יעקב שמואל נ. המרכז לגביית קנסות ,אגרות והוצאות

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6242/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא העותר: יעקב שמואל נ ג ד המשיב: המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ליאור עובדיה בשם המשיב: עו"ד סיון דגן פסק-דין השופט מ' מזוז: עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נורה למשיב, המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המרכז), לפרוס את סכום הקנס שהוטל עליו במסגרת גזר דין לתשלומים שהציע, ולבטל ריבית פיגורים שצבר. ביום 23.2.2018 הרשיע בית משפט השלום בראשון לציון את העותר, לפי הודאתו, בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון "סגור", בגין ביצוע שורה של עבירות כלכליות וכן שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה, וזאת בגין עמידתו בראש מיזם עברייני של הפצת חשבוניות פיקטיביות. ביום 4.3.2018 נגזר דינו של העותר, ובית המשפט אימץ את הסדר הטיעון המוסכם לענין העונש וגזר על העותר 7.5 שנות מאסר לריצוי בפועל וקנס בסך מיליון ₪ שישולם ב-25 תשלומים החל מיום 23.2.2019, או שנת מאסר תמורתו; זאת תוך שנקבע כי "היעדר עמידה באיזה מהתשלומים יביא את מלוא סכום הקנס לפירעון מידי, ויאפשר מימוש המאסר חלף הקנס". משלא שילם העותר את התשלום הראשון של הקנס במועד שנקבע בגזר הדין, הועמד הקנס לפירעון מידי, הועבר לגביית המרכז והפך ל"חוב" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). על אף שנשלחו לעותר דרישות לתשלום החוב בימים 19.3.2019 ו-20.6.2019, מיאן העותר לשלמו. בימים 7.8.2019 ו-19.1.2020 הוטלו על העותר עיקולים שונים, אך אלו לא הובילו לפירעון, ולו חלקי, של החוב. ביום 29.4.2019 הגיש העותר בקשה לדחיית תשלום הקנס ליום 25.4.2020 ולביטול ריבית הפיגורים בתיק. בהחלטה מיום 29.5.2019 דחה הגורם המוסמך במרכז את הבקשה מן הטעם שלא הוצג נימוק ראוי מדוע העותר אינו משלם את הקנס המוסכם. ביום 23.2.2020 הגיש העותר למרכז בקשה לביטול תוספת הפיגורים ולפריסת החוב לתשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪. ביום 25.2.2020 הורה הגורם המוסמך במרכז על הפחתה בסך 33,000 ₪ מתוספת הפיגורים, כך שיתרת החוב הועמדה על סך של כ-1.2 מיליון ₪ בפריסה לעשרה תשלומים החל מיום 25.3.2020, תוך שצוין כי אי-עמידה בהסדר תוביל לפקיעתו ולנקיטת אמצעי אכיפה לגביית החוב, לרבות הפעלת פקודת המאסר חלף קנס. ברם, גם לאחר החלטה זו לא שילם העותר את החוב או חלק ממנו. ביום 14.6.2020 הגיש העותר למרכז בקשה לעיון חוזר, בה העלה בשנית את הצעתו לשלם תשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪ עד למועד שחרורו מהכלא, שאז יוגדל סכום התשלומים. ביום 16.6.2020 דחה הגורם המוסמך במרכז את הבקשה, בקבעו כי לא הוכחה סיבה סבירה לאי-תשלום החוב במועדו, ולא נמצאו נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות פריסה כמבוקש, תוך שהודגש כי ההצעה לתשלומים כאמור לשם פירעון החוב, שעמד באותה העת על כ-1.6 מיליון ₪, אינה ריאלית. ביום 17.8.2020 פנה העותר למרכז בבקשה בה חזר על הצעתו לפריסת החוב לתשלומים, תוך שהציע הפעם להעלות את סכום התשלום החודשי לסך של 2,000 ₪ בחודש. ביום 25.8.2020 נדחתה גם בקשה זו מאותם נימוקים בגינם נדחתה בקשתו של העותר מיום 14.6.2020. לצד פניותיו למרכז, פנה העותר גם לבית המשפט אשר גזר את דינו (בית משפט השלום בראשון לציון) בבקשה לשינוי הסדר התשלומים שנקבע בגזר הדין ולביטול תוספת הפיגורים. ביום 9.8.2020 דחה בית המשפט על הסף את בקשת