ממשיך להציג את עצמו כמי שמתגורר בדירה שכורה. המערער צירף לתגובתו חשבוניות בסך של 2,500 ש"ח בגין תשלומי השכירות ששולמו לטענתו, למרות שטען כי דמי השכירות שהוא משלם עומדים על סך של 3,000 ש"ח וחרף העובדה שבהסכם השכירות שהציג לפני בית המשפט עמד שכר הדירה על סך של 3,200 ש"ח. כמו כן, זהותו של מוציא החשבוניות נמחקה מהן, והכתובת "בית התאומים" ומספר הטלפון הכתובים על החשבוניות זהים לאלו של עסקו של המערער, כפי שהם מופיעים בכרטיס ביקור על שמו שמצא המנהל המיוחד באמצעות חיפוש ברשת האינטרנט. לאור התנהלות זו, ביקש המנהל המיוחד את ביטול ההליכים. ביום 22.8.2021, לאחר שניתנה למערער הזדמנות נוספת להסיר את מחדליו, ולאחר בקשה נוספת שהוגשה מטעם המנהל המיוחד לביטול ההליכים, הוגשה תגובת המערער ובה נטען בין היתר כי הסיבה לאיחור בהגשת המסמכים הנדרשים היה מצבו הרפואי והנכות שמכבידים עליו. כן הסביר המערער כי הוא ואביו חתמו על הסכם לשכירות ארוכת טווח ובנוסף, כדי לאפשר לו לפנות למשרד הביטחון בבקשה להנגשת מקום מגוריו, חתמו גם על הסכם למכירת הדירה לפיו כאשר מצבו הכלכלי יאפשר זאת ירכוש את הדירה. בפועל ההסכם לא השתכלל, הדירה לא נרכשה וממילא היא איננה בבעלותו. עוד נטען כי החשבונית שצורפה לתיק היא חשבונית של אביו וכי העסק שבכתובת זו אינו שייך לו כי אם לדודתו, ולו עצמו אין כל קשר לעסק זה. לעניין גובה שכר הדירה הנקוב בחשבוניות טען המערער כי בשל פעולות שביצע בדירה בעת כניסתו אליה, קוזזו סכומים מסוימים מדמי השכירות החודשית. בתשובתו לטענות אלו עמד המנהל המיוחד על ביטול ההליך בטענה כי עצם העובדה שהמערער לא גילה בעצמו את הפרטים בנוגע להסכם המכר, ועצם קיומו נודע רק לאחר פניית המנהל המיוחד למשרד הביטחון, מעידים על התנהלותו הבעייתית של המערער. כן נטען כי המערער טרם הסיר את מחדליו, לא הסביר מדוע בחר לטשטש את שמו של העוסק המורשה על גבי החשבוניות ולא צירף לאחר מכן את החשבונית המלאה. מכך עולה חשד כי בפועל המערער ממשיך לנהל את עסקיו באמצעות בני משפחתו. בפסק דינו מיום 20.7.2022 הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בשל התנהלותו חסרת תום הלב של המערער. תחילה עמד בית המשפט על התנהלות המערער בקשר להצהרותיו בנוגע לדירת המגורים, כאשר למשרד הביטחון הוגש כאמור הסכם מכר לגביה, בעוד שלצורך הוכחת העובדה שאין בבעלותו נכסים, הציג לבית המשפט הסכם שכירות. די בכך שמדובר בשני הסכמים שונים במהותם ובתוכנם אשר נחתמו באותו היום לצורך הצגתם לשני גופים ולשם השגת תכליות שונות, כדי ללמד על חוסר תום לבו של המערער. לכך מצטרפים גם ניסיונותיו של המערער להסתיר את הסכם המכר מבית המשפט. טענת המערער כי החתימה על הסכם המכר נדרשה לצורך הגשתו למשרד הביטחון לשם קבלת הלוואה איננה מרפאת את הפגם ואף מצביעה על כך שהמערער מוכן להציג מצג שווא בפני רשויות שונות, דבר המקשה על מתן אמון בו. חוסר תום ליבו של המערער בא לידי ביטוי גם בסתירות בגרסאות השונות שהעלה בנוגע לסוגיות נוספות הקשורות להליך, כגון: שאלת זהות המְלווה בשעות הליווי שלהן הוא זכאי ממשרד הביטחון; טיבה של דירת המגורים והקומה שבה היא נמצאת; גובה שכר הדירה; עיסוקו; ועוד. ולכך מצטרפת התנהלותו רצופת המחדלים של המערער לאורך ההליך. בהינתן האמור, אף מבלי להידרש לעומק התהיות השונות המתעוררות באשר לנסיבות הסתבכות המערער, הורה בית המשפט על ביטולו של ההליך. מכאן הערעור שלפנינו, בו מלין המערער על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו. לטענתו, שגה בית המשפט כשקיבל "בעיניים עצומות" את טענות המנהל המיוחד אשר לא קיים את חובותיו ולא זימן אותו לחקירה באף אחד משלבי ההליך. עוד טען כי הסכם המכר נועד אך ורק "להניח את דעתם של פקידי משרד הביטחון" שהוא צפוי להישאר בדירה לטווח ארוך, והוכחה לכך היא שההלוואה אושרה מבלי שנתבקש להציג רישום משכנתא או הערת אזהרה על הנכס. בפועל, הסכם