טנדר לאבינג קאר בע"מ נ' הבריאות ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 62224-01-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרת: טנדר לאבינג קר בע"מ נגד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. משרד הבריאות 3. רופאת מחוז לשכת הבריאות המחוזית בחיפה 4. שירותי בריאות כללית 5. שביב אבו שחאדה 6. אסנקאו בריהון 7. רובן בוגדנוב 8. עדינה בן שמעון 9. ילנה ברונשטיין 10. אבטש ברקו 11. קטלין גדה בורסאי 12. אירה גורייב 13. אלברטו גטו סרחיו 14. חיים גילסקר 15. טרזה גליק גלדיס 16. גולדה גרין וינגרטן 17. יגאל דגן 18. אסתר אסמרלדה דוידוב 19. סטלה דולז'נקוב 20. סאלח חאג' מוחמד 21. טטיאנה יגורוב 22. מרדכי כהן 23. אילן שמואל כהן אורגד 24. צביה כהן 25. וספיה כיאל 26. יחיא כנאנה 27. עדה לויצקי 28. לוסיה לפטינסקי 29. לאה מושקוביץ 30. נזירה מטאנס 31. רנא מסאלחה 32. אריאל מרדחיב 33. יעקב סבג 34. מירה סולומונוביץ 35. ישאבר סיסאי 36. בלה סלוצקי 38. חנה סמואל 39. אסתר פיגנבוים 40. לב פייטלברג 41. פנינה צפתי 42. גלינה קליינר 43. טטיאנה קן 44. דנית קריגר עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד יצחק אנידג'ר בשם המשיבים 3-1: עו"ד עמרי אפשטיין; עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופטת רות רונן: במוקד העתירה שלפניי נמצא צו לסגירת בית החולים הגריאטרי "נוף הגפן" שבעיר חיפה (להלן: בית החולים), שהוצא על ידי המשיבה 3 (להלן: רופאת המחוז). העותרת, טנדר לאבינג קר בע"מ, היא הבעלים של בית החולים. העובדות הצריכות לעניין יתוארו בתמצית: ביום 26.9.2024 ניתן צו סגירה מותנה לבית החולים על ידי רופאת המחוז מכוח סמכותה לפי סעיף 25א לפקודת בריאות העם מס' 40 לשנת 1940 (להלן: צו הסגירה ו-פקודת בריאות העם). בצו הסגירה נקבע כי נצפו בבית החולים ליקויים המסכנים את בריאותם ורווחתם של המטופלים. תוקפו של הצו הושהה למשך שלושה חודשים, כדי לאפשר לעותרת לפעול לתיקונם של הליקויים האמורים. לאחר שנעשו ניסיונות שלא צלחו לשפר את המצב בבית החולים – קבעה רופאת המחוז ביום 30.12.2024 כי צו הסגירה ייכנס לתוקף החל מיום 1.2.2025. ביום 6.1.2025 הגישה העותרת למשיב 1, שר הבריאות (להלן: השר) ערר ובקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה בהתאם לסעיף 25א(ה) לפקודת בריאות העם. בהמשך, ביום 9.1.2025, פנתה העותרת לייעוץ המשפטי למשיב 2 (משרד הבריאות) בבקשה כי תתקבל החלטה בערר. לאחר שהשר לא קיבל החלטה בערר ובבקשה לעיכוב ביצוע עד ליום 23.1.2025; ומשהמשיבים החלו לנקוט פעולות לפינוי המטופלים מבית החולים לקראת ביצוע צו הסגירה – הוגשה העתירה שלפניי. הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה היה כי נורה לשר לדון ולהכריע בערר ובבקשה לעיכוב ביצוע בעניין צו הסגירה. בנוסף עתרה העותרת כי נורה לשר לדחות בשבועיים את מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה כדי שלאפשר לה להגיש עתירה בעניינו. בד בבד ביקשה העותרת צו ביניים שיורה על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד להכרעה בעתירה. הטענה המרכזית שעומדת בלב העתירה היא כי הימנעות השר מלדון ולהכריע בערר שהגישה העותרת היא בלתי סבירה באופן קיצוני; וכי בעוד השר משתהה בקבלת החלטה בערר, מבוצעות פעולות המוציאות לפועל את צו הסגירה. ביום 23.1.2025 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה למתן צו ביניים, ובכלל זה לפרט מה מצב הדברים בנוגע לפינוי בית החולים ממטופלים באותו מועד. כן ניתן צו ארעי האוסר על ביצוע צו הסגירה עד למתן החלטה אחרת. ביום 27.1.2025 ניתנה החלטת השר בבקשת העותרת. השר דחה בה את הערר שהגישה העותרת ואת בקשתה לעיכוב ביצוע צו הסגירה. בהמשך לכך, ביום 28.1.2025 הגישה העותרת בקשה במסגרת ההליך דנן, בה עתרה כי הצו הארעי