העותר תוך שנקבע כי הסמכות לפרוס תשלומי קנס מסורה למרכז, וכי גם אם יש סמכות לבית המשפט לבטל תוספת פיגורים אין לכך הצדקה. כן עמד בית המשפט על חוסר תום לב מצד העותר, אשר הסתיר את ההליכים וההחלטות שניתנו בעניינו על ידי המרכז. עוד יש לציין כי משחלף המועד להשגה, הופק במרכז צו מאסר חלף קנס נגד העותר ונשלח לחתימת בית משפט השלום. ביום 9.8.2020 נחתם הצו, וביום 17.8.2020 נשלח הצו לביצוע לשירות בתי הסוהר. במקביל להליכים אלה פנה העותר, עוד ביום 3.12.2019, לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה) בקשה לצו פתיחת הליכים, וביום 6.3.2020 נפתח בבית משפט השלום בבאר שבע תיק חדלות פירעון בעניינו של העותר. בהמשך לכך, ביום 16.9.2020 ניתן על ידי הממונה צו לפתיחת הליכים בעניינו של העותר, בו נקבע בין היתר, כי בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) עם מתן הצו – "מוקפאים ההליכים כנגד היחיד ולא ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד היחיד אלא באישור נותן הצו, וכן לא ניתן לפתוח בהליכי גבייה של חובות עבר נגד היחיד או להמשיך בהליכי גביה שטרם שולמו" בהתאם לכך, התיק שנפתח במרכז לגביית קנסות בעניינו של העותר הוקפא, וכך גם כלל ההליכים שננקטו נגדו, לרבות הפעלת צו המאסר חלף קנס (שטרם הופעל), וזאת עד לסיום הליך חדלות הפירעון או ביטולו. דיון והכרעה לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, דין העתירה להידחות על הסף מן הטעם שבעת הזו, משניתן על ידי הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי צו לפתיחת הליכים בעניינו של העותר, וכל עוד מתנהלים הליכי חדלות הפירעון בעניינו, מוקפאים כאמור, בהתאם להוראות סעיף 121 לחוק חדלות פירעון, הליכי הגבייה מטעם המרכז, ובהיעדר הליכי גביה ברי כי אין מקום לדון בפריסת חובו של העותר, כמבוקש בעתירה. שנית, דחיית העתירה על הסף מתחייבת גם בשל אי-מיצוי הליכים, משהעותר לא מיצה כדבעי את המסלול הסטטוטורי הקונקרטי הקבוע בחוק ובתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996 (להלן: התקנות) להשגה על החלטות המרכז בעניינו. כך, תקנות 17 ו- 18 לתקנות קובעות הליכי בקשה לעיון חוזר וכן הליך של השגה למנהל רשות האכיפה והגבייה. על העותר היה להשיג על החלטת המרכז בבקשתו לעיון חוזר מיום 14.6.2020, טרם הגשת העתירה דנן (בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019); בג"ץ 4415/13 בירן נ' המרכז לגביית קנסות (29.10.2013)). הבקשה שהגיש העותר ביום 17.8.2020 אומנם הוכתרה כ"השגה ובקשה לקבל את הצעת החייב", אך בתוכנה היא בקשה לעיון חוזר ולא השגה כהגדרתה בתקנה 18. לענין זה יובהר כי אף אם צו המאסר עקב קנס יופעל, פתוחה בפני העותר האפשרות לפנות לבית המשפט שנתן את הצו לעיכוב ביצועו למעלה מן הצורך נציין כי גם לגופו של ענין אין העתירה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטות המרכז. עיון בעניינו של העותר, על כל גלגוליו, אינו מגלה כל פגם בהחלטות המרכז בעניינו. העותר לא הציג כל צידוק לאי תשלום הקנס עליו הסכים בהסדר הטיעון עמו, או כל שינוי נסיבות רלבנטי בעטיו יש לשנות את הסדר התשלומים שנקבע, והדברים נכונים ביתר שאת לנוכח העובדה כי העותר נמנע עד היום מלשלם כל תשלום כנגד חובו, לרבות הסכומים החודשיים אשר טען בפני המרכז כי ביכולתו לשלם. אשר על כן העתירה נדחית. בנסיבות הענין, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בשבט התשפ"א (‏26.1.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20062420_B07.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1