התנועה לשמירת אדמות הלאום נ. שר הבטחון ,מר אהוד ברק

פסק-דין בתיק בג"ץ 6243/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6243/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. התנועה לשמירת אדמות הלאום 2. יאיר בן דוד נ ג ד המשיבים: 1. שר הבטחון, מר אהוד ברק 2. מפקד פיקוד מרכז, אלוף גדי שמני 3. ראש המינהל האזרחי, תא"ל יואב מרדכי 4. דובר המינהל האזרחי, סרן צידקי ממן עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד עמיר פישר בשם המשיבים: עו"ד נחי בן אור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו עתירה הקובלת על כך שרשויות אכיפת החוק נמנעות מהריסת מבנים בלתי חוקיים בשישה אתרים בשטחי יהודה ושומרון, ואינן מקיימות סדרי עדיפויות באכיפת החוק שהן עצמן הצהירו עליהם לענין זה. עיקרי העתירה 2. העתירה הוגשה על ידי התנועה לשמירת אדמות הלאום, והיא מכוונת כנגד רשויות אכיפת החוק המופקדות על יישומם של דיני התכנון והבנייה באיזור יהודה ושומרון. עניינה של העתירה בשישה אתרים המצויים כולם בשטחי C באיו"ש, המצויים בשליטה ישראלית מלאה, אשר נבנו בהם מבנים בלתי חוקיים. כנטען בעתירה, הריסת מבנים בלתי חוקיים אלה צריכה להימצא בראש סדרי העדיפויות של גורמי האכיפה, ומחייבת, למצער, קביעת לוחות זמנים להוצאת צווי הריסה ולמימושם. לשם כך נדרשת על פי העתירה התערבות בית משפט זה. 3. האתר הראשון ממוקם בנפת טול כרם, ברצף לחלקה הצפוני של העיר טייבה, המצויה בתחומי מדינת ישראל בצמוד ל"קו הירוק". נטען, כי באתר זה נבנו, מן העבר המזרחי של הקו הירוק, שמונה עשר מבנים בניגוד לחוק, וללא קבלת היתר בנייה, וכי בנייה זו מהווה "זליגה" דה-פקטו של העיר טייבה אל מחוץ לגבולות הקו הירוק, ובכך יוצרת בעיות פוליטיות וביטחוניות קשות. על פי העתירה, יש לתת עדיפות להריסת מבנים אלה בשל קרבת הבנייה הבלתי חוקית לקו התפר, ומאחר שנוכח צמידותה של בנייה זו לעיר טייבה, מצטמצם מרחב הביטחון בין גדר ההפרדה לבין גבול העיר. 4. האתר השני של בנייה בלתי חוקית ממוקם ממערב ובסמוך ליישוב נווה דניאל בנפת בית לחם. אתר זה כולל שישה מבנים, שני בורות מים וגידור, שהוקמו בניגוד לדין. מאחר שהבינוי הלא חוקי בוצע על אדמות המצויות בחלקן בשטח תכנית בנין עיר של נווה דניאל, ראוי לתת עדיפות לצעדי האכיפה כנגד בנייה זו. 5. צומת "יקיר הגדול", בנפת טול כרם, שבסמוך אליו מתוכננת לעבור גדר ההפרדה, הוא האתר השלישי נשוא העתירה, ובו נבנו, כנטען, מספר מבנים שלא כדין. העותרים טוענים, כי נוכח מיקומם של המבנים הבלתי חוקיים, נתקבלה החלטה לשנות את התוואי המקורי של הגדר, כך שמיקומם יהיה בצידה המזרחי של הגדר, וכי התוואי החלופי הינו נמוך מבחינה טופוגרפית מן התוואי המקורי, ועל כן יעיל פחות מן הבחינה הביטחונית. כמו כן, נטען כי התוואי החלופי ארוך יותר, ומכאן, כי עלותו גבוהה יותר. בשל השינוי הצפוי בתוואי הגדר, מתוכננת חסימה של כביש הגישה הראשי לישובים הסמוכים, וסלילת ציר חלופי; תוצאת לוואי זו כרוכה אף היא בעלות של מיליוני שקלים לקופת המדינה. נתונים שונים מצדיקים העמדת האכיפה ביחס לבינוי בלתי חוקי זה בעדיפות ראויה. 