שניתן יוסיף לעמוד בתוקפו עד להחלטה אחרת, כאשר העותרת תגיש עתירה מתוקנת בתוך 14 ימים. המשיבים טענו כי דין העתירה והבקשה למתן צו ביניים להידחות. ראשית נטען כי על פי פקודת בריאות העם, עצם הגשת הערר לשר אינה מעכבת את ביצוע צו הסגירה. עוד נטען כי העתירה אינה רלוונטית במתכונתה הנוכחית, וזאת לאחר שהשר כבר קיבל החלטה בערר העותרת, ודינה להידחות אף מטעם זה. יתרה מכך, המשיבים טענו כי טעמי מאזן הנוחות נוטים במובהק לדחיית הבקשה למתן צו ביניים – וזאת בעיקר מאחר שעל פי עמדת גורמי המקצוע במשרד הבריאות, המשך שהיית המטופלים בבית החולים מסכנת את רווחתם ואת בריאותם. כמו כן, המשיבים ציינו כי העברת המטופלים מבית החולים למוסדות אחרים כבר החלה – כך שמתוך 76 המטופלים שהיו מאושפזים בבית החולים ביום מתן צו הסגירה הסופי – נותרו בו כעת 35 מטופלים בלבד. דין העתירה להידחות. כאמור, הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה הוא כי נורה לשר לדון ולהכריע בערר ובבקשה לעיכוב ביצוע שהגישה העותרת בנוגע לצו הסגירה. נטען כי הימנעות השר מקבלת החלטה בערר בסמוך למועד כניסת צו הסגירה לתוקף נגועה בשיהוי כבד והיא בלתי סבירה באופן קיצוני. ואולם בשלב זה, לאחר שהשר כבר קיבל החלטה בערר שהוגש – התייתרו טענותיה של העותרת בראש זה של העתירה, והסעד העיקרי שהתבקש אינו רלוונטי עוד. העותרת מבקשת עתה כי נתמקד בסעד הנוסף לו היא עתרה – והוא להורות על דחיית מועד תחילתו של צו הסגירה ב-14 ימים, כדי לאפשר לה להגיש עתירה מתוקנת לבית המשפט אשר תתקוף את החלטת השר בערר. סעד זה התבקש על ידי העותרת פעם נוספת "בשינוי אדרת" בבקשה שהגישה ביום 28.1.2025. בבקשה זו היא עתרה כאמור כי הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד שתגיש העותרת עתירה מתוקנת – תוך 14 ימים. תכליתו של סעד זה היא להקפיא את המצב הקיים, ומשכך הוא למעשה חופף לצו הביניים ולסעד השני שהתבקשו בעתירה. אולם משעה שהסעד העיקרי שהתבקש בעתירה התייתר, אין עוד מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים; ואין אף מקום להושיט לעותרת סעד זה, שהוא נלווה לסעד העיקרי בעתירה. כמו כן, בשלב זה טענותיה של העותרת בנוגע לפגמים הנובעים מהימנעות השר מדיון בערר וקבלת החלטה בו – אינן עוד על הפרק, לאחר שהשר הכריע בערר ודחה אותו. על כן, אין עוד בסיס לטענות לפיהן יש לדחות את כניסת הצו לתוקף, שנבעו מהטענה לגבי הימנעות השר מקבלת החלטה בערר. זאת ועוד – נקודת המוצא לפי סעיף 25א(ה) לפקודת בריאות העם היא כי במצב הדברים הרגיל "אין בהגשת הערר כדי לעכב את הביצוע של צו הסגירה"; והדברים יפים כמובן מכוח קל וחומר לאחר שהערר נדון ונדחה. לאור כל האמור, הטענות המופיעות בעתירה במתכונתה הנוכחית אינן מצדיקות את עיכוב ביצועו של הצו, וודאי שאין בעצם כוונת העותרת להגיש עתירה נגד החלטת השר בערר כדי להצדיק את עיכוב ביצועו. למעלה מן הצורך נציין כי צו הסגירה ניתן כבר ביום 26.9.2024, וצוין בו כי העותרת רשאית לערור על הצו לפני השר; וכי הגשת הערר אינה מעכבת באופן אוטומטי את ביצועו. למרות זאת, העותרת לא הגישה את הערר בסמוך למועד זה אלא רק כאשר ניתנה לה ביום 30.12.2024 ההודעה על כניסת צו הסגירה לתוקף באופן סופי. מכאן שאף העותרת נושאת באחריות לכך שפרק הזמן שנותר לה לצורך הגשת העתירה לבית משפט זה הוא קצר. יודגש כי טענות העותרת נגד החלטת השר בערר – שמורות לה, והן ממילא אינן מונחות לפנינו בעתירה זו. הדרך פתוחה בפניה – אם תמצא לנכון – לפנות לבית משפט זה בעתירה חדשה שתתייחס להחלטה בערר לגופה. אשר על כן, העתירה נדחית, ועמה בקשה למתן צו ביניים. משזו התוצאה, הצו הארעי שניתן ביום 23.1.2025 – מבוטל. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ה (29 ינואר 2025). יעל וילנר שופטת אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת