הושנג יעקב משיאן נ. רשם העמותות

פסק-דין בתיק בג"ץ 6222/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 6222/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט י' עדיאל העותר: הושנג יעקב משיאן נ ג ד המשיבים: 1. רשם העמותות 2. עמותת מנין צעירים - מרכז הרצליה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בשם המשיב 1: בעצמו עו"ד ערן אטינגר פסק-דין השופט י' עדיאל: 1. בעתירה זו שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב 1, רשם העמותות (להלן - המשיב), להפעיל את סמכותו על-פי חוק העמותות, התש"ם-1980, ולפעול לפירוק המשיבה 2, עמותת מנין צעירים - מרכז הרצליה (להלן - העמותה). 2. ביום 8.2.01 פנה העותר למשיב וביקש כי זה יפעיל את סמכותו ויחקור את אופן ניהול ספריה וכספיה של העמותה, בשנים 1999-1995. מקור התלונה היה פעילותו של יושב ראש העמותה, אשר שימש כבורר בסכסוך בין העותר לבין צד שלישי. טענת העותר הייתה, כי במהלך הבוררות יצר הבורר קשר עם הצד שכנגד למטרת קבלת תרומות לעמותה. תלונת העותר נבדקה, ונמצא כי ראוי לבחון את נושא התרומה שקיבלה העמותה. ביום 27.2.01 נשלח לעמותה מכתב ובו דרישת המשיב לקבל מידע ומסמכים לשם בדיקת התלונה. העמותה לא המציאה את המסמכים כנדרש, ועל כן נשלחה אליה, ביום 23.4.01, "התראה לפני פירוק". לאחר מספר חודשים המציאה העמותה חלק מן המסמכים המבוקשים, אולם המשיב עמד על דרישתו לקבל את יתרתם. ביום 11.10.01 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7812/01) למתן צו על תנאי לחקירת פעולות העמותה. לאחר שהוגשה תגובת המשיב, בה הוסבר כי פעולות העמותה נבדקות, קיבל העותר את המלצת השופט (כתוארו אז) מ' חשין למחוק את העתירה, ולשוב ולחדשה בעת הצורך. ביום 3.3.02 אכן נמחקה העתירה, תוך שמירת זכויות העותר לשוב ולעתור "אם יחול עצר בהליכים לפירוקה של העמותה". 3. בד בבד, המליצה גב' רות זקן, חשבונאית ברשם העמותות, במכתב מיום 10.2.02, על פירוק העמותה. היה זה, בין היתר, בשל כך שהמסמך שהעבירה העמותה כ"כרטסת תרומות", לא ענה לדרישות המשיב בעניין מסמך כזה. ביום 29.4.02, שלחה העמותה מכתב ובו הסבירה כי המציאה את כל המסמכים הקיימים ברשותה, וביום 7.8.02 העבירה למשיב דו"חות כספיים שנתיים לשנים 2000 ו-2001, וביקשה כי יינתן לה אישור ניהול תקין. ביום 9.2.03 הועברה הבקשה לרואה החשבון גבריאל איזק לשם בדיקתה. יוער, כי לטענת המשיב, המדובר בבדיקה שגרתית בטרם מונפק אישור ניהול תקין. מר איזק פנה לעמותה וביקש ממנה להעביר מסמכים שנמצאו חסרים בתיק העמותה. ביום 28.4.03 הגיש מר איזק את דו"ח הביקורת, וציין אלו מסמכים נמצאו תקינים, ואלו חסרים. לבסוף ציין כי התלונה הקיימת בתיק, היא תלונת העותר, לא נבדקה על-ידו. ביום 16.6.03 נתן המשיב לעמותה אישור ניהול תקין שתוקפו עד ליום 31.12.03. 