המכר לא השתכלל והזכויות בדירה לא הועברו ומשכך הסכם השכירות הוא ההסכם הרלוונטי שהיה על המערער להגיש לבית המשפט, וכך עשה. בנוסף נטען כי שגה בית המשפט בקבעו שהמערער התנהל בחוסר תום לב, כשייחס סתירות לדבריו, כשהתעלם מההתדרדרות במצבו הרפואי וכשלא נתן משקל לכך שבקשתו להלוואה ממשרד הביטחון נזנחה לפני זמן רב. דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב לאור מומחיותו הייחודית בתחום כמו גם התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין. משכך, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעת זה (ראו למשל לאחרונה: ע"א 8055/22 אייל נ' עו"ד יניב אינסל, פסקה 5 (28.12.2022); ע"א 4836/22 קוליש נ' עו"ד שמואל מיכאל, פסקה 10 (11.12.2022) (להלן: עניין קוליש)). כפי שנקבע פעמים רבות מלספור, אחד מעקרונות היסוד של הליך פשיטת הרגל הוא שעל החייב לנהוג בתום לב בכל אחד משלבי ההליך, וזאת ביתר שאת שעה שהחייב הוא אשר יזם את ההליך, כבענייננו (ע"א 7841/22 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 13 (19.12.2022); ע"א 3456/22 בצר נ' עו"ד איהאב סבאח, פסקה 10 (28.11.2022) (להלן: עניין בצר)). הרציונל העומד מאחורי הצבת חובת תום הלב בבסיס הליכי פשיטת הרגל הוא שהליכים אלו הם בבחינת "חסדו של המחוקק", המעניק לחייב הזדמנות להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית (עניין בצר, פסקה 10; ע"א 2916/22 ג'בארין נ' אופיר דידי, עו"ד, פסקה 8 (31.7.2022) (להלן: עניין ג'בארין)). אין לאפשר אפוא לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות לנצל חסד זה לרעה, ואין הצדקה לאפשר בעניינו את הפגיעה המובנית באינטרס הנושים שלא ייפרעו את מלוא חובם (עניין קוליש, פסקה 11; עניין בצר, פסקה 10). כחלק מחובת תום הלב נדרש החייב בין היתר לפעול בשקיפות מלאה כלפי בעל התפקיד שמונה בעניינו, ולחשוף לפניו את מלוא המידע האמיתי והנכון הנדרש להערכת היקף נכסיו וכושר השתכרותו (עניין ג'בארין, פסקה 8; ע"א 3631/21 שר נ' כונס הנכסים הרשמי תל אביב, פסקה 12 (7.12.2021)). בענייננו אין מקום לספק כי התנהלותו של המערער אינה עולה בקנה אחד עם החובה המוטלת עליו לנהוג בתום לב ובשקיפות. די לציין כי המערער הסתיר מבית המשפט את קיומו של הסכם המכר אשר הוגש למשרד הביטחון, הסותר באופן מהותי וקוטבי את הסכם השכירות שהוגש במסגרת ההליכים בבית המשפט. המערער לא הסתפק בכך, והגיש בתעוזה רבה לבית המשפט "עותק" מבקשת ההלוואה הנחזה להיות המסמך שהוגש למשרד הביטחון, בעוד שרק עבודתו המאומצת של המנהל המיוחד הביאה לחשיפת הבקשה האמיתית, ובה הטענה לבעלות על הדירה. לא רק שהמערער חתם באותו היום ממש על שני הסכמים שונים מהותית כדי להשיג תועלות שונות מגופים שונים, אלא שהוא ביקש לסובב את בית המשפט בכחש בהצגת מסמך הנחזה להיות הבקשה שהוגשה למשרד הביטחון, ובו הושמטה הטענה לבעלות על הדירה. התנהלות זו מעידה על חוסר תום ליבו המובהק והקיצוני של המערער ועל נכונותו "להגמיש" את המציאות לשם השגת האינטרסים שלו. טענת המערער לפיה כל מטרתו של הסכם המכר עליו חתם הייתה "להניח את דעתם של פקידי משרד הביטחון" רק מחזקת מסקנה זו. הדבר בא לידי ביטוי גם בגרסאות השונות שמסר בנוגע לסוגיות רבות נוספות הקשורות להליך. אדרבה, הרושם הוא כי המערער עושה כל שביכולתו רק כדי "להניח את דעתו של בית המשפט של פשיטת רגל". כל זאת בנוסף לכך שהוא נמנע מלהסיר את מחדליו, על אף שניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לעשות כן. בנסיבות אלו, החלטת בית המשפט המחוזי להורות על ביטול ההליך אינה מגלה כל עילה להתערבות. התוצאה היא שהערעור נדחה בלא צורך בתשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בשבט התשפ"ג (‏13.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22062440_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1