6. האתר הרביעי ממוקם בצד כביש מספר 60, המהווה את ציר הנסיעה המרכזי מצפון לדרום ביהודה ושומרון, בעיקול בית אומר, בנפת חברון. נטען, כי באתר זה נבנה מבנה בן 3 קומות בניגוד לדין, וללא קבלת היתר בנייה כחוק. גובהו ומיקומו האסטרטגי של המבנה מקנים לו שליטה מלאה על ציר הנסיעה, בקטע דרך בו התרחשו לא פעם אירועי זריקת אבנים וירי לעבר מכוניות נוסעות. הסיכון הביטחוני הנשקף מן המבנה מצדיק נקיטת פעולות אכיפה בעניינו בעדיפות עליונה. 7. עוד נטען כי, במתחם "ח'ירבת א-דיראת", הוא האתר החמישי נשוא עתירה זו, הממוקם בנפת חברון על כביש באר-שבע–ירושלים, נבנתה קבוצת מבנים שלא כחוק. נטען, כי מבנים אלה מסכנים את הנוסעים בכביש הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה תעבורתית. העותרים מוסיפים, כי בעקבות עתירה שהוגשה לבית משפט זה (בג"ץ 8500/07), הוחלט על הריסת מבנה הניצב במרכז קבוצת המבנים, שרק אליו התייחסה אותה עתירה. גורמי האכיפה לא הרסו את המבנים הממוקמים סביבו, על אף שאין טעם ענייני להבחין בינם לבין המבנה אותו הוחלט להרוס, שכן כולם כאחד אינם חוקיים. 8. באתר השישי נשוא העתירה, הסמוך לצומת איו"ש שבנפת רמאללה, בציר הכניסה הראשי לבית אל, נבנה בניין רב קומות וכן מבנים נוספים בניגוד לדין, וללא קבלת היתר בנייה כחוק. נטען, כי מן הבניין רב-הקומות, הממוקם במיקום אסטרטגי, וחולש על הצומת, נורתה לא אחת אש לעבר רכבים ישראליים שנסעו בכביש. עקב כך, נסגר ציר הגישה הראשי לבית אל, ותושבי בית אל נאלצים לנסוע בציר חלופי, שהינו מסוכן מבחינה ביטחונית ותעבורתית. נטען, כי מטרת הבנייה במקום היתה לקנות חזקה בשטח אסטרטגי החולש על האזור, ולא לקיים תכלית של מגורים. גם ביחס לאתר זה נטען, כי להריסת המבנים האמורים יש לתת עדיפות גבוהה, בהיותם סמוכים ליישובים יהודיים, פוגעים במרקם התכנוני, ומהווים סיכון בטחוני. 9. כללו של דבר, העותרים מלינים על מחדלי רשויות אכיפת החוק ביחס לכל אחד מששת האתרים, ועל כך שהן אינן פועלות על פי סדר העדיפויות שהותווה על ידם, ואשר על פיו עליהם להרוס בהקדם את המבנים הבלתי חוקיים שנבנו בכל אחד מן האתרים. על סדרי העדיפויות שקבעה המדינה לטיפול בבינוי הבלתי חוקי ביהודה ושומרון לומדים העותרים, בין היתר, מתגובת המדינה לעתירה בבג"ץ 8500/07 (נספח ט"ז לעתירה), בה נכתב כדלקמן: גורמי הפיקוח והאכיפה קובעים סדרי עדיפויות ביחס לטיפול בהפרות חוק אלו. בין השאר, ניתנת עדיפות לטיפול במבנים בהם מתלונן בעל הקרקע על כך שפלשו אליה. כמו כן, ניתן משקל גם לקרבת המבנים הבלתי חוקיים ליישובים, לאספקטים תכנוניים מהותיים וכן לאספקטים ביטחוניים (קרבה לקו התפר או מקומות רגישים אחרים וכו') וכיו"ב (שם, בעמ' 3, סעיף 10). לטענת העותרים, השיקולים הנזכרים בתגובת המדינה לאותה עתירה מתקיימים באופן מובהק בששת האתרים הנזכרים בעתירה זו, ולכן האכיפה ביחס למבנים אלה צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות של רשויות האכיפה. חרף זאת, כנטען, המשיבים פועלים לאכיפת החוק ביחס למבנים המצויים בעדיפות נמוכה, ופעילותם בענין זה אינה סבירה. העותרים מבקשים כי המשיבים יבהירו את סדרי העדיפויות האמיתיים המכתיבים את פעילותם לאכיפת החוק כנגד בינוי לא חוקי ביהודה ושומרון, כדי שניתן יהיה לבחון את סבירותם. טענות המשיבים 10. המשיבים טוענים כי, ככלל, מתקיימת פעילות אכיפה שוטפת כנגד בינוי בלתי חוקי באזור יהודה ושומרון במגזר הפלשתיני, ואין מקום לטענות העותרים בדבר מחדלים בתחום זה. כך למשל, מראשית שנת 2009 ועד חודש אפריל 2010 מומשו צווי הריסה ב-129 תיקי בנייה בלתי חוקית במגזר הפלשתיני. 11. שנית, טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל היותה כוללנית; העתירה כורכת יחדיו, באופן מלאכותי, שישה אתרים שונים, ומספר רב של מבנים, כאשר לגבי כל אתר קיימת תשתית עובדתית שונה ונטולת קשר ענייני וזיקה לאתרים האחרים. בנסיבות אלה, אין לדון בעתירה ויש לדחותה על אתר. 12. שלישית, נטען כי דין העתירה להידחות גם לגופה. אשר לבינוי באזור טייבה, הוא האתר הראשון בעתירה, נטען כי מדובר בסוגיה מורכבת, הטעונה טיפול מיוחד. עקב חוסר בהירות בנוגע למיקום המדויק שבו עובר הקו הירוק, חלקים מתכניות המתאר שאושרו בידי מוסדות התכנון הישראליים במשך השנים באזור טייבה, ושמכוחן אף הוצאו היתרי בנייה, חרגו מתחום ישראל וחדרו לתחום איו"ש, ועקב כך אושרו בחוסר סמכות. סוגיה זו נדונה בעבר בפורומים שונים, ובכלל זה גם על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ). בשלב זה הוחלט, כי אין לנקוט עתה בפעולות אכיפה כנגד חריגות הבנייה בתחום איו"ש, שבוצעו בהתאם לתכניות הקיימות, שכן אופיין המשפטי של חריגות אלה והדרכים לפתרון הבעיה המיוחדת שנוצרה טרם הובררו עד תום. אשר למבנים שלא נכללו בתכניות המתאר המאושרות, ננקטים ממילא הליכי פיקוח ואכיפה. כך, נפתחו 3 תיקי פיקוח כנגד מבנים בלתי חוקיים שנבנו בתחומי איו"ש ומחוץ לתכניות המיתאר (תיקי בב"ח ט' 1-2/08 ו-ט' 43/07). המבנה נשוא תיק בב"ח ט' 2/08 נהרס באופן עצמאי על ידי המחזיק בעקבות ניהול הליכי פיקוח בענין זה. 13. אשר למבנים באתר השני נשוא העתירה, בסמוך לנווה דניאל, מודיעים המשיבים כי נפתחו ביחס אליהם הליכי פיקוח (תיקי פיקוח ב' 82/01 ו-ב' 100-106/06). ביחס למבנה נשוא תיק פיקוח ב' 82/01 הוצא ביום 15.10.01 צו סופי להפסקת עבודה ולהריסה. ביחס למבנים נשוא תיק פיקוח ב' 100-106/06 הוצאו צווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה, וכן נדחו השגות מחזיקי המבנים ביחס למימוש צווי ההריסה. 14. בענין האתר השלישי באזור צומת "יקיר הגדול", נטען כי העותרים התייחסו למספר מבנים לא מוגדר, ולכן יש קושי להתייחס לטענותיהם הכוללניות. עם זאת, המשיבים הודיעו כי באזור הצומת מתנהלים הליכי פיקוח ואכיפה באופן תדיר. מאז תחילת שנת 2010 נפתחו שלושה תיקי פיקוח באזור זה. בשנת 2009 בוצעה הריסה ב-3 תיקי בנייה בלתי חוקית. 15. אשר לאתר הרביעי, מדובר בבנין נשוא תיק בב"ח ח' 254/07. הוא נבנה ללא היתר, והתנהלו בקשר אליו הליכי אכיפה ופיקוח. במסגרתם, הוצא ביום 25.11.07 צו הפסקת עבודה. לאחר הוצאת הצו, הוגשה בקשה להיתר בנייה על ידי המחזיק במבנה. הבקשה נדחתה, והוצא צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה. הוגש ערר על ידי המחזיק, אשר יעלה לדיון על פי לוחות הזמנים של הועדה. 16. אשר לאתר החמישי, בקשר למבנה זה הוגשה העתירה בבג"ץ 8500/07. צו ההריסה ביחס למבנה נשוא העתירה מומש. לגבי מבנים נוספים באתר, נטען כי אושרה תכנית מפורטת ביום 28.12.07 והיא מסדירה מעמדם של חלק מהמבנים באזור. לאור תכנית זו, אין להידרש לטענות העותרים לגבי אתר זה. מעבר לכך, ביום 17.2.10, נהרסו שני מבנים בחירבאת א-דיראת בהתאם להליכי פיקוח שהתנהלו לגביהם (תיקי בב"ח ח' 179/09 ו-ח' 31/06). 17. האתר השישי נוגע למבנים בצומת איו"ש. נטען על ידי המשיבים כי הבינוי הממוקם מערבית לצומת מצוי בתוך גבול השיפוט של אל-בירה. הליכי פיקוח ביחס למבנים הממוקמים בתוך גבול תכנון זה צפויים להיפתח על פי שיקול דעת הרשויות, ובהתאם לסדרי עדיפויות שייקבעו במסגרת זו. לאור מיקומם של המבנים בתחום גבול תכנון העיר אל-בירה, האכיפה ביחס למבנים אלה נמצאת במקום נמוך יחסית בסדרי העדיפויות של האכיפה, כפי שאלה נקבעו על ידי הרשויות. לעומת זאת, מבנים המצויים מחוץ לגבול השיפוט של אל-בירה מטופלים על ידי יחידות הפיקוח. צפונית לצומת, בקרבת הישוב בית אל, נפתחו למעלה מ-9 תיקים בגין בנייה בלתי חוקית במגזר הפלשתיני. 18. המשיבים טוענים, כי הם מקיימים פעולות אכיפה כנדרש ביחס לבנייה הבלתי חוקית בששת האתרים, וזאת בהתאם לסדרי העדיפויות שנקבעו על-ידם. קביעת סדרי עדיפות לביצוע פעולות אכיפה כנדרש ביחס לבנייה הבלתי חוקית היא בבחינת הכרח, נוכח המשאבים המוגבלים הנתונים לרשויות, כשנקודת המוצא היא כי, ככלל, יש לאכוף את דיני התכנון והבנייה ביחס לכל בנייה בלתי חוקית באזור יהודה ושומרון. סדרי העדיפויות נקבעים, בין היתר, בשים לב למעמד הקרקע ולזהות הבעלים; לקרבת הקרקע לישובים; לשיקולים תכנוניים; ולשיקולים ביטחוניים, ובהם גם גורם הקירבה לגדר הביטחון או למתקנים רגישים. השתלשלות ההליך 19. בעקבות דיון בעתירה, ביקשנו השלמת טיעון מהמדינה ביחס לשאלת האכיפה באתר השישי, הנוגע למבנים בצומת איו"ש. המדינה הבהירה בהודעתה מיום 13.7.10 כדלקמן: ככלל, על פי מדיניות הרשות המוסמכת, מבנים הניצבים בתוך גבולות השיפוט של ישוב פלשתיני קיים מצויים בסדר עדיפות נמוך לענין האכיפה. הטעמים לכך הם תכנוניים ובטחוניים. בהיבט התכנוני, פגיעתם של מבנים המצויים בתחום השיפוט של ישובים פלשתינים נמוכה יחסית, לעומת פגיעתם הפוטנציאלית של מבנים מחוץ לגבולות התכנון והשיפוט של ישוב פלשתיני. גם אפשרות ההסדרה התכנונית בעתיד של בינוי כזה היא קלה יחסית, שכן השפעתו היא על המרקם התכנוני בתוך גבולות הישוב גופו, ואילו ההשפעה על גורמים חיצוניים לישוב היא מצומצמת ביחס. גם בהיבט הבטחוני, מבנים בתחומי גבולות התכנון של הישוב אינם מעלים בעייתיות דומה לזו העולה במבנים המצויים מחוץ לגבולות הישוב. מימוש צווי הריסה ביחס למבנים מסוימים בתוך ישוב קיים לא ימנע, ככלל, מימוש סיכון בטחוני ממבנים סמוכים, ככל שקיים סיכון כזה. המבנים בענייננו אף מצויים מערבית לצומת איו"ש, בסמיכות לשטחי A, שבהם נתונה שליטה לרשות הפלשתינית. יש לייחס משקל גם למשך הזמן מאז נבנו המבנים; המבנים הנדונים כאן הם ישנים, וניתן לזהותם בתצלומי אויר משנת 1997. עדיפות ניתנת לאכיפה ביחס למבנים חדשים. כן טוענים המשיבים, כי פעולות אכיפה כנגד בינוי בלתי חוקי מחוץ לגבול התכנון של אל-בירה מתבצעות באופן שוטף. ביחס לבינוי סמוך מחוץ לאל-בירה, נפתחו 9 תיקים, ושניים מצווי ההריסה שהוצאו בענין זה כבר מומשו. המשיבים מוסיפים, כי שיקולי העדיפות באכיפה מושפעים, בין היתר, מהנחיית משרד הבטחון שניתנה בעת האחרונה, לפיה יש להגביר את האכיפה, בין היתר, ביחס לבנייה פלשתינית בלתי חוקית, המהווה סיכון בטחוני. כן צויין, כי סדרי העדיפויות הם ענין נזיל ותלוי נסיבות, ולכן הם עלולים להשתנות, למשל נוכח מדיניות הקפאת הבנייה בשטחים, המצריכה הקצאת כוח אדם לפיקוח על הפרות בתחום זה. לצד כל האמור, מבהירים המשיבים, כי קביעת סדרי עדיפויות באכיפה אינה מחסנת את הבינוי הבלתי חוקי המצוי בעת נתונה בעדיפות נמוכה מפני הליכי פיקוח ואכיפה, ובכלל זה גם בינוי בלתי חוקי המצוי בתוך גבול התכנון של ישוב פלשתיני. 20. העותרים ביקשו לדחות את טענות המשיבים בהשלמת הטיעון. לדבריהם, השמת המבנה בצומת איו"ש בסדר עדיפות נמוך מבחינת אכיפה אינה סבירה מטעמים של בטחון, והיא פוגעת בערכי שלטון החוק ובזכות לשוויון בפני החוק. הרשויות מפלות, על פי הנטען, בין בנייה יהודית בשטחים, כלפיה הן פועלות במרץ, לבין בנייה פלשתינית בלתי חוקית שכלפיה הן מגלות אורך רוח, וגישה פאסיבית לאכיפה. הכרעה 21. דין העתירה להידחות. הגם שיש צדק בטענת המשיבים כי העתירה הינה כוללנית בהתייחסותה לשישה אתרים שונים שאין ביניהם קשר וזיקה מיוחדים, ואף שאפשר וניתן היה לדחותה על הסף על רקע זה, נתייחס לטעמים שבגינם יש לדחות את העתירה גם לגוף הענין. 22. דיני התכנון והבנייה משפיעים על רמת חייו ואיכות חייו של האדם. הם נועדו לפתח ולעצב את פניו של האזור, להגן על איכות הסביבה ולשמרה מפני פגיעה, להפיק מן הקרקע וממשאבי הטבע את המיטב, ולקדם אינטרסים חברתיים שונים ארוכי טווח (עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, פסקאות 37-38 (לא פורסם, 7.12.2006), להלן: ענין אי התכלת). חשיבותם של דיני התכנון והבנייה בעיצוב פני הסביבה של האדם מותנית באכיפת חוק ראויה. בלא אכיפה כזו, נותרים כללי התכנון אות מתה, שאינה מממשת את תכליות התכנון, ומחטיאה את מטרותיהן המרכזיות. נטל אכיפת חוקי התכנון והבנייה מוטל על הרשויות, והן אינן רשאיות להתנער ממנו; עקרון זה הוא גם בבחינת יסוד מוסד של שלטון החוק (בג"ץ 53/96 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' שר התעשייה והמחסר, פ"ד נב(2) 1, 10-11 (1998); בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1), 112, 125 (2000), להלן: ענין שקם). 23. חרף חשיבותן של פעולות לאכיפת החוק בכלל, ודיני התכנון והבנייה בפרט, לעיתים לא ניתן לבצע בעת ובעונה אחת את כל הטעון אכיפה, ויש ליצור מערכת סדרי עדיפויות לענין זה, של ראשון ראשון ואחרון אחרון. הטעם לכך נעוץ, ראשית, בכוחות האכיפה המוגבלים הנתונים לרשות הציבורית, שאינם מאפשרים בכל מצב אכיפה כוללת בו-זמנית; עשויים להימצא גם שיקולים ענייניים נוספים המשפיעים על סדרי העדיפויות באכיפה, כגון שיעור הנזק הנגרם עקב הפרת החוק, ובמקרה זה עקב המבנה הבלתי חוקי הספציפי, בין למרקם החברתי הרלבנטי, ובין בהיבט הסיכון הבטחוני; משך הזמן שחלף מאז בניית המבנה הבלתי חוקי עשוי אף הוא לשמש שיקול בתעדוף האכיפה; רגישותו של האתר מבחינות שונות עשוי גם הוא להילקח בחשבון. וכך, הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה עשויות להקרין על מקומו של המבנה בסדר העדיפות לענין האכיפה (ענין שקם, בעמ' 125; בג"ץ 1161/06 תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הבטחון, פסקאות 9-10 (לא פורסם, 14.10.2007), להלן: ענין תנועת "אנחנו על המפה"; בג"ץ 6288/09 עראערה נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש, פסקה 12 (לא פורסם, 2.3.2010), להלן: ענין עראערה; בג"ץ 4475/09 סלמאן נ' שר הבטחון, פסקה 14 לפסק דיני (לא פורסם, 8.8.2010), להלן: ענין סלמאן). שיקולים מורכבים מכתיבים, אפוא, את סדרי העדיפויות של האכיפה, שעיקרם מתמצה בבחינת "עיקר מול טפל, של חיוני ודחוף מול שולי בחשיבותו ובדחיפותו" (ענין תנועת "אנחנו על המפה", פסקה 9). 24. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט לא יתערב על נקלה בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות בקביעת מדיניות אכיפת החוק שגיבשו, ובסדרי העדיפות שנקבעו לצורך כך. הביקורת השיפוטית מצטמצמת, בדרך כלל, למצבים בהם הוכחה התנערות מלאה, או הימנעות בלתי סבירה מאכיפת החוק, או כאשר סדרי העדיפות שעיצבו הרשויות נגועים בחוסר סבירות קיצוני, או בפגם אחר שנתגלע בחוקיותם (בג"ץ 6579/99 פילבר נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 1.11.99); בג"ץ 1019/06 המועצה האזורית מטה בנימין נ' ממלא מקום ראש הממשלה, פסקה 14 לפסק דיני (לא פורסם, 1.2.2006); בג"ץ 1555/06 קינג נ' עיריית ירושלים, פסקאות 3-4 (לא פורסם, 15.5.2006), להלן: ענין קינג; ענין תנועת "אנחנו על המפה", פסקה 10; בג"ץ 10440/08 בסרגליק נ' הממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה, פסקה י"ד (לא פורסם, 15.2.2009); בג"ץ 11113/08 התנועה לשמירת אדמות הלאום נ' שר הבטחון, פסקאות ד'-ה' (לא פורסם, 5.3.2009); ענין עראערה, פסקה 9, 12; ענין סלמאן, פסקה 14 לפסק דיני). בית משפט זה הבהיר לא אחת: "התפקיד של אכיפת החוק מוטל על הרשויות המוסמכות של המינהל הציבורי, ולא על בית-המשפט... שומה על הרשויות המוסמכות לכלכל את צעדי האכיפה במסגרת המשאבים, בהתאם למדיניות אכיפה ולפי סדרי עדיפות המשתנים עם הנסיבות. תפקידו של בית-המשפט בתחום זה מוגבל. הוא אינו אמור לבוא במקום הרשות המוסמכת ולקבוע בעבורה תכנית פעולה לאכיפת החוק... בית-המשפט, כרגיל, אינו אמור לבצע אלא לבקר. הוא מבקר אם אין פגם משפטי במעשה או במחדל של הרשות המוסמכת, כגון פגם של חוסר סבירות או פגם של שיקולים זרים" (ענין שקם, בעמ' 125; ראו גם ענין קינג, פסקאות 4-13). 25. בענייננו, הצביעו המשיבים על פעולות אכיפה נרחבות שהם מבצעים באזור כולו, ואף באתרים נשוא העתירה בכלל זה. הם עמדו על השיקולים המיוחדים המנחים אותם בנושא האכיפה, ועל סדרי העדיפויות המכוונים אותם ביחס לכל אתר ואתר. בכל חמשת האתרים הראשונים בהם נוגעת העתירה, מתקיימים הליכי פיקוח ואכיפה כנגד הבינוי הבלתי חוקי בשטח ברמת ביצוע כזו או אחרת. היקף פעולות האכיפה, קצב ביצועה, וסוג אמצעי האכיפה הננקטים כנגד המבנים השונים נקבעים בידי הרשויות המוסמכות בשים לב לשיקולים שונים שבאינטרס הציבורי. מדיניות האכיפה הנקוטה ביחס למבנה בצומת איו"ש גם היא אינה חורגת ממתחם הסבירות, והיא מונחית משיקולים ענייניים המושפעים מתכליות בטחוניות, תכנוניות, וחברתיות. חשוב גם להדגיש כי היותו של אתר זה בסדר עדיפות נמוך מבחינת האכיפה, אין פירושו כי הוא מוצא מתחומי רשת האכיפה, וכי אין כוונה לפעול בעניינו. אלא שבשלב זה, משיקולים רלבנטיים שונים, פעולת האכיפה כנגדו אינה מצויה בעדיפות גבוהה על מפת העדיפויות ששרטטו המשיבים (השוו תנועת "אנחנו על המפה", פסקה 11). לא מצאנו כי קיימת עילה טובה להתערב בסדרי העדיפויות שנקבעו על ידי הרשויות לצורך אכיפה באתרים המנויים בעתירה, ובאתר צומת איו"ש בכלל זה, משהשיקולים המנחים לענין זה הם עניינים וסבירים. 26. סיכומם של דברים, אין במדיניות האכיפה הננקטת על ידי המשיבים, ובסדרי העדיפויות שנקבעו על ידם לענין האתרים נשוא עתירה זו משום חוסר סבירות, או פגם חוקי אחר המצדיק התערבות שיפוטית של בית משפט זה. העתירה נדחית. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה. ניתן היום, ‏כ"ה בכסלו התשע"א (‏02.12.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08062430_R07.doc מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il