4. ביום 16.11.03 פנה העותר אל המשיב ודרש להמשיך בהליכים לפירוק העמותה. ביום 15.12.03 הודע לעותר כי הוחלט שלא לפרק את העמותה, בנימוק כי המסמכים הנדרשים הוגשו, וכי לא נמצא ליקוי מהותי בגינו יש לשלול מן העמותה אישור ניהול תקין. ביום 22.2.04 פנה העותר למשיב פעם נוספת, בדרישה לפרק את העמותה. הוא גם ביקש לעיין בתיק העמותה. לטענת העותר, העיון בתיק העמותה מלמד כי תלונתו לא נבדקה על-ידי מר איזק, כי המלצת גב' זקן לפירוק העמותה עומדת בעינה, וכי העמותה לא המציאה את המסמכים שהתבקשו במכתבה של גב' זקן. על כן, לטענתו, יש להמשיך בהליכים לפירוק העמותה. כן טוען הוא, כי ניסיונו של המשיב להכשיר את מעשי העמותה בשנים 1999-1995 בדיעבד, באמצעות מתן אישור ניהול תקין לשנים 2001-2000, מנוגד לכל דין. העותר טוען כי ההחלטה ליתן לעמותה אישור ניהול תקין לא נומקה, מה שמוכיח, לשיטתו, כי במתן החלטה זו לא הפעיל המשיב שיקול דעת ענייני וכי ההחלטה אינה סבירה ונגועה בשיקולים זרים. 5. עמדת המשיב היא כי יש לדחות את העתירה. הוא טוען, כי בסופו של דבר, לאחר התכתבות ענפה בינו לבין העמותה, בה נדרשו מהאחרונה פעם אחר פעם מסמכים שונים, העמותה המציאה חלק ניכר מהמסמכים, כולל מסמכים הנוגעים לשנים הנדונות (1995 - 1999). העמותה אף הסבירה כי אין בידה מסמכים נוספים. בסופו של יום הוחלט, כך טוען המשיב, כי בליקוי שנפל בכרטסת התרומות של העמותה אין כדי להוות בסיס לפירוקה, כי העמותה תיקנה את מרבית הליקויים בעקבות מכתב ההתראה שנשלח אליה, וכי במועד הבדיקה העמותה פועלת בצורה תקינה. נוכח אלה, טוען המשיב, לא נפל פגם בהחלטתו שלא להמשיך בהליכים לפירוק העמותה. עוד טוען המשיב כי הסנקציה החריפה של פירוק עמותה פוגעת בזכות ההתאגדות, שהיא זכות יסוד הכרחית - לפרט ולכלל - במדינה דמוקרטית. על כן, נטען, יש להפעיל סנקציה זו בזהירות. ככלל, מציין המשיב, השאיפה היא להביא להתנהלות כדין של עמותות ולא לפירוקן, ומטרתה העיקרית של ה"התראה לפני פירוק" היא להמריץ את העמותות להתנהל בהתאם להוראות הדין, ולאו דווקא להביא לפירוקן. כך הוא, במיוחד במקום בו הליקוי בהתנהלות העמותה איננו מצדיק את פירוקה, כבמקרה דנא. לבסוף מציין המשיב, כי העמותה בה עסקינן היא עמותה המנהלת בית כנסת. כל תקציבה הינו מכספי החברים, ועיקר התנהלותה הוא לטובת החברים ולא לטובת כלל הציבור. הדבר משליך, לשיטת המשיב, גם על רמת ההתערבות והפיקוח שלו על התנהלות העמותה, ונראה כי במקרה זה אין אינטרס ציבורי לפרקה. 6. דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, רוב המסמכים שדרש המשיב לצורך בדיקת ניהול העמותה, הומצאו לו על-ידה, אף כי היה זה בתום תקופה ניכרת בה התמהמהה העמותה מלעשות כן. על-פי האמור בתגובת המשיב, לאחר בחינת מסמכי העמותה ופעולתה בהווה, הוחלט כי יש להפסיק את ההליכים לפירוק וליתן לה אישור ניהול תקין. בנסיבות האמורות, נראה כי פירוק העמותה הינו אכן צעד מרחיק לכת. על כן, איננו סבורים שנפל פגם בשיקול דעתו של המשיב בהפסקת ההליכים לפירוק העמותה; וודאי לא נפל בהחלטתו פגם חמור במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. העתירה נדחית. ניתן היום, ח' בסיון תשס"ה (15.6.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04062220_I06.docש.